בעולם שאני חי בו, אני יכול להגיד שאני בר מזל. יש לי בעל בית שדואג לי לכלכלה, ללינה, לשעשוע. אני אוהב אותו כל כך. בני מיני מסתובבים בימים קרים מתחת למכוניות חונות, בין פחי אשפה, בחדרי מדרגות מחפשים חמימות לברוח מפני הצינה הקרה. האם שאלתם את עצמיכם  כמה חתולים נהרגו ברעידת האדמה בהאיטי?

כמה חתולים מקפחים את חייהם בתאונות דרכים בחיי היומיום שלנו בסביבה הקרובה לנו?

כן, אני דואג לבני מיני בארץ ובעולם מצאתי כאן אישה מקסימה בונבוניטה אחת שנלחמת בכל מיני גזרות כדי למצוא ידיים אוהבות ולב חם לבעלי חיים. האם יש עוד כמותה פה? אשמח להכיר.

כי מה שאני רואה אצלכם, עולם האנשים  שכל אחד דואג לעצמו, מחפש דרכים קלות להנאה. אסור לפנות פה לאנשים שיפעילו מחשבה, זאת לא נמצאת פה. מחשבות כנראה יש רק לאנשים אמיתיים מחוץ לקפה. תמיד חשבתי שרשת חברתית היא מדגם או מודל מייצג של הנעשה בחוץ בחברה שלנו, מסתבר שטעיתי.

לו בעלת הבית היתה משתמשת באותו סיפור שהביאה בבלוגה ומאנישה את הדמויות בעולם של חתולים, האם זה היה נתפס כמוגזם מאוד, מוגזם במידה מועטה או לא מעניין בכלל?

סקרנות טבעית עוד לא הרגה אף חתול

שבת שלום