2 תגובות   יום חמישי, 21/1/10, 14:16

מכת בכורות, המכה העשירית, מחרידה מכולן ומעוררת לא מעט תהיות. היא נגזרת על פרעה כשהוא בשיא של קשיחות לבו, ובמידה מסוימת הוא הביא זאת על עצמו גם אם ה' הכביד את ליבו.

שלוש המכות האחרונות יוצרות "הסלמה" של חושך ועיוורון: הארבה המכסה את עין הארץ, מכת החושך ומכת בכורות המתרחשת אף היא בחושך, באמצע הלילה.

 

"ויאמר משה כה אמר ה' כחצת הלילה אני יוצא בתוך מצרים: ומת כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה הישב על כסאו עד בכור השפחה אשר אחר הרחים וכל בכור בהמה: והיתה צעקה גדלה בכל ארץ מצרים אשר כמהו לא נהיתה וכמהו לא תסף: ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשנו למאיש ועד בהמה למען תדעון אשר יפלה ה' בין מצרים ובין ישראל" (שמות יא/ד-ז).

  לא רק ניגוד שלאור וחושך יש כאן אלא גם ניגוד של צעקה ושקט. זעקה שמתפרשת על כל מצרים ושקט מחריד בו אפילו הכלבים לא נובחים. ואכן, אזכור עניין הכלבים נראה תלוש משהו מההקשר אם אנו קוראים את טקסט בעיניים עכשוויות, בעולמם של פודלים בתוך דירות. אבל מה הוא בעצם הדבר שיכול לעצור את היהודים מלצאת או שמא מלברוח באמצע הלילה, בו ברגע שמהדהדת באוויר צעקת מצרים? נקמת השכנים מצד אחד ונביחות הכלבים השומעים את רעש התהלוכה מצד שני. הרי שש מאות אלף איש עושים רעש ובעיקר כשיוצאים בבריחה על טפם, בהמותיהם והמטלטלים. ובכל זאת לא הזכיר הכתוב שום התנפלות אלימה על ההמון היוצא בהנהגתו של משה. וכך מסביר אברבנאל שם: "וספר הכתוב, שגם במכה הזו הייתה הפלאה עצומה, שלא די שקרובי המתים במגמה לא קמו להרוג את היהודים, אשר בשלהם הצער הגדול הזה, אבל גם מכלבים עזי נפש לא היה אחד מהם משנן לשונו לצעוק נגדם ולנשכם; ואפשר שרמז בזה למצרים, שלא עצרו כח להתרעם ולזעוק לישראל "למאיש ועד בהמה".

 

התגובה היחידה המוזכרת היא "ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ כי אמרו כלנו מתים" (שמות יב/לג) הנראית יותר כתגובה של פחד.

 

הכלבים השותקים נושאים על עצמם כך נראה, את הטראומה של אותו לילה. עשרות אלפי גוויות, מתים בכל בית ובית... יתכן שהשקט איננו שקט אובייקטיבי, אלא תפיסה של שקט, אחרי טראומה. יתכן וגם היוצאים לחירות שרויים בהלם. להסתגר בתוך הבית? לצבוע משקופים בדם? להמתין לראות אם אכן ננצל? לשמוע את זעקת העם המצרי העולה שמימה... ולא להיות בהלם?

 ערב פסח נוהגים בכורי ישראל לצום, לזכר מכת בכורות. והרי אם נצלו היו צריכים לשמוח ולא להתענות? אולי כפי שבאותו לילה לא  שמחו, כך בימינו מציינים זאת בתענית בכורות. היציאה ממצרים לא נעשית בתופים ומחולות. אלה יבואו רק לאחר חציית הים כשההלם והבלבול יחלפו. שבת שלום!ethel@actcom.co.il     

 

דרג את התוכן: