כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    שיחות עם השכינה

    דיאלוגים פנימיים

    עשור למותה של מיכל ניב, מכתב הפרידה שכתבתי לפני מספר שנים

    52 תגובות   יום חמישי, 21/1/10, 18:16

    יום השנה, ביקרתי בקבר של חברתי מיכל ניב , שהתאבדה. לא הייתי שם כבר שנתיים, והרגשתי שאני חייבת ללכת. היה יום גשום, כמו ביום ההלוויה שלה. נסעתי לבד. כל הדרך הרגשתי צמרמורות בכל הגוף, התרגשות. ידעתי שהיא מחכה לי. חיפשתי את הקבר, בקיבוץ עינת. כל כך הרבה קברים, מקום שקט ונפלא להיקבר בו. הכול בתוך עצים ופרחים. גן עדן של בית קברות. קוברים שם את כל אלה שהרבנות לא מרשה לקבור . כולל המתאבדות. אחרי חיפוש קל כשאני נעזרת בטלפון בחברתי שרי אנסקי, מצאתי את הקבר. איך שהתיישבתי על הספסל הקטן ליד הקבר, הרגשתי את מיכל , גופי פשוט סמר, היו לי עקצוצים בכל הגוף. ניהלתי איתה שיחה. 

    אבל עכשיו אני רוצה לכתוב לה מכתב , אישי, שהייתי צריכה לכתוב כבר מזמן:

    "מיכל שלי, האהבה שלא מימשתי אף פעם. אהבתי אותך מהרגע הראשון שנפגשנו. כבר בפגישתנו הראשונה, שסידרה לנו מיכל שביט. עוד באותו לילה בפגישה הראשונה אמרת לי כשאת מחבקת אותי  ומנשקת את צווארי שאת כל כך שמחה שהכרת אותי. הייתי כל כך מרוגשת ממך שמאותו רגע, לא יכולתי לחיות רגע בלעדייך.

    תשעה חודשים בילינו יחד שלוש ארבע פעמים בשבוע, השתכרנו, צחקנו בטירוף, הכרנו אנשים הזויים בלילות מטורפים, בכינו, רקדנו, רגעים וימים של אינטימיות והתרגשות. אני זוכרת יום אחד יצאנו לסטפן בראון, ממש לא היינו רעבות , אבל הבעלים והשף התעקש להזמין אותנו והתחיל להוציא מנות של שישליק ובשר עם סלטים. את בטוב ליבך לא רצית לפגוע בו ולכן אספת את כל האוכל לתוך מפיות נייר והכנסת לתיק שלך. התפוצצנו מצחוק, עד שכאבה לנו הבטן. היינו כל כך שיכורות והלכנו בתור אחת אחרי השנייה לשירותים כדי לזרוק את הבשר שהתחיל להסריח לך בתיק. יחד עם הפן שלך וכל תכשירי בית המרקחת שלך.

    אף פעם לא היה לך אכפת מי מסתכל, מי רואה. אני זאת שדאגתי שלא יזהו אותך וירכלו עלייך. אבל לך ממש לא היה איכפת. פרא אדם, חופשייה ומאושרת. ברגעים אלו של אושר , לא הסכמת לוותר לעצמך, לא שמת זין על אף אחד ואני פשוט אהבתי אותך.

    אלו היו רגעים מועטים שלא נמשכו זמן. רגעים של חסד.

    נזכרת שבפעם העשירית שישבנו בבר אברקסס ,במקום הקבוע שלנו. הגיע אלינו אדיק הבעלים והציג את עצמו ואמר שהוא חייב להכיר את הנשים שמשאירות חשבון אלכוהול של 700 ₪ כל לילה שהן מגיעות. את עם הג'ק דניאלס ואני במשקאות של הכוסיות שלי. וודקה תפוזים או קרנברי או אשכוליות וקוקטילים למיניהם. תמיד צחקת עלי. 

    הדבר שלא אשכח איך תמיד היית נדיבה עם אנשים, מחייכת מקשיבה כשעוצרים אותך ומזהים אותך, סקסית תמיד, עם השיער החלק השחור, האודם האדום, הבגדים השחורים תמיד, כמו קוסמת, מכשפת כל מי שבמגע איתך. כל ערב התחיל אותו דבר. אני אוספת אותך, את יורדת, כמו עננה שחורה ואז כמה דרינקים והעולם נראה שמח. לא יכולנו להיפרד בלילות האלה, קשה היה לחזור הביתה.  החברות שלנו התהדקה, ספרת לי חלקים מעברך, דיכאונות ושברוני לב. היו לילות שהתפרקת לי בידיים ורק חיבקתי אותך.  

    דואגת לך כל הזמן. מפחדת להשאיר אותך לבד. סוגרת לך חוזה לתוכנית לייט נייט ב yes, בסגנון היפות והאמיצות. החוזה נחתם. זה מרגש אותך אך גם מערער אותך. את לא בטוחה שאת רוצה להיות מזוהה. טלוויזיה חושפנית מידי, זה לא כמו הרדיו. הרדיו מגן עלייך. אני חושבת שזה טוב בשבילך, אני מאמינה שצריך ללכת למקומות שהכי מפחידים אותנו ולהתמודד. את מאמינה לי, אך לא ממש משוכנעת אך מוכנה לעשות ניסיון.

    אני מבטיחה שאשמור עליך ואהיה לידיך. את נרגעת . ליום. ושוב כל מיני חרדות. אני מבקשת שתבטחי לי שאת לא חושבת להתאבד שוב. את מבטיחה שזה מזמן מאחורייך ואת לא במקום הזה שהיית בת עשרים בערך, כשניסית אז. אני מאמינה לך כמו מטומטמת. או יותר נכון רוצה להאמין לך. מה עובר לי בראש הנאיבי שלי. בחיים לא פגשתי אדם דיכאוני. אני חושבת בתמימות שאוכל לשמור עלייך ואת כל כך שמחה שיש לך אותי לידיך. אני לא מבינה שאני כמו קרש ההצלה האחרון שאת הולכת לשמוט מידייך ברגע אחד מסוים שגם את לא ממש תכננת את התזמון שלו. אבל כנראה שאין לך את היכולות הנפשיות שאת חושבת שקיימות ולי אין יכולת להציל אותך. כמה זה עצוב .

    איך שברת לי את הלב כשהלכת. איך הפסקתי לנשום, החיים פשוט הפכו להיות כאב, חזק, בלתי ניתן להכלה. סבל שפשוט קרע לי את הלב והנשמה. איבדתי אחות תאומה, חלק מהנשמה והשארת אותי לבד עם כל התחושות האלה והאהבה הענקית הזאת, בשיאה.

    היום אני מודה שגם נתת לי מתנה כשהלכת. הכאב הזה הוליד משהו חדש בתוכי, לימד אותי הרבה על החיים. ג'ין התגלתה כמלאך שומר. היא הייתה לצידי כל אותה שנה נוראית. כשבכיתי ונקרעתי כל לילה. היא ישבה לידי ורק חיבקה אותי. היא פשוט הצילה אותי באהבה שלה אלי.  היום כשאני חושבת עליך, אני יודעת שניפגש שוב. בגלגול הבא יש לשתינו לפתור משהו יחד. משהו שלא מוצה.  ואת נשמתי התאומה, אחותי האבודה, אהבתי הבלתי ממומשת צריכה לחזור אלי ולפתור את זה יחד איתי ולא לברוח. לא אתן לך לברוח שוב.אני מקווה שאת שם בשמיים, בלבן, נחה, מאושרת ומכינה עצמך לגלגול הבא. בואי לבקר אותי בחלום יותר , כפי שעשית בשנה הראשונה.  אז בואי אלי משמיים, מידי פעם,  ואחלום אותך. עד שניפגש שוב. מתגעגעת. נורא"

    דרג את התוכן:

      תגובות (52)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/2/10 16:48:

      צטט: mick9 2010-01-31 23:23:02


      וואווו  כ'כ  עצוב.................

       

      אני  זוכרת  שהודיעו  ברדיו  על  מותה   ולא  הבנתי  למה............

       

      היה  לה  קול  מדהים  וחיבבתי  אותה

       

      כמובן  לא  הכרתי  אותה

       

      עפ'י  ההלכה  אכן  לא  קוברים  מתאבדים  עם מתים  בדרך  'הטבע'

       

      כיוון  שמעשיהם  נגד  האמונה.    שהרי  הקב'ה  נותן  את  החיים  לנשמה  כאן  בתוך  גוף  ע'מ  שתבצע

       

      את  התפקיד  ואת  התיקון  שלה.............

       

      ולשם  כך  גם  נותנים  לנשמה  כוחות  נפש  למשך  המסע  הזה.

       

      ובכך  שאדם  לוקח  שלטון  על  אורך  ימיו  כאן  בעולם  העשיה,  הרי  שהוא  לא  מבצע  בסוף  את  מה  שאמור  היה

       

      לבצע  וזה  חבל  גם  לנשמתו  הוא  וגם  לכלל  העם.  כי  כל  יהודי  יש  לו  תפקיד  ייחודי    -  ייחודי  רק  לו 

       

      שרק  הוא  יכול  לבצע  בלבד.

       

      רוצה  לנחם  אותך  גלית,  שאת  לא  צריכה  לחכות  להתאחד  עם  חברתך  בעולם  הבא.

       

      לאחר  הגאולה  האמיתית  והשלימה,   באלף  השביעי  -   תתחיל  פאזה  אחרת  של  העולם  שלנו

       

      אחרי  תחיית  המתים   שתחול  40  שנה  לאחר  בוא  המשיח,

       

      יקומו  כל  האבות  וכל  הנפטרים  לתחיה   ואז  יהיו  כבר  חיי  נצח  לכולנו

       

      ממש  כפי  שהיה  אמור  להיות  לאדם  וחווה  בגן  עדן  לפני  החטא  ולפני  הקלקול  שנוצר  בעטיו.

       

      אל  דאגה,  את  עוד  תהיי  איתה  פה  בגוף  בעולם  הזה  ועוד  לנצח..................קולטת  ???

       

      הרבי  מליובאוויטש  אמר  שכשיבוא  משיח,   גם  לאנשים  שהתאבדו  יהיה  תיקון.   וגם  נשמותיהם  יחזרו

       

      לעם  ישראל.  

       

      מקווה  שהכנסתי  בך  קצת  רוח  אופטימית      ביי

      תודה על דברייך, גלית

       

        31/1/10 23:28:

        31/1/10 23:23:


      וואווו  כ'כ  עצוב.................

       

      אני  זוכרת  שהודיעו  ברדיו  על  מותה   ולא  הבנתי  למה............

       

      היה  לה  קול  מדהים  וחיבבתי  אותה

       

      כמובן  לא  הכרתי  אותה

       

      עפ'י  ההלכה  אכן  לא  קוברים  מתאבדים  עם מתים  בדרך  'הטבע'

       

      כיוון  שמעשיהם  נגד  האמונה.    שהרי  הקב'ה  נותן  את  החיים  לנשמה  כאן  בתוך  גוף  ע'מ  שתבצע

       

      את  התפקיד  ואת  התיקון  שלה.............

       

      ולשם  כך  גם  נותנים  לנשמה  כוחות  נפש  למשך  המסע  הזה.

       

      ובכך  שאדם  לוקח  שלטון  על  אורך  ימיו  כאן  בעולם  העשיה,  הרי  שהוא  לא  מבצע  בסוף  את  מה  שאמור  היה

       

      לבצע  וזה  חבל  גם  לנשמתו  הוא  וגם  לכלל  העם.  כי  כל  יהודי  יש  לו  תפקיד  ייחודי    -  ייחודי  רק  לו 

       

      שרק  הוא  יכול  לבצע  בלבד.

       

      רוצה  לנחם  אותך  גלית,  שאת  לא  צריכה  לחכות  להתאחד  עם  חברתך  בעולם  הבא.

       

      לאחר  הגאולה  האמיתית  והשלימה,   באלף  השביעי  -   תתחיל  פאזה  אחרת  של  העולם  שלנו

       

      אחרי  תחיית  המתים   שתחול  40  שנה  לאחר  בוא  המשיח,

       

      יקומו  כל  האבות  וכל  הנפטרים  לתחיה   ואז  יהיו  כבר  חיי  נצח  לכולנו

       

      ממש  כפי  שהיה  אמור  להיות  לאדם  וחווה  בגן  עדן  לפני  החטא  ולפני  הקלקול  שנוצר  בעטיו.

       

      אל  דאגה,  את  עוד  תהיי  איתה  פה  בגוף  בעולם  הזה  ועוד  לנצח..................קולטת  ???

       

      הרבי  מליובאוויטש  אמר  שכשיבוא  משיח,   גם  לאנשים  שהתאבדו  יהיה  תיקון.   וגם  נשמותיהם  יחזרו

       

      לעם  ישראל.  

       

      מקווה  שהכנסתי  בך  קצת  רוח  אופטימית      ביי

        31/1/10 22:53:

      צטט: עט להשכיר ניצה צמרת 2010-01-31 18:22:05

      לפעמים כתיבה מקלה על הכאב, לפעמים השיתוף מקל על המשך החיים והחלומות מרככים את היום שבא אחריהם.

      אני מקווה שתחזיקי מעמד.

      באשר לי, קראתי וכאבתי אתך ואותך. נתת לי שיעור על אהבה וגעגועים.

      תודה 

       

      תודה על מילותייך

      לפעמים כתיבה מקלה על הכאב, לפעמים השיתוף מקל על המשך החיים והחלומות מרככים את היום שבא אחריהם.

      אני מקווה שתחזיקי מעמד.

      באשר לי, קראתי וכאבתי אתך ואותך. נתת לי שיעור על אהבה וגעגועים.

      תודה 

        26/1/10 10:30:

      צטט: גלית א' 2010-01-25 23:02:11

      אני הייתי רק מאזינה, בלי הכרות אישית. אחת מאלפים שחיכו למוצא פיה של מיכל ניב בכל תוכנית של הפסקת עשר, והשכלתי רבות מטעמה המשובח.

      אבדה גדולה.

      ביום שישי האחרון שודרה ברדיו תל אביב, במקום באים הולכים, תוכנית לזכרה שהגיש דני סידס. היה מרגש ועצוב ומלא מוזיקה נהדרת.

      תודה על תגובתך

       

        26/1/10 10:30:

      צטט: Avitel 2010-01-25 22:19:08

      אוף כמה זה עצוב גלית.

      מיכל באמת היתה מיוחדת. אבידה אמיתית.

      תודה על תגובתך

       

        26/1/10 10:29:

      צטט: היועץ המשפטי 2010-01-26 08:10:35


      תודה לך גלית על הדברים החמים והמרגשים. זה תמיד יותר נעים לשמוע משהו שבא מקרוב, כמוך.

       

      מיכל היתה בעיני גאונה. היא אבדה ענקית, שקשה לי להשלים עם אבדונה. שתיים היו אלה שהלכו באותו זמן בערך ושתיהן אבדות שאין להן תחליף עד עצם היום הזה, מיכל ניב וענבל פרלמוטר, כל אחת בדרכה.

       

      יהי זכרן ברוך.

       

       

      תודה, יהי זכרן ברוך
        26/1/10 10:28:

      צטט: the mentor 2010-01-25 22:03:44

      רק לעיתים נדירות בלבד

      אתה קורא מילים עצמתיות כל כך 

      תודה יקירי

       

        26/1/10 08:10:


      תודה לך גלית על הדברים החמים והמרגשים. זה תמיד יותר נעים לשמוע משהו שבא מקרוב, כמוך.

       

      מיכל היתה בעיני גאונה. היא אבדה ענקית, שקשה לי להשלים עם אבדונה. שתיים היו אלה שהלכו באותו זמן בערך ושתיהן אבדות שאין להן תחליף עד עצם היום הזה, מיכל ניב וענבל פרלמוטר, כל אחת בדרכה.

       

      יהי זכרן ברוך.

        25/1/10 23:02:

      אני הייתי רק מאזינה, בלי הכרות אישית. אחת מאלפים שחיכו למוצא פיה של מיכל ניב בכל תוכנית של הפסקת עשר, והשכלתי רבות מטעמה המשובח.

      אבדה גדולה.

      ביום שישי האחרון שודרה ברדיו תל אביב, במקום באים הולכים, תוכנית לזכרה שהגיש דני סידס. היה מרגש ועצוב ומלא מוזיקה נהדרת.

        25/1/10 22:19:

      אוף כמה זה עצוב גלית.

      מיכל באמת היתה מיוחדת. אבידה אמיתית.

        25/1/10 22:03:

      רק לעיתים נדירות בלבד

      אתה קורא מילים עצמתיות כל כך 

        25/1/10 20:33:

      צטט: SWEETY0509 2010-01-25 16:57:07


      לא הכרתי את מיכל באופן אישי

      אך חיכיתי בשקיקה רבה כל פעם לשמוע אותה ואת מירב ועינב

      כייף אמיתי, צחוקים, שלישיה מנצחת!

       

      אבל הקול הקול המדהים, הסקסי, המלטף של מיכל

      הוא היה שונה וממכר

       

      הלוואי שמצאה מנוחה לנפשה הדואבת.

       

      יהי זכרה ברוך

      תודה

       

        25/1/10 16:57:


      לא הכרתי את מיכל באופן אישי

      אך חיכיתי בשקיקה רבה כל פעם לשמוע אותה ואת מירב ועינב

      כייף אמיתי, צחוקים, שלישיה מנצחת!

       

      אבל הקול הקול המדהים, הסקסי, המלטף של מיכל

      הוא היה שונה וממכר

       

      הלוואי שמצאה מנוחה לנפשה הדואבת.

       

      יהי זכרה ברוך

        24/1/10 22:24:

      צטט: אילנה אדנר 2010-01-24 21:51:57


      לפני מספר שנים, נכנסתי לקרוא פוסט בגלל הכותרת: 'מיכלי, תראי כמה באו'.

      נכנסתי מתוך סקרנות ונכבשתי.

      לא הכרתי את הבחורה עליה השיר, אבל הרגשתי כאילו והכרתי אותה.

       

      הנה הקישור. כנסי והקשיבי.

       

      http://stage.co.il/Stories/4570

       

       

      קורע לב הקישור הזה. תודה. בכל זאת.

        24/1/10 21:51:


      לפני מספר שנים, נכנסתי לקרוא פוסט בגלל הכותרת: 'מיכלי, תראי כמה באו'.

      נכנסתי מתוך סקרנות ונכבשתי.

      לא הכרתי את הבחורה עליה השיר, אבל הרגשתי כאילו והכרתי אותה.

       

      הנה הקישור. כנסי והקשיבי.

       

      http://stage.co.il/Stories/4570

       

       

        24/1/10 19:44:

      צטט: אילנה ינובסקי 2010-01-24 18:46:35

      המכתב שלך מזיז את הלב ממקומו בפשטות שלו ובתאור הכל כך מדוייק של מיכל ניב.

      לצערי לא הכרתי אותה אבל הייתי מהמכורות. ביום שגיליתי את היפות והאמיצות חיי השתנו

      מיכל ניב ועינב גלילי הביאו גל עצום של הומור נשי שלא היה כמותו וכנראה לא יהיה כמוהו.

      כמי שמתמחה בשיווק מוצרי סטריאוטיפ גברי לנשים ומדברת על ההומור המופלא הזה

      שלחתי את כל מי שאני מכירה לעצור את הנשימה בצהרים ולחוות.

      מיכל ניב נפרדה מהעולם כשהיא משאירה אחריה כל כך הרבה צער שעובר כחוט השני בין דברייך.

      אני בטוחה שכל מאזיניה השרופים סרבו ומסרבים להסכים עם גזר הדין שגזרה על עצמה

      והיא כל כך יפה, וחכמה, וחיננית ומכילה.

      אני מודה לך על המכתב שאיפשר לי לחזור אחורה ולהזכר בדמות הנפלאה ולהצטער פעם נוספת 

       

      תודה לך, גלית

        24/1/10 18:46:

      המכתב שלך מזיז את הלב ממקומו בפשטות שלו ובתאור הכל כך מדוייק של מיכל ניב.

      לצערי לא הכרתי אותה אבל הייתי מהמכורות. ביום שגיליתי את היפות והאמיצות חיי השתנו

      מיכל ניב ועינב גלילי הביאו גל עצום של הומור נשי שלא היה כמותו וכנראה לא יהיה כמוהו.

      כמי שמתמחה בשיווק מוצרי סטריאוטיפ גברי לנשים ומדברת על ההומור המופלא הזה

      שלחתי את כל מי שאני מכירה לעצור את הנשימה בצהרים ולחוות.

      מיכל ניב נפרדה מהעולם כשהיא משאירה אחריה כל כך הרבה צער שעובר כחוט השני בין דברייך.

      אני בטוחה שכל מאזיניה השרופים סרבו ומסרבים להסכים עם גזר הדין שגזרה על עצמה

      והיא כל כך יפה, וחכמה, וחיננית ומכילה.

      אני מודה לך על המכתב שאיפשר לי לחזור אחורה ולהזכר בדמות הנפלאה ולהצטער פעם נוספת 

        24/1/10 18:18:

      צטט: liraz. 2010-01-24 17:36:02


      כמאזינה לרדיו אני זוכרת את שידוריה שמהם מאוד נהנתי . היא מאוד חסרה לי בנוף הזה. יהיה זכרה ברוך.

       

      תודה

        24/1/10 18:17:

      צטט: ליאת וינבלט 2010-01-24 17:31:39


      חייבת לומר שההיכרות שלי הייתה רק דרך התוכנית "היפות והאמיצות" ולא מעבר.

      משהו שם מאוד ריגש, חיבר, דברים שרק מוסיקה ושדרנים מוכשרים באמת יכולים להעביר למאזינים.

      זוכרת שהייתי בדרך מירושלים לתל-אביב כשהודיעה על ההתאבדות, ירד גשם אימים, נפרדתי אז מאיזה בחור שגר בירושלים וכשממש לא יכולתי לסבול יותר את שיחות הפרידה פשוט לקחתי את האוטו ונסעתי לתל אביב.

      לא בכיתי, לא התרגזתי ופתאום ההודעה הזו ברדיו מוקדם בבוקר. התחלתי לבכות. כמו כל מוות, גם זה בא בהפתעה, אבל היה שם משהו מעבר. להסתכל מבחוץ על בן אדם כל כך מוכשר, בן אדם שבלי להכיר אותו מחבר אותך למקומות הכי קטנים ששם נוח לך עם עצמך. או למקומות האפלים שאיתם את צריכה להתמודד....

       

      זכית שהיכרת אותה כל-כך טוב.

       

      ובנימה אחרת: עוד פוסט נהדר שלך...אני נהיית מכורה!!!

       

       

      ליאת

      תודה מותק, שמחה ששיתפת בחוייה שלך.

       

        24/1/10 17:36:

      כמאזינה לרדיו אני זוכרת את שידוריה שמהם מאוד נהנתי . היא מאוד חסרה לי בנוף הזה. יהיה זכרה ברוך.
        24/1/10 17:31:


      חייבת לומר שההיכרות שלי הייתה רק דרך התוכנית "היפות והאמיצות" ולא מעבר.

      משהו שם מאוד ריגש, חיבר, דברים שרק מוסיקה ושדרנים מוכשרים באמת יכולים להעביר למאזינים.

      זוכרת שהייתי בדרך מירושלים לתל-אביב כשהודיעה על ההתאבדות, ירד גשם אימים, נפרדתי אז מאיזה בחור שגר בירושלים וכשממש לא יכולתי לסבול יותר את שיחות הפרידה פשוט לקחתי את האוטו ונסעתי לתל אביב.

      לא בכיתי, לא התרגזתי ופתאום ההודעה הזו ברדיו מוקדם בבוקר. התחלתי לבכות. כמו כל מוות, גם זה בא בהפתעה, אבל היה שם משהו מעבר. להסתכל מבחוץ על בן אדם כל כך מוכשר, בן אדם שבלי להכיר אותו מחבר אותך למקומות הכי קטנים ששם נוח לך עם עצמך. או למקומות האפלים שאיתם את צריכה להתמודד....

       

      זכית שהיכרת אותה כל-כך טוב.

       

      ובנימה אחרת: עוד פוסט נהדר שלך...אני נהיית מכורה!!!

       

       

      ליאת

        24/1/10 16:29:

      צטט: א.ב. של אהבה 2010-01-24 14:53:54

      היי גלית

       

      מכיון שכבר עבר הרבה זמן מאז - ומכיון שאת מתארת במכתב שלך מערכת יחסים מאוד קרובה למיכל ניב - האם אפשר לשאול כמה שאלות?

       

      1) האם מיכל ניב התלוננה בפני אחרים על המצב הנפשי הקשה שבו היא היתה?

      2) האם מיכל ניב ראתה פסיכיאטר למטרות תרופות או פסיכולוג למטרות תרפייה שיחתית?

      3) האם לפי דעתך התאור של החיים הכל כך פראיים של מיכל ניב  היה סוג של ניסיון נואש שלה להתמודד עם החוסר הפנימי על ידי נסיון להגדיל משהו אחר בתקווה שזה יצליח לכסות את החוסר שהיה בליבה?

       

      בכדי שתביני מדוע אני שואל את השאלות הללו, את יכולה לקרוא את הפוסט האחרון שלי, התאבדות.

      בתודה

      א.ב. של אהבה

       

       

       

      לא יכולה לתת לך פרטים אלו שאתה מבקש. זה שלה בלבד. זה מכתב פרידה שלי ממנה. ואתייחס ללינק שלך.

        24/1/10 14:53:
      היי גלית

       

      מכיון שכבר עבר הרבה זמן מאז - ומכיון שאת מתארת במכתב שלך מערכת יחסים מאוד קרובה למיכל ניב - האם אפשר לשאול כמה שאלות?

       

       

      1) האם מיכל ניב התלוננה בפני אחרים על המצב הנפשי הקשה שבו היא היתה?

      2) האם מיכל ניב ראתה פסיכיאטר למטרות תרופות או פסיכולוג למטרות תרפייה שיחתית?

      3) האם לפי דעתך התאור של החיים הכל כך פראיים של מיכל ניב  היה סוג של ניסיון נואש שלה להתמודד עם החוסר הפנימי על ידי נסיון להגדיל משהו אחר בתקווה שזה יצליח לכסות את החוסר שהיה בליבה?

       

      בכדי שתביני מדוע אני שואל את השאלות הללו, את יכולה לקרוא את הפוסט האחרון שלי, התאבדות.

       

      בתודה

      א.ב. של אהבה

       

       

        24/1/10 13:01:

      צטט: yochi2323 2010-01-24 11:38:16

      המון אהבה וכאב יש בכתיבה שלך.נוגע ועצוב.

      כנראה שיותר מדי אנשים חיכו לה בצד השני.

      לא הכרתי אותה אישית. הכרתי חלק מהמשפחה.

      יותר מדי כאב למשפחה אחת.

      נכון , מלא כאב. באמת נראה לי שחיכו לה שם יותר מידי אנשים.

       

        24/1/10 11:38:

      המון אהבה וכאב יש בכתיבה שלך.נוגע ועצוב.

      כנראה שיותר מדי אנשים חיכו לה בצד השני.

      לא הכרתי אותה אישית. הכרתי חלק מהמשפחה.

      יותר מדי כאב למשפחה אחת.

        24/1/10 08:43:

      צטט: אמא אדוה 2010-01-24 06:27:59


      כתבת . כואב  וכול מי שקורא מרגיש את הכאב . עצוב . מאוד מרגש . אין סוף  לעצב .

       

       

      תודה יקירה.
        24/1/10 08:42:

      צטט: מיכל גזית 2010-01-24 02:23:35

      בכל פעם שאני קוראת את המכתב הזה שלך אני מצטמררת

       

      היא זכתה בך

       

      את זכית להכיר אישה כל כך מיוחדת

       

      נפלאה שאת

      תודה , גם את נפלאה

       

        24/1/10 08:41:

      צטט: ירון אחר 2010-01-23 19:51:05


      אכן, חד-פעמית.

       

      לגמרי, תודה ירון

        24/1/10 06:27:

      כתבת . כואב  וכול מי שקורא מרגיש את הכאב . עצוב . מאוד מרגש . אין סוף  לעצב .
        24/1/10 02:23:

      בכל פעם שאני קוראת את המכתב הזה שלך אני מצטמררת

       

      היא זכתה בך

       

      את זכית להכיר אישה כל כך מיוחדת

       

      נפלאה שאת

        23/1/10 19:51:

      אכן, חד-פעמית.
        23/1/10 17:54:

      צטט: בובה ושסק 2010-01-23 17:35:20


      לא הכרתי את מיכל, אבל המכתב שלך מעביר תמונה מרגשת של אישיות מדהימה ושל חיים שהיא נגעה בהם כל כך חזק.

      וזה שאת יודעת לאהוב כל כך כבר הרגשתי מזמן, רק דרך הכתיבה שלך.

      אשרי שתיכן שזכיתן אחת בשניה.

       

       

      תודה יקירה. אהבה, צריך לדעת באמת. לא פשוט.

       

        23/1/10 17:53:

      צטט: דורין אקריש 2010-01-23 16:49:35

      את מיכל המדהימה הכרתי דרך חברים משותפים,

      היא היתה מלאך, תמיד קשובה ומוכנה לעזור,

      ריגשת אותי במילים הרכות שכתבת עליה,

      תודה גלית

       

      תודה לך

        23/1/10 17:35:


      לא הכרתי את מיכל, אבל המכתב שלך מעביר תמונה מרגשת של אישיות מדהימה ושל חיים שהיא נגעה בהם כל כך חזק.

      וזה שאת יודעת לאהוב כל כך כבר הרגשתי מזמן, רק דרך הכתיבה שלך.

      אשרי שתיכן שזכיתן אחת בשניה.

       

       

        23/1/10 16:49:

      את מיכל המדהימה הכרתי דרך חברים משותפים,

      היא היתה מלאך, תמיד קשובה ומוכנה לעזור,

      ריגשת אותי במילים הרכות שכתבת עליה,

      תודה גלית

        23/1/10 16:44:

      צטט: hamania 2010-01-22 18:24:45


      מיכל ניב אחת ואין שניה לה ...

      אבל אני מיכל אחרת נושאת את אותו שם ..

      השם המלא שלי .. מיכל ניב נהוראי ..

       

      הצטמררתי לקרא את מה שכתבת .. התחברתי לאהבה הגדולה לנפש התאומה ..

      זה כל כך נדיר .. כל כך מיוחד .. אני מרגישה את הזכות הנפלאה

      שנפלה בחלקך , כפי שהעברת את זה בכתוב ,שאישה מיוחדת כזאת הייתה חלק מחייך ..

       

      בתקופה שהיא התאבדה .. למדתי ציור ..

      זאת הייתה תקופה מאוד לא פשוטה בחיי .. עם המון החלטות שצריך לעשות ..

      וחלקן באו לידי ביטוי בציור ..

      היה לי מאוד קשה .. והיה לי קשה לראות את השם שלי מתנוסס בעיתון בהודעת אבל מצמררת ..

      אז צירתי ציור גדול ובתוכו כתבתי " מיכל ניב לא מתה !"

      הייתי חייבת להכריז לעולם ולעצמי שאני .. למרות התקופה הקשה שעברתי אז .. אני עדין בחיים .

       

      .. "כולנו ריקמה אנושית אחת גדולה

      ואם אחד מאיתנו הולך מעימנו

      משהו מת בנו ומשהו נשאר איתו .. " ..

       

      כולנו ריקמה אנושית ..

      חלקים ממנה חיים בתוכך ..

      ייהי זכרה ברוך .

           

      יקירה זה מוזר כי יש לי חבר הכי טוב שקוראים לו נהוראי ומיכל ניב. אז כנראה שלא סתם אנחנו מדברות פה. אהבה גדולה נדירה ואכן  מתנה ככ יקרה שלי. היא רוב הזמן איתי. יהי זכרה ברוך. תודה.

       

        23/1/10 16:41:

      צטט: מדונה של הפרברים 2010-01-22 17:29:19

      היי אשה יקרה,

       

      עשית לי כזה בום בבטן...

       

      את מיכל ניב אני זוכרת מהמקום הכי אינטימי, אני בת 16 בקיבוץ, מצטנפת לי במיטה בחדר, מחפשת כרגיל מפלט מהביחד החונק והאינטנסיבי של הפנימיה. והיא ברדיו, בתכנית האלטרנטיבית והמשובחת שלה בגלי צה"ל, "הפסקת עשר". מלחששת בקול המלטף שלה, מציעה בריחה אולטימטיבית מההווה...

       

      אחר כך בגיל 20, מגיעה לתל-אביב עם הקידבג בלי לדעת כלום. מדי פעם רואה אותה בכל מיני מקומות. היא הייתה תל אביב בהתגלמותה עבורי, כי מרחוק היא הכי גדולה, זוהרת, יפה, מצליחה. לא דמיינתי אז שהנשמה שלה כל כך פצועה.

       

      אשרי מיכל שזכתה לחברה כמוך, שידעת להכיל אותה ואת כאביה. תאוות המוות ניצחה אצלה בסופו של דבר את תשוקת החיים, ואני בטוחה שמצאה קצת מזור לנפש שלה כשהיא נפגשה סוף סוף עם אלו שאהבה כל כך, האח שלה ואבא שלה שחיכו לה בצד השני של האור...

       

      השארת למיכל זיכרון נפלא ומקסים כאן. מחבקת אותך מרחוק.

      את כל כך צודקת ומדוייקת בתיאורים שלך אותה. כיף לי לקרא את זהץ תודה לך את יקירה מאוד ורגשת אותי.

       

        23/1/10 16:40:

      צטט: zoe. 2010-01-22 16:32:20

      ואוו.. איך העפת אותי שנים אחורה. זה כאילו היה רק אתמול. זוכרת שזה קרה ועוד חודשים אח"כ היתה לי פוסט טראומה מזה. דופק לי הלב עכשיו. חזק.

       

      כתבת חודר עמוק וכואב.

       

      חיבוק

       

      תודה יקירה מקווה שאת בסדר. חיבוק גם לך מותק.

        23/1/10 16:39:

      צטט: טטלי 2010-01-22 15:55:52

      גלית  העפת אותי הרבה שנים אחורה
      לא הכרתי את מיכל שאחרי מותה כל סופרלטיב שנכתב עליה היא קיבלה בזכות
      אני מכיר את סיפור המשפחה מפאן אחר
      מה אגיד שאת גדולה   מוכשרת  זה רק ימעיט מעוצמת  הפוסט

      כוסית גק דניאלס נקי לזיכרה  ולאריכות ימיך
      תודה על הפוסט הנפלא

       

      תודה אתה מתוק. תודה על מילותייך. מרגש אותי.

        22/1/10 18:40:

      צימררת אותי

      לא רק ביכולת הכתיבה המופלאה שלך שחודרת דרך כל ההגנות ישר לבטן.

      אלא ביכולת שלך להיות שם, לחוות, לאהוב. להיות חברה, להיות באמת.

      מכירה אותך רק קצת, גלית, אבל מברכת על ההיכרות.

        22/1/10 18:24:


      מיכל ניב אחת ואין שניה לה ...

      אבל אני מיכל אחרת נושאת את אותו שם ..

      השם המלא שלי .. מיכל ניב נהוראי ..

       

      הצטמררתי לקרא את מה שכתבת .. התחברתי לאהבה הגדולה לנפש התאומה ..

      זה כל כך נדיר .. כל כך מיוחד .. אני מרגישה את הזכות הנפלאה

      שנפלה בחלקך , כפי שהעברת את זה בכתוב ,שאישה מיוחדת כזאת הייתה חלק מחייך ..

       

      בתקופה שהיא התאבדה .. למדתי ציור ..

      זאת הייתה תקופה מאוד לא פשוטה בחיי .. עם המון החלטות שצריך לעשות ..

      וחלקן באו לידי ביטוי בציור ..

      היה לי מאוד קשה .. והיה לי קשה לראות את השם שלי מתנוסס בעיתון בהודעת אבל מצמררת ..

      אז צירתי ציור גדול ובתוכו כתבתי " מיכל ניב לא מתה !"

      הייתי חייבת להכריז לעולם ולעצמי שאני .. למרות התקופה הקשה שעברתי אז .. אני עדין בחיים .

       

      .. "כולנו ריקמה אנושית אחת גדולה

      ואם אחד מאיתנו הולך מעימנו

      משהו מת בנו ומשהו נשאר איתו .. " ..

       

      כולנו ריקמה אנושית ..

      חלקים ממנה חיים בתוכך ..

      ייהי זכרה ברוך .

           

      היי אשה יקרה,

       

      עשית לי כזה בום בבטן...

       

      את מיכל ניב אני זוכרת מהמקום הכי אינטימי, אני בת 16 בקיבוץ, מצטנפת לי במיטה בחדר, מחפשת כרגיל מפלט מהביחד החונק והאינטנסיבי של הפנימיה. והיא ברדיו, בתכנית האלטרנטיבית והמשובחת שלה בגלי צה"ל, "הפסקת עשר". מלחששת בקול המלטף שלה, מציעה בריחה אולטימטיבית מההווה...

       

      אחר כך בגיל 20, מגיעה לתל-אביב עם הקידבג בלי לדעת כלום. מדי פעם רואה אותה בכל מיני מקומות. היא הייתה תל אביב בהתגלמותה עבורי, כי מרחוק היא הכי גדולה, זוהרת, יפה, מצליחה. לא דמיינתי אז שהנשמה שלה כל כך פצועה.

       

      אשרי מיכל שזכתה לחברה כמוך, שידעת להכיל אותה ואת כאביה. תאוות המוות ניצחה אצלה בסופו של דבר את תשוקת החיים, ואני בטוחה שמצאה קצת מזור לנפש שלה כשהיא נפגשה סוף סוף עם אלו שאהבה כל כך, האח שלה ואבא שלה שחיכו לה בצד השני של האור...

       

      השארת למיכל זיכרון נפלא ומקסים כאן. מחבקת אותך מרחוק.

        22/1/10 16:32:

      ואוו.. איך העפת אותי שנים אחורה. זה כאילו היה רק אתמול. זוכרת שזה קרה ועוד חודשים אח"כ היתה לי פוסט טראומה מזה. דופק לי הלב עכשיו. חזק.

       

      כתבת חודר עמוק וכואב.

       

      חיבוק

        22/1/10 15:55:

      גלית  העפת אותי הרבה שנים אחורה
      לא הכרתי את מיכל שאחרי מותה כל סופרלטיב שנכתב עליה היא קיבלה בזכות
      אני מכיר את סיפור המשפחה מפאן אחר
      מה אגיד שאת גדולה   מוכשרת  זה רק ימעיט מעוצמת  הפוסט

      כוסית גק דניאלס נקי לזיכרה  ולאריכות ימיך
      תודה על הפוסט הנפלא

        21/1/10 19:51:

      צטט: לימור דהאן 2010-01-21 19:32:32

      הכרותי עם מיכל היתה קצרצרה. בימים שהיא שידרה את היפות והאמיצות ברדיו תל אביב ואני שידרתי את מתחת לחגורה בגלגל"צ. הקלטנו פרסומת יחד. אני זוכרת.. גם נועם אבירם היה שם. פרסומת בשלושה קולות. נועם ואני הגענו קודם וקישקשנו בכיף. ואז היא הגיעה לאולפן. הכי מרוחקת בעולם. לא אמרה לנו שלום. כולה בשחור, מייקאפ לבן...נראתה כמו דמות ממשפחת אדאמס. היא עשתה את הטייק שלה ויצאה. בסיום ההקלטה שלי, פסעתי החוצה ומצאתי אותה יושבת בכניסה לאולפן. חשבתי לעצמי שמה זה לא מגיע לה שאומר לה שלום אבל אעשה זאת בכל זאת. בשנייה שפניתי אליה, תוך שאני מחמיאה לה על התוכנית הכי טובה ברדיו, היא התהפכה. הפאסון המנוכר שלה התנדף וכולה נהייתה דבש. סיפרה לי שכשעינב והיא עובדות על התוכנית, הן מקשיבות לי ברדיו ושהיא מתה על התוכנית שלי. כמה מוחמאת הייתי. חודש אחר כך נדמה לי, היא התאבדה. לא הרבה זמן אחרי שקולגה וחברה טובה אחרת מבנות דורה, עשתה את אותו מעשה - לאה עוז.

      למחרת התאבדותה, כשהגעתי לגלג"צ לשדר את תוכניתי היומית, קיבלנו הוראה לשדר כרגיל. אבל לא יכולתי. את השיר הראשון הקדשתי לה. משהו של שינייד אוקונור. מיכל היתה זו שחשפה את שינייד לכולנו, טרום ימי הפליליסט. תיכננתי להמשיך את התוכנית כרגיל אבל לא הצלחתי. כל השעתיים הפכו לתוכנית שהוקדשה לאלטרנטיב שמיכל פימפמה באוזנינו בימי גל"צ שלה. השירים היו מיטב הדיכאון ואני שם באולפן, צוללת לקדרות בשידור חי ולגמרי לא מסתירה את זה. ההערכה המקצועית שלי אליה, היתה שווה מבחינתי את הרמת הגבות של מאזיניי, שהיו רגילים לתוכנית יומית תוססת ועולצת. 

       

      לימים, אלדד קובלץ סיפר לי שמיכל החזיקה ממני עורכת מוסיקאלית מבריקה. עוד מחמאה ממנה, הפעם אחרי מותה. 

      הכרות שטחית. חד פעמית. כשברקע הרבה ריספקט רדיופוני כנראה הדדי.  

      מיכל לא היתה חברה שלי, אבל ארים כוסית בשבילה הערב.  

      תודה בייבי אבל מזהירה אותך,ז ה רק ג'ק דניאלס. היא תהיה שם לשתות איתנו. אולי נערבב לך עם מלא קרח או סודה. נרחם . קצת.

       

        21/1/10 19:32:

      הכרותי עם מיכל היתה קצרצרה. בימים שהיא שידרה את היפות והאמיצות ברדיו תל אביב ואני שידרתי את מתחת לחגורה בגלגל"צ. הקלטנו פרסומת יחד. אני זוכרת.. גם נועם אבירם היה שם. פרסומת בשלושה קולות. נועם ואני הגענו קודם וקישקשנו בכיף. ואז היא הגיעה לאולפן. הכי מרוחקת בעולם. לא אמרה לנו שלום. כולה בשחור, מייקאפ לבן...נראתה כמו דמות ממשפחת אדאמס. היא עשתה את הטייק שלה ויצאה. בסיום ההקלטה שלי, פסעתי החוצה ומצאתי אותה יושבת בכניסה לאולפן. חשבתי לעצמי שמה זה לא מגיע לה שאומר לה שלום אבל אעשה זאת בכל זאת. בשנייה שפניתי אליה, תוך שאני מחמיאה לה על התוכנית הכי טובה ברדיו, היא התהפכה. הפאסון המנוכר שלה התנדף וכולה נהייתה דבש. סיפרה לי שכשעינב והיא עובדות על התוכנית, הן מקשיבות לי ברדיו ושהיא מתה על התוכנית שלי. כמה מוחמאת הייתי. חודש אחר כך נדמה לי, היא התאבדה. לא הרבה זמן אחרי שקולגה וחברה טובה אחרת מבנות דורה, עשתה את אותו מעשה - לאה עוז.

      למחרת התאבדותה, כשהגעתי לגלג"צ לשדר את תוכניתי היומית, קיבלנו הוראה לשדר כרגיל. אבל לא יכולתי. את השיר הראשון הקדשתי לה. משהו של שינייד אוקונור. מיכל היתה זו שחשפה את שינייד לכולנו, טרום ימי הפליליסט. תיכננתי להמשיך את התוכנית כרגיל אבל לא הצלחתי. כל השעתיים הפכו לתוכנית שהוקדשה לאלטרנטיב שמיכל פימפמה באוזנינו בימי גל"צ שלה. השירים היו מיטב הדיכאון ואני שם באולפן, צוללת לקדרות בשידור חי ולגמרי לא מסתירה את זה. ההערכה המקצועית שלי אליה, היתה שווה מבחינתי את הרמת הגבות של מאזיניי, שהיו רגילים לתוכנית יומית תוססת ועולצת. 

       

      לימים, אלדד קובלץ סיפר לי שמיכל החזיקה ממני עורכת מוסיקאלית מבריקה. עוד מחמאה ממנה, הפעם אחרי מותה. 

      הכרות שטחית. חד פעמית. כשברקע הרבה ריספקט רדיופוני כנראה הדדי.  

      מיכל לא היתה חברה שלי, אבל ארים כוסית בשבילה הערב.  

        21/1/10 19:01:

      צטט: או דומה לו 2010-01-21 18:58:44

      את כותבת כאילו היא שם

      אני קורא כאילו הייתי שם

       

      היא עדיין בנשמתי ותמיד תשאר חלק ממני. מתנה בשבילי, בחייה וגם במותה.

        21/1/10 19:00:

      צטט: אמיר אשר 2010-01-21 18:44:48

      בית הקברות כל כך השתנה מאז.

      אני זוכר מלא אנשים בלוויה.

      איפהשהוא במהלך הטקס נהיה לי צפוף מדי אז הלכתי אחורה, היתה עוד שורה וחצי ואז שדה.

      היו עננים, האור הרגיש כמו בשעת שקיעה ואז השיר הזה פתאום התחיל לנגן לי בראש בווליום מטורף

      כמה אפשר לבכות?? כמה?!!

       

       

       

      אמא לה איזה שיר. וגם הקצב והסגנון שהיא אהבה. אפשר לבכות מלא יקירי, בלי סוף.

        21/1/10 18:58:

      את כותבת כאילו היא שם

      אני קורא כאילו הייתי שם

        21/1/10 18:44:

      בית הקברות כל כך השתנה מאז.

      אני זוכר מלא אנשים בלוויה.

      איפהשהוא במהלך הטקס נהיה לי צפוף מדי אז הלכתי אחורה, היתה עוד שורה וחצי ואז שדה.

      היו עננים, האור הרגיש כמו בשעת שקיעה ואז השיר הזה פתאום התחיל לנגן לי בראש בווליום מטורף

      כמה אפשר לבכות?? כמה?!!

       

       

      ארכיון

      פרופיל

      גלית בן שמחון
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין