אהלן הגעתם לפוסט של הג׳ינג׳י והבלונדה. הפוסט נכתב לאחר שנתקלנו בנושא לא מעט פעמים בין חברים שנתקעים בדילמה הזאת ובחיינו הרומנטיים.

מכיוון שהנושא הזה מורכב נציג לכם את שני צדדי המגדר, ראיה גברית וראיה נשית:

בלונדה:

"זה לא אתה זאת אני", אנחנו הנשים היינו צריכות להיות מנתחות. הזמנים השתנו, היום כשאישה יוצאת עם גבר לדייט, היא בוחרת לה אתר הכרויות, שולפת מהאתר גבר, כל אחד עוברראיון דקדקני ואחרי התקפה של שאלות, כל אחד מהם מנסה להתמודד עם השאלה הבאה: האם הואיעבור לשלב הבא? כלומר- האם נסכים לצאת לדייט נוסף? למה התכוונתי כשכתבתי שזה הפך לעסקה משתלמת: לאישה חשוב שהוא יהיה בעל תואר, מרוויח טוב, עם עבודה מסודרת, שישלו דירה, שיהיה בנוסף גם לארג', מצחיק ושאפתן ואם אפשר בשלן, ספונטני ורגיש. אך לאתמיד נמצא את הכל בבנאדם אחד. אבל כן אנחנו ניגשים לדייט עם רשימת מכולת מוכנה מראש, יש לנו דרישות, כאשר פעם זה לא היה חשוב, זה לא היה קריטריון לפסול גבר אםהוא לא מרוויח טוב. לפעמים נוח לנו לומר שיש לנו מישהו, אולי נצא אתו קצת, גם ככהאין מישהו אחר, לפחות הוא בחור טוב, מתנהג יפה, אז תנסי, תצאי קצת. את יכולה לצאת במקביל הוא לא חייב לדעת.

זה לא שחתמנו על חוזה,כל אחד יכול לקום וללכת.

הג'ינג'י:

לעומת הנשים, מרבית הגברים לא אוהבים לבצע פעולות כירורגיות. אנו פועלים על פי מצב נתון. והבחירה נעשית ע"י מראה בעיקר - עיניים, חזה, תחת, לפי הסדר או בסדר משתנה. בשנים האחרונות התווספו תוספות עקב קדמת האופנה. לאחר שהמראה "הנקבה" לרוחו,יתחיל בטקס החיזורים המפורסם ב messenger , ירקוד את ריקוד הסמיילים ומשפטי החוכמה ואם יתמזל מזלו יעלו לשלב הבא, "שיחה בטלפון". אצל הגבר זה בדיוק ההפך מהאישה, הוא כובש. הואמגדיר מטרות ומנסה להגיע עליו. האישה מנסה לבדוק שהגבר תואם לדרישותיה והגבר מנסה להתאים את עצמו אליה, כמו איש מכירות ממולח. מרבית הגברים פחות חשוב האם האישה מסודרת כלכלית או יש לה עבודה טובה, חשוב לו שיהיה קל להסתדר איתן, בלי כריזות,שתזרום ולא תהיה כבדה, תהיה טובה בסקס ושתעשה גם את הדברים הלא מקובלים ואם לא, אזלפחות שלא נדע על כך, עדיף לפחות לקוות. אמרתי מצב נתון? כן מצב נתון בסביבתנו הנראית לעין. אנחנו לא אוהבים לנתח ובטח לא לחפור. מה שצף על פני השטח אנו נתמודד אתו. בינתיים שטוב אנו זורמים.

אז מתי צריך לעשות סטופ

בלונדה:

אז מתי צריך לעשות סטופ,לפעמים קורה לכם ואני מניחה שזה קורה אתם מוצאים את עצמכם יוצאים לדייט, שותים כוס קפה, צוחקים ובאותו רגע הכל זורם, יוצאים לדייט נוסף, ופתאום נופל האסימון אתם קולטים שזה לא באמת מה שרציתם, כאילו הבטיחו לכם משהו, בניתם לכם דמות והכול מתנפץלכם בפנים, ועכשיו שום דבר לא יעזור אכלתם אותה ועכשיו איך אתם מנפנפים אותו אואותה, אני יודעת שמצד של הבחורה העניין מתחיל להסתבך ולתפוס תאוצה, מה לומר לו כיהיה לי נחמד, לא הראיתי שום רמז של סבל או של התמוטטות עצבים אז מה אני יכולהלהגיד: אני יכולה להגיד לכם מניסיוני האישי שזה לא קל הייתי מגדירה את זה כמו מעמסה, ואז מגיע שלב הניתוח המעמיק של הנושא: יש קונפליקט בין הרצון לדחות את זה,לתאריך הכי רחוק שאפשר, אין כוח נפשי להתמודד עם הסיטואציה, אם אני אגיד שזה לאמתאים לי אני אצטרך להסביר מדוע, ויש מן הרגשה שאם לא אגיד סיבה מספיק מרשימה אזעד שלא אתן סיבה מוצדקת זה לא ייגמר בטוב. יש את אלה ששואלים אותי: ואותם אני הכי שונאת: תגידי לי מה לא בסדר איתי, אני רוצה שתגידי לי בפנים, מה את חושבת עליי, מהאני לא מושך אותך, אני לא נראה טוב, והם לא יעזבו אותי כ"כ מהר. מתחננים, הם רוצים בכוח שיעליבו אותם, כאילו בכוח רוצים שאני אתעלל בהם נפשית. אז את לא נמשכתאליי? ואז אני מנסה לעדן את המצב, לא תשמע, אני לא בנויה לקשר, אני בדיוק יצאתי מקשר, אני מבולבלת לא יודעת מה אני רוצה, ואז זה נהיה יותר גרוע אתה צריך למצוא מישהי יותר טובה, יותר מוצלחת ממני שתעניק לך, אני ממשיכה לרדת על עצמי שאני לאמשהו, עד שאני מאמינה בזה כ"כ שאפילו שכנעתי את עצמי שאני לא רצינית, שיש ליאופי קשה ושאני לא מספיק בנאדם טוב. אבל הכי נחמד לומר לו תראה אני לא יכולה לשיםאת האצבע מה בדיוק, זה פשוט לא זה וזהו, לא יודעת למה, ואז הוא אומר אני לא מבין,ראיתי עלייך שאת מתלהבת, שאני מוצא חן בעיניך. תראה אני אומרת לו: לא רציתי להשלות אותך, למשוך סתם. אני לא רוצה לפגוע. אבל האם יש טיימינג מסוים שבו צריך לעשותקאט, לא למתוח את החבל יותר מדיי?, עד מתי זה נחשב לבסדר? ומתי זה עובר את גבול הטעם הטוב? אז ככה בזמן שאני כותבת אני מציצה ומתמקדת בכל מיני אנשים שיושבים להנאתם בבית הקפה, רואה זוגות, חלקם נראים הרבה זמן ביחד וחלקם קולטים עליהם שהםעדיין טריים בפגישות הראשונות, לא מרגישים בנוח. אלה שנראים לי שהם הרבה זמן ביחדמתחלקים לשני סוגים: המאושרים והדביקים והסוג השני השגרתיים: שלפי ההבעות על הפנים אפשר לקלוט מה הם חושבים: מבטשל מה לעשות לא יכולתי למשוך את זה יותר צריך להתחתן ולהביא ילדים.

המסקנה שהגעתי אליה שנשים וגברים זה עם כ"כ בלתי נפרד אחד מהשני אך כ"כ שונה, החשיבה שונה,כיוון מחשבה שונה, ראיית עולם שונה, אנחנו תמיד נחשוב למה הצד השני התכוון ואתה גברים זה בכלל לא מעניין.

יש כאלה שאני קורת להםהנהנתנים- נהנים מהחיים.

יש את הטיזריות- שלא נותנות כלום

יש את אלה שאומרות נצאאיתו קצת ובינתיים נחפש משהו במקביל ויוצאות תקופה, רוצות מישהו שיחמם אותן בחורף הקודר.

יש משהו בלהיות בקשר שהוא בטוח, אני מרגישה מוגנת שאף אחד לא יכול לפגוע בי, אווירה פסטורלית של נוףשוויצרי. טוב לי עם ההגדרה של יש לי חבר, גם ככה אין מישהו אחר. יש את המשפטי בנותהמפורסמים בא לי מישהו, יש לך מישהו להכיר לי, כאילו אין חיים בלי המישהו. הכלמתרכז רק במישהו הזה. אבל אני מאמינה שאסור לחיות דרך מישהו. האישה צריכה לדאוגשיהיו לה חיים, לעשות לעצמה את החיים. לא להיות תלויה באף אחד.

תראה אני חשבתי על זהאבל אני לא בנויה לקשר כרגע, אתה מקסים אבל אתה לא האחד שלי, אין חיבור, לא כל אחדחייב לאהוב אותי ואני לא חייבת לאהוב כל אחד.

ג'ינג'י:

מתי צריך לעשות לזה סטופ: יצאת עם בחורה ולא נראית לך, מה תעשה בכניסה לבית קפה, תגיד לה סליחה זה לא מתאים, ואולי תחסוך כמה שקלים על הדרך או שתצא אתה בכול זאת ובסוף תגיד לה שלום, אפשר להגיד שלום גם יום אחרי. הפתרון שלא להתמודד עם המצב עכשיו, תמיד זה רעיון מצוין, רק מה- שרובינומוותרים על תענוג של להתמודד מתי שרק אפשר. הטלפון של יום אחרי לא יגיע, היא בטחתבין את הרמז. ואחרי יומיים מגיע טלפון או SMS: מה העניינים? אנחנו מביטים בהודעה מייד מוחקים אותה, היא בטחתבין את הרעיון, אם זה טלפון אז לא עונים היא תבין את הרמז. חלקנו עושים את הטעותהמרה של לענות לשיחה:  "הי, מה נשמע,היה מעולה לפני יומיים" מפטפטים קצת, מנסים להתנער ממצב של להגיד לה"תראי, זה לא את זה אני", "את לא הקטע שלי", "אתמכוערת". ואז משהו משתלט על יכולת החשיבה ההגיונית שלנו, ומנורה גדולה וסגולה מתנפנפת מעל ראשינו, אנחנו אומרים לעצמנו: היי, גם ככה אין לי אף אחת אז למה שלאיצא לי מזה משהו, אולי קצת סקס. אז האידיוטים שבנינו ינסו לנצל את המצב וינסולכבוש אם לא את הרומנטיקה אז לפחות משהו יותר זול. וההיגייניים בינינו ינסו להחליקאת השיחה מבלי לתת רמזים לכאן או לכאן, כאשר אנו אומרים לעצמנו שהיא תבין תתייאש ותפסיק להתקשר. מצב כזה קורה אפילו יותר כאשריצאת איתה כמה פעמים והתנשקתם או אפילו שכבתם. עכשיו היא תחשוב שניצלת אותה, למרותשזאת בכלל לא הייתה הכוונה. ניסית כמה פעמים וזה לא זה, קורה. ההתמודדות הזאת הורסת אותנו. אני אישית אף פעם לא הצלחתי להבין בדיוק מדוע. מה כבר יקרה? היא תגידשאתה חולה נפש, שאתה מתוסבך, שאתה לא יודע מה אתה רוצה, יש בנות שאפילו ירחיקו לכת ויגידו שהיא בכלל ניצלה אותך. אנחנו הגברים חלשים בהתמודדות.

אבל מתי זה הטיימינג הנכון להתמודד אני שואלת?

בלונדה

יש כאלה שפשוט לא יענו לטלפון ולא יתמודדו עם המצב. זה הפתרון הכי קל. (אני לא אכחיש שלפעמים גם אני כזאת.)  זה מאוד תלוי בצד השני. אם גם הוא מאמין בלא להתקשר. כי יתכן מאוד שהוא לא יקלוט ועד שהוא לא ישמע את הלא באופן חדמשמעי הוא לא יוותר, הוא יתקשר שוב ושוב עד שהוא יקבל את הנגיחה. כמו אישה שלארוצה להבין שבעלה בוגד בה, מעלימה עין.

לפעמים זה גם לא משנה מתי נאמר את זה, התשובה השלילית, להיות אמיתי וישיר לא עוזר. תמיד יהיה צד שייפגע שיאשים את הצד השני, שהוא מתוסבך, מורכב, לא רציני, עם אופי דפוק, אתה לא בסדר, אתבררנית מדיי, לא פלא שאת לבד עד עכשיו, את צריכה להתפשר. לא משנה מתי ואיך תמידנצא הרעים או הרעות, אז איך נפרדים יפה, יש דבר כזה להיפרד יפה? שזה ישמע לאמלאכותי "אה שיהיה לך בהצלחה." איך עושים את זה? יש דרך חיובית כזאתלהיפרד ממישהו?

אני עדיין לא מצאתי אתהדרך הזאת. תמיד הרגשתי שכשאמרתי את זה ממש בהתחלה אז לא הייתי בסדר כי לא נתתיצ'אנס לקשר וכשאמרתי את זה מאוחר מדיי אז הייתי אינטרסנטית וחשבתי רק על עצמי. לאהייתי ישרה. גם לגברים לא חסר הם גם יכולים לצאת עם מישהי ולתת לה להרגיש בטוחה כשבעצם הם לא בטוחים שהם מעונינים בה, הם רואים את זה כך: בינתיים אני נהנה וגםהיא נהנית. בטח כבר שמעתם את המשפט הזה שנשים וגברים- כל אחד בנוי אחרת, וגם יצאלכן הבנות לשמוע את המשפט הזה לא פעם ולא פעמיים: שאת שידרת לי מסרים כפולים, אנילא מבין מה את רוצה, נתת לי רושם שגם את רוצה את זה בדיוק כמוני. את לא מכירה אותי מספיק, איך את יודעת שאנחנו לא מתאימים, לא ניסית. טוב אני לא אכריח אותך. ויש אתהמשפט של הבחורות: זה מוקדם מדיי, זה מהר מדיי. האם שמעתם שגבר מדבר ככה? לא מותקזה מוקדם מדיי, זה מהר מדיי, אל תלחצי עליי, אני רוצה להכיר אותך יותר טוב, תני ליאת הזמן. אני צריך לחשוב על זה. תהיי סבלנית. אז אולי אנחנו מנתחות יותר מדיי,הופכות את הקשר למורכב מדיי. לפעמים נראה לי שיותר קל להיות גבר, לא לחשוב יותרמדיי, לזרום, להיות קליל, לא לתכנן. מה שהכי בא לי שהוא יבין לבד, שיקרא מחשבות,בלי שאצטרך להמציא תירוצים ולתת הסברים. הלוואי שהיינו יכולים לומר מה שאנחנו חושבות:כן אתה מכוער, ואני שונאת את איך שאתה הולך, מדבר, כן אני לא נמשכת אליך בכלל ואתהצריך טיפול פסיכולוגי דחוף, אתה מאוד משעמם אותי, בקיצור אתה דפוק אתה לא נעלבתנכון?. אתה נראה לי פסיכופת. אין לי שמץ של מושג מה אני עושה אתך בכלל.

זה קשה למצוא את האחדהזה, שגם יטריף אותי, גם יצחיק אותי עד אובדן חושים, שיהיה חכם, שכל פעם יספר לימשהו חדש, לא שיגרתי מצד אחד, מצד שני רומנטי, אכפתי וג'נטלמן, מצד שלישי נאמן, לאמסתכל לצדדים ואחד שיודע מה הוא רוצה מעצמו, שיש לו ביטחון, בחור רציני עם שאיפותשלא חושב את עצמו ושלא מתלהב מעצמו יותר מדיי. אז איפה הוא נמצא, זה כמו דיסק טובואיכותי שעם הזמן מקבל המון שריטות ואז זה כבר מאוחר מדיי, הוא נשחק עם השנים, עם הגיל.

זאת הרגשה לא נעימהבכלל לסיים קשר, אני למשל מדחיקה את זה, אני יודעת שאני צריכה לבצע את השיחה הכבידה הזאת, אבל אני אומרת לעצמי מחר אני אעשה את זה. כאילו אני מחכה שמישהו אחר יעשה את זה בשבילי. זה מן תהליך של הכחשה, אני יוצאת והיום אנחנו יוצאים לסרט, ואח"כנצא לבית קפה, ואז לתיאטרון, אוי איזה בחור מקסים וטוב איפה תמצאי אחד כזה, קשההיום למצוא בחור כזה אל תוותרי עליו, תצאי, תכירי אותו, הוא חמוד. ואז כאילו דווקאאת רואה את כל החסרונות שלו: הוא נמוך, והוא מדבר יותר מדיי, הוא טוב מדיי,קרצייה, נדבק. אבל אולי אני אנסה עוד פעם, אני אצא, למרות שאת יודעת שאין סיכויבעולם שזה יתהפך, את תרגישי ככה גם בעוד חמש דקות, שעה, שלוש שנים, עשרים שנה, שוםדבר לא ישנה את זה. את מחכה בכיליון עיניים לרגע שתהרסי הכל ושמשהו ישתבש. לא יכוללהיות שאין לו שריטה, הוא בן 37 והוא לבד בטח משהו דפוק אצלו, הוא עמד להתחתן ובסוף הם נפרדו בטוח משהו לא תקין אצלו, הוא מתקשר כל יום, הוא מתלהב מדיי.

השיחה שאחרי- יש לכך קודים אופנתיים:

אם אתה מתקשר יום אחריאז אתה מתלהב יותר מדיי ואם אתה מתקשר אחרי שלושה ימים אתה לא רציני. זה הופך לקצר בתקשורת. שאנחנו הנשים מפרשות את ההתנהגות של הגברים בצורה מסוימת שלא בהכרח נכונה. אחרי פגישה ראשונה יש הרבה בלבול, יש לנו בראש דמות, שציירנו בראש, עםדברים מסוימים, וקיבלנו משהו אחר, ואז אני מהרהרת עם עצמי, מנסה להגיע לפשרהמסוימת. אני חוזרת הביתה, אומרת לעצמי כן היה מאוד נחמד, הוא מאוד מעניין, נחמד,מתייחס יפה, אבל... תמיד יש אבל... טוב נו אני צריכה לצאת אתו כמה פעמים בשביללהחליט סופית, מה אפשר לדעת מפעם אחת. אני לא מכירה אותו, אולי ניתן לו עודהזדמנות, חבל אולי אני מפספסת משהו טוב. חבל לפסול ישר. עד שמגיע בחור טוב לא כליום מגיע מישהו איכותי. אז יוצאים עוד פעם ועוד פעם ואז יש תחושה כזאת של לא אנילא יכולה לעשות לו את זה, מסכן, ומה אני אגיד לו מדוע אני פתאום כבר לא רוצה, איךאני אומרת לו את זה מבלי לפגוע בו? ותמיד שאת מתכננת להגיד את זה הוא מספר לך הרבהסיפורים יפים, לא נותן לך להשחיל מילה ואז הוא מספר עוד משהו בהתלהבות, את מחכה והנה עכשיו את הולכת להגיד לו, לא משנה מה ואז אמרת זה "אני לא בטוחה שאנירוצה להמשיך להיפגש", הנה השתיקה הזאת, ידעת שזה יקרה, עוד שניה תתנצלי ותגידי זה לא מה שאתה חושב, לא מה שזה נראה אבל את יודעת שאת חייבת לעשות את זה,והקול המבואס בצד השני של הקו, שותק ומתנהג כאילו שום דבר לא קרה, הריחוק הזה,פתאום יש נפילת אנרגיה, ואז יש את המשפט הזה המטומטם "טוב זאת החלטה שלך,בחירה שלך", כאילו שגילית לי משהו שלא ידעתי. יש את אלה שלא יקבלו את התשובההזאת וינסו להבין מדוע, להגיע לשורש הבעיה בכוח, אבל למה, מה לא בסדר, אני לאמסכים אתך, את עשית עליי רושם שאני מוצא חן בעיניך, אני לא מקבל את זה מצטער. אושיש את אלה שישחקו אותה כאילו הם לא מתרגשים בכלל: "אה טוב גם אני חושב כמוך,האמת שגם אני רציתי להגיד לך את זה, אז טוב שעשית את השיחה הזאת. לא רציתי לפגועבך" איזה יופי שאנחנו חושבים אותו דבר. אז שיהיה בהצלחה. את מקסימה אתה מקסים מגיע לך את הכי טוב וגם לך מגיע הכי טוב.

ג'ינג'י:

אם למדתי משהו בחיים,זה שאומץ מקבלים אחרי מעשה. אם תשאלו כול אחד שעשה מעשה אמיץ, למה הוא עשה מה שהוא עושה הוא יגיד שהוא לא חשב על זה בכלל. הוא פשוט קפץ. המשפט הזה של לקפוץ תמידליווה אותי, עשיתי המון דברים בחיי שפחדתי לעשות ואחרי זה הרגשתי טוב, פשוט קפצתי"מה שיקרה יקרה". גם והטיימינג לסיים קשרים. הכלל הכי חשוב בסיום קשרהוא ברגע שאתה מבין שזה לא זה, זה הטיימינג הכי טוב. לא משנה מתי ואיך. הרי, מהרגע שאתה דוחה את הקץ אתה פשוט פוגע בעצמך ובצד השני. בסופו של דבר הפחד של לצאתאידיוט מתגשם. הדבר הכי גרוע יקרה שהיא תכעס ותקרא לך חולה נפש, מתוסבך, לא יודעמה אתה רוצה וכו' אבל אחרי הרגע הזה אתם חופשיים. לא תצטרך לתת סיבה ברורה מדועהקשר לא מתאים, פשוט להגיד שזה לא זה מבלי להתמהמה. משפט כמו "זה לא אתה זאתאני" כולם יודעים שהוא בולשיט. אז במקום לשקר אפשר להגיד את האמת, עם טאקט,מבלי להסביר יותר מידי. אף אחד לא צריך לתרץ מדוע הוא לא רוצה להמשיך. מההתחתנתם?, חתמתם על חוזה? תעשה את המעשה ואז תקבל את האומץ. אחרי שזה נגמר אתה תרגיש טוב אפילו שהיא שמה עלייך אות קיין. אומנם אנו חיים במדינה קטנה אבל אניאגלה לכם סוד, לבנות אין חיבור רגשי משותף. אין איזה אחות גדולה שמסמנת גברים שמסיימים קשר שהם לא רוצים בו. זה לא שאם תלך ברחוב נשים יתחילו להצביע עלייך. הרי כאשר אתה עושה את ההפך , פוגע מבלי שתרצה, אף אחת לא תצביעה עלייך. תסיים את הקשרבאותו רגע שאתה מבין שזה לא זה. טלפון אחרי דייט ראשון, תגיד שנהנית אבל אתה מחפש משהו אחר. גם כאשר יצאתם כמה פעמים, פשוט תגיד את האמת בטאקט. אפשר לסיים יפה פשוט צריךלעשות ואז לקבל את האומץ להתמודד.