כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    schnitzel with noodles

    ארכיון

    א יידישע מישפוחה

    4 תגובות   יום חמישי, 21/1/10, 21:14
    הופה הופה רייטר
    וון ארפלט דן שרייטר
    פלטר אין דה גרבן
    פרסן אים דרבן
    פלן אין די צומפף
    דן מאכט די רייטר קלומפף

    (תעתיק עברי מפי זקני גבעת ברנר) מתוך http://www.yom-yom.co.il/tip.php?category=2&id=275
     
    אוממה היתה מכינה שניצלים עם צ'יפס או פירה או עוף "בגריל" עם תפוחי אדמה. והיו מרק ומלפפונים חמוצים נפלאים שאופפה כבש. כמות האוכל היתה שערורייתית, וכאשר הודענו שלא נשאר לנו מקום אופפה היה מתחיל לספר על הקורות אותם עד שהגיע האוכל לצלחת. איך מישהו מהם היה הולך לשוק וקונה חזה של הודיצ'קה נקבה, כי הנקבה היא רכה יותר, איך הם נסעו כל הדרך הביתה ואז אוממה עמדה על הרגליים והכינה במיוחד בשבילינו. 
    היום אני לא יכולה לחשוב על לאכול חצי מהכמות של מה שאכלתי אז, אחרי הסיפורים של אופפה.
    לא היו מאכלים עדתיים, רק מה שאהבנו. אוממה אפתה קוכן וצוויבק. היא הכינה גם קרם שניט, אבל את זה אף פעם לא אכלתי. ובחורף עוגת תותים, בסיס של צוויבק שמעליו תותים וג'לי. יכולתי לאכול חצי תבנית בלי לעצור ומדובר בתבנית תנור גדולה.  
    אופפה מאוד אהב לדבר "איתנו" היו לו מונולוגים קבועים על מה היה כשהיה ילד. אני כמעט לא זוכרת כלום מהם. והוא תמיד אמר שיום אחד אחרי שהוא ימות נגיד לעצמנו "אופפה שלי אמר לי פעם"
    אני זוכרת שהוא סיפר שברוסיה היו שותים תה חם בימים חמים. את זה הוא למד כשהוא ברח. את מה שקרה כשכבר היה במחנה לא סיפר אף פעם.
    שם במחנה הוא התחתן עם אוממה. וגם נולד להם ילד, אבל הוא מת אחרי כמה ימים. גם על זה הם לא סיפרו.
    אופפה שהמשפחה היתה בשבילו הכל סיפר בעיקר על עצמו ולפעמים קצת על אמא שלו. הוא לא ממש סיפר על האחים שלו. אולי כי היה הצעיר ביותר ולא היה בקשר הדוק איתם.
    דווקא אוממה באה ממשפחה מעניינת. אבא שלה היה חייל בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה. הוא ראה את אמא שלה ונשאר ברומניה. היה לו בית דפוס. זאת מחשבה שמאוד נעימה לחובבת ספרים כמוני. אמא שלה היתה יפהפיה ממולחת וחכמה. רב הקהילה נהג להיוועץ בה לפעמים. אבל אוממה לא סיפרה לי את כל זה. מריון סיפרה לי אחרי שניפטרה.
    מאז שאוממה ואופפה עברו לגור לידנו אכלנו אצלם צהריים בכל ימות השבוע. האוכל הטעים בא עם הסיפורים המשעממים של אופפה שכנראה חשב שיש תפקיד חינוכי להרצאות החוזרות ונשנות שלו. ככה למדתי שכשחוזרים יותר מדי על אותם דברים הם הופכים לרעש רקע וניבלעים באוויר.
    אוממה היתה שמש מחממת. הסתדרתי איתה יותר אז, כי היא נשארה כ"כ ילדה. אופפה תמיד היה מהסה אותה, הוא חשב שהיא לא יודעת עיברית מספיק טוב בשביל לדבר איתנו, נראה לי שאז החל הפמיניזם לנבוט בתוכי. אהבתי אותה כ"כ. הייתי מחכה להיות איתה לבד. לגנוב סוד. לפעמים היתה מספרת לי פיקנטריות משפחתיות. דקות מתוקות של אחוות נשים של נפשות שלא צריכות הרבה מילים. אוממה היתה המלאך שלי. לא יכולתי לעמוד בדעיכה שלה. הספקתי להתחתן שלושה שבועות לפני שנפטרה. היא עוד היתה צלולה אז וגם כשבאתי להראות לה את התמונות. אח"כ היא כבר צללה לעולם אחר והזוי, העולם שבין לבין. ביום העצמאות היא כבר ניפטרה. חלמתי את זה בלילה ובבוקר אבא שלי התקשר להודיע לי.
    הכי עצוב לי שהיא לא הספיקה להכיר את הילדים שלי. אני יודעת שהיתה אוהבת אותם במלוא ליבה.  
    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/1/10 09:20:

      צטט: ג'וני03 2010-01-23 12:57:46

      איזה צביטה של געגוע צבטת

      בעיקר לסבתי, שעוד הספיקה להכיר את בני הבכור (הנין ה3 שלה) ונפטרה כ3 חודשים לפני לידת בני השני.

       גם זה מזל גדול. 

      הסבתא של בעלי נפטרה כמה חודשים אחרי שהבן השלישי שלנו נולד. הוא היה הנין ה-14 שלה! 

       

        23/1/10 12:57:

      איזה צביטה של געגוע צבטת

      בעיקר לסבתי, שעוד הספיקה להכיר את בני הבכור (הנין ה3 שלה) ונפטרה כ3 חודשים לפני לידת בני השני.

        22/1/10 13:10:

      צטט: לא חייבת 2010-01-22 00:20:54


      מותק, זה יפה כל כך. אני אוהבת סיפורים "רחוקים" על סבים וסבתות. את השיר הזה, שכתבת בהתחלה, אני חושבת שאבא שלי שר מדי פעם, זה היה השיר של סבתא שלי.

      בא לי שתכתבי אותה עוד קצת, אישי כזה, קסום כזה, יפה כזה, כמו עכשיו, אבל עוד, להכנס פנימה.

       

       תודה. באמת, באמת תודה. 

      זאת היתה מין רשימת "על הדבש ועל העוקץ" היא חיכתה כבר הרבה זמן עד שנכתבה בסופו של דבר וזה מחמם לי את הלב שבא לך שאכתוב עוד. הזיווג הזה של הסבא והסבתא שלי, בין הנוקשה לרך היווה קונפליקט מעורר השתאות בילדותי.

      עכשיו יש לי משימה :) 

        22/1/10 00:20:


      מותק, זה יפה כל כך. אני אוהבת סיפורים "רחוקים" על סבים וסבתות. את השיר הזה, שכתבת בהתחלה, אני חושבת שאבא שלי שר מדי פעם, זה היה השיר של סבתא שלי.

      בא לי שתכתבי אותה עוד קצת, אישי כזה, קסום כזה, יפה כזה, כמו עכשיו, אבל עוד, להכנס פנימה.

      פרופיל

      יפעתבב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות