"אני לא מבינה למה את צריכה לציין שהשיחות שלך הן עם ריטה פאבונה. למה את לא יכולה להמציא לי שם בדוי." אמרה ריטה ומצצה ביסודיות את אחת הסיגריות המסריחות שלה. תוך כדי כך התקבצו עשרות הקמטים סביב פיה והעלו בי דימוי רקטלי. "בגלל הנרקסיזם, כמובן." עניתי. מאז שהכרתי את עצמי התהדרתי בשמות של חברים מפורסמים. כך ניסיתי להעלות את הערך העצמי שלי. ללא הצלחה. "אז איפה היינו?" שאלה ריטה, "ניסינו לקבוע מה נורמלי? נראה לי שאף אחד לא יודע מה נורמלי. מקסימום אפשר לשער מה לא נורמלי." "אז אם אמא שלך מתה, להתאבל שלושה חודשים זה נורמלי?" התנדנדתי על שתי הרגליים האחוריות של הכסא ונשענתי על מעקה המרפסת. "המממ... זה נשמע לי סביר. כן." "ושנה?" "זה עדיין, כמה שזה הרבה זמן, יכול להיות בטווח הנורמלי." "שנתיים?" "לא. לא נראה לי. זה כבר דפוק." היא ניערה את תלתליה הצבועים בכתום. משקפי השמש השחורים שלה הלמו אותה להפליא. "או. קיי. הנה אתגר בשבילך: אם אמא שלך מתה, ולא מזיז לך בכלל. זה נורמלי?" "המממ.... את יודעת מה? הייתי אומרת שזה נורמלי. ואני לא הולכת בכלל לנתח את זה." "חבל." אמרתי. לרגע הצלחתי לשמור על שיווי משקל על שתי רגלי הכסא. "את חיה יותר מדי בראש." אמרה לי ריטה. "כן. כולם אומרים." חזרתי לרצפה עם הרגליים הקדמיות. אחרי הרהור קצר, היתה לי עוד שאלה. "תגידי, ריטה. זה נורמלי להרגיש אשמה שלא מזיז לך בכלל שאמא שלך מתה?" "במקרה שלך - כן." "זאת אומרת שמי שלא אכפת לו הוא נורמלי, ודווקא מי שקשה לו לעבור הלאה, הוא הלא נורמלי. מוזר." "אני יודעת? לי זה נראה נורמלי." "וזה נורמלי לבזבז בגלל זה מהר את כל הירושה שלך כי את מרגישה אשמה, כי לא מגיע לך שיהיה לך, כי לא מזיז לך שהיא מתה?" "לא. זה כבר לגמרי דפוק." אמרה ריטה וכיבתה בנחישות את הסיגריה המסריחה שלה. "את רוצה עוד קפה?" |
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יכול להיות? הוא בן 70 בערך, חי באורגון
זה לא נורמאלי שאת כותבת כל כך מדהים!
יקירתי, הכל לא נורמלי! וזה פנטסטי...
השאלה היחידה היא עד כמה אדם שלם עם עצמו!
ואם לא, מה הוא עושה עם זה...
נשיקות וחיבוקים
עניין של מינון ואיזון...
יפה לראות את התהליכים המקבילים... לשמור על שיווי משקל.
אוהבת את הכתיבה שלך.
תתפלאי אבל אלו שאלות מאד נורמליות וגם מוכרות.........
ותשאירי משהו מהירושה בשביל הקפה הבא שלנו.( עוגה ?)
מי זה דונלד? הוא פנוי?
טוב שיש (ש)ריטת מבטחים בים הנצלנים שמסביב.
לפי היכרותי עם בובי סולו,
בטוחני שהיה עושה אותך סאן רמו
בתבונה ורגישות.
ריטה סתם סוכרזית,
בובי יודע לנחם יתומות,
זינגרה אחת ואתם משפחה מרובת ילדים.
אם את מכירה את ריטה פבונה,
אז זה עניין אחר לגמריי,
אני בהחלט מוכן לפנות קצת מזמני.
בפעם האחרונה שדברנו,
היא אמרה לי שבעתיד אני אמור
לפגוש בקפה בחורה נחמדה,
ושלא אקשיב לה בשום פנים ואופן
אם היא תגיד שהיא חברה של ריטה.
בסדר אמרתי כלאחר יד,
והדלקתי סיגריה.
אני זוכר אפילו שזו הייתה פירמה איטלקית.
מה, שאני אקלקל את החופשה בגלל הפנטזיות של ריטה...
ואם מתחשק לי אז אני בהחלט מתכוון
להקשיב לסיפורים של הבחורה הזו...
וסיננתי סילון עשן ארוך לחלל
הקיץ הדביק של מילנו.
............
אהבתי.
יו הו הו איזו נוסטלגיה
נהדרת השיחה הזו שלך עם ריטה
קראת את התרגום של ריטה לשיר חתולה? החיספוס, הסיגריות, השאיפות בעינים מצומצמות והריאליזם של כל התמונה נמצאים כאן ושם.
יופי.
יופי טופי וריטה פאבונה, עשתה את הקריאה לכשרה יותר :))
אסתי.