|
ה ק ד ו ש ה.....
חשיבותה רבה בחיי. ביומיום. מדובר בעניין של התמקדות אנרגטית במהות מסוימת.
כשעסקינן בדברי חולין יתר על המידה, יהיה מעניינים ככל שיהיו, אנו מרחיקים עצמנו ב ת ח ו ש ה ממקור הקדושה.
האם זה טוב או רע? כמובן שלא כך ולא כך, אלא מדובר בצורך פנימי עמוק ש ל י.
כדי להתחבר אל הקדושה, עלינו להיכנס פנימה, אל עצמנו, אל אנרגיות מאוד מאוד ש ק ט ו ת. אני קוראת למקום הפנימי הזה, שאין לו גבול ומרחב, "השקט המקודש".
במקום הזה מרגישים טוב ביותר את החיבור לאלוהים וליקום כולו.
במקום הזה מרגישים טוב ביותר את טבענו האמיתי.
במקום הזה לא נמצאים במעגל הדרמה, שהינו "בית הספר של הנשמות", אלא בחיבור ל מ ק ו ר בלבד.
לפעמים אני חושבת שאני שקטה. שאני בשקט. וכך מרגישה, ע ד ש... אני נכנסת לרובד נוסף של השקט ומבינה שאין לו גבולות.
בכך התנסתי אתמול במפגש הרייקי. הייתי שקטה ומאוזנת. אחר כך ביצענו תרגיל של סליחה כולל. נכנסתי לשקט עמוק יותר ונעים יותר וכך גם התלמידים.
החניכה הועברה בתדרים של קדושה רמה (לא זוכרת טקס עד כדי כך בתדר גבוה, וזה לא אומר שלא היו, אבל זה היה משהו יוצא דופן!) ולאחריה, ה ר ג ש נ ו עוד יותר ב ת ו ך השקט המקודש.
לפעמים, כדי להיכנס לתוכו צריכים "להשתבלל" (ביטוי שלי לכניסה פנימה) ולנתק מגע עם הסביבה. לפעמים, אפשר ביחד עם הסביבה, או ללא כל קשר אליה להיכנס אל המקום הזה. ב ר ם, יש לוותר על שיחות סרק, שהן השעשוע של האגו שלנו (ולא שזה לא טוב, ולא שזה רע, זה פשוט לא ממלא ולא ממקד במקום הפנימי השקט והמקודש!) על ענייני חולין.
להיות בעיקר, ולא בתפל. לקדש את החול ולהפוך כל יום ליום מקודש.
והיום אני שוב בוחרת בקדושה שתלווה את יומי ותעשיר אותו במעמקים.
"ממעמקים קראתיך ה'".
אוהבת ומברכת את יומכם
א י ל נ ה |