למעלה: אחת שלא תיתן שידרכו עליה - My Aliena

הראיון הקצר והנוקב עם המדרכה השקטה אשר בפינת עזריאלי

אני פוגש בה כל יום. קשה להתחמק. המבט תקוע בה ואין מוצא. אם ארים אותו ייתקע ישירות בפני המאבטח אשר מול תחנת הרכבת. אם אזיז אותו ימינה אתקל בעוד הולך רגל על שתיים שמבטו גם, תקוע בה. אם אזיז מבטי שמאלה אתקרב מדי לכביש - אם ארים מבטי אל השמים מאין יבוא עזרי...קיצור, אין מנוס, ממנה.

מבטי נעול מטה. עליה. והיא, מדרכה שכמותה, מחליפה צבעים לפי דרישת החניה. בא לי לעצור רגע ולדבר אתה, לתקשר, לצאת מהשגרה המהפנטת - ל ה ת י י ח ס. מדרכה או לא - בוודאי גם לה יש אי אלו רגשות, זכרונות, תקוות שנמעכו, חלומות שהתגשמו, קלישאות שנרטבו. אז כמו כל עתונאי משופשף אני עדיין שקוע בהקדמה במקום להגיע כבר אל הראיון, אל הנושא.

עוד מעט..כבר שם. סבלנות לא דרכה על החתול.

הנה: הראיון.

אני: תגידי לי, לא נמאס לך?

מדרכה: מה, כאילו שדורכים עלי וזה?

אני: אקזקטלי

מדרכה:  פששש...איך אתה/אתם תמיד נופל/ים לקלישא/ה הזו

אני: מה, זה לא היה מצחיק אם לא קורע?

מדרכה: אזהו שלא

אני: טוב..(מסתיר אכזבתי הגלויה)

מדרכה: מה בעצם רצית לדעת, כלומר מה - באמת -  אתה רוצה ממני

אני: מה שכולם רוצים - אהבה, מה לא ככה?

מדרכה: אהבה - ממדרכה...ממש

אני: את באמת לא רואה את המטאפורה כאן..

מדרכה: מטא- מה? מטא-מורפוזה? מטא-תג? מאטה- הרי? - מה אתה מקשקש, אני רק מדרכה!

אני: באמת...וזה למה כולם מתחככים בך, מחפשים את קרבתך, מוכנים לשלם אפילו כדיי לחוס בצילך ולו רק לשעה אחת של חניה?

מדרכה: אז תגיד שזה מה 'שתה רוצה - כולה חנייה, בשביל זה ראיון?

אני: לא מותק, אני לא מחפש חניה, אני מחפש - הקשבה. אין לי אפילו רכב.

מדרכה: אההה..

אני: ושתדעי לך שנפגעתי ממך, בקטנה.

מדרכה: וואללה.

אני: כן כן, ובבכלל החניה הזו - היא האמ-אמא של הדוח (עכשיו המצאתי)

מדרכה: ממש  עכשיו..הרי כבר כתבת את זה בסיפור "עלילות זימה בעיר הגדולה"

אני: קראת?!!!

מדרכה: כן, אתה יודע. מהשעמום קראתי, נמאס לי להיות תקועה באותו מקום אז עליתי לאתר שלך וקראתי.

אני: וואללה?

מדרכה: אינדיד. טוב, יש עוד משהו שרצית לדעת? זמני קצר עלי.

אני: למה, את הולכת לאן שהוא? (מחייך ברשעות)

מדרכה: מניאק...

---------