| ניסיתי – ולא הצלחתי. הילדים חזרו מחוג כדורסל מיוזעים ושמחים – פתחו את הדלת ונחתו על ה Wii החדש שקנינו להם ליום ההולדת 10. היו לנו עוד 10 דקות של נחת כשהילדים דיברו איתנו וקפצו עלינו מרוב שמחה. זהו. חבל שלא צילמתי את הקפיצות עלינו כי מאותו רגע, הקפיצות והדיבורים לא חזרו ואני בספק אם יחזרו מתשהו. הבית שלנו הפך למגרש אירועים וספורט. אם הייתם יודעים כמה סטרייקים יש לנו בחצי שעה, איך הם מביסים אלופי ספורט, איך משחק הטניס הפך ללהיט אצלנו, הכנות לאולמפיאדה זה כלום לעומת מחנה האימונים שפתחנו. מדי פעם אני מעיפה מבט על התנועות המצחיקות שהם עושים (תנועות ספורט) הם לא רואים אותי ליבי נחמץ. יצאתי לרכב על האופניים, כשחזרתי (הם לא ראו אותי) שאלתי אם רוצים לאכול משהו. אף אחד לא שומע אותי. חשבתי אולי אסמס להם או אשלח להם אימייל. זה לא עובד. החלטתי לחכות אולי יהיו רעבים אז יפנו אלי. בנתיים הכל שקט בזירת הספורט. ברקע אני שומעת את קולות המחבט ומזהירה את כל מי ששוקל לקנות מתנה לילדיו. לא Wii |