Erato: המוזה של שירת האהבה
פוסטים פופולאריים
-
מחשבות
9/8/09 | 1924 צפיות
-
לישון כמו סאטיר
23/11/08 | 9938 צפיות
-
שעון הלב
10/6/08 | 2485 צפיות
-
אבא שלי
16/1/09 | 3901 צפיות
-
חלום של יום
3/10/10 | 2749 צפיות
-
אמרות שפר
22/6/09 | 3590 צפיות
-
חדר משלי
6/2/11 | 5114 צפיות
-
הגבעה של הבית שלי
2/9/09 | 3993 צפיות
-
לפעמים תמונה אחת שווה יותר מאלף מילים
9/7/08 | 3669 צפיות
-
קסם המגע
5/3/10 | 3192 צפיות
-
פוסט אביב
6/4/09 | 2474 צפיות
-
עצוב בנשמה
2/12/10 | 1849 צפיות
-
האישה שגרה מולי
14/11/09 | 2464 צפיות
-
נישא על פני צלילי נגינתו
29/6/10 | 3156 צפיות
-
משהו אישי - הבת שלי בפעולה
28/7/10 | 3123 צפיות
-
המרכיב הסודי
7/1/10 | 2846 צפיות
-
שחור לבן
28/12/10 | 2606 צפיות
-
עזה כמוות אהבה
17/12/08 | 6029 צפיות
פוסטים אחרונים
- לגעת בעבר 12/9/12
- העולם הקלאסי ואנחנו - סדרת הרצאות 24/1/12
- שנת לימודים מוצלחת לכולם! 2/9/11
- בין רוח לחומר / פסל דוד של מיכאלאנג'לו 11/5/11
- פרח שלי 21/3/11
- מילים, מושגים ומטבעות לשון מיוון העתיקה אצלנו בשפה 11/3/11
החוקית, הפילגש והחברה / דמוסתנס והכרזתו על נשים
את ההגיגים שכאן כבר רציתי לכתוב מזמן.
הם עלו בי כשכתבתי את הפוסט על הזונה היפה פרינה, מי שהיתה אהובתו של הפסל פרקסיטלס, המודל הנשי לפסל המפורסם שלו אפרודיטה מקנידוס והטאירה ידועה מאוד ביוון של המאה ה 4 לפנה"ס.
במחקריי על נשים ביוון העתיקה, נתקלתי במשפט שאמר (לכאורה) המדינאי והנואם היווני הידוע דמוסתנס, גם הוא מן המאה ה 4 לפנה"ס. נאומיו של דמוסתנס היו חוצבי לבבות והפכו למצוטטים ביותר במהלך ההיסטוריה ורק לחשוב על כך שהוא סבל מגימגום ומקול רפה בצעירותו. ידוע כי על מנת להתגבר על פגמים אלו, הוא נהג להתאמן בדיבור ליד חוף הים, כשפיו מלא חצץ, כשהוא מתאמץ לגבור על שאון הגלים. הוא גם נהג לקרוא שירה תוך ריצה, כדי לשפר את נשימתו. גם אם חולקים על תבונתו כמדינאי, הרי שנאומיו נחשבים למעולים ביותר שידעה יוון.
אחד מהם, הנמצא בקובץ הנאומים של דמוסתנס, אך כיום מפקפקים במחקר עד כמה באמת הוא כתב אותו, ונוטים לשייכו לתובע עצמו, אפולודורוס, הוא נאום תביעה במשפט נקם אישי. על ספסל הנאשמים יושבת נאיירה, אישה המתקרבת לגיל שישים, עקרת בית, אם לשני בנים ובת וסבתא לנכד. היא חיה באתונה זה כשלושים שנה בערך, כאשתו "הידועה בציבור" של סטפאנוס, עסקן פוליטי ונואם אתונאי, יריבו של אפולודורוס. מטרת המשפט היא להפליל את נאיירה, אך כוונתו העיקרית של אפולודורוס היא לסלק את יריבו הפוליטי מן הזירה ולנקום בו אישית על הצרות שהלה גרם לו כעשר שנים לפני כן.
נאיירה היתה נערה מקורינתוס (המרכז הגדול ביוון של הטאירות וזונות מכל הסוגים, הרמות והמחירים) שהחלה כזונת רחוב, אך בזכות יופיה וכשרונה קנתה את החופש שלה והיתה לאחת ההיטארות המבוקשות ביותר ביוון. פילוסופים, שחקנים ופוליטיקאים חשובים היו מבין מאהביה. איתם היא נסעה ברחבי יוון, התארחה בבתים המפוארים ביותר והשתתפה במשתאות ובסימפוזיונים היוקרתיים של עילית החברה האתונאית, דבר שאשת איש רגילה יכולה היתה רק לחלום עליו. היא חיה בעושר וללא רגע דל, עד שלבסוף היא הפכה להיות אשת איש בביתו של סטפאנוס, אחד האנשים האמידים ביותר באתונה. כך היא חיה במשך שלושים השנים האחרונות, זאת בניגוד לחוק, כי לאזרח אתונאי אסור לשאת לאישה מישהי שהיא לא בת של אזרח אתונאי אחר. נאיירה מואשמת בכך שהיא חיה כאשת איש עם אזרח אתונאי בניגוד לחוק, מעצם היותה נוכרייה, שפחה משוחררת ונטולת אזרחות כלשהיא. אם תמצא אשמה במשפט, דינה להימכר שנית לעבדות. אמנם הנאשמת העיקרית היא נאיירה, אך כבר ציינו כי המטרה העיקרית של המשפט היא להפליל את האזרח סטפנוס בעלה, שלדעת התובע עבר על שני חוקים: חוק האוסר לחיות עם אישה נוכריה כאשת איש וחוק האוסר להשיא נכרייה לאזרח אתונאי כאילו היא קרובתו (כאשר השיא סטפאנוס את בתה של נאיירה, פאנו, פעמיים, לשני אזרחים אתונאיים, כאילו היא בתו). העונש על עברה זו חמור ביותר, קיצוץ בזכויות האזרח והפקעת כל הרכוש.
נאום זה, אפולודורוס נגד נאיירה, הוצאת מוסד ביאליק, הוא אחד הכתבים המשפטיים הבודדים המתורגמים לעברית, אשר נותן הצצה נפלאה לחברה הססגונית של אתונה, מוסדותיה ותרבותה ופרשת הרפתקאותיהן הזוהרות והאומללות של נאיירה ופאנו בתה. הספר היה אחד הספרים הראשונים שקניתי לעצמי, עוד בתואר הראשון, ובכלל לא מצטערת עליו. יחודו של הנאום, ומה שהופך אותו למעניין גם עבור הקורא של היום, מלבד הפיקאנטריה שלו: עיסוק בדמות ססגונית ביותר בשל מקצועה, הוא הצגת המציאות האמיתית של אתונה, לא זו של מעלה, האוטופית, אלא זו של מטה, של חיי היומיום כפי שהיו באמת, כשקורותיה של נאיירה נארגים בהיסטוריה של יוון. זהו מסמך נדיר באותנטיות שבה מוצגת החברה היוונית והמבוא שלו בעריכת דוד אשרי, לא יסולא מפז. תוצאות המשפט אגב, אינן ידועות, אך הלך הרוחות בקרב חבר המושבעים, לא היה לטובתו של סטפנוס, מבחינה פוליטית. לא בכדי, בחר אפולודורוס דווקא בעיתוי זה לתבוע את יריבו, כשכל המאורעות חלו שנים לפני כן.
בסוף נאומו של אותו תובע (לא חשוב כרגע מי הוא, אפולודורוס או דמוסתנס) נמצא המשפט אותו מרבים לצטט (לא תמיד נכון, מפאת חוסר הבנה במונחי סוגי הנשים ביוון) בהקשר למעמד האישה ביוון העתיקה, כדלהלן:
"הטאירות יש לנו למען התענוג ופילגשות למען הטיפול היומיומי בגופינו ונשים נשואות כדין, למען הולדת ילדים כחוק וכדי שתהיינה שומרות שמירה נאמנה על הבית" (סעיף 122).
אלה הן שלוש הקטגוריות של נשים באתונה ותפקידן למען הגברים. הנואם שלם לגמרי עם חלוקה מקובלת זו, כמו גם קהל חבר המושבעים השומע אותו באולם המשפט (אם כי לא כולם יכלו להרשות לעצמם להנות מפילגשות ומהטאירות) וכל רוגזו הוא על כך שהחלוקה אינה נשמרת עוד בהקפדה ושיש הנוהגים בהטאירה כבאשת איש ולהפך. הגבולות החברתיים מיטשטשים ובעצם הכל מיטשטש באתונה השוקעת של המאה ה 4 לפנה"ס.
מהי אישה נשואה כדין (gamete) , אני חושבת שלא צריך לפרט יותר מידי, מלבד העובדה שהיא היתה צריכה להיות "בת עיר", כלומר נערה הנמצאת תחת אדנותו של גבר שהוא אזרח העיר. מאביה היא נמסרה לבעלה עם הנדוניה. יעודה הוא ללדת בנים חוקיים לבעלה ולחנך אותם להיות אזרחים טובים למדינה וכן לנהל את משק הבית. היא היתה מבלה בצניעות את חייה בעבודות הבית ויצאה רק למעיין הקרוב שברובע להביא מים. היא יכלה גם לצאת לתהלוכות חג, טקסים דתיים והצגות תיאטרון.
הפילגש (pallake) מעמדה אינו מוגדר. היא יכלה להיות בת חורין או שפחה, יתומה או ענייה, ללא אדון וללא נדוניה. גבר רווק או נשוי יכול לקחת אותה לביתו בלא הסכם נשואין, חצי בחשאי וחצי בפומבי. היא חיה בביתו ו"מטפלת בגופו", לצד אישתו החוקית, שתפקידיה אחרים לגמרי. יש כאן פתח לביגמיה שאינה מאושרת רשמית ע"י מוסדות החברה. כמו האישה גם הפילגש מקומה בין כותלי הבית ומעוגנת בחוקי ניאוף חמורים. אם במקרה נתפסה אשה נשואה או פילגש עם מאהב בחדרה, רשאי האדון להרוג במקום את המאהב וחייב הוא לגרש את האישה מביתה והיא אינה יכולה יותר להשתתף בטקסים פומביים.
הטאירה (hetaira) כפי שהיתה נאיירה, משמעה "חברה", היא ממונה כאן על התענוג והתענוג הוא במפורש לא רק תענוג מיני, אלא בעיקר תענוג רוחני ותרבותי. ההטאירה אינה זונה (porne) (אתם יכולים להבין כעת מאיפה באה המילה פורנו). היא אישה יפה, שפחה משוחררת לרוב, זרה, משכילה מאוד ובעלת חכמת חיים. היא יודעת לנגן בחליל, לרקוד, להתבדח, ובעיקר להיות אשת שיחה אשר תפקידה להנעים את זמנו של השוכר אותה. היא אישה חופשייה בהתנהגותה, יוצאת ומבקרת בכל מקום בו חפצה, בעיקר בסעודות ומשתאות (סימפוזיון) של עשירים ואנשי רוח. יש השוכרים אותה לזמן קצר ויש שהיא נעשית חברה אמיתית לתקופה ארוכה ואף לכל החיים, כפי שארע לנאיירה ולרבות כמותה. נשים אלה היו למעשה הנשים היחידות בחברה היוונית שיכלו לעבוד ולהרוויח כרצונן (למעט נשות ספרטה) והיו עשירות מאוד. מעמד זה של נשים המשיך הלאה באירופה המערבית עם הקורטיזאנות והוא ידוע היום ביפן, בצורה הגיישות.
מאז ומתמיד היו הטאירות לאישים המפורסמים של יוון. לפריקלס, שליט אתונה בתקופה הקלאסית, היתה את אספסיה, היפה והמשכילה, שלדברי אפלטון היא זו שחיברה את נאומיו. בביתה היא ניהלה סאלון תרבותי, שבו השתתף גם סוקראטס.ועד לאלכסנדר מוקדון עם תאיס המפורסמת שלו שהתלוותה אליו למסעות הכיבוש.
ואני שואלת, אחרי הסקירה המתומצת הזו, מה אפשר ללמוד מהמשפט הזה?
שביוון העתיקה היה ברור כי לכל אישה יש את התפקיד שלה ואין בכלל מחשבה שאותה אישה יכולה למלא יותר מתפקיד אחד.
שבכל הקשור בכביסה ובישולים, אין זה כלול כלל בעבודותיה של האישה, לכך יש משרתים, והיא צריכה רק לפקח עליהם.
עוד אולי ניתן ללמוד מהמשפט הזה מה באמת הכי חשוב לגבר באישה ומהו תענוג אמיתי עבורו.
והיום מה?
אין ספק כי האישה עברה כברת דרך מאז ועד היום, ניתן לה חופש הבחירה, לא רק בקלפי אלא חופש בכלל, לעשות ולחיות כפי שנראה לה. היא לא רכוש של אף אחד, וניתן לה שיוויון הזדמנויות, לפחות על פניו. אולם היא שבויה של ציפיות וגם של יכולות, לא משנה כרגע בידי מי, אפילו אולי של עצמה, להיות Multi-tasking, להיות גם וגם
וגם (ואולי עוד כמה גמים אחרים, שדמוסתנס, כגבר מצוי, בכלל לא חשב עליהם). לדעת שהיום אנחנו מתפקדות כמו שלוש נשים שונות מן העבר....יש לכך יתרונות וחסרונות, אך בעיקר מה שחשוב הוא, שאנחנו יכולות לקבוע לעצמנו על אילו מבין השלוש אנחנו רוצות לשים את הדגש ומתי.
ואני תמיד טוענת, שלהיות גבר (אזרח אתונאי) ביוון העתיקה, היה גן עדן עלי אדמות.
בתמונה העליונה: סימפוזיון (משתה אינטלקטואלי) של מספר גברים, בו משתתפות הטאירות, המנעימות את זמנם של האורחים בדרכים שונות. עוד על הכלי אפשר לקרוא כאן.
בתמונה התחתונה: כלי מאוד יחודי הנקרא אפינטרון. הוא מיועד לנשים בלבד. זהו מן שרפרף עליו הניחו הנשים את אמות הידיים, בזמן הטוויה או הסריגה. במרכזו של הכלי תאור של פנים בית יווני, בו מתנהלות הכנות לחתונה. הכלה ישובה על הכסא. |
פרופיל
ארכיון
תגובות אחרונות
-
ariadne
בתגובה על אריאדנה רוכבת על פנתר / Johann Heinrich Dannecker, 1812
-
עלוה
בתגובה על לישון כמו סאטיר
-
עלוה
בתגובה על "כד קטן, כד קטן, שמונה ימים שמנו נתן"
-
רםאוחנה
בתגובה על שעון הלב
-
ariadne
בתגובה על קערת תאנים, מציור קיר מאזור פומפיי, מאה 1 לספירה
-
elaa566
בתגובה על מקדש על מטבע מאשקלון
תגובות (101)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
וגם גברים מודרנים יכולים ללמוד מזה:
אנחנו שבויים במוסכמות חברתיות, לפעמים מגוחכות,
בדיוק כמו שביוון העתיקה היו שבויים בחוקים.
יש שעדיין מנסים לשלוט בכן, בנות, במסווה של 'עולם תרבותי'.
אז בואו נשחרר קצת, כולנו. נסתכל על הצרכים האמיתיים ונרפה ממוסכמות:
יכול להיות שבעוד 1600 שנה
יראו הכללים שלנו למגוחכים בעיני הדור ההוא.
הסיפור יפה. אבל אני דווקא נדהם ממה שפיסת היסטוריה יכולה לעשות: נאום כתוב אחד, וכמה אור של היסטוריה חברתית הוא יכול לשפוך. מזכיר מאוד את מונטיו של האינקןיזיציה מימי הביניים.
שנככב אותך?
מאיר עיניים :)
הלכתי לבדוק באיטרנט מה פרוש המילה זונה , ולמיטב זכרוני המערוער מדובר באשה המקיימת יחסי מין תמורת כסף , אני מתמלאת חלחלה כשנשים נשואות מתארות עצמן כזונות לצורך תאור חווית חיי המין שלהן עם בני זוגן החוקי .
אז , או שהן מרגישות זונות ומתפקדות ככאלה כאשר העיסקה היא שהבעל משלם להן באמצעות פרנסת המשפחה והן מעניקות לו שרותי מין ליליים ואז זו אכן זנות וזה מאד עצוב .
או , שהן כל כך לא מחוברות למיניות שלהן שהן לא מסוגלות לרצות להנות ולהודות בהנאה החופשית שלהן מתענוגות המין .
או ,שהו מפנימות מושג גברי מעוות , אשר רואה אשה שנהנית ממין כזונה , קראתי כאן בעבר גבר שתאר את אהובתו כמי שהייתה עבורו זונה בלילה , ישמרני האלוהים ממי שרואה באשה את אהובתו ולא מסוגל לראות בה גם מי שנהנית מיחסי מין בתוקף מכלול אישיותה הנשית , וכדי לתאר צד זה באישיותה עליו לראות אותה כזונה , זה אומר משהו מאד עמוק על חוסר היכולת לראות אותה כאישיות בפני עצמה שחלק מחייה כולל גם התענגות מינית .
דנה , אני מהלכת עם מחשבות רבות בעקבות הפוסט שלך , הוא מלא בידע ועוצמה ומעורר מחשבות מאד נוגות על מצב הנשים בעולם , הבת שלי קוראת עכשיו את הספר שיעבוד האשה של מיל , תודעה פמנסיטית מגיל צעיר .
והוא בהחלט מהווה מראה למציאות היום , שבה נשים נדרשות למלא אינספור תפקידים בשביל לספק את , אלוהים יודע מי .....והן אומנו להאמין שהן מספקות את עצמן בלהטטנות הבלתי אפשרית שמתיימת פעמים רבות בטרגיה חולי ומוות . יש מחקרים המוכיחים שגברים מרוויחים מחיי נישואים ונשים מפסידות , מבחינת בריאות , ובטח עו כמה בחינות .
מפריע לי מא השימוש במושג זונה בתגובות
דנה, תודה על פוסט נוסף מעשיר, מחכים, מרתק, ובכלל מהווה אנטי תזה לרדידות הפושה במחוזותינו, ומוכיח שתרבות וידע הן לא מילים גסות...
פנטסטי!
שירלי
ואוו, איך את תמיד מצליחה לעשות את זה. כל פוסט כתוב כל כך מקסים וזורם!
ומה את אומרת על הגברים הפרימדונות? אני פמניסטית כך שמאוד שמחה על מצב הנשים היום
למרות שהדרך עדיין ארוכה, ונשים עדיין מרוויחות באותן משרות פחות מגברים. אבל הכיוון הוא נכון.
ושיוויוניות לא בטוחה אם תיהיה, כל עוד הנשים הן שיולדות. למרות השינוי המבורך ששומעים
על גברים שמקבלים חופשת לידה, ועוד כהנה וכהנה. הדרך עוד ארוכה.
תודה שוב יקירה,
תמר
תודה אלי,
הייתי משנה את שם הפוסט, שוב, אבל זה כבר קצת מאוחר מידי...
נכון הארת, כי מציאות חייהן של כלל הנשים ביוון לא היתה מן המזהירות ועל אחת כמה וכמה זו של הזונות, אפילו זונות הצמרת, והפילגשות. בנאום נגד נאיירה מופיע היטב הרעיון כי היא ניסתה כל חייה להפוך את ילדיה, שככל הנראה נולדו לאבות שונים, בלתי ידועים, לאזרחים אתונאיים, בזכות "נישואיה" עם אזרח אתונאי. זהו אחד הסעיפים עליו מואשם בעלה. יתכן והיא זנחה את חיי ההטאירה התוססים, עבור חיים מהוגנים יותר עם גבר אחד,שיבטיחו גם את ביטחון ילדיה.
לגבי הפוליגמיה, הרי שגם בתנ"ך מוזכרים מקרים של פוליגמיה, בדיוק כפי שנהוג היה ביוון. אישה והשפחה שלה, ההופכת לרכוש בעלה, כמו יעקב אבינו, אשר אצלו עקב עקרות הפכה בלהה שפחת רחל לאישתו וזלפה שפחת לאה לאישתו הרביעית. או המקרה של דוד שנשא שש נשים והיו לו 12 פילגשות. ביוון, היו לרוב הפילגשות הללו שהובאו לבית, שפחות שניתנו כשלל מלחמה.
למעשה, רק בזמנים הרבה יותר מאוחרים מהתנ"ך, נאסרה הפוליגמיה לגמרי הן ביהדות והן בנצרות ואנו נושאים עד היום בתוצאות...
ואני ניזכרתי במשה רבנו שהיה כבד פה ולשון
אך בחודש שבט (ימים אלו) העביר את התורה שבע"פ ברצף
ולא גימגם כלל...
תודה לך על פוסט ענייני ולא שיפוטי, כהרגלך..
שלום אדריאנה
תודה רבה על הפוסט המחקרי.
נהנתי לקרוא דברים חדשים.
אין ספק שהיתי נהנה מאד לחיות כגבר בתקופה היוונית.
כמובן שהטאירה היא המדליקה מכולן, שהרי איבר המין הגדול ביותר בגוף האדם - הוא המוח.
איכשהו נראה לי שזה מנצח את האלטרנטיבה
תחשוב על זה,
מלא זיונים, משתאות, נקטר
והיכולת להטיל עונשים מרושעים במיוחד (מישהו אמר סיזיפוס, או טנטלוס ?) על מי שממש מביא לך את הסעיף.
בין תככנות וצרות כבן אדם
ובין תככנות וצרות כאל
(לא האל הא-מיני והלא ייצרי בעליל שלנו)
אני מעדיף אל
דנה,
הנה הגעתי לקרוא את שכיכבתי מראש
וידעתי שצפויה לי חוויה של עומק תבונתי נהדר
אז ככה בשבת על הבוקר נכנסתי אליך ראשונה
ולא התאכזבתי
הטאירה נאירה הולכת לשלם מחיר יקר בשל שאפתנותו של אישה(הבעל שלה) יש לו טעם טוב
ולי יש פיסת חוכמה נהדרת מהחיים ביוון העתיקה, ראשית הפוליגמיה קראת לזה, אז מכאן אפשר להבין את נישואי הערבים להרבה נשים. התופעה היא קדומה ומושרשת היטב בחברות שונות.
זה ידוע שהכתבים היווניים הם תרומה תרבותית לאנושות בשל חוכמת החיים הפילוסופית שלהם, כתובים לפי מושגי חשיבה משפטיים היכולים לזרות אור על חיים בחשיכה שאליהם נקלעים אנשים שונים מכל המעמדות. תככים אף פעם לא חסרו, האדם אלוף בהם וזו דוגמא נהדרת לקרוא, להנות ולקלוט.
תודה על חוויה של עונג בכתיבה, בעושר המחשבה ובצילומים הנהדרים המצורפים. שבת נהדרת לך דנה אהובה.
אני שמח עבור דנה כי מילותיך נעדרות רוע . לא כל מה שכתבתי היה מכוון לתגובות שלך . היו עוד . אפילו די הרבה ...
אני התכוונתי לחזק את עמדתה ואת מילותיה . השקפתה ( הראוהי מאד בעיני ! ) עומדת בקצה אחר של הסקאלה ביחס למה שרוב המגיבות כתבו .
די לי בכך אם שנינו נסכים כי היא כתבה פוסט מקסים !
נו, נו. לא צריך להשתמש בתארים כאלה כדי לאפיין עמדות ששונות משלך או משל הכותבת.
היא, אגב, אחת מחברותי, ואפילו מהקרובות שביניהן, ולא היה בדברי שם שמץ של רוע.
סתם עמדה אחרת :)
לא מסכים איתך
לדעתי האישה היום היא עבד של החופש
בדמות רפלקסים שהוכנסו לתוכה בילדותה תוך כדי חינוכה
וכיום נשים פועלות על פי אותם רפלקסים ובגלל שהם באים מתוכן
נראה להן שזה ביטוי שלהן עצמן... ולכן זה נראה כאילו חופש...
זו עבדות מוסווית...
*
יופי של פוסט
אבל לא יכול לומר שלא צדקת לגבי הגבר וגן העדן על אדמות ביוון
בהנחה שהוא היה גבר של תבונה ולא אחד שרץ אחרי סיפוקיו הגשמיים
כי אז הוא הצד השני של אותו מטבע
את התגובה הזו שלך , לאלו אשר כתבו מילים ריקות , רעות ומתריסות , צריך לפרסם בפוסט נפרד . אולי אפילו בדיון , שתשארנה חרוטות על הלוח הזה להרבה מאד ימים ) וכדי שכמה שיותר ( גברים אבל בעיקר נשים ! ) יקראו , יבינו ואולי יפנימו ...
את ענקית !!
אני מסכימה איתך, שהעונג צריך לבוא באופן דו סיטרי.
אם הגבר שוכב על הגב כמו איזה שיח טורקי, הוא יכול לחפש מי ינענע אותו, אני בתמורה גם שוכבת על הגב.
אני אוהבת לענג את הגבר שלי אבל בהחלט לא כשזה חד כיווני.
אשת החוק, אשת החיק ואשת החקר....
כרגיל, גם הפוסט הזה מאלף ומעשיר. גם הדיון שהתפתח בעקבותיו מעניין מאוד ומעורר למחשבה.
להשלמת התמונה כדאי לזכור שהמציאות המתוארת נכפתה על הפילגשים וההטאירות בתנאי עבדות אכזריים ומשפילים מאין כמותם. גם על הילדים שנולדו להן נגזרו חיי עבדות. מציאות חייהן של בנות העיר הנשואות כחוק אף היא לא היתה מרנינה במיוחד.
נ.ב.
האם המונוגמיה היא מולדת או נרכשת, נבחרת או כפויה ? צריך עיון ... :)
גם את נדירה!
כרגיל - מאוד מאוד מעניין.
ואני חושב באילו שטויות אבותינו היו עסוקים באותו זמן. כל הזמן - פולחן, מוסר ומלחמות. מקסימום עניין - _שבויה יפת תואר_.
תשובה נפלאה בעיני - מאמצת אותה בחום!
תודה שהבאת קונטרה גברי ראוי!!!
את רואה קלייר, יש גברים מסתבר, שחושבים שפיסגת העונג הגברי היא להעניק לאישה את עינוגה
ולא רק הפוך.
כמה זמן אפשר לעשות סקס, זו שאלה מאוד אינדיבידואלית,
אבל מי אמר שגירוי שכלי לא יכול לגרום לזקפה? דווקא נראה לי שכן.
היה מי שאמר לי פעם שגברים מזיינים מהראש.....
לא, מותק. לא הגזמת }{
דנ'לה
הפוסט שלך מרתק
ותראי
לנשים קורטיזנות בהיסטוריה תמיד היה כוח רב
רב מדי לעיתים
תודה לך יקירתי , כיף לקרוא אותך כתמיד
לא, לא הגזמת, רק שלא נתקלתי בגברים רבים במדרגה רוחנית כזאת. נתקלתי בכמה ואף היה לי הכבוד לחלוק איתם את חיי, אבל הם נדירים. הניסיון שלי מהשנים האחרונות אחר, ואני לא רוצה להמשיך בכיוון הזה כי אני מרגישה שהמרירות מזיקה לעור פניי הצח.
אינטלקטואלי - רגשי - מיני , נסיכה יקרה.
כל השלושה אמורים להיות שזורים יחדיו , וכאשר אחד מהם חסר , זוהי תחילתה של הדרך
המובילה לתיסכול , ומאחר וריפרפתי גם קצת למעלה , פה ושם , ברצוני להאיר כמה עיניים ,
באשר לעונג המוענק. כאשר הגבר מעניק - מענג את האשה , ונוכח בעוצמת עינוגה , וביודעו
שהוא זה שמאפשר לה את העונג הזה , זוהי אולי פסגת העונג של הגבר. זהו תענוג עילאי !
בכלל לא הגזמת
כמה זמן אפשר לעשות סקס?
3 דקות, 12 דקות, לפי צחי בן ציון מקסימום חצי שעה?
גירוי שכלי יכול להימשך שעות על גבי שעות
והעיקר, אין בעיית זקפה
חברות שלי, אני מתפלאה עליכם, איך הוצאתם את המילה תענוג מהקשרה. הרי הנואם הדגול הזה במפורש אמר, בשם הרבה גברים אולי, שדווקא אשת השיחה המשכילה היא זו שגורמת לו תענוג. ואתן במו ידכן, ביטלתם את התענוג הזה והחלפתם אותו בתענוג אחר, שהוא לא פחות חשוב, אבל דווקא הוא כינה אותו צורך.
מה זה אומר? שאנחנו (אולי כחלק מחינוך זה או אחר) בצורה אינטואיטיבית חושבות שלענג גבר זה לפנק אותו מינית ואילו דמותנס בא להאיר את עינינו שלא כך הוא הדבר. ושאולי בעצם הגברים רוצים להיות קודם כל ומעל הכל מאותגרים שכלית, והסקס, כבודו במקומו מונח, אבל הוא בא בעקבות התענוג האינטלקטואלי ולא במקומו. הגזמתי?
מה לא ברור כאן?
את/ה/ם הטרו/מטרו/בי/מולטי-סקסואל
שמפרה את עצמו ויולד אמא ז"ל
גם להיות אל זה לא היה פשוט
כל הזמן תככים וצרות
נכון, נכנסו להיסטוריה וזכו לחיי נצח
אבל אלה חיים אלה ?
מיא,
אני מחזיקה ת`בטן מרוב צחוק :)
אבל ראית שאריאדנה כתבה מיד שמבחינתה גם הגבר נועד לגרום לה עונג, ולדעתה הוא מעוניין בכך - ורק צריך לתת לו כיוון.
לפי נסיוני האישי העשיר, רוב הגברים לא מעוניינים בכך וזה בכלל לא באג'נדה שלהם והם לא מחונכים לזה, ואשה כן מחונכת לרַצות בפתח ולא לרצות בשווא.
וכאן אצטט את פריחת השקד חברתי שנוהגת לצטט גברים באתרי היכרויות שכותבים שהם מחפשים אשה ש"אוהבת לפנק ולהתפנק" - כאשר לפנק אנחנו יודעים מה זה, ולהתפנק לשיטתה יש לו הוראה אחת: להעניק מין אוראלי לגבר, כיוון שהיא סבורה שגברים חושבים (בעקבות הסרט 'גרון עמוק' ושאר מאורות שמרכיבים את השכלתם הנרחבת) שמציצה היא הפינוק האולטימטיבי לאשה.
מיא, האם אפשר לבקשך להסביר במקומי את עניין הסובייקט והמרחב שכתבתי בתגובה למעלה?
אני ח-ו-ל-ה אבל לא יכולה לסתום את הפה בדיון כזה...
בנות, עם חום אני כותבת אליכן, רק כדי להגיד שלא דיברתי על העיסוקיה הרבים והמגוונים של הנשים כסופר וומן. אני מדברת על הפרדיגמה הזו אצל רוב הנשים ש"צריך" ללמוד אך לענג את הגבר. לענג.
לפני כשנה קראתי פוסט שהופניתי אליו שבו הכותבת תיארה מהו הבלוג'וב האולטימטיבי. המתכון היה ארוך ארוך ארוך ומיגע. בהתחלה קראתי בתשומת לב וכשראיתי שההנחיות שלה לא נגמרות בכלל חשבתי עלי במקום הזה ואמרתי לעצמי: אזוייי... שאני אעבוד כך? במתכון ההוא לא היה דבר שמדבר על האשה בסיפור. היא היתה ממש פועלת הצווארון הכחול. לא תודה. אוהבת לענג, זה מחרמן לאללה. אבל
העניין צריך להיות הדדי לחלוטין.
כך אני מאמינה :))
אני הסתפקתי בחיי בלגדל את הילד שלי לעבוד להחזיק את עצמי ולדאוג לכל הצרכים שהבן שלי ואני צריכים.
בעל /גבר לא הכנסתי למשוואה הזו.
גם אין לי צורך לספק אף אחד מלבדי.
אולי פעם אשנה את דעתי, אבל יהיה זה גבר מיוחד במינו שיכנס לחיי.
ואני חושבת שיש מספיק גברים בעולם שלא חושבים שאישה צריכה להיות סופרוומן.{ויש מספיק שכן}
גם אני חושבת שנשים שבויות בתוך אמונה שצריך להיות מצוינת בכל, וזה פשוט בלתי אפשרי.
"הטאירות יש לנו למען התענוג ופילגשות למען הטיפול היומיומי בגופינו ונשים נשואות כדין, למען הולדת ילדים כחוק וכדי שתהיינה שומרות שמירה נאמנה על הבית" (סעיף 122).
פוסט מעניין ומרתק כדרכך דנה.
ואני חשבתי על הנשים של גואל רצון וכיצד הן מדורגות בכל הקונטקסט :)
אז זהו, שכתבתי את הפוסט הזה אולי מפרספקטיבה היסטורית אך מנקודת מבט או לפחות מנקודת מוצא מאוד מאוד עכשווית. ממש של בת ימינו. ואולי פוספס כאן הרעיון המרכזי של הפוסט. כי מה שרציתי להדגיש הוא את המצב בו נמצאות נשים היום, ולדעתי רוב הנשים, שהן גם נשות קריירה ומשכילות ויכולות לדבר עם גבר על כל נושא שבעולם וגם בעלות משפחה, שצריכות לדאוג לכולם וכמובן גם האישה של הגבר הפרטי שלהן והן צריכות לתמרן ולתזז בין כל התפקידים הללו. ואולי תפקיד זו לא המילה הנכונה, כי אף אחד היום לא מבקש מאיתנו להיות כאלה, אבל זה די ברור שאישה צריכה להיות כזו היום. ולדעתי מערכת הציפיות של האישה מעצמה, לבחור להיות כזו, היא זו ששוחקת ושהכי קשה לעמוד בה. לכן, כמו שכבר אמרה כאן מישהי למעלה, אם נלמד לא לכבול את עצמנו באזיקי ההשיגיות ולהבין שלא תמיד אפשר להצליח בכל התפקידים בו זמנית, אז גם נהנה מהחירות שניתנה בידינו להיות מי שאנחנו רוצות להיות, מתי וכמה.
הבחירה - היום בידינו.. לפחות בחלקים מסויימים של הכדור שלנו.
פוסט מרתק... תודה (:
תודה ענת. וחייבת לציין כי אולי אני בלבלתי את ריגבי, אך את בלבלת אותי, כי אני בדעה די שונה ממך, למרות שבגדול נדמה לי שאנחנו חושבות אותו דבר.
אנחנו כנשים לא קיימות בעולם כדי לגרום עונג לגברים, אבל אני (כאינדיבידואל) כאישה של הגבר שלי, בהחלט קיימת בשביל לגרום לו עונג אמיתי והוא לי. הרי בשביל מה חיים שניים בזוגיות אם לא לגרום עונג אחד לשני? ובוודאי שזה מענייני להבין מה גורם לו תענוג אמיתי! אם אני לא יבין , מי תבין? ואפילו הרעיון הבוטא לדבריך של גרימת עונג רק בשביל העונג ולא בשביל לקבל שום דבר בתמורה ממנו, מה רע בו? לא לכל דבר שעושים בזוגיות צריך להיות תמורה שווה, עושים זאת קודם כל מתוך ההנאה של לתת, שלא על מנת לקבל, אבל בטוח שהדרך הזו, תגרום בסופו של דבר שתקבלי יותר ממה שחשבת, בדוק!
המשפט שלך, לחוות אותו כסובייטק, לחוות אותו בנפרד ממני, האמת, גדול עלי. לא הבנתי מזה אומר. הרי ברור שאנחנו רוצות להיות גם החברה שלהם וגם הזונה שלהם בנוסף להיותינו נשים שמגדלות ילדים ומחזיקות בית ועושות קריירה. אני לא חושבת שיש היום אישה שלא מתמרנת בין שלושת הכובעים הללו ועל זה בעצם נסוב הפוסט, על יכולת התמרון שלנו בין שלושת (או יותר) ה"תפקידים" שיש לנו, או שהצבנו לעצמנו. ואני חושבת שגם הוא רוצה להיות באותם תפקידים בדיוק וזה קשה לו, לא פחות מאיתנו, כי גברים מטבעם הם הרבה פחות סתגלנים מאיתנו, אך הם משתדלים, אם את מראה להם את הכיוון:))
לא איציק, אין עוד מקורות המספרים על הארוע הזה מלבד הנאום הזה.
ואני חושבת שהוא שרד רק בגלל שנכלל בקובץ הנאומים של דמוסתנס.
כי אותו העריצו גם ברומא והלאה ומצאו אותו ראוי מספיק להיות מועתק
בסקריפטוריום של המנזרים של ימי הביניים.
יכול להיות מאוד שאם הוא היה נמצא תחת נאומים של אפולודורוס,
הוא היה נשכח ונעזב וכמו רוב הכתבים העתיקים הולך לאיבוד מתי שהוא.
הוא התכוון שאת בלבלת אותו. אני סתם נדחפתי לי...
כמה נעים לבוא לכאן, לקרא, להחכים ולהשכיל..
יום נהדר :)
האמת, גם אותי בלבלת,
מה רע בלענג גבר?
אבל חושבת עוד על תשובה הולמת....
אני בלבלתי אותך?
ובכלל, מה את עושה בפוסטים עתירי ידע. אין כאן שום דיבור על קישואים. הכל במטאפורות.
בלבלת אותי.
עכשיו אני כבר לא יודעת מה אני !
אבל אבל - היא כתבה את זה מנקודת מבט של מאות שנים לפני הספירה..לא מנקודת מבט של בת ימינו.
של הגברים אז..לא של נשים היום. {למרות שבנינו, יש המון נשים שעדיין חיות תחת משטר הרבה יותר גרוע מזה}
כבר קראתי אותו מזמן - את הפוסט.
וכלכך נהנתי ממנו. זה שיעור בהיסטוריה, אבל מרתק.
היו פמניסטיות גם לפני הספירה, מסתבר.
קראתי את הפוסט כשהוא עלה והתרשמתי, כמו תמיד, מהרוחב ומהאסטתיקה אבל, משהו הפריע לי להתחבר, להגיב, ולא כל כך הבנתי מה. עכשיו, בחושבי על תפקידם של גברים בחיי שלי, הבנתי מה הפריע לי. שימי לב:
עוד אולי ניתן ללמוד מהמשפט הזה מה באמת הכי חשוב לגבר באישה ומהו תענוג אמיתי עבורו.
מה אגיד ומה אומר? המשפט מדבר בעד עצמו, נכון? לא? אז אהיה בוטה: הוא גורם לי להגיד שלהבין מה גורם לגבר תענוג אמיתי איננו מעניני. תחשבי על הבעל שלך ותגידי לי האם השאלה הזאת באמת באמת באמת נמצאת בראש מעייניך.
או, אשאל אחרת: האם קראת פוסט אחד כזה שנכתב על ידי גבר? כזה שמעמיד אותו כ"נותן שירות" לאשה? אני בטוחה שלא.
התשובה לשאלה מה גורם לגבר שלי להרגיש טוב יותר נעוצה ביכולת שלי, כבת זוגתו, לחוות אותו כסובייקט, לחוות אותו בנפרד ממני, להיות חברה שלו, ואם אפשר, גם הזונה שלו. אבל מעבר לכל, עידנה, אנחנו לא קיימות בעולם כדי לגרום להם "עונג אמיתי".
יאללה, צריכה לבשל...
מרתק.
תודה רבה.
החלוקה הזו מסתדרת לי מאוד עם חשיבה "משפטית" - הכל מקוטלג לתבניות. יש סדר. יש שליטה.
עד ש... משהו (או מישהי...) חורג וצריך להתחיל לחשוב מחוץ לקופסה. ואז נעשה מעניין :-)
ומעניין גם האופן בו החלוקה הזו מנוצלת להשגת מטרות כמו סילוק יריבים (אם כי לא חדש, אני מניחה)
מרתק.
האם אין שום מקור המתאר כיצד הסתיים המשפט שלה?
וואאוו.......
די מדהים לקרוא את חלוקת התפקידים הזאת - פשוט ולעניין, בלי התחכמויות, בלי הולכות שולל, בלי להעמיד פנים.
אולי כך בעצם קל יותר?
כי - תכלס' אני חושבת שכלפי חוץ המצב היום שונה מאוד - אבל מתחת לפני השטח מתרחשות הרבה סצינות שיכולות להתאים למה שתיארת כאן...
קראתי מרותקת.
תענוג לקרוא אותך!
ואני תמיד טוענת, שלהיות גבר (אזרח אתונאי) ביוון העתיקה, היה גן עדן עלי אדמות.
דנה, עוד פוסט מרתק אבל לגבי הגבר האתונאי, ברור שהוא חי בגן העדן, הוא לא היה מחוייב להוריד את האשפה, עבור מי את חושבת המציאו את שקי האשפה הגדולים, עבור גברי אתונה?
תודה דנה ו*
לאה
תודה ארמנד שוב,
לדעתי הנרי ה 8 הוא דוגמא מצויינת כיצד ההטאירה שלו ,ה"קורטיזנה", אן בולין, הפכה להיות לאשת חיקו.
הוא אהב אותה יותר מכולן, העריך אותה, והיא מצידה ידעה להוציא אותו מהכלים ולא ילדה לו בנים.
ואין עליך תמי,
עם הרעיונות והחרוזים והדימויים שלך!
תודה ולילה טוב.
אין עליך יא מרתקת אחת!
מי לא רוצה
להיות טייארה (אז מה אם שיבשתי קצת..)
לעופף בשמיים ושכל הגברים ירימו אליה עיניים.
לא רק אלה של יוון העתיקה, גם של פלסטין העילגת
מי לא רוצה להיות
אובייקט התשוקה
הלא מושגת?
אינוויקטוס זה לטינית
לא יוונית
:)
ארמאנד, תודה על תגובה נפלאה,
אך חייבת להאיר את עיניך, בספרטה לא היתה כל הערכה לאישה, באשר היא אישה.
הם העריכו גברים. נקודה.
וניסו שהנשים שלהן תהיינה כמה שיותר גבריות.
אמנם בניגוד לנשים האתונאיות, הנשים בספרטה ידעו קרוא וכתוב וגם ניזונו מאוכל יותר משובח,
אך כל זה נעשה כדי שהם ילדו לפוליס ילדים יותר בריאים וחזקים וגם יחנכו אותם כיאות עד גיל 7.
אפילו טקס החתונה היה יותר כמו אונס מזעזע, מה שהשאיר את הכלה בטראומה נוראית.
היא נחטפה באישון לילה ע"י בעלה לעתיד, ראשה גולח והיא הוכרחה ללבוש בגדי גבר.
באופן זה היא נזרקה על מצע קש במקום נסתר ונבעלה באכזריות על ידי בעלה.
זה היה האופן בו היא תפגש עם בעלה, כשהתדירות תלויה בעיקר במצב המלחמה.
עם זאת, לנשים הספרטניות היו הרבה יותר זכויות. הן יכלו להחזיק רכוש אישי ולטפל בו, דבר נדיר!! ביוון
וכן נדרש מהן לעיתים לטפל ברכוש הבעל, כשהלה נעדר זמן רב עקב מלחמה.
עם זאת, אני בטוחה, שעל אף זכויות אלו ואחרות, כמו שכל עבד ביוון, היה מעדיף להיות עבד תחת אדון אתונאי ולא ספרטאני,
כך גם אישה, אם היה באפשרותה.
דנה יקרה מרתק כרגיל.
ברור מה הייתי בוחרת להיות כאשה ביוון העתיקה...
גם כיום נראה לי תמיד הכי קוסם להיות מאהבת/גיישה חופשיה
ולא אשת איש.
גם הכוהנות של האלה(בתרבות המטריאכלית)איזיס או אשתר,
היו נשים חופשיות שלא נישאו ולקחו מאהבים שהיו גם אבות ילדיהם..
איך הדרדרנו ככה...
*אוהבת שלך שרי
מה אומר לך יקירתי, כל מילה נוספת מחוירה לעומת העושר שאת מביאה אתך כל פעם מחדש.
ואנוכי, שפוטה של המיתולוגיה מעריצה את הידע שלך וקוראת בשקיקה את מילותיך.
3 נשים באחת אמרת - ובכן בימים אלה ממש ביקרה אותי שוב המוזה ואמרה, נו, אין שום סיפור באמתחתך? ובכן האמת שיש. עיינתי שוב בסיפרה של קלריסה פינקולה אסטס - "רצות עם זאבים"
אשר בין היתר מדברת על דמות ה"אשה הפראית"- והיא עוררה אצלי את הרצון.
תודה לך שוב על ששיתפת.
חשבתי שגברים אוהבים מלחמות?
והיו כמה יוונים שבאמת חשבו שהם אלים..., אפרופו אינוויקטוס.
גם כן גן עדן
או שהיית עבד (רוב האוכלוסיה הגברית)
או שהיית אזרח חופשי ואז היית צריך לשלם מיסים ולצאת למלחמות בכל פעם שלספרטנים, או הדלפיים, או הארקאדיים, או התסלוניקים או מי שלא יהיה התחשק לצאת לסיבוב של מלחמות הפוליסים.
שלא לדבר על מה שקרה כשהפרסים החליטו להגיע.
אם כבר יווני
אז להיות אל
אכן כן. למרות שהדבר היה יותר מקובל בפולחן של אפרודיטה-אשתורת המזרחי, מאשר ביוון עצמה.
המחללת שברקע הפוסט למשל, הנראית כמו זונה, או הטאירה, היא למעשה כוהנת או משרתת של אפרודיטה,
כי היא מופיע לצד תבליט המתאר את לידת אפרודיטה (כס לודוביסי).
דנה, פוסט נהדר ומרתק,
ותודה לך שהבאת לנו את המידע לעוס ישר לפה הרעב...
מענייין, ואני חושבת שהיסודות של תפיסת מעמד האשה בעיני הגברים וגם בעיני עצמה, מושפעות מאוד, עדיין, בימים אלה, מהעת היוונית העתיקה.
קראתי רומן (לא זוכרת איזה?) המתאר את החיים בפרס/אירן דרך עיניה של אשה שאין לה אבא.
כלומר, בהיותה ילדה נמכרה לגבר, כדי להיות פילגשו בנוסף לאשתו.
מדובר על זמנים מודרניים ולא בעת העתיקה.
באמת נראה שלחיות כאזרח הלני (אמיד), היה תענוג גדול.
לגבי בעלות המקצוע העתיק, זכור לי שקראתי בספר תיירות ביוון שכוהנות מקדשי אפרודיטה היו קדשות, כלומר זונות לשם שמיים
וקראתי עוד, כי נערות תמות וישרות דרך, היו מצטרפות ככוהנות למקדש, עובדות את אפרודיטה כשנתיים ימים וכך צוברות את הנדוניה שהוריהן לא יכלו לספק להן.
אה, היו ימים............
ובכל זאת.....
אישה בונה אישה הורסת
מחכים, מלמד, נפלא!
חלקנו עדיין זוכרים את ראש ממשלתינו האהוב, מנחם בגין זצ"ל, מכתיר את הרמטכ"ל דאז רפאל איתן בכינוי דמוסטנס.
ובכן ידידי הותיק אכן הביע את הרב
רק שאצלי בוקר :-) )
מרתק+ / נהדרת את +
תודה )
תודה, דנה יקרה על עוד פוסט מרתק ומאיר עיניים ודעת.
אכן האשה בימינו, בהשוואה לאותם הימים, מצבה לגמרי לא רע, לעיתים נדמה לי שהעמיסה על עצמה מטלות קשות מדיי, בשל הפמיניזם ,אך אל לי לשפוט. נהניתי מאד גם מן התמונות המרהיבות. שבוע גשום ונעים !
וואווווווווווווווווווו.....
אהבתי מאד...
תודה, השכלתי
גלקסיה של כוכבים
*
דנה,
פוסט מצויין, מרתק ביותר,
המון תודות
דבי
(לצערי אזלו* )
מחכים להפליא.
בעניין החצץ בפה, נראה לי שכאן בקפה יש אנשים שנטלו את עניין החצץ כפשוטו והם יורקים אותו מפיהם, מפזרים בשורות מרווחות (המהדרין - מנקדין) וקוראים לזה בלוג. (או בלוג שירה, לדואים אל השחקים).
ולעניין המעמד הנשי - גם אם כבר תוקנו התקנות והוסדרו הסידורים ונשים נהנות היום משיוויון זכויות חוקתי (טוב, לרוב, כמעט, איכשהו...) הרי ששנים של הטמעת מושגים גבריים לא חולפות מבלי להשאיר את חותמן. היחס הפטרוני אל האישה קיים גם במקומות בהם מעמדה מוסדר בחוק. כנראה שצריכות עוד שנים לעבור על מנת שהיחס הזה (גם של הנשים אל עצמן) ישתנה.
סקירה נפלאה ומחכימה!
.
אגב, גבולות מטושטשים...
היום, הגבולות הללו (בין אם הם
אמורים להיות חלים על נשים או
גברים...) מטושטשים עד מאוד...,
ולרוב, אין הגבולות הללו קיימים כלל...
באיזה שהוא מקום, אזלו ה"פנסים
האדומים" ו"פעמוני" ההזהרה...
נקודת מבטך כה ניטרלית
כל הכבוד
איני חושבת שהייתי יכולה לכתוב זאת
ולהיות כה סובלנית.
תודה על פוסט מדהים
פוסט מדהים העלת כאן יקירתי.
עונג מחכים ולא שיפוטי.
גם היום עם השיוויון כביכול ושפע האפשרויות, אנחנו הנשים עדיין נושאות
על כתפינו שנים של היסטוריה מגדרית.
גם היום ישנם גברים המתנהלים אולי ללא
מודע על פי החלוקה הזו.
לי בכל אופן ברור מה היתה הבחירה שלי (אם היתה ל אפשרות בחירה)
בתקופה ההיא.
דנה מורתי היקרה
קוראת ולומדת ממך כרגיל המון, ושמחה בלבי, על כי לא חיה ביוון של אז...
ובאשר לגברים, תודה לאל שיש גם כאלה השמחים בחיבור לאשה על כל צדדיה המגוונים, ורואים לעומק.:)
שבוע טוב ומקסים
תודה על מתנת הידע שבכתיבתך
תודה גיל, אתה צודק ביותר, תיקנתי, הכוונה היא לאזרח אתונאי בעיקר.
תודה, מצאתי עניין לקרוא
* למשפט הסיום: גם בין הזכרים היה מיון ורק חלקם היו בעלי זכויותו
בשורה האחרונה :אפרוריות אשת איש
נפלא ומרתק
טאירות מזכירות בהקבלה מודרנית לגיישות ולהסכמה החברתית
כולל נשות היפאנים האמורות היו לקבל את מעמדה מבלי לערער על כך.
הפוסט שלך לא אומר על הנשים כמו שזה אומר על הגברים
כי נשים תמיד היו מסוגלות להיות מולטי-טאסק
וגברים מסוגלים להתנהל תוך כדי שהם עושים הפרדה של תפקידים
ואשה-אמא-זונה זה סוג של שילוש מקודש אצל הגבר בבסיס
כמובן שיש גברים שעברו אבולוציה מחשבתית,לא ברור אם הכמיהות השתנו.
אבל לי זה נראה הכי טבעי שגבר יכול להתנהל במיטבו
באופן הזה.ויקשה עליו לקבל באישה אחת "מתפקדת" בכל.
כי ברגע שהיא ילדה והיא אם,זה משליך על יכולת השעשועים ,מבחינת הגבר
וטאירות הן בהחלט עדיפות לכל אישה המעריכה את עצמה
אך בסך הכלעצוב להרגיש את התכתיבים בהיסטוריה
של האישה המתפקדת כ "תוכנית בקשתו" של הגבר.
מעורר מחשבה נוספת על אפרוריות אש איש ויוקרתו מאז קדמת דנא.
אין עלייך.
כל פוסט שלך תענוג צרוף
וגם - אמרו לפני ולא השתנה מיוון ועד היום:
מאחורי כל מנהל מצליח עומדת אישה
חכמה וחזקה שמביאה לו את התהילה.
פוסט אדיר, מרתק, מחכים.
תודה רבה.
ואגב אצל הגיישות ביפן נעדר כל סממן מיני.
הדגש הוא על חברותא - companionship ובידור לא מיני.
וזה גם עונה על התהיה שתמיד תהיתי, איך זה שגברים שבוגדים באופן סיסטמטי
כשהם נפרדים מנשותיהם ישר מתחתנים עם אחרת וממשיכים לבגוד גם בה :)
אולי בגלל שגברים נשארים סוג של ילדים מגודלים כל חייהם
הם צריכים את הנשים החוקיות שתהיינה האמהות
ואת המאהבות שישעשעו אותם
ברגע שמבינים את זה, אולי פחות כועסים על עצם הבגידה, או חוסר היכולת לשמור על מונוגמיה.
מרתק !
קריאה בנשימה עצורה
ההתעסקות בפלא הנשי
שאינה יודעת שבעה , וגם אם
באותו משפט מפורסם , האשה
הינה רק התירוץ שמאחורי הקלעים
כביכול , על מנת לנקום בגבר , עדיין ,
לדעתי , הפלא הנשי הינו חוט השדרה
שבו שזורים כמעט כל המאבקים הגבריים
גם ביוון העתיקה. ועכשיו לך תחפש
שלושה תיפקודים שונים לשלושה
"סוגי גברים , בדומה או במקביל ,
לאלה של האשה , אז יתכן ומעמד הגברים
ביוון העתיקה , היה , כאלה החיים "בגן עדן"
אך האישה היתה והינה גן העדן עצמו ,
וכוח מעמדם של הגברים בסיפור הזה , כולל
דעתם הפסקנית והקובעת , אילו היתה מוצבת
בפניהם מראת קסמים ענקית , המראה אך אמת ,
אפשר שהיתה היא מראה להם את נמיכות
הפוזיציה האתית , מוסרית , רגשית הווייתית
של קיומם , ביחס לנשים שגורלן ניקבע על ידם
תודה לך מאד מאד נסיכה אריאדנית חכמה ,
על תיאורים והסברים כה מפורטים מעניינים
ומלהיבים , שהחזיקוני חזק בבטן , למרות
שעת הלילה המאוחרת , ועייפותי שרוצה למיטה.
נהדרת את !
קוראת אותך בשקיקה, כמו תמיד...
תודה לך יקירה! *
פוסט משובח כרגיל.
מומלץ.
הפוסט הזה,
כמו תמיד, אצלך,
כל כך מעניין ומחכים.