צריך להכיר בעובדות, בישראל תחבורה ציבורית לעולם לא תוכל להיות אלטרנטיבה לרכב פרטי, ,הסיבות מגוונות וכוללות את חוסר היכולת של תחבורה ציבורית להגיע לכל מקום, תשתיות שלא תוכננו מראש והסיבה המיוחדת לנו היהודים התחבורה הציבורית בשבת. 

כיום לרוב המשפחות יש לפחות רכב אחד ובחלק גדול מהמקרים הסיבה העיקרית לאחזקתו היא לאו דוקא הצורך לנסוע לעבודה ברכב כל יום אלא דווקא הרצון להיות חופשי לנסוע בסופי שבוע או למקומות בהם התחבורה הציבורית לא זמינה. הבעיה היא שמרגע שאדם בוחר לקנות רכב על כל ההוצאות הקבועות הכלולות בו הוא כבר מעדיף לנסוע בו לעבודה מאחר וזה יותר נוח ועולה אותו הדבר ולפעמים אפילו פחות מאשר תחבורה ציבורית.  

המילכוד: התחבורה הציבורית היא חלקית ומוגבלת, ולכן אנשים נאלצים לרכוש רכב. מרגע שרכשו רכב אין סיבה להשתמש בתחבורה הציבורית כי נסיעה באוטובוס היא יקרה או זהה לעלות הנסיעה ברכבם והיא לרוב פחות מהנה.  

הבעיה מורכבת ודורשת מערכת פיתרונות, מערכת הפתרונות תיכלול את חלק מהרעיונות הידועים של נתיבים מיוחדים, תדירות גבוהה וכו' כל הפתרונות האלו מנסים לטפל בעניין הנוחות אבל אני הייתי רוצה להציע פיתרון נוסף שפונה לעלות הנסיעה הרכב לעומת תחבורה ציבורית.  

הפיתרון הוא שינוי תמהיל המיסים על רכב בישראל כך שלהחזיק רכב בישראל יהיה דבר זול אבל השימוש בו יהיה יקר, באופן זה אולי יותר אנשים יבחרו להחזיק רכב אבל גם יותר אנשים יסכימו להשאיר את הרכב בבית כשיש להם תחלופה ציבורית סבירה (או להגיע ברכב עד לתחנה מרכזית או תחנת רכבת ולהמשיך משם). המסים על הדלק צריכים לעלות, בנוסף אפשר למתן את התנועה בשעות העומס בעזרת מיסי גודש אבל במקביל צריך להוריד את את מיסי יבוא הרכב לאפס ואולי אפילו את אגרת הרישוי השנתית כך שבסופו של דבר נטל המיסים על האזרח לא יגדל.