שנה חדשה. ההתרגשות, הציפייה, התקוות, התכניות. הכמיהה למזל טוב יותר. הכל אומר התחדשות. וההתחדשות? היא באה לה בשלבים. אצלנו היהודים זה מתחיל מהסליחות. על ההההכל. ואז מתחילים מחדש. איך? נכון. מנקים שוב ב"ימים הנוראים" שבין ראש השנה לכיפור. "ווידוא הריגה" אם תרצו. שטח סטרילי שיאפשר הפנמה הכי נקייה של השלב הבא בתכנית - מתן תורה. והתורה? תורת חיים היא. התנהלות מדויקת ויעילה במשחק החיים. ויש את הואריאציה על אותו המשחק, מין דף הוראות לפתרון בעיות החיים פשוט שכזה שבא לו מן התפיסה הבודהיסטית. "מטריצת האחריות" נקרא לה. למה? כי ככה היא. שיטה פשוטה יעילה ומובנית ללקיחת אחריות אמיתית וברת יישום.
החיים, על פי הבודהיזם, הם סבל.
וואלה. בהחלט לא פיקניק, בדיוק כפי שסיפרו לנו.
לידה היא סבל, הזדקנות היא סבל. חולי, מוות, ייאוש, עצב, מרירות, מצוקה, פרידה וכאב – כל אלה הם סבל כמו גם כל רצון או תשוקה שלא מומשו. זוהי האמת הנאצלה הראשונה. התסכימו איתי שאם אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שהחיים הם סבל – פשוט כי ככה זה, מקבלים את זה כפשוטו ולא מתווכחים עם עובדות החיים – הקיום יכול להפוך למה זה כיפי! כי פתאום הכל מקבל פרופורציה שונה ומעניינת, וציוץ הציפורים וניחוח הקפה והדיסק המתנגן לו להשראה ברקע והשקט בלב, והלאות של הבוקר – הופכים להנאה קטנה, רכה ואמיתית. ההתנגדות פשוט נמסה לה בתוך כל הנועם הזה של החיים שהיו אמורים להיות סבל.
וכאן באה לה האמת הנאצלה השנייה. אמת של מקור הסבל. ומהו מקור הסבל? השתוקקות, אלא מה. הרצון העז. תשוקה.וממה אנחנו סובלים הכי? ממה שלא השגנו, ממה שלא נשיג אף פעם, ממה שהשגנו ואבד, מזה שהשגנו – אבל זה לא בדיוק מה שדמיינו עליו.... מזה שהשכן השיג ועושה קולות של נהנה לאללה.... ערגה, כמיהה והשתוקקות לכח, שליטה, עוצמה, עונג, מימוש-זהו מקור הסבל, רעב של ממש. ומה עושים עם מקור הסבל? איך מנטרלים אותו, מכבים, מפסיקים את התלות? אז זהו, שככה בדיוק. מפסיקים את התלות. זוהי האמת הנאצלה השלישית. שבשביל להפסיק את הסבל צריך להפסיק להיות תלויים בו. לא, לא מפסיקים לרצות חלילה. איך נגיע לאן שהוא, איך נתקדם אם לא נרצה? רק מפסיקים להיות מנוהלים על ידי הרצון ולוקחים שליטה עליו ועל החיים. למשל נפתחים לאפשרות שדברים יכולים לקרות אחרת מהתבנית המדויקת אותה יצקנו. ואולי אף נגלה שזה יכול להיות טוב או פורה יותר. או שמחלקים את המציאות לשניים – דברים שבשליטתי מול כאלה שלא. מה שלא בשליטתי – מרפים ממנו, כי מה כבר יש לעשות? לכסוס ציפורניים? ומה שבשליטתי – אוווו מאמא , זה אכן בשליטתי. הסתערו לכם על העשייה בכל התשוקה הנחישות והעוז. עשו, חברים. עשו. "מה" לעשות אין לי מושג להגיד לכם. זה מן הסתם בהתאם לסבל הפרטי שלכם.
אבל "איך" לעשות – שלפעמים גם מתערבב לו עם ה"מה" בסינרגיה מופלאה - כאן בדיוק נכנסת לה האמת הנאצלה הרביעית.
והיא הדרך עצמה ולה שמונה נתיבים: השקפה נכונה, נחישות נכונה, דיבור נכון, עשייה נכונה, אורך חיים נכון, מאמץ נכון, מודעות נכונה וריכוז נכון. ומה זה כל ה"נכון" הזה – אני רואה כבר את כל אוהדי הזרימה הטבעית מזדעקים להם עליי – הרגיעו, חברים. " נכון" זה נכון לכם. אך ורק לכם. כי של מי החיים האלה לעזאזל? אז מה היה לנו שם? שוב, כמו כל דבר גאוני פשוט להפליא – ראו, התבוננו והסיקו מסקנות נכון (כלומר, אל תשגו לכם באשליות שב לדוגמא), היו נחושים מספיק, דברו - הביעו ותקשרו- בהתאם, עשו עשו ועשו- אלא שעשו יעיל, נכון ומדויק ואם לא עבד- אז לא, שבו נוחו וצאו שוב לעשייה, התאימו את אורך חייכם למטרותיכם ולחזון, עשו מאמץ ראוי ונדרש- אך גם תדעו להפסיק, לשחרר ולהרפות אם צריך, היו מודעים וערים לעצמכם ולסביבה, וכן, תתרכזו. בהגדרת המטרה, בהתכוונות אליה ובמימוש, ביטוי וביצוע.
אלמנטרי, וואטסון, אה? כמעט. יש עוד איזה טיונינג קטן. על כל העשייה שלנו להיות מבוטאת בשלושה מישורים בו זמנית- במחשבה, בדיבור ובמעשה. הרי מחשבה עצמה - נעלה ככל שתהיה - נשארת בגדר רעיון בלבד ללא התכוונות אמיתית והתכוונות אמיתית הופכת לכזו רק על ידי ביטויה הפיזי- כלומר, המעשה.
זוהי אם כן "מטריצת האחריות" על פי התפיסה הבודהיסטית.
ולפינת הגאון: ישנה בעיה?
1 - זהו את הבעיה, הכירו בכך שזו בעיה - האמת הראשונה. 2 - זהו את מקור הבעיה- האמת השנייה. 3 - חפשו האם ניתן למצוא פתרון ולהפסיק את הבעיה- האמת השלישית. 4 - לכו על יישום הפתרון תוך שאתם בודקים את הדרך כמו גם התוצאה בהתאם לכל הפרמטרים. האמת הרביעית של הפסקת הסבל (הבעיה).
אם תחשבו קצת, תראו שזהו מבנה שמתאים לכל בעיה בעולם – מקטנטנה ועד שלא נדע... וזה עובד. רק היצמדו למבנה ועשו. עשו, חברים, עשו. עזבו אתכם מדיבורים. שנה מופלאה שתהיה. של אושר טהור ונקי ופשוט ואמיתי. כי כל השאר - אלה כבר באמת האקסטרות.
|