כותרות TheMarker >
    ';

    הבנת הנכתב

    בחזרה לשורשים - פרק ה'

    14 תגובות   יום ראשון, 24/1/10, 01:38

    1 לאוקטובר, 2008

     

    מרזוגה

     

    בבוקר הגיע הנהג אל-חסן עם טויוטה 4x4 לקחת אותנו למדבר. עברנו בריסאני ובעצירה חילקתי קופסת שוקולד לילדים שהתנפלו עליה כאילו לא ראו שוקולד מימיהם. ברחנו משם לפני שפרצה תקרית של שפיכות דמים.

     

     

     

    התחנה הבאה הייתה אצל שבט הגנוואה, שהם בעיקר מוסיקאים ממוצא סודני שהובאו לפני מאות שנים לאזור כעבדים. כיום הם מופיעים, שרים ורוקדים מוזיקה אפריקאית מדהימה. הם כהי עור לחלוטין כיאה לאפריקאים, ומאד שקטים ועדינים יחסית למרוקאים. הם ארחו אותנו בזולה נעימה עם תה ובוטנים (התה המרוקאי טעים מאד עם הרבה סוכר).

     

     

     

    בשלב מסויים אבא שלי הצטרף למעגל המנגנים והתחיל לרקוד בקצב. אף פעם לא ראיתי אותו מתנועע ככה. הוא בדרך כלל איטי ומגושם וכנראה המוזיקה עוררה אצלו שורשים רדומים שפרצו החוצה.

     

     

     

    לאחר מכן נכנסנו למרזוגה ואני רציתי לגלוש על החול. מצאנו חנות שמשכירה בורדים ישנים ובעל החנות עלה איתי לדיונה. ההחלקה על החול כרוכה קודם כל בטיפוס מפרך על הדיונה, דבר שלעצמו יכול להוציא לך את הרוח מהמפרשים. אני הגעתי חסר נשימה ובקושי למעלה ושלוש פעמים הספיקו לי. כמו כן לחול יש התנגדות גבוהה ולכן גולשים ישירות למטה בלי פיתולים (להבדיל משלג). כל הסיפור נגמר תוך כמה שניות אבל סה"כ החוויה הייתה שווה 340 דירהם. 

     

     

     

     

     

    בנוסף קניתי מהם גם צעיף טוראג כחול ובתמורה הם לימדו אותי איך לחבוש אותו על הראש.

     

     

     

     

    לסיום הגענו לבורג', מעין אורחן מפואר על גבול הדיונות. החדרים עצמם יפים ומעוצבים במיטב המסורת המקומית, עם מיטות וכריות מפנקות. האוכל מעולה, שיפודי עוף, סלט מעורב וטאג'ין קופתא - מעין שקשוקה עם קציצות בשר קטנות - יאמי! הכל כמובן שוחה בשמן ומוגש עם פיתות מרוקאיות.

     

     

     

    לקראת שקיעה עלינו על גמלים וטיפסנו לכיוון הדיונות. הנוף מרהיב והשמש צובעת  את הדיונות בצהוב-כתום זוהר.

    אבל הדבר הבולט ביותר כאן זה השקט המוחלט. אין מכוניות או כל רעש סביבתי אחר ואפשר פשוט לשבת ולהקשיב לדממה. הייתי יכול לבלות כאן עוד מספר ימים, חבל שאנו עוזבים מחר בבוקר.

     

     

     

     

    אבחנות נוספות: האיטיות של אבא שלי יכולה להוציא אותי מדעתי. זה יכול לקחת לו חצי שעה רק להוציא את הדברים למקלחת לפני שבכלל הוא נכנס להתקלח. במהלך הטיול הוא גם חוזר להיות ילד קטן. מרכל על דברים שקרו לפני 5 דקות וצוחק מהם כמו טמבל. אני מרגיש שזה יותר מעצבן מאשר משעשע.

     

    לפני ארוחת הערב, כשחזרנו לחדר, הוא אומר לי ששם לב לאישה שישבה מולנו בלובי. היא יצאה וחזרה עם ספר והשתרעה על הספה מול קוראת בו. כאשר נכנסנו לחדר האוכל היא ישבה בשולחן לבד. כעבור כמה דקות זרקתי לו שאולי נזמין אותה לשבת איתנו. לקח לאבא שלי זמן אבל הוא אזר אומץ וניגש להזמין אותה. היא נראתה כמו דודה רווקה ומזדקנת, דוברת צרפתית בלבד, כך שרק אבא שלי תיקשר איתה. הוא התחיל לספר לה על הטיול שלנו וכולי אבל שאל אותה מעט שאלות. אני הייתי צריך לשאול אותו שאלות עליה אותן תירגם לצרפתית כדי שהשיחה תמשך. היא גם ניסתה לשאול מיוזמתה, אבל בסופו של דבר שקענו בשתיקה מביכה. אבא שלי לא הצליח לצאת מהקליפה שלו ולהביע התעניינות בגברת, גם מתוך נימוס. הרגשתי נבוך בשבילו והתביישתי בו. זה הזכיר לי את ילדותי הבוגרת איך הייתי מתבייש בו, בסגירות שלו, איך שהוא לא מצליח להתנהל בעולם לבד.

     

    חשבתי על זה כבר בעבר איך אני מרגיש יתום עם הורים חיים. אני לא יכול לסמוך עליהם רגשית, שיתנו איזו תמיכה או עצה מועילה. מכאן שקשה לי לסמוך על אף אחד שיראה לי אהבה או תמיכה. המחשבה על כך העציבה אותי ועוררה כאבים ישנים. הרגשתי ריחוק מאבא שלי. למרות המסע המשותף, אני מרגיש שאני מכיר אותו טוב יותר אבל אני לא מרגיש שהתקרבתי אליו. הוא נשאר רחוק ומסוגר עבורי, בעיקר בגלל שאיננו מסוגל לראות אותי ואת הכאב שלי.

     

    אחרי ארוחת הערב יצאנו לאוהל שהיה ממוקם מחוץ לבוראג' והיו בו כמה אנשים שניגנו. בכלל במרוקו הרבה אנשים חיים את המוזיקה שאפשר לומר זורמת להם בורידים.

     

    בבוקר קמנו מוקדם לפני השקיעה. עלינו לדיונות ברגל על החול הקריר והנעים וחיכינו לזריחה שהגיעה בדיוק בזמן. זו הייתה אחת הזריחות היפות ביותר שראיתי, איך שאור השמש שיחק עם דיונות החול, משולב עם בגדי המקומיים התכולים, מדהים!

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/2/12 21:25:

      עופר,
      מאוד מרגש הפרק הזה במיוחד,
      תיאור הקשר שלך עם אבא, העניינים הרגשיים . . .

      התמונות של הדיונות מקסימות באמת,
      להיות במקום של שקט ושלווה אבסולוטית שכזו?
      נשמע באמת כמקום שעושה חשק להישאר בו.

        19/7/10 15:26:
      כשהייתי שם הייתי מסוחררת מהצבעוניות של מרוקו. קודם כל היא נראית ורודה, הורדתי חמש פעמים את משקפי השמש עד שקלטתי שהצבע אמיתי. אחר כך הנסיעה הזותי לאורך הסהרה והארץ של האנשים הכחולים והכל כחול מסביב. קניתי צעיף ושטיח שרקומה עליו נדוניה.
      בניגוד אליך, אהבתי כל דקה בארץ הזאת: אנשים ונופים וליכלוך ואוכל, שום דבר לא הפריע לי חוץ מהעובדה שהיה קשה לשוטט לבד בשווקים. פעם ניכנסתי לחנות והתווכחתי אנושות עם המוכר. הוא ממש שמח להפטר ממני ואמר שאני מתווכחת כמו ברברית.
      האמת שאני סתם מברברת, זה הפוסט שלך ואני כותבת כאן אחד משלי. רציתי להגיד לך שהכתיבה שלך חודרת ומנגנת על מיתרים מזה רגישים בבפנים אצלי. ויותר מכל מעידה עליך. בול פגיעה.
        21/4/10 10:30:

      תיעוד נהדר של מסע שורשים ושל אביך. המון אהבה.

      לפני כמה ימים בעקבות עבודת השורשים של בני

      (כן כן מי אתה חושב עושה שיעורים?!...)

      חצי פולניה וחצי אלג'ירית שכמותי גילתה סבתא רבא ממרקש.

      זה די מרגש.

       

        20/4/10 20:37:


      אני מאוד מאוד מבינה כמה זה מורכב אולי משום ההרכב המשפחתי שלי (שמורכב אולי הרבה יותר מזה שלך) ובכל זאת אני מאמינה שהחיים שלך כאדם בוגר יהיו שלמים וטובים יותר אם יאפילו החויות הנעימות מהטיול הזה שעשית איתו על פני הפחות נעימות שגרמו לחוסר הסובלנות. בכל מקרה אני מאוד נהניתי מהמסע אותו אתה עשית. תודה

      אירית

        19/4/10 10:52:

      צטט: איריתושי 2010-04-19 00:59:56


      קשה לי עם ה"יתום שהוריו עוד חיים", קשה לי לתפוס או להבין איך לא מצליחים להגיע להורים ובמיוחד כשהם באים מהמקום החם והנעים הזה מרוקו, העציב אותי הקטע הזה שלך אולי בגלל שאני הייתי מוכנה לתת הרבה תמורת הזדמנות לטיול שורשים עם אמא שלי במרוקו ולצערי היא כבר מזמן לא בחיים.

       

       

      אם לך קשה, אז מה אני אגיד? :)

      רק אבא שלי הגיע ממרוקו, וקשה להגיד שהוא בא ממקום חם ונעים.

      הוא היה הילד האחרון והקטן בשישיה, ומשפחתו החליטה, מסיבות כלכליות, לשלוח אותו ואת אחיו לארץ לבד, בזמן עלית הנוער (תחילת שנות החמישים). הוא גדל בקיבוץ כמה שנים עד שהוריו עלו לארץ לקרית גת.

      אז אפשר להגיד שגם הוא היה יתום עם הורים חיים. אין לי ספק שתקופה זו נתנה בו את אותותיה למשך שארית חייו.

      אני שמח שבתקופה האחרונה הצלחתי להתקרב אליו יותר ולהשלים קצת פערים.

       

        19/4/10 00:59:

      קשה לי עם ה"יתום שהוריו עוד חיים", קשה לי לתפוס או להבין איך לא מצליחים להגיע להורים ובמיוחד כשהם באים מהמקום החם והנעים הזה מרוקו, העציב אותי הקטע הזה שלך אולי בגלל שאני הייתי מוכנה לתת הרבה תמורת הזדמנות לטיול שורשים עם אמא שלי במרוקו ולצערי היא כבר מזמן לא בחיים.
        10/4/10 17:17:


      וואו התרגשתי עד דמעות..

      כמובן מהשתוף המרגש שלך,

      והזכרת לי את טיולי למרוקו...

      חוויה חוויה......

      יכולה להרגיש את אותם זרמים שעברו לי

      בגוף שהייתי שם דרך סיפורך

      תודה.

        3/4/10 22:27:


      מקסים מסע השורשים הזה *

      ומרגש ועצוב מה שכתבת בכלל וכאן בפרט

      חשבתי על זה כבר בעבר איך אני מרגיש יתום עם הורים חיים. אני לא יכול לסמוך עליהם רגשית, שיתנו איזו תמיכה או עצה מועילה. מכאן שקשה לי לסמוך על אף אחד שיראה לי אהבה או תמיכה. המחשבה על כך העציבה אותי ועוררה כאבים ישנים. הרגשתי ריחוק מאבא שלי. למרות המסע המשותף, אני מרגיש שאני מכיר אותו טוב יותר אבל אני לא מרגיש שהתקרבתי אליו. הוא נשאר רחוק ומסוגר עבורי, בעיקר בגלל שאיננו מסוגל לראות אותי ואת הכאב שלי.

      כאילו סכין עברה בליבי כשקראתי את זה

        24/3/10 03:15:

      תיארת את הטיול

      עם הרבה רגישות

      גם כאס וכאב היה שם

      חשוב בעשית התקרבות כמה שיכולת

      אי אפשר לדעת מה קורה איתם ואיך יזדקנו
      כנראה שיש לכם עוד קברת דרך לעשות

      בהצלחה

      שיהיו עוד טיולים

      או זמן איכות ביחד

      אהבתי

      גליה

        8/2/10 00:53:


      עופר....!!!

      עשית לי חשק לחבק אותך חזק.....

       לעטוף אותך...

        25/1/10 00:10:

      תודה, תודה, תודה !!

       

        24/1/10 19:40:

      פוסט מדהים ביופיו

      המילים והנוף כאחד

       

      טיול מופלא !

        24/1/10 18:09:

       יומן מסע מרגש.

       הזדהיתי עם המשפט:
      "חשבתי על זה כבר בעבר איך אני מרגיש יתום עם הורים חיים.

      אני לא יכול לסמוך עליהם רגשית, שיתנו איזו תמיכה או עצה מועילה.

      מכאן שקשה לי לסמוך על אף אחד שיראה לי אהבה או תמיכה"...

      אמנם אני יתומה מאב מגיל צעיר,

      אבל מבינה למה אתה מתכוון.

      לפעמים ההרגל לסמוך רק על עצמנו הוא בעוכרינו.

      התמנות האחרונות בדיונות החול מופלאות!

       

        24/1/10 17:15:

      הפוסט מלא בהרבה יופי וכאב משולב וארוג זה בזה

      יופי המקום וכאב גדול בחוויה הרגשית שלך , לאביך.

       

      מבינה, ומחבקת.

       

      פרופיל

      עופר בר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      בחזרה לשורשים - אבי ואני במרוקו

      הקישורים שלי