כותרות TheMarker >
    ';

    שרעפים

    אחרי מעל 30 שנה- שוב חולמת עליך

    4 תגובות   יום ראשון, 24/1/10, 08:49


    בוקר. התעוררתי מחלום עליך. אתה, שמצאת חן בעיניי כבר בבית ספר יסודי, ולא ידעת על כך דבר.

    עודך מוצא חן בעיניי, על אף ששנים רבות לא ראיתך ואתה שייך לאחרת. ואינך מעלה על דעתך כלל.

    בחלום אני מתבוננת בך בבישנות , בגניבה. גם שם אתה שייך לאחרת, אך אנו משוחחים ואתה מבויש.

    הפוני מסתיר לגמרי את עיניך, ואתה מיוסר ולא מרוצה, כפי שהיית כשהיית נער, אלא שכעת אתה מבוגר.

    אנחנו במסיבה עם המון אוכל טוב, ואני רוקדת ומנסה מאד להיות מלאת חיים ועולצת ו"מגניבה" - הכל בשבילך.

    באיזשהו שלב אני שמה לב שאתה כולך שרוף מהשמש - ואני מורחת קרם מרגיע על גבך - כאילו הייתי אמא שלך.

    אחר כך אתה קורא לי "זאת שדואגת". "איפה זאת שדואגת לי" אתה אומר, אבל עדיין אין לך מושג על רגשותיי.

    וגם אני תמהה: כל כך הרבה שנים חלפו. כל כך מעט אינטראקציות היו. ואני עדיין עסוקה בך, בתת מודע?

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/1/10 07:01:

      אין... אין כמו אהבות ראשונות....

      אהבות טהורות וזכות ללא תנאי..

      זכרונות רחוקים - תמיד יפים..

      וכל זה, כיוון שלא מומשו במציאות.

      לא עמדו במבחן החיים האמיתיים על הקשיים שלהם.

      לא התערבבו בפרטים השגרתיים  המרכיבים את היום יום..

       

      לעולם לא נדע, האם מה שעברנו באמת,

      טוב או רע יותר ממה שיכול היה להיות אם.....

      וממש לא עוזר לדמיין מה היה אילו..

       

      המשיכי בחייך... נסי למצות מהם מה שניתן

      ובמקום לשקוע בזכרונות העבר...

      הביטי קדימה לעתיד הנפלא שעוד מצפה לך..

       

      כולנו אוספים רגעים כאלה בחיים...

       

      רגעים שמרגישים כמו החמצה גדולה.

       

      רגעים שאנחנו מתפתים לחשוב "למה בעצם זה לא הצליח?!"

       

      אבל החיים גדולים מאיתנו ויש להם את התשובות שלהן.

       

      אני מתבונן בפנים של הילדות המדהימות שלי ומזכיר לעצמי שאילו אחת הילדות

      היפות והמקובלות האלה שהיו איתי בכיתה ושלא שמו עליי בבית הספר היסודי הייתה חושבת אחרת

      אולי הייתי זוכה באהבה יפה אבל הייתי מפסיד את שתי הילדות האלה שלי שאני אוהב יותר מכל דבר

      בעולם.

       

      אני מתבונן בפנים של שתי המתוקות שלי וחושב לעצמי:

       

      הייתי מוכן לעבור שוב את כל הדרך הקשה של הנישואים הלא טובים ובלבד שאדע

      שהן שם לידי.

       

      אין בחיים החמצות של ממש גם אם לפעמים זה נראה ככה...

       

      כל "החמצה" יש לה תפקיד...

       

      כל פספוס מלמד אותנו משהו או לפחות מוביל אותנו למקום אחר בדרך כלל טוב יותר.

       

      כל שברון לב שנחווה גם אם יהיו לנו עוד מאה שברונות לב(אוי,זה נשמע די מתישבלתי החלטי)

      בסופו של דבר יוביל אותנו לאהבה האחת הגדולה מכולן...זאת שתהיה הכי טובה והכי נכונה לנו.

       

      הרגעים הטובים והנכונים שיגרמו לנו הכי הרבה אושר לא יכולים להגיע מתי שאנחנו רוצים.

       

      יש להם את הזמן שלהם לפעמים כי לא בשלו התנאים ולפעמים כי אנחנו לא עברנו מספיק דברים ואנחנו לא בשלנו

      לקבל אותם.

       

      אנחנו צריכים לדעת ולהאמין שכל פספוס והרגשת החמצה שנצטרך לעבור הם עוד שלב בדרך אל האושר

      הנכסף שנמצא שם בסוף ובשביל כזה אושר מדהים שווה גם קצת לסבול...קריצה

       

      כל דבר שמוביל אותנו עוד צעד קדימה הוא טוב יותר ממה שמשאיר אותנו במקום.חיוך

        24/1/10 12:31:

      צטט: או דומה לו 2010-01-24 09:21:02

      אתרי אותו

      דברי איתו

      עשי אותו

      עדכני אותי

       

       

      הוא נשוי...אז זה לא מתאים....
        24/1/10 09:21:

      אתרי אותו

      דברי איתו

      עשי אותו

      עדכני אותי

      ארכיון

      פרופיל

      ליצ'י רפופורט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין