כותרות TheMarker >
    ';

    אהוד אמיר

    לא גזעי. לא מחוסן. לא מסורס.
    זקוק לסילוק קרציות, לפירעוש ולתילוע.
    עצבני. נוטה לנשוך.
    מרייר תכופות.

    הספרן ושור הבער

    57 תגובות   יום שבת, 23/1/10, 21:27

     

     

    אשה, אמרתי, אני לא רוצה ללכת לספריה.

    מה קרה? יש לך חום?

    לא. פשוט לא רוצה. נמאס לי ממנו.

    ממי?

    מהספרן.

     

    הכל התחיל לפני חודש. הגעתי לספריה כדי להחליף ספרים. כהרגלי, הייתי מחייך לספרן הצנום שנראה כקמיקזה בפנסיה, שותק ומניח את ערימת הספרים על הדלפק.

    באותו יום עשיתי טעות גורלית. דיברתי.

     

    אני רואה שאתה קורא את "יומנו של משורר", ציין הספרן.

    במקום להנהן ולחייך קלושות, פתחתי עמו בשיחה.

    הזכרונות שלי מהארוע הטראומטי מעורפלים, אבל אני זוכר שהאיש הוציא ממני פרטים על השכלתי. ליתר דיוק, הוא הבין שחטאתי בהשכלת-יתר, במגוון תחומים. מאותו רגע הוא החל להציף אותי בהצעות מגונות, שכללו מבחר קלסיקנים מעולים מהמאות הקודמות, שעיקר הרווחה הנפשית הצפונה בקריאתם היא שהם פותחים בפניך עולמות נפלאים, עולמות שלא ידעת על קיומם, בעיקר מרגע שאתה עובר את עמוד עשר ושוקע בנמנום עצל, שמתחלף בשינה כבדה. וכמובן שהחסכון בכדורי שינה אינו דבר של מה בכך.

     

    אלא מאי? מעת לעת רוצה האדם לבדר את נפשו גם בספרות קלוקלת. ספרות נחותה וירודה, רומנים, בלשים, ספרי מתח, שהורסים את יערות הגשם ללא הרף, וזאת בלי להעניק לקורא ולו קמצוץ של שאר רוח, השכלה או התגלות רוחנית, ספרות שיתרונה היחיד הוא בכך שהיא כיף לא נורמלי, לעזאזל. על כן חיכיתי לרגע שבו, כפי ששיערתי על פי תצפיות ומעקבים, לא יהיה הספרן הספציפי הנ"ל בספריה, על מנת להיכנס לספריה ולבצע בה את זממי.

     

    בהתחלה הכל הלך חלק, אך כעבור חמש דקות נכנס הספרן מדלת אחורית. ניכר בו שחיכה לי, ושהוא שמח לתפוס אותי בקלקלתי.

    שלום, חייך זאבית.

    אה... אה... גמגמתי אנושות, מחליף זוויות פה בזו אחר זו.

    מה עושה אצלך ספר של הרלן קובן? שאל הספרן בתמיהה. כבר ראיתי את הבוז והעלבון מזדחלים אל זוויות פיו הרוטטות.

    שמטתי את הספר כאילו הכיש אותי נחש נבער שאפילו תעודת בגרות אין לו.

    זה? מצאתי אותו על הרצפה, ורציתי להחזיר למדף. זה הכל.

    הצבע חזר לפניו. נראה בבירור שהוקל לו.

    אני רוצה להמליץ לפניך על ספר קלאסי, המתאר את תהליך עשיית החרבות במאה ה-17, ביפן של שושלת מייג'י, אמר.

    אתם מחזיקים ספרים כאלה בספריה? שאלתי בתמהון מהול בפחד קל.

    לא, חלילה, נשף הספרן בבוז עבה. זה מספרייתי הפרטית. איני נותן זאת אלא לאנשים שיודעים להעריך תרבות, מחקר היסטורי ואת הערך המוסף שנובע משילובן של השתיים.

    הנהנתי עזוזות ואמרתי שאכן, ערך רב מוסף, ותרבות, כמובן. רב. ערך. שילובן. שתיים. אפילו שלוש. בהחלט.

    אשמח לדבר איתך על הספר לכשתסיים לקראו, אמר הספרן וחייך בציפיה ערפדית, שלא נעדר ממנה שמץ של איום.

    כן, לכש, לכש, מלמלתי בנסיון להשלים מילה.

     

    לאחר שבוע חזרתי לספריה. כלומר, אני שונא לשלם קנסות ואנשים חלשים משלמים מחיר על חולשותיהם. הם לא אותם בני אלים שמצפצפים על הקנסות, זורקים את הספרים באיחור סמלי של מספר שנים ונעלמים. לשאלתו של הספרן, למה הילד עצמו לא החזיר את שלגיה, מפטיר בן האל שמה אתה מצפה, שאין לקצין ביחידה סודית ומובחרת מה לעשות בזמנו היקר, חוץ מאשר להחזיר בעצמו את הספרים ששאל לפני... אה... לא חשוב כמה זמן? אז אבא מחזיר, וזהו. בנקודה זו בדרך כלל תם הדיון, דיון שאצלי, כאמור, לא מתחיל לעולם.

     

    רווח לי משראיתי שהספרן אינו בסביבה. ביקשתי מעמיתתו הספרנית להחזיר לו את הספר בשמי, בצירוף איחולים לבביים, תודות מקרב לב ודגם מוקטן של חרב סמוראי, בקנה מידה מדויק, שנרכשה במחיר סמלי אצל יצרן דגמים מוקטנים בעיר העתיקה של טוקיו תמורת אישה, דירה וזכויות על תשלומי הפנסיה העתידיים שלי, אבל הספרנית אמרה שהספרן ביקש שאתקשר אליו כאשר הספר יוחזר.

     

    לא, לא, מחיתי, אין צורך, זה ממש לא דחוף.

    הספרנית חייכה חרשות והושיטה ידה לטלפון.

    הושטתי יד כדי לבלום אותה, או, לחילופין, כדי לנתק את חוט הטלפון מתושבתו.

    המאבק היה קצר ועז, שכן לספרנית היו זרועות ידיים שריריות להפליא, תוצר שנים של סחיבת ספרים על הרנסנס או עידן הפרה קממבריון התחתון, או איך שלא קוראים לעידן הקסום והמופלא ההוא, שבו לא היו ספרנים ובקושי ספרים היו, אלא רק דינוזאורים היו, וברור למה נכחדו – הם ביצעו התאבדות קולקטיבית עם הופעת הספרן הראשון עלי אדמות. מסתבר שהם לא היו כה טיפשים כפי שחשבנו.

     

    וחוץ מזה, זה היה טלפון אלחוטי, כך שהמחשבה על ניתוק החוט היתה, איך לומר, לא פרקטית במיוחד.

     

    בדיוק כאשר הספרנית הביאה לי קרח לעין והבטיחה שהנפיחות תרד תוך יומיים-שלושה, נכנס הספרן. הוא החל לתחקר אותי בנעימות השקולה לנעימות שבה ודאי התייחס אטילה ההוני לכל אורח שלא קרא את ספרו על סודות המנהיגות. כשהגיע הספרן לנקודה שבה פירט את תהליך חישול הפלדה לחרבות לאחר שהותכה ונמזגה בכלי מתכת מגולוונת על ידי שוליה שלמד חמישים שנה רק את תנועת המזיגה כדי להיות זכאי לשרת את המאסטר, פקע במוחי עורק:

    אני שונא ספרות יפה! זעקתי במר לבי.

    הספרן נדהם, אך אי אפשר היה לחסום שור בער בדישו:

    אין לי מושג בקולנוע ארגנטינאי מוקדם! אין לי מושג אם בכלל יש דבר כזה! וגם אם יש, זה לא מעניין לי את הקצה של החרב של אסכולת מייג'י! אני מספק את יצריי האפלים תוך צפייה בתמונות של מרי פופינס! צווחתי. וכל אסכולת מייג'י...

    שושלת, הוא תיקן נחרדות, שושלת.

    כל שושלת מייג'י שלך יכולים לשבת לי על החרב הפרטית שלי!

     

    לאחר חודשיים שב הספרן ממחלקת הטראומה. הוא ביקש ממני לעדן את דבריי להבא, והביע צער על כך שבדיוק באותו רגע של גילוי לב אינטימי מצדי התקיימה בספריה שעת סיפור, מה שגרם לכך שהספרנית נאלצה להתמודד עם שאלות שבדרך כלל מופנות לצוות רפואי שכולל קרימינולוג, גניקולוג וחוקר ילדים משטרתי, כמו גם עם דרישות חוזרות ונשנות של הילדים "שיביאו שוב את האיש המצחיק הזה".

     

    שמע, אמר לי הספרן, כשכל זאביותו מתפוגגת ומתעכברת לה במהירות, הרבה ממה שאמרת אני יכול לקבל. למשל, תקופת שושלת מייג'י לא משתווה ביופי יצירותיה לתקופת הקיסרים המוקדמים, אבל... מרי פופינס?

    לאו דווקא, אמרתי לו.

    לרגע היה נראה שהוקל לו.

    לפעמים אני לוקח גם ספר של דיסני, הוספתי. שלגיה, היפהפיה הנרדמת. כאלה מין. בעיקר מין.

     

    וזהו. מאז אני אדם חופשי. הספרן נוחר עלי בבוז, אבל אני שור בער חופשי ומאושר. אני קורא את הרלן קובן ומייקל קרייטון, אני מטביע את ביתי במבול של סופרות זבל אמריקניות, ובביתי, בכניסה לדירה, במרכזו של כיסא כבוד מרופד בקטיפה אדומה בסגנון לואי ה-15, ניצבת במאונך חרב מייג'י קטנה שמחכה לכל הספרנים המשכילים שבעולם.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (57)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/1/10 14:51:

      צטט: ארזעמירן 2010-01-27 14:16:35


      מצחיק אתה.

      מה שפחות מצחיק הוא האופן שבו אנחנו נותנים לאנשים שאנחנו ממש לא מכירים (וגם לא רוצים) לנווט אותנו במחוזות היוהרה ועונשה.

      לא יודע אם זה הגן הפולני של"לא נעים" ו"מה יגידו" או איזה רצון לאו-בר-כיבוש לזכות בחיבתם ובהערכתם גם של הנידחים מכל והחשובים כפרעושים.

      כך אני מוצא עצמי "עושה חשבון" מול מתאמת הביקורים של רופא השיניים שלי. פתאום נהיה לי חשוב מכל שאותה קשישה לא-חביבה תדע שאני מלמד במוסד אקדמאי, מקפיד לקנות את בגדי מותגים-מותגים ועושה שימוש מקסימלי בחוט דנטלי.

      (ואם ניתן, שתתכבד ותתקשר טלפונית גם לבת דודתה מראש פינה ותעדכן  אותה במידע החשוב)

      או שחזרתי מהשוק, באמתחתי קילו מלפפונים צעירים ובליבי תבוסה, כי לרגע היה נדמה לי שמוכר המלפפונים לא השגיח היכולותי האינטלקטואליות המובהקות. ועכשיו אני עומד לרוץ בחזרה שמה, "מלחמה ושלום" בשפת המקור תחוב בבית שחיי, ואסתובב סחור סחור מסביב לדוכן המלפפונים עד שאותו מוכר חרוץ ישים לב ויאמר - "הו אדוני קורא "מלחמה ושלום" בשפת המקור, כל הכבוד לאדוני" ויבוא לציון גואל.

      (זהו, הלכתי, חפש אותי בשוק)

      כל הבלוג שלך הוא מעין התקוממות נגד עריצותן של "מגמות", "סגנון", "אוטוריטה" וכו'. רק שאתה מוחה בעזרת הרבה אותיות נגד נטיות שאינן מתבטאות כלל ולו באות אחת. מה שנקרא, סיפורי בדים...

      שמע, היום במעלית רציתי לפרוץ בצחוק פרוע, לא חשוב כרגע על מה. אבל זה היה בעבודה, והיה שם מישהו. לא נעים. התאפקתי. הוא עוד היה חושב שזה קשור אליו. אנשים משונים.

       

        27/1/10 14:16:


      מצחיק אתה.

      מה שפחות מצחיק הוא האופן שבו אנחנו נותנים לאנשים שאנחנו ממש לא מכירים (וגם לא רוצים) לנווט אותנו במחוזות היוהרה ועונשה.

      לא יודע אם זה הגן הפולני של"לא נעים" ו"מה יגידו" או איזה רצון לאו-בר-כיבוש לזכות בחיבתם ובהערכתם גם של הנידחים מכל והחשובים כפרעושים.

      כך אני מוצא עצמי "עושה חשבון" מול מתאמת הביקורים של רופא השיניים שלי. פתאום נהיה לי חשוב מכל שאותה קשישה לא-חביבה תדע שאני מלמד במוסד אקדמאי, מקפיד לקנות את בגדי מותגים-מותגים ועושה שימוש מקסימלי בחוט דנטלי.

      (ואם ניתן, שתתכבד ותתקשר טלפונית גם לבת דודתה מראש פינה ותעדכן  אותה במידע החשוב)

      או שחזרתי מהשוק, באמתחתי קילו מלפפונים צעירים ובליבי תבוסה, כי לרגע היה נדמה לי שמוכר המלפפונים לא השגיח היכולותי האינטלקטואליות המובהקות. ועכשיו אני עומד לרוץ בחזרה שמה, "מלחמה ושלום" בשפת המקור תחוב בבית שחיי, ואסתובב סחור סחור מסביב לדוכן המלפפונים עד שאותו מוכר חרוץ ישים לב ויאמר - "הו אדוני קורא "מלחמה ושלום" בשפת המקור, כל הכבוד לאדוני" ויבוא לציון גואל.

      (זהו, הלכתי, חפש אותי בשוק)

        26/1/10 13:43:

      צטט: כמעין המתגברת 2010-01-26 11:53:34

      בשביל מה אני מתכתבת אתך, אתה חושב? ( כדי שתלמד אותי מה לעשות  עם הזמן) אלא מה...

       

      אז את מבזבזת את הזמן, ולא רק שלך, אלא גם שלי.

      זכית למצוות. הרי לא נוצר הזמן אלא כדי שיבוזבז. (פרקי אבות, שם, שם ובעיקר שם. ותסתכלו שם. ויש גם אחד קטן שם. שיט, פספסתם)

        26/1/10 13:41:

      צטט: אלינוריגבי 2010-01-26 09:21:47

      אוי אהוד התמים...

       

      אוי אהוד...

       

      אתה לא קולט שהוא רצה אותך ?

       

      מה צריך לעשות איתך ? בכדי שתבין ?

       

      ונקנח בחמשיר:

       

      מעשה בספרן מלומד

      שנמשך קצת לאהוד אמיר

      ונשאר הוא לבד

      לעשות לו ביד

      כי אהוד התעופף כמו זמיר

       

       

      פשששש.....איזו השקעה. אני נפעם.

       

      לא. הוא לא רצה אותי. למעשה, החלק היחיד שאינו פרי דמיוני הקודח הוא העובדה שהוא הביט בי בבחילה ובבוז אחרי שראה איזה ספרים אני לוקח.

       

      מאוויים סמויים זה לא השטח שלי. 'צטער.

       

        26/1/10 13:38:

      צטט: אירה ג 2010-01-26 09:20:34

      ספריות, ספרנים וקוראי ספרים - לא כולם נכחדו?

       

       

       

      מחקרים שנעשו לאחרונה במוחי הקודח מעלים כי ביערות פאגו פאגו בדרום אמריקה המשוונית נמצא שבט נכחד של קוראי ספרים. הם חוטבים את יערות הגשם ויוצרים מהם ספרים בתהליך משוכלל וסודי שכולל לעיסת עלים, השתנה על חיפושיות רעל וסחיטתן. ככה הם עושים את הנייר. את הכתב שלהם איש טרם פיענח, אבל חוקרים עובדים על זה.

       

      בקיצור - כן, כולם נכחדו. מרוצה?

        26/1/10 11:53:

      צטט: אהוד אמיר. 2010-01-26 09:03:04

      צטט: כמעין המתגברת 2010-01-25 10:45:54

      צטט: אהוד אמיר. 2010-01-25 10:08:05

      צטט: כמעין המתגברת 2010-01-24 18:39:55

      צטט: אהוד אמיר. 2010-01-24 16:57:36

      צטט: כמעין המתגברת 2010-01-24 16:36:48


      אמירי, זה מאוד חבל שאתה בוחר להתבטא בצורה כזו,( אמרה מעין,) הספרנית בספריה הכפרית , (שנכנסה למשרה זו בדיוק לפני שבועיים ויומיים)

       

       

      מעין

       

      יש לי חרב מעניינת מאד. רוצה לראות?

       

       

       

      ויפה (מאוד) שעה אחת קודם.

       

      שעה? קחי שעתיים.

       

       


      כפי שכבר כתבתי היום בפוסט הנדיר באיכותו " איך לא הגדלתי ציצים" ע"ע, נותנים, מה לא אקח?

       

      ואם תקחי, את בכלל יודעת מה לעשות עם זה?

      (לא ציצים. זמן.)

       

       


      בשביל מה אני מתכתבת אתך, אתה חושב? ( כדי שתלמד אותי מה לעשות  עם הזמן) אלא מה...
        26/1/10 09:21:

      אוי אהוד התמים...

       

      אוי אהוד...

       

      אתה לא קולט שהוא רצה אותך ?

       

      מה צריך לעשות איתך ? בכדי שתבין ?

       

      ונקנח בחמשיר:

       

      מעשה בספרן מלומד

      שנמשך קצת לאהוד אמיר

      ונשאר הוא לבד

      לעשות לו ביד

      כי אהוד התעופף כמו זמיר

       

        26/1/10 09:20:

      ספריות, ספרנים וקוראי ספרים - לא כולם נכחדו?

       

        26/1/10 09:05:

      צטט: rajaraj 2010-01-25 22:24:16


      מכיר את

      Conan The Librarian?

      :)

       

      עוד מלפני שנולדת, צוציק.

        26/1/10 09:05:

      צטט: רונית שרוני 2010-01-25 20:45:51

      צטט: אהוד אמיר. 2010-01-24 15:53:19

      צטט: hadrons, many many 2010-01-24 15:01:15

      הרלן קובן ומייקל קרייטון - מי אלו בדיוק ?

       

       

      סתם שני אדמו"רים מק"ק ניו ג'ערסי. יש כמוהם מאה בשקל.

       

      או. קי הבנו.

      אפשר עוד כמה המלצות?

       

       

      לא. לכי תעשי תחקיר בעצמך. לא מסובך. החומר האיכותי פשוט שוכב שם ומתחנן לפניך: "קחי אותי!"

        26/1/10 09:04:

      צטט: מלכוד22 2010-01-25 17:04:22


      חולה על קופיקו

       

      והוא יודע מזה?

        26/1/10 09:04:

      צטט: יוסי רוזנמן 2010-01-25 12:55:57

      צטט: אהוד אמיר. 2010-01-25 10:10:20

      צטט: יוסי רוזנמן 2010-01-24 19:18:35

      ספרות קלוקלת עוד אפשר לקבל איכשהו, אבל לא להבין בקולנוע ארגנטינאי מוקדם? זה must!

       

       

      מה, יש בכלל דבר כזה?

      (פעם שוחחתי פה, בקפה, עם ארגנטינאי אחד.

      קראתי למרדונה "שמן מסומם". מה שעובדתית נכון, אגב.

      בתגובה האיש שבר איתי את הקשר לצמיתות, תוך שהוא מסנן: "יש דברים שלא צוחקים עליהם".

      מעניין. בקטגוריית הדברים שהייתי חושב שיש אנשים רגישים לגביהם, מרדונה היה נכנס, איך להגיד, לא מיד אחרי "השואה", למשל.)

       

      מאיפה אני יודע אם יש דבר כזה? אתה התחלת! (אותך למורה)

       

      ולקרוא למראדונה (יד האלוהים) "שמן מסומם" לפני ארגנטינאי, זה כמו לקרוא לאלוהים (יד הנפץ) "זקן עצבני וסנילי" לפני עובדיה יוסף (תצא בחוץ, אתה עוין).

       

      ורגישות זה עניין אישי וגנטי. יש כאלה שרגישים לאבוקדו, למשל. לך תבין...

       

      אבל מרדונה הוא באמת מה שכתבתי, וגם אלוהים. אני רק מסתכל ורושם.

       

        26/1/10 09:03:

      צטט: כמעין המתגברת 2010-01-25 10:45:54

      צטט: אהוד אמיר. 2010-01-25 10:08:05

      צטט: כמעין המתגברת 2010-01-24 18:39:55

      צטט: אהוד אמיר. 2010-01-24 16:57:36

      צטט: כמעין המתגברת 2010-01-24 16:36:48


      אמירי, זה מאוד חבל שאתה בוחר להתבטא בצורה כזו,( אמרה מעין,) הספרנית בספריה הכפרית , (שנכנסה למשרה זו בדיוק לפני שבועיים ויומיים)

       

       

      מעין

       

      יש לי חרב מעניינת מאד. רוצה לראות?

       

       

       

      ויפה (מאוד) שעה אחת קודם.

       

      שעה? קחי שעתיים.

       

       


      כפי שכבר כתבתי היום בפוסט הנדיר באיכותו " איך לא הגדלתי ציצים" ע"ע, נותנים, מה לא אקח?

       

      ואם תקחי, את בכלל יודעת מה לעשות עם זה?

      (לא ציצים. זמן.)

        25/1/10 22:24:


      מכיר את

      Conan The Librarian?

      :)

        25/1/10 20:45:

      צטט: אהוד אמיר. 2010-01-24 15:53:19

      צטט: hadrons, many many 2010-01-24 15:01:15

      הרלן קובן ומייקל קרייטון - מי אלו בדיוק ?

       

       

      סתם שני אדמו"רים מק"ק ניו ג'ערסי. יש כמוהם מאה בשקל.

       

      או. קי הבנו.

      אפשר עוד כמה המלצות?

       

        25/1/10 17:04:

      חולה על קופיקו
        25/1/10 12:55:

      צטט: אהוד אמיר. 2010-01-25 10:10:20

      צטט: יוסי רוזנמן 2010-01-24 19:18:35

      ספרות קלוקלת עוד אפשר לקבל איכשהו, אבל לא להבין בקולנוע ארגנטינאי מוקדם? זה must!

       

       

      מה, יש בכלל דבר כזה?

      (פעם שוחחתי פה, בקפה, עם ארגנטינאי אחד.

      קראתי למרדונה "שמן מסומם". מה שעובדתית נכון, אגב.

      בתגובה האיש שבר איתי את הקשר לצמיתות, תוך שהוא מסנן: "יש דברים שלא צוחקים עליהם".

      מעניין. בקטגוריית הדברים שהייתי חושב שיש אנשים רגישים לגביהם, מרדונה היה נכנס, איך להגיד, לא מיד אחרי "השואה", למשל.)

       

      מאיפה אני יודע אם יש דבר כזה? אתה התחלת! (אותך למורה)

       

      ולקרוא למראדונה (יד האלוהים) "שמן מסומם" לפני ארגנטינאי, זה כמו לקרוא לאלוהים (יד הנפץ) "זקן עצבני וסנילי" לפני עובדיה יוסף (תצא בחוץ, אתה עוין).

       

      ורגישות זה עניין אישי וגנטי. יש כאלה שרגישים לאבוקדו, למשל. לך תבין...

       

        25/1/10 10:45:

      צטט: אהוד אמיר. 2010-01-25 10:08:05

      צטט: כמעין המתגברת 2010-01-24 18:39:55

      צטט: אהוד אמיר. 2010-01-24 16:57:36

      צטט: כמעין המתגברת 2010-01-24 16:36:48


      אמירי, זה מאוד חבל שאתה בוחר להתבטא בצורה כזו,( אמרה מעין,) הספרנית בספריה הכפרית , (שנכנסה למשרה זו בדיוק לפני שבועיים ויומיים)

       

       

      מעין

       

      יש לי חרב מעניינת מאד. רוצה לראות?

       

       

       

      ויפה (מאוד) שעה אחת קודם.

       

      שעה? קחי שעתיים.

       

       


      כפי שכבר כתבתי היום בפוסט הנדיר באיכותו " איך לא הגדלתי ציצים" ע"ע, נותנים, מה לא אקח?
        25/1/10 10:12:

      צטט: אשת 2010-01-25 10:02:27

      מעולה.

      ואכן אין להקל ראש בסגולותיו של הסמול טאק 

       

      יש, יש להקל.

        25/1/10 10:11:

      צטט: בובה ושסק 2010-01-25 04:21:52


      להרוג ספרן ולנוח.

       

      ואתה אל תסכים לחזור לעבודה בלי תוספת סיכון, שלא יהיה פה הפקרות!

      הייתי משדרג:

      להרוג ספרן זה לנוח.

      (לא, חלילה. הם זהב, אחד אחד.)

      (עוד יאשימו אותי בהסתה.)

       

        25/1/10 10:10:

      צטט: יוסי רוזנמן 2010-01-24 19:18:35

      ספרות קלוקלת עוד אפשר לקבל איכשהו, אבל לא להבין בקולנוע ארגנטינאי מוקדם? זה must!

       

       

      מה, יש בכלל דבר כזה?

      (פעם שוחחתי פה, בקפה, עם ארגנטינאי אחד.

      קראתי למרדונה "שמן מסומם". מה שעובדתית נכון, אגב.

      בתגובה האיש שבר איתי את הקשר לצמיתות, תוך שהוא מסנן: "יש דברים שלא צוחקים עליהם".

      מעניין. בקטגוריית הדברים שהייתי חושב שיש אנשים רגישים לגביהם, מרדונה היה נכנס, איך להגיד, לא מיד אחרי "השואה", למשל.)

       

        25/1/10 10:08:

      צטט: כמעין המתגברת 2010-01-24 18:39:55

      צטט: אהוד אמיר. 2010-01-24 16:57:36

      צטט: כמעין המתגברת 2010-01-24 16:36:48


      אמירי, זה מאוד חבל שאתה בוחר להתבטא בצורה כזו,( אמרה מעין,) הספרנית בספריה הכפרית , (שנכנסה למשרה זו בדיוק לפני שבועיים ויומיים)

       

       

      מעין

       

      יש לי חרב מעניינת מאד. רוצה לראות?

       

       

       

      ויפה (מאוד) שעה אחת קודם.

       

      שעה? קחי שעתיים.

        25/1/10 10:06:

      צטט: ranbo3 2010-01-24 18:27:58

      צטט: אהוד אמיר. 2010-01-24 14:42:18

      צטט: ranbo3 2010-01-24 11:28:10


      מאדם שקרא איאלו רבבות ספרים בחייו, ציפיתי ממך ליותר...

       

      לדבר עם ספרן ? השתגעת?

       

      מה הלאה? לשאול נהג  מונית מה שלום חמותו?

       

      לא יודע אהוד, משהו לא טוב עובד עליך.

       

      מאדם שהיה שופט כדורגל אפשר לצפות לכל דבר.

      (אני, אני. לא אתה.)

      בטח גם שם שאלת את הקהל אם מתאים להם היום איזה 0-0

       

       

      אוהדי כדורגל - מה שלא תענה, הם לא מרוצים.

      והשפה שלהם - אוי ויי, איזה מילים. לפחות אלה שהבנתי.

      לא הייתי מאמין עליהם. דווקא נראים אנשים לבביים.

        25/1/10 10:02:

      מעולה.

      ואכן אין להקל ראש בסגולותיו של הסמול טאק 

        25/1/10 04:21:


      להרוג ספרן ולנוח.

       

      ואתה אל תסכים לחזור לעבודה בלי תוספת סיכון, שלא יהיה פה הפקרות!

        24/1/10 19:18:

      ספרות קלוקלת עוד אפשר לקבל איכשהו, אבל לא להבין בקולנוע ארגנטינאי מוקדם? זה must!

       

       

        24/1/10 19:06:

      אחד בדורו אתה. או שמא בדירו.

      :) 

        24/1/10 18:39:

      צטט: אהוד אמיר. 2010-01-24 16:57:36

      צטט: כמעין המתגברת 2010-01-24 16:36:48


      אמירי, זה מאוד חבל שאתה בוחר להתבטא בצורה כזו,( אמרה מעין,) הספרנית בספריה הכפרית , (שנכנסה למשרה זו בדיוק לפני שבועיים ויומיים)

       

       

      מעין

       

      יש לי חרב מעניינת מאד. רוצה לראות?

       

       

       

      ויפה (מאוד) שעה אחת קודם.
        24/1/10 18:27:

      צטט: אהוד אמיר. 2010-01-24 14:42:18

      צטט: ranbo3 2010-01-24 11:28:10


      מאדם שקרא איאלו רבבות ספרים בחייו, ציפיתי ממך ליותר...

       

      לדבר עם ספרן ? השתגעת?

       

      מה הלאה? לשאול נהג  מונית מה שלום חמותו?

       

      לא יודע אהוד, משהו לא טוב עובד עליך.

       

      מאדם שהיה שופט כדורגל אפשר לצפות לכל דבר.

      (אני, אני. לא אתה.)

      בטח גם שם שאלת את הקהל אם מתאים להם היום איזה 0-0

       

        24/1/10 16:58:

      צטט: talyaniv 2010-01-24 16:15:23

      היזהרו בבני ספרנים שמהם יצא "קופסה שחורה" וכאלה מין.

      היזהרו באחייני היסטוריונים, אם כבר.

       

        24/1/10 16:57:

      צטט: כמעין המתגברת 2010-01-24 16:36:48


      אמירי, זה מאוד חבל שאתה בוחר להתבטא בצורה כזו,( אמרה מעין,) הספרנית בספריה הכפרית , (שנכנסה למשרה זו בדיוק לפני שבועיים ויומיים)

       

       

      מעין

       

      יש לי חרב מעניינת מאד. רוצה לראות?

       

        24/1/10 16:36:


      אמירי, זה מאוד חבל שאתה בוחר להתבטא בצורה כזו,( אמרה מעין,) הספרנית בספריה הכפרית , (שנכנסה למשרה זו בדיוק לפני שבועיים ויומיים)

       

       

      מעין

        24/1/10 16:15:
      היזהרו בבני ספרנים שמהם יצא "קופסה שחורה" וכאלה מין.
        24/1/10 15:53:

      צטט: רונן מאיר 2010-01-24 15:19:15


      בפעם הבאה תבוא לספרייה עם חולצה של סטיבן ג'רארד או ליונל מסי.
      הספרן יפנה אותך ישר להרלן קובן.

      חוץ מזה, בקרוב הקינדל. תוריד מהאינטרנט מה שאתה רוצה בלי שאף אחד ידע.
      חוץ מה-CIA.

       

      ה-CIA לא יעשו כלום. הם עסוקים בללמוד שיטות בילוש מספרים של אניד בלייטון.

        24/1/10 15:53:

      צטט: hadrons, many many 2010-01-24 15:01:15

      הרלן קובן ומייקל קרייטון - מי אלו בדיוק ?

       

       

      סתם שני אדמו"רים מק"ק ניו ג'ערסי. יש כמוהם מאה בשקל.

        24/1/10 15:19:

      בפעם הבאה תבוא לספרייה עם חולצה של סטיבן ג'רארד או ליונל מסי.
      הספרן יפנה אותך ישר להרלן קובן.

      חוץ מזה, בקרוב הקינדל. תוריד מהאינטרנט מה שאתה רוצה בלי שאף אחד ידע.
      חוץ מה-CIA.
        24/1/10 15:01:

      הרלן קובן ומייקל קרייטון - מי אלו בדיוק ?

       

        24/1/10 14:42:

      צטט: ranbo3 2010-01-24 11:28:10


      מאדם שקרא איאלו רבבות ספרים בחייו, ציפיתי ממך ליותר...

       

      לדבר עם ספרן ? השתגעת?

       

      מה הלאה? לשאול נהג  מונית מה שלום חמותו?

       

      לא יודע אהוד, משהו לא טוב עובד עליך.

       

      מאדם שהיה שופט כדורגל אפשר לצפות לכל דבר.

      (אני, אני. לא אתה.)

        24/1/10 14:41:

      צטט: da vinci 2010-01-24 12:02:30


      טוב ספרן חפרן מאשה משכילה...

      ...שאי אפשר למכור לה לוקשים. ממנה גם לא תוכל להפטר בכמה מילים רדודות על ספרות מטוסים.

      (וגם לא מסל הכביסה המלוכלכת, שממתין לך בסבלנות אין קץ)

       

      תחי התנועה למען עקרות בית קלות דעת!


       

      מה? אה.. כן.. אני רק מסיים לכתוב מייל חשוב שקשור לעבודה ואני כבר הולך לעמוד בפינת הדחת הכלים.

      ולא, אני לא משחת את זמני לריק בפינת הקפה הוירטואלי.

      מה יש לאכול הערב?

      למה תורי להכין?!  

      בסדר בסדר - אני הולך, רק אל תרביצי!

       

       

      לא לימדו אותך שלא יפה להקשיב למה שקורה בבתים של אחרים ולכתוב את זה? אתה רוצה שאהיה ברוגז איתך?

      מה?

      אה, תיארת את הבית שלך.

      אופס. סליחה.

        24/1/10 12:02:


      טוב ספרן חפרן מאשה משכילה...

      ...שאי אפשר למכור לה לוקשים. ממנה גם לא תוכל להפטר בכמה מילים רדודות על ספרות מטוסים.

      (וגם לא מסל הכביסה המלוכלכת, שממתין לך בסבלנות אין קץ)

       

      תחי התנועה למען עקרות בית קלות דעת!


       

      מה? אה.. כן.. אני רק מסיים לכתוב מייל חשוב שקשור לעבודה ואני כבר הולך לעמוד בפינת הדחת הכלים.

      ולא, אני לא משחת את זמני לריק בפינת הקפה הוירטואלי.

      מה יש לאכול הערב?

      למה תורי להכין?!  

      בסדר בסדר - אני הולך, רק אל תרביצי!

       

        24/1/10 11:28:


      מאדם שקרא איאלו רבבות ספרים בחייו, ציפיתי ממך ליותר...

       

      לדבר עם ספרן ? השתגעת?

       

      מה הלאה? לשאול נהג  מונית מה שלום חמותו?

       

      לא יודע אהוד, משהו לא טוב עובד עליך.

        24/1/10 10:53:


      לקס ותנא - מחמאות מכן זו תעודת כשרות של ממש.

      ואת זה אומר מיזנתרופ חובב.

      (עצם העובדה שהוא אומר את זה, מעידה על חובבניותו בתחום.)

        24/1/10 10:21:


      מעולה ביותר!!

      גם אני ניגשת בחשש מה לדלפק הספרניות.. מחביאה ספרי מתח או צ'יקליט מזדמן מתחת לסאראמגו ומורנטה... :))

       

        24/1/10 10:11:

      מעולה.

       

      החבר ע' קורא לעצמו, ואני מייד גנבתי לעצמי - "בּוּר ועם הספר".

        24/1/10 09:19:

      צטט: זונות פוליטיות 2010-01-24 07:42:03

      ברוטוס:   אין אצלכם בספריה את אלו שכל הזמן אומרים: "ששששששששש"?

      נטוס:      מישהו לחש משהו אז הם חייבים להפריע לכולם ונוקמים

      ברוטוס:   וזו שמוציאה סוכריה הצלופן ופותחת לאט שלא להפריע

      נטוס:      אותה הייתי מושיב על חרב הסמוראי

      ..

       

       

      הם אומרים ששששששש כי הם נואשים וחייבים שיסתכלו עליהם. הם מתים לקשר אנושי מינימלי. לכן הם אומרים שששששש ומחייכים בו זמנית. לעניות דעתי, אפשר להושיב אותם יחד עם זו-עם-הסוכריה, ביחד על אותה חרב.

        24/1/10 09:18:

      צטט: תנשמת הס 2010-01-24 06:33:38


      מצחיק. אצלי זה בדיוק להיפך. הספרניות אצלנו קוראות את הספרים הכי זבלוניים, בלי שמץ מודעות עצמית, ואני מניחה את הערימה המוקפדת שלי על המדף בהתרסה מעודנת ואנינה.

       

      האמת שהספרניות אצלי נשמות טובות, אחת אחת. כמו שאומרים: "המציג אינו ספרן".

      או:

      "מבוסס על סיפור אמיתי"?

      אז:

      "מבוסס על ספרן אמיתי. אבל ממזמן."

        24/1/10 09:16:

      צטט: ~Serenity~ 2010-01-23 23:17:52

      למרות שהפעם הטקסט היה ארוך לאללה הכתיבה שלך קולחת ומשעשעת.
      גם אני קוראת בגאווה ספרים של סופרים שאינם נחשבים לאיכותיים.

       

      ושמתי לב שלאחרונה יש קאמבק למילה "עזוז" על הטיותיה השונות :)

       

       

      גאווה - לא הייתי אומר. אבל העיקר החופש.

       

      עזוז - לא שמתי לב, אבל כיף להשתמש במילים שמתארות רגשות בעוז. בעזוז. אוףףף.

       

        24/1/10 09:15:

      צטט: forte nina 2010-01-24 07:37:41


      ספרן שנראה קמיקזה..

      ספרנית עם ידיים שריריות..

      פעם ספרנים נראו חנונים 

      והפכו למטבע לשון של רכיכות

      ומלבד סרטים כחולים

      שאהבו להשתמש בספרנית ממושקפת

      ההופכת בהדרגה לנמרה טורפת..

      והסיפור הבא

      על נער מקהלה מסוקס?!

       

      מצטער, אני מזייף אנושות. מסוקס אולי יהיה, אבל לא נער מקהלה.

       

        24/1/10 09:14:

      צטט: גאליס 2010-01-23 23:55:25

      אוהבת את המילים המתקאמבקות.

      ואת האחרות.

      רק לא הבנתי לאן נעלמה אותה אשה שפתחה את הסיפור שהסתיים בחופש..

      היא לא נעלמה. היא אוחזת בגרוני ברגע זה ממש.

       

        24/1/10 09:11:

      :))))))))
        24/1/10 07:42:

      ברוטוס:   אין אצלכם בספריה את אלו שכל הזמן אומרים: "ששששששששש"?

      נטוס:      מישהו לחש משהו אז הם חייבים להפריע לכולם ונוקמים

      ברוטוס:   וזו שמוציאה סוכריה הצלופן ופותחת לאט שלא להפריע

      נטוס:      אותה הייתי מושיב על חרב הסמוראי

      ..

       

        24/1/10 07:37:


      ספרן שנראה קמיקזה..

      ספרנית עם ידיים שריריות..

      פעם ספרנים נראו חנונים 

      והפכו למטבע לשון של רכיכות

      ומלבד סרטים כחולים

      שאהבו להשתמש בספרנית ממושקפת

      ההופכת בהדרגה לנמרה טורפת..

      והסיפור הבא

      על נער מקהלה מסוקס?!

       

        24/1/10 06:33:

      מצחיק. אצלי זה בדיוק להיפך. הספרניות אצלנו קוראות את הספרים הכי זבלוניים, בלי שמץ מודעות עצמית, ואני מניחה את הערימה המוקפדת שלי על המדף בהתרסה מעודנת ואנינה.
        23/1/10 23:55:

      אוהבת את המילים המתקאמבקות.

      ואת האחרות.

      רק לא הבנתי לאן נעלמה אותה אשה שפתחה את הסיפור שהסתיים בחופש..

        23/1/10 23:17:

      למרות שהפעם הטקסט היה ארוך לאללה הכתיבה שלך קולחת ומשעשעת.
      גם אני קוראת בגאווה ספרים של סופרים שאינם נחשבים לאיכותיים.

       

      ושמתי לב שלאחרונה יש קאמבק למילה "עזוז" על הטיותיה השונות :)

       

       

        23/1/10 22:32:

      צטט: ענת (קיים אבל בא לי) 2010-01-23 22:02:28

      זה אתה שמדברים עליו בספריה? :-) 

       

      סופרקליפרג'יליסטיקאקספיאלידושס

      זה מה שתגיד לו בפעם הבאה

       שיט. מדברים עלי? אני יורד למחתרת.

      ולא אוכל להגיד מילים של מרי פופינס בלי להחניק גניחות בלתי רצוניות. אתך הסליחה. ואיתו. ועם כל הספרניות. ועם הילדים.

       

       

      זה אתה שמדברים עליו בספריה? :-) 

       

      סופרקליפרג'יליסטיקאקספיאלידושס

      זה מה שתגיד לו בפעם הבאה

      ארכיון

      פרופיל

      אהוד אמיר.
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין