רק על עצמי ידעתי לספר...
פוסטים פופולאריים
-
ילדתי שאין איש מכיר
24/1/10 | 503 צפיות
-
בזכותך
26/1/10 | 287 צפיות
פוסטים אחרונים
- בזכותך 26/1/10
- ילדתי שאין איש מכיר 24/1/10
ילדתי שאין איש מכיר
לפני 4 שנים חוויתי את האובדן של חיי....רציתי למות, לחיי לא הייתה משמעות למרות שבעלי ובתי הגדולה היו והינם דבר יקר מכל בעיני, אך הלב היה איתה....הרגשתי שהרגתי-רצחתי אותה בעצמי ולא הרופא עשה זאת.... היום אני אם לבת נוספת מדהימה בת שנתיים ועשרה חודשים-ילדה יפייפיה, חייכנית ומקסימה. משפחתי ואני עברנו מסוכה קשה וארוכה בתקופה ההיא ודומה כי כולם שכחו והמשיכו הלאה....כולם פרט אליי.... אינני יכולה לשקר, לא בכל דקה, לא בכל שעה ולא בכל יום אני נזכרת, לא בכל רגע אני כואבת כפי שכאבתי בעבר....אך הכאב, העצב, הכעס על עצמי קיים...הוא עדיין שם....אולי היתה תקווה אולי היא הייתה יכולה להיות נפלאה...רקדנית בלט, ציירת (אפילו על הקירות בבית), חייכנית ומקסימה כמו אחיותיה...לא!!! אל לי לחשוב כך...הנה הדמעות חונקות את הגרון, לחלוחית בעיניים אני שוב עושה זאת...בוכה בחשאי כשכולם ישנים שנת ישרים.... אני מצטערת ילדה שלי, כ"כ מצטערת, פחדתי, ידעתי שיהיה לך קשה בעולם האכזר הזה, פחדתי מאוד כבת להורים נכים ידעתי מהו סבל...ידעתי כמה ילדים יכולים להיות אכזרים וכמה המבוגרים פוגעים מבלי משים.... סליחה ילדה יפה שלי, לא התכוונתי, רציתי בך מאוד מאוד, התכוונתי רק לטוב, התלבטתי קשות, התייעצתי כה הרבה וכולם אמרו פה אחד...לא משנה כמה ניתוחים תעברי ילדה רגילה לא תהיי.....אז למה לתת לסבל הזה להיגרר לתוך חיי, להקשות על בתי הבכורה, על חיינו - למה? אלו היו המחשבות והיום אני יודעת שאולי טוב ואולי רע עשיתי, אך אליך ילדתי אני כה מתגעגעת....באותו היום בו שכבתי במיטה, בדרך לחדר הניתוח, בדרך לגרידה אחר שבוע נוראי בו ניסו לגרום לך לצאת באופן טבעי (אוי כמה שזה לא היה טבעי....) הרגשתי אותך לראשונה בועטת...כן את היית שם חיה-זועקת אמאאאאא ואני הייתי בשלי... שוב הדמעות זולגות להן על הלחיים, מטפטפות על המקלדת, איני רואה דבר מבעד לדמעות..... ניסיתי ילדתי הקטנה לדמיין אותך אין ספור פעמים - האם היו לך תלתלים זהובים כמו ליפיפיה הנרדמת או שחורים כמו לשלגיה. עורך לבטח היה צחור כמו של אחיותיך, רך ונעים למגע כמו משי.... ילדתי אהבתיך מרגע שהסטיק הראה תשובה חיובית, אהבתיך ועדיין הינני אוהבת....כואבת...כועסת והכי מתגעגעת.... סליחה ילדתי שהאולי הייתי נמהרת, סליחה שאולי גזלתי ממך חיים נהדרים (ואולי לא) סליחה על הכל בעיקר על כך שלא רציתי לראותך (עפ"י המלצת הפסיכולוג-לא להיקשר)....סליחה שאין את מקבלת פרחים וביקורים אבל ילדתי הרכה את תמיד בליבי. אוהבת תמיד אמא |
תגובות (4)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה דניאל:)
אכן אנשים טובים באמצע הדרך....מצאתי כאן...
גילה יקרה,
חז"לינו אמרו "אל תדון אדם, עד שתגיע למקומו"...
ומי בכלל יכול להגיע למקום בו הגעת את?!
ובכלל "לדון" או לשפוט אותך,
את מעשייך, את החלטותייך?!...
למרות אבהותי לחמישה, ועם נסיון לא מועט,
קטונתי אפילו מלהביע דעתי בקול רם כאן.
החלטה כזו, המערבת שיקולי רגש עם פרקטיקה,
אין קשה ממנה!
וכל מה שאפשר וצריך לעשות הוא פשוט לחבקך
ולתת לך את כל התמיכה שבעולם.
הֵיִי מאושרת עם המשפחה הנפלאה שלך.
את עדיין ותמיד תהיי עמוד התווך ועמוד השדרה שלה!!!
יקירה....ת-ו-ד-ה :)
בחרתי בדרך שתהא טובה עבור ילדה רכה זו ועבור ילדתי הבכורה...שהייתה רק בת שנה...
לפעמים הבחירות שלנו, הן לא רק עבורנו ולא רק בשבילנו אלא בשביל הסובבים אותנו.
סבתי עליה השלום, לימדה אותי שאהבה פרושה נתינה ללא מעצורים, אני נתתי מעצמי בכל שלושת ההריונות שלי...נתתי את גופי, נשמתי, לבי...איתה עם ילדתי הרכה שנותרה כה קטנה למרות שחלפו כבר שנים מאותו יום, נותרה פיסה מנשמתי, פסיה מלבי הדואב.
וטוב שכך, ששם נותר לבי...אבוי אם לא הייתי זוכרת וכואבת...אבוי לי שכן אזי לא הייתי אני...לא הייתי האם שכה אהבתי להיות, האם שאני כמהה ומוקירה תודה לאל על היותי אם לבנותיי...
לכל אחת מאיתנו יש בחירה, בחירתך אמיצה וכואבת לדעתי, אני מעריכה אותך על כך ואינני יודעת להוסיף עוד...
מקווה ובטוחה אני כי תדעי למצוא נחמה ואהבה למרות הכל...
מחבקת,
גילה:)
הצלחת לרגש אותי .
אשמח אם תכנסי לבלוג שלי ותקראי את הפוסט המרגש שלי
על תינוקות שבאו לתיקון קצר.
אני כל כך מבינה את ליבך ,עברתי חויה קצת דומה לשלך
רק שאני בחרתי אחרת ,אני בחרתי לא לקחת אחריות
אלא לתת לבורא עולם לעשות את שלו.
אל לך להתייסר כל הנעשה היה צריך להעשות .
לא נבין לעולם את מעללי החיים ,רק נותר לנו לקבלם.
חזקי ובשורות טובות.