לכבוד קבלת המאמר שלי "דחיסת מרחב וזמן באמנות הסייברספייס" לביאנלה:Ammerman Center for Arts and Technology, Connecticut College. 12th Biennial Symposium, March 4–6, 2010.
אביא כאן לראשונה, בעברית ובהמשכים את הרצאתי . המושג "דחיסת מרחב וזמן" מתייחס לתחושות ולמאפיינים הקשורים בהאצת קצב החיים מאז המהפכה התעשייתית, האצה המאפשרת להתגבר על מרחקים והפרשי זמנים על פני הגלובוס. בסייברספייס העולם המכאני, האיקלידי והמפוצל, הולך ונעלם מאחורי מסכי המחשבים, ובמקומו צומח עולם היפרבולי אלקטרוני וסימולטאני. ההאצה שהחלה מהמאה ה-19 ערערה את תפיסת המרחב הניוטונית איקלידית תלת-הממדית, והזמן הליניארי המתקתק בקצב קבוע מאז הבריאה, והוחלפה במרחב וזמן לא-איקלידיים של שדות אנרגיה דינאמיים. הקדמה בדמות מנוע הקיטור, החשמל והאופטיקה צמצמו מרחקים, תוך דחיסה ו"עיוות" ללא הכר של הסביבה. המרחב והזמן שנחוו בקצב הליכה איטית, נדחסו תוך כדי נסיעה ברכבת. סכמת דחיסת העולם ביחס למהירות התנועה Harvey, David (1989). The Condition of Postmodernity JOSEPH MALLOR WILLIAM TURNER “Rain, steam and speed”, 1844
הופעתה של תורת היחסות הפרטית והכללית של אלברט איינשטיין, ואחריה המכאניקה הקוונטית, עם תחילת המאה ה-20, צופפו ודחסו עוד יותר את המרחב והזמן הגלובלי. החידושים הטכנולוגיים המשיכו והאיצו את המבט והתנועה האנושית במרחב זמן ההולך ונדחס. במהירות האור, ההווה והעתיד מתאחדים ונדחסים, ההיסטוריה הופכת מעגלית ומחזורית, וכתוצאה מכך, הזמן חדל להשתנות כיוון שהוא מכיל את כל השינויים. ברגע נתון, ניתן להבחין בכל חלקיו של האובייקט - אחד שמופיע ומתגלה, ושני שהולך ונעלם. תופעת דופלר בה ניתן להבחין לראשונה בציורי הקטרים של טרנר, בהם המציאות נדחסההתרחבה, מובאת בצורה הקיצונית ביותר באמנות הסייברספייס כאשר מחד היא דוחסת את מרחב זמן המידע לקרבה מיידי, בה הכול כבר כאן ועכשיו וזמן היציאה הוא גם זמן ההגעה. ומנגד הממשי התרחק עד אינסוף ונעלם למעשה.
האמנות הייתה חלק מרכזי בתהליך. האצת האובייקט האמנותי, תודעת האמן והצופים, למהירות הקרובה למהירות האור "הקפיאה" את התנועה, ואילו הזמן עמד מלכת בקוטב גלובאלי, היא נקודת האומגה. מרחב וזמן סגורים אלה הם הסייברספייס, שהתמלא בשכפולים וחזרות של אובייקטים שהוגדרו עד כה כסימולקרה וגרמו לבלבול, כאוטיות ולסכיזופרניה במושגים של מרחב וזמן מסורתיים. בחינה מחודשת של התופעה חושפת את היותה ממד נוסף, "משך", או התמדה של אובייקט פיזי, הנוצרים כתוצאה מהמרתו למידע דיגיטאלי הנע בסייברספייס במהירויות הקרובות למהירות האור. היצירה האמנותית בסייברספייס מעמידה את צופיה מהמרחב הפיזי מול "חלל של מוטציה לא מובנת" (ג'יימסון 2002, 63). עבור הסייבר-צופים שהפנימו את השינויים בעידן הדיגיטאלי, היצירות בסייברספייס הן "משך" קוונטי של יחידות מידע, המתארות אופציה אחת מיני רבות אפשריות. יצירות אמנות בסייברספייס, נתפסות על ידי גולשים המודעים לחווית דחיסת מרחב זמן, כמציאות ממשית יומיומית של זמן אמת במרחב הוליסטי היא ה"נוספרה" של דה שארדן (דה שארדן 2005, 190) . המציאות הופכת למציאות כפולה (stereo-reality) וסימולטאנית המורכבת מהמציאות הפיזית, ומהמציאות המדומה (Virilio 2000 15, 115, 120). אובייקט אמנותי ממשי מסורתי, כמו פסל או תמונה, הנמצא במרחב ליניארי ואיטי, הוא בעל גבולות מוגדרים, ו"אורה" המייחדת את הכאן-והעכשוו הייחודי שלו (בנימין 1991, 20). אובייקט אמנותי בסייברספייס, מוגדר כמידע במרחב אלקטרוני הלובש ופושט צורה, ומקשר בין אנשים, ללא תלות במקומם הגיאוגרפי במרחב הממשי. האובייקט האמנותי וגבולותיו הופכים לעמומים ומשתנים במרחב בזמן סימולטאני, תוך יצירת משבר חמור בתפיסת המציאות כפי שהוגדרה בעבר. בהקשר זה פרדריק ג'יימסון, מתאר סובייקט שאינו יכול למקם עצמו ברורות ביחס לאובייקטים שעברו דה-קונסטרוקציה בהם הוא מצוי דוגמת מלון וסטין בונאונטורה בלוס-אנג'לס. סובייקט המנווט במרחב המלון, חווה משבר בתפיסת רצף הזמן, וזרימה של הווה עבר ועתיד. המשבר גדל והולך עת קירות המבנה מתכסים בתצוגות ענק אלקטרוניות, המקרינות בזמן אמת פנוראמות מרוחקות. האורה שאפיינה יצירות אמנות ייחודיות במרחב ובזמן ממשיים, עברה שדרוג והפכה ל"סייבר-אורה" חלק אינהרנטי של אובייקט אמנותי בסייברספייס. סייבר-אורה נוצרת באמצעות אלגוריתמים ייחודיים, רבי עוצמה, המשכללים מאפיינים גיאוגרפיים, חברתיים, פילוסופיים, טכנולוגיים ודתיים, המותאמים אישית לכל גולש וגולש ובכל זמן. הסייבר-אורה שוכנת במרחב לא-איקלידי מרובה חיבורים (multiconnected space) הנגיש בו-זמנית לכול גולש. גלישה בסייברספייס, הפכה להשתלבות במרחב מידע דחוס, וזיכרון גלובאלי מיתי ואינטגראלי החושפים בפנינו את הסייבר-אורה. הקיום בסייברספייס הפך למעשה אמנותי מיתי ב"משך" הוליסטי דחוס. |
תגובות (13)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה מיכל,
לא חשוב מה מהי תפיסת המרחב-זמן שלנו, בסופו של דבר היא מובאת לשיפוטה של תודעתנו, שהיא קוונטית, יכולה להיות רגע אחד כזו וברגע אחר שונה...
אבי, ברכות!!!
ההרצאה מעניינת, ואני יכולה לקרוא ואולי גם להבין, מכיוון שהיא מוגשת לי במרחב האויקלידי, הלימארי והרציף, זה שנולדתי לתוכו.
כמו שתורת היחסות הפרטית נבנתה ויצאה מתורת היחסות הקלאסית, ע"י הקפצה שלה למהירות האור,
כך גם ניתן להבין את הדחיסות של המרחב והזמן מתוך המקרה הפרטי האויקלידי.
תמיד משולבות הן זו בזו, תפיסות המרחבים השונות.
שיהיה בהצלחה!
תודה, אני משתדלת.
הי רוני,
תחשבי שאת פיסת המרחב זמן שעל המסך שלך בו-זמנית אני רואה, ופוטנציאלית כל גולש בעולם...
איזה מרחב זמן זה, בו אין קרוב או רחוק, מאוחר או מוקדם...
הי דורית,
ברגסון היה מהפכן עם גישת הDUREE שלו, אך הוא ציין (לאחר שהתוודע לתורת הייחסות של איינשטיין, ומרחב זמן לא איקלידי) כי המרחב והזמן הפכו לדבר מה שונה ביותר מהתפיסה האינטואיטיבית החושית אליה התפתחנו באבולוציה האנושית בת מיליוני השנים...
הי אבי,
ברכות ומזל טוב !
מענין מאוד מה שאתה כותב.
יותר מאשר הזמן נדחס, אני חושבת שמתהווה סוג חדש של זמן.
ברגסון הבחין בין שני סוגים. זמן פיסיקאלי הקשור לתנועה בפיסית חלל וזמן אינטואיטיבי הקשור לחוויה אישית של החושים הנקרא "משך". אני לא חושבת שהם משתנים. נראה לי שנוצר סוג חדש של זמן הקשור לחווית הסייברספייס. אני לא יודעת להגדיר אותו,
אבל לא נראה לי שהוא מחליף את הקודמים.
איך קוראים לצ'ופצ'יק של הקומקום....
בקיצור, היה לי קצת קשה אחרי החצי.... אבל הבנתי שתפיסת הקצב והמרחב השתנו במתאים שנה האחרונות
הי עדן,
בימיו הראשונים של הטלסקופ, לא סמכו עליו, למרות שהראה כתמים על השמש...(עד אז האמינו שהשמש מושלמת, ללא פגמים)
אמרו איך אנחנו יודעים שאכן יש שם כתמים, הרי לא היינו שם וממש בדקנו.
כנ"ל היום, אנו יודעים את התרחשויות העולם לא מיד ראשונה, אלא מעינית מסך טלוויזיה ומחשב מדור עשירי ומעלה...
אכן רק בריאות.
מברוק ובהצלחה
אני, למרות שמתפרנס היטב מהסייבר ספייס, עדיין חושב, גם כשמעצב ובונה אתרים במונחים אאוקלידיים.
כשאני מפליג למרחקים עם הטלסקופים שלי, אז המרחב מתחיל להתעקם לי.
אני עדיין מסתפק בשידור חי של ההסטוריה דרך עינית הטלסקופ.
רק בריאות
עדן
תנסה להחליף את הבלוקים בין החלק של הטקסט לבין החלק של המידע של הבלוג.
באופן טבעי העין העברית "פוזלת" ימינה בסוף קריאת משפט,
איך שהעמדת את הבלוקים גורמים לסטיה של העין מהטקטס בסוף כל משפט....
תודה,
בסוף הסתדר איךשהו עם העורך המקומי של דה-מרקר...
במזל טוב
מציע לך לשפר את הקיראות של המאמר ע"י שינוי המיקום בדף (בין החלק הימני לשמאלי) והנגשה של הטקטס שיהיה קריא יותר.