אז הלך לנו המקרר. הפריזר יותר נכון.

בהתחלה התעלמנו, וכל אחד הצדיק את המצב בדרכו שלו.

"ההתחממות הגלובאלית משפיעה על יכולת ההקפאה של המכשיר"

"הקרחוניות שבפריזר פצחו באקט הזדהות עם אלו שבקוטב"

"בטח לא סגרנו טוב את הדלת"

וכו'..

עד שהחלטנו להתבגר ולהודות שאין לנו קרח בבית, והשמרים כבר לא קפאו על שמריהם..

ואז הגיע טלפון מפתיע- מקרר בחינם ממכר שעוזב לחו"ל. 

איזו שמחה, איזה עיתוי. יאללה- נעמיס.

איתרתי חברת שליחויות בשם "עמיחי" - אבל לכל עובד קראו שם איגור, סשה, אלכס. את עמיחי לא מצאתי- ובכל זאת הם ענו לשם הזה.

במהירות וביעילות הם אספו את המקרר החדש מנקודה א' (חסרת המעלית) אלינו, לנקודה ב' (חסרת המעלית *2).

חזרה למשפט הקודם - "מקרר חדש" הוא ביטוי יחסי. חדש אצלנו, לא חדש ביקום.

פשוט מקרר ענק, של אמקור, כמו פעם. עובד כן, מרעיש גם כן, כבד מאוד- אכן, כך סיפרו לי עמיחי למיניהם.

אממה?

עמיחי ושות' לא הסכימו לפנות את המקרר הקודם. קטן יותר (הכל יחסית) אבל חצי עובד. הכוונה, חצי מקולקל.

אז נשארנו עם שני מקררים- קולקציית קיץ 79', אחד בגובה שלי (זה לא המון), שני בתוספת ראש, זה מול זה, במטבח אחד בבניין ללא מעלית.

החלל כאמור הצטמצם, הקלסטרופוביה המדומיינת שלי התחזקה, ואין אלטע זעכן לרפואה.

ככה כמה ימים אני אורבת למנגינה שלהם בחלון, כאילו היו אוטו גלידה.

רצה בין החדרים והחללים שנותרו בין המקררים, מנסה לסמן להם, אך לשווא.

עד שיום אחד הספקתי לשעוט במורד המדרגות (3 קומות) ולסמן להם. 

"יש מקרר, כן, למעלה, שלישית"

טוב. אחד עלה במהירות בעקבותיי. הופתע מהקולקצייה שבמטבח. התאכזב לשמוע שרק חצי מקרר עובד ואמר שאין מה לעשות איתו. 

המשיך סביבו, רחרח, התקרב, ואמר 300 שקל.

"אבל ככה עלה לי להוביל את המקרר הענק מנקודה א' לב'"

זה אותו דבר, אני מוביל לך אותו למטה.

"זה לא אותו דבר כי אתה רק מוריד אותו ולוקח אותו איתך"

אבל אין מה לעשות איתו, השיב.

צודק, אבל מהרגע שהוא המשיך את המשפט - הוא איבד את האמינות אצלי לחלוטין.

200 שקל.

"לא, לא אשלם אם אני נותנת אותו בחינם. המקרר עובד. הפריזר צריך תיקון"

100 שקל.

מיותר לציין שאדם היורד במחיר בקצב כה דרמטי כנראה א. רוצה את המוצר. ב.לא ממש יודע תורת המחירים מהי. ו-ג. איבד אצלי כאמור את כל האמינות.  

הוא המשיך בקו העקבי והיורד ואמר שיחזור למטה לשותף, ישאל אותו מה לעשות.

"אני פה. קומה 3.."

חזרו אחרי דקה. ומה העקביות הזו משדרת לי? שהם אכן רוצים את המקרר- עובד/חצי עובד/גוסס..

נכנסו, הסתכלו, השותף לא הוטרד לרגע מהחלק הלא-מתפקד. העמיסו.

בדלת פלט אותו סוחר מקצועי את הביטוי "50 שקל"

אך מכיוון שכבר היה עם גבו אליי, ונראה נמרץ לקחת את המקרר, לא נותר אלא לאחל לו ולשותפו בהצלחה.

ומה המשל?

כשמציעים לך מקרר- שווה לבדוק אותו לפני. 

כשאלטע זעכן מבקש כסף- הוא לא ממש מתכוון (פרשנות שלי. מה גם שאת אותו מקרר הוא מוכר אח"כ כמודל 82').

עכשיו אני בחיפוש אחר טאפטים צבעוניים. להפוך את מודל 79' לאייטיז רשמי..

והעיקר שהמקפיא עובד.