התחלתי את היום הזה מבלי להבין שזה היום האחרון בחיי. דווקא קמתי עם מצב רוח טוב, והתחשק לי לחיות את החיים במלואם. הדבר הראשון שעשיתי היה לסיים את ה עיצוב גרפי  של אתר הכרויות שהתחלתי לבנות ולעצב אתמול. הלך לי חלק, כל הבאגים נפתרו, ויכולתי להתמקד ב מיתוג ה לוגו שלהם מעבר ל בניית אתרים גרידא. אחר כך אכלתי לי ארוחת בוקר דשנה, ונהניתי מכל רגע. טלפנתי לכמה מחברותיי שלא יצא לי לדבר איתן לאחרונה. ראיתי זוגות של כלבים משתובבים על הדשא שממול וחשתי מעין אופטימיות מרוממת נפש. עשיתי מקלחת ארוכה וביזבזתי את כל המים שיכולתי, רק כי אני יכולה להרשות לעצמי כשאין אף אחד נוסף בבית. הכל היה ממש מושלם, והרגשתי כאילו הכל עומד להסתדר לו לאיטו. ואז נזכרתי שאני צריכה לבדוק את התוצאות של בדיקת איידס שעשיתי לפני כמה ימים. התקשרתי למכון שעוסק באיתור של מחלות מין ואמרתי שאני מתקשרת לברר על ה בדיקות איידס שלי. המתנתי קצת עד שהמזכירה בדקה במחשב, ואז היא אמרה שהד"ר ביקש לדבר איתי. ממש נלחצתי. על מה? שאלתי אותה. היא אמרה שהיא לא יודעת, אבל מניחה שזה קשור לתוצאות! ברור שזה קשור לתוצאות. צעקתי. על מה עוד הוא יכול לדבר איתי? לקחתי מיד מונית ונסעתי אליו כי הם לא מסרו לי כלום בטלפון. בדרך נקלעתי לתאונת דרכים ונלקחתי לבי"ח. כמה שעות אחר כך מתתי מדימום פנימי. תיזהרו מהדם שלי, חשבתי בלי שיכולתי עוד לחשוב. בדיעבד, הרופא אמר למזכירה שהוא רוצה לדבר איתה, ולא איתי. היא פשוט לא שמעה טוב. איזו דרך מבאסת למות.