| ביום חמישי בבוקר יש ישיבה חשובה לכל החברה. נוכחות חובה. על מה הישיבה? אף אחד לא מוכן לגלות. לַיין ההימורים הרשמי שנפתח מדבר על 2% טיול חברה לטורקיה, 1% חלוקת בונוסים ו-97% קיצוץ רוחבי במצבת כוח האדם. יום רביעי אחרי הצהריים. כולם מנסים להתחמק מהמנכ"ל והמשפט "יש לך דקה? תכנס אלי לחדר, בקשה". משפט שאחריו מגיע המשפט שסותם את הגולל "תסגור אחריך את הדלת בבקשה". עוד לא נולד עובד בלתי מפוטר אחרי שני המשפטים האלו. אי לכך, בשלב זה, כולם מנסים להתחמק מהמנהל. יוני הרזה סגור כבר שעתיים בשירותים, איציק הג'ינג'י לקח יום חופשה לצאת לטיול עם סבתו וכל החבר'ה שלה מחוג הגמלאים ויניב התימני נמצא מהבוקר על הגג בהפסקת סיגריה אחת גדולה. אשר לי, לא מצאתי לי מחבוא מספיק טוב אז פשוט הרכבתי על האוזניים את אוזניות האיי-פוד שלי, כיוונתי לרוק כבד מאוד בשיא הווליום ואת העיניים שלחתי דרך החלון לבהות בנקודה רחוקה, רחוקה. ואמנם, עד סוף היום לא שמעתי ולא ראיתי שום דבר והינה אני הולך הביתה כמו תרנגול שהמשאית למשחטה שכחה בלול. ביום חמישי בבוקר, אני נתקל בכמה פרצופים מאוכזבים. מתברר שלא מעט עובדים הימרו עלי כמקוצץ במיטב כספם. אנחנו נכנסים לחדר הישיבות, העיניים תרות אחר החברים החסרים. יש חמישה כאלו. האווירה הרשמית קשה אך האווירה הלא רשמית עליזה. ניצלנו, שרדנו, עלינו שלב. המנכ"ל דווקא במצב רוח עליז, הוא כבר צד את המקוצצים, החלק הקשה מאחוריו וכעת הוא בשלב האופטימי של התהליך - חיזוק רוחם של הנשארים. "נאלצנו להיפרד היום מחמישה חברים נהדרים.... נשמח לקלוט אותם שנית כשהמצב ישתפר... אני רוצה להגיד לכל מי שנשאר שאני מאמין בכם... אני בונה עליכם לטווח ארוך.... ". שוב יום רביעי, שוב הודעה במייל על ישיבה חשובה למחרת, נוכחות חובה וכיו"ב. הפעם ההימורים עלי הם "בנקר" בטוח. יש לי הרגשה שהאוזניות לא יספיקו הפעם, אין ברירה אלא לפתח כאב שיניים קטלני ולברוח מהר לטיפול חירום במרפאת השיניים הלא קרובה. למחרת אני מגיע לישיבה והפעם המבטים שתוקעים בי הם הרבה מעבר לאכזבה, אנשים כנראה הפסידו הרבה כסף בהימורים עלי. לשמחתי המנכ"ל אופטימי: "נאלצנו להיפרד היום מחמישה חברים נהדרים.... נשמח לקלוט אותם שנית כשהמצב ישתפר... אני רוצה להגיד לכל מי שנשאר שאני מאמין בכם.... אני בונה עליכם לטווח ארוך.. .". השבוע כבר לא שפר עלי מזלי. בעודי רץ למטה במדרגות החירום (בדרך לניתוח אפנדציט דחוף!) אני רואה את ראשו המנכ"ל מציץ מהחלון וקורא לי "יש לך דקה? תכנס אלי לחדר, בקשה". היום יום חמישי, אני מגיע למשרד לאסוף את חפצי, טפיחות על השכם והבעות סימפטיה משולבות בשמחה אישית של הניצולים (איש לא מתעניין בניתוח האפנדציט שהייתי אמור לעבור אתמול), אני לוקח את חפצי ופוסע אל עבר היציאה. כשאני חולף על פני חדר הישיבות אני שומע את המנכ"ל אופטימי מתמיד: "נאלצנו להיפרד היום מחמישה חברים נהדרים.... נשמח לקלוט אותם שנית כשהמצב ישתפר.... אני רוצה להגיד לכל מי שנשאר שאני מאמין בכם... אני בונה עליכם לטווח ארוך.... ". |