כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הטרמילר

    טירמלתי*
    טיילתי עם תרמיל.

    לצאת כמוני לטירמול בגיל 53 פירושו לצאת ללא אגו ותבנית, לפי תוכנית כללית המגדירה נקודות יציאה וחזרה במפה ובזמן, אם בכלל.

    עזבתי כל מה שידעתי. פשוט קמתי, טירמלתי וחזרתי וכמו נולדתי מחדש. צאו לטרמל בעולם תרבותי אחר ומצאתם שלווה גדולה.



    המונח 'טרמילר' חדש. עניינו לכידת האגו וקשירתו באופן שלא יפריע. לא יבלוט בתנועה קדימה, הלאה.

    פיתוח עברי למונח "מוצ'ילר", מהמילה הספרדית "מוצ'ילה", בעברית תרמיל.

    מכאן, מוצ'ילר פירושו 'תרמילאי' ומעתה, גם 'טרמילר'. המונח בכל הטייה הומצא על ידי והזכויות שמורות לי.

    לתפיסתי, הנווד עם תרמיל ומקל, או המוצ'ילר, כפי שהוכר עד מחצית המאה הקודמת שינה דמותו ואינו עוד.

    במקומו, קיים תרמילאי מודרני שהתפתח ב-70 שנה לדמות אחרת במהות.

    סביבתו השתנתה. לינה במערות ואבוסים, ופונדקי דרכים וכנסיות נעלמה מעולמו החדש.

    כיום, טרמילרים מטרמלים כטיילים מצויידים היטב לטראק בשטח, אך לנים בהוסטלים ברמת מלונות סבירים ובמחירים, שעדיין מתאימים למטייל צעיר שאמצעיו דלים, המטייל בתקציב נמוך.

    טרמילר או טרמילרית, בוגרים כבני 45 ומעלה, המטיילים עם תרמיל לאורך זמן, כשיכולים כלכלית גם אחרת. הם יוצאים למסע ונעים בו כבודד/ה בלתי תלוי/ה.

    כל היתר נוצר...

    0

    מסע חיי - פוסט 58 - כישוף

    138 תגובות   יום ראשון, 24/1/10, 10:36

    מאז עגן ווספוצ'י במפרץ סאוואדור (סלבדור), הפכה עיר סחר העבדים למפורסמת בעולם בהיותה מרכז רוחני אפרו-ברזילאי חשוב, בגינו הפכה גם למרכז תיירותי.

    אז, היוותה עיר שניה בחשיבותה באימפריה הפורטוגלית אחרי ליסבון, אף שימשה בירת ברזיל עד איבוד בכורתה הכלכלית משיבש הצורך באוצרות טבע שיצאו מכאן בכמויות עצומות ופרנסו את ילידי צפון מזרח ברזיל כמו טבק, זהב ויהלומים, אך בעקר קנה הסוכר שתעשייתו יבשה.  

     

    'החבר'ה יושבים ממש מעבר לפינה ומחכים' חשבתי, מביט באמריז'יו העושה סדר בארגז הקלקר ומעביר את הכסף מכיס לכיס כקצר רוח.

    הרחוב מלא קבוצות מרקדים תוך צעידה, שניים קדימה אחד אחורה, שניים קטנים ימינה, אחד ישר ושניים שמאלה, שש קדימה ו... נעצרים שוב, ושניים קדימה אחד אחורה..., שתי שורות נגנים ומתופפים חגורים תופים מכל הגדלים ומכים בהם בקצב מקפיץ דם, ומראה עשרות הרוקדים לבושים צבעוניות זהה נעים כגוש מתואם מרטיט.

     

    סביב כל קבוצה מרקדת דבוקת תיירים ענקית, טיילים ומקומיים המעודדים אותם. הנה, מתקרבים אלינו, ואני קם ומרים את הכסא מעל לראשי, נותן לגוש המרטיט לעבור, נע בקצב הזה, חש כאילו אני נבלע בו. מוקסם ובטרם מצליח להבין לאיפה נעלם לי אמריז'יו, אני רואה לידי ושומע את פאבלו הספרדי קורא: "מדהים, מדהים, תודה אלוהים, תודה שהבאת אותי לכאן" !-, עוצר, ופונה אליי תוך ריקוד וקפיצות סמבה, צועק ומנסה להתגבר על הרעש האדיר, שואל "למה אנחנו לא ממשיכים, מה קורה עם הציוד?"...

     

    "פאבלו חברי היקר, מבחינתי אתם חופשיים. תביאו את הציוד לכאן, תכניסו הכל מעל המדרגות היורדות משמאל לשער הברזל, שם הבנתי יהיה החדר שלנו למעלה. לכו לבלות, אני אטפל בשאר. אם אני לא כאן בבקר, תשאל על אמריז'יו או המחליף שלו, הוא יידע מה קרה עם הציוד".

    "אני לא הולך בלעדיך! " עונה לי פאבלו.

    "לך, תגיד לכולם להביא את הציוד לכאן למטה ולכו לבלות. אני רוצה להישאר כאן ליהנות מהמקום ומהרחוב לא להסתובב במועדונים. יש מחר ומחרתיים"...

    "אני לא הולך בלעדיך" הוא חוזר על המנטרה שלו קוטע אותי.

    "לך לך תביא אותם חבל על הזמן שלכם, אתם אש"...

    "אתה בטוח?"

    "בטוח" סיכמתי. הלך. נעלם בקהל המרקד. אחרי כמה דקות חזר עם החבורה כולה עמוסי ציוד, נדחפים, מועדים וקמים מבין הקהל הרב הזורם בתנועה ומעכל כל התרחשות אחרת ברחוב.

    "היכנסו בדלת הזו כאן, כאן..., שמאלה ורדו למטה במדרגות. מימין, כן הניחו את הציוד ולכו לשלום. תעשו חיים"...,

    "לא בא בחשבון" מגיב טוד, "אנחנו שישה ולא נזוז עם פחות מזה. אתה בא אתנו!"

     

    "חברה, עוד לא סיכמנו לגביי האחסנה של הציוד. אני מחכה כאן לבעלת הבית. מתאים לי שתשאירו אותי לבד. אני נהנה מכל שניה כאן. עדיף שלא תהיו כאן מבחינת העסקה. לא צריך להניף סדין אדום לאישה שהפסידה ארבעים וחמישה דולר כפול שש, אה?!"

    "אתה בטוח-, נחזור עוד חצי שעה לבדוק?"

     "אני בטוח ואתם לא צריכים לחזור עד מחר בצהרים אין חדר. קדימה, ביי!"

    "נחזור עוד שעה שעה וחצי לראות, אולי יבוא לך להצטרף" מכריז ג'רי הקנדי הבריון ומייקי הגרום מחרה אחריו, "ייה, ווי  שוד סטיי טוגד'ר! איי דונט לייק איט!"..., ולוגם מפחית הקבועה בידו מאז ראיתי אותו בפעם הראשונה בסאו פאולו.

     

    "אוקיי גאייס, מוב איט. אנג'וי, ביי!" שרתי את קריאתי להם לצאת לבלות.

    החמישייה הולכת, עולה במעלה המדרגות ולפתע כנבלמת בדלת היציאה לרחוב עצרו הראשונים. גל אנושי נע בקצב אפריקאי כשובל רחב ודחוס באפריקאים לבושים לבן מוכתם צבעי אוקר אדום צהוב ושחור, מרטיטי גוף ומחייכים מאושר.

     

    ''

     

    בני החבורה מוקסמים, מביטים בתרחיש כבגלי הפסיפיק לפני כניסה לגלישת גלים...,

     

    הבולי מביט בשובל האנושי בטוד ובי, ומניף ידיים למעלה כמו כל השחורים, ומטלטל גופו כמוהם על פי הקצב...,

    "רול אין, מוב איט!" קראתי אליו, והוא טס היישר אל תוך הגוש, נסחב איתו כמתערבל בגל האוקיאני.

     

    לא עברו שניות וכל החמישייה נעלמה. למרות החולצות הצבעוניות שלבשו, הכל נותר לבן כמו קצף משברי מים. הגוש הפך דליל והמקצב האפריקאי הלך והתרחק ממני. יצאתי ממפתן חדר המדרגות, מוציא את הכסא ומתיישב עליו. מנצל את שלושת המדרגות הנותנות לי יתרון גובה ומושב צפייה מעולה אל רחבת העבדים מימין ובמרחק היורד ממנה, ומשמאל, למעלה הדרך, משם נשמעים כבר צלילים שונים של מקצב אחר קרב ובא.

     

    "הלו..., איפה היית?" שואל אמריז'יו המגיח מדלת סמוכה של חנות מזכרות, מחרוזות תולות מתקרתה 'נגררות' על כתפיו כשגופו יוצא מפתח הדלת גורר כסא המשמש לו 'בסטה ניידת' להנחת הקלקר עם פחיות הבירה. 

     "תכיר את 'מרגריטה', היא מחליפה אותי במשמרת" אומר לי

    "אמרת בשלוש לא?!"

    "כן" מתערבת מרגריטה "באתי מוקדם יותר, כי קשה מאד יהיה להגיע מחוץ לעיר לכאן יותר מאוחר. באתי עם האוטובוס האחרון. אני גרה בכפר, שעה וחצי נסיעה מסאוודור. נעים מאד, ואתה מה שמך?"

    "רפאל"

    "נהנה?"

    "עוד לא, ממש הגעתי לפני פחות משעה" אמרתי מביט בשעון התלוי על צווארה הפוך, כך שהספרות 'שתיים עשרה' כלפיי מטה..., "מאיפה אתה... אתה לבד?"

    "מישראל. לא אני לא לבד"

    הוציאה פחיות מהקלקר, שילמה לאמריז'יו ופתחה אחת,

    מגישה אותה לי והשנייה נפתחת גם היא ובחיוך גדול מרימה ואומרת לי בעברית,"לחיים!"

    התגובה הראשונה שלי הייתה לשאול את המולטית הזו-,"יש לך קרובים בראש העין?"-,אבל ברור שעיסוקה בתיירות וגינוני התקשורת הקטנים הללו, הם חלק משגרת חייה כאן...

    "אוו... יפה, לחיים" אמרתי, לוגם מהפחית ומעביר מבט ממנה אל הרחוב. לא יכול שלא לחשוב על החיים המשוגעים שעושה פצצה כזו עם גופייה ומכנסוני ג'ינס על גוף עשוי היטב ויופי אקזוטי המסתיים בבסיס המטר שבעים שלה, המונח כולו בנעלי נייקי לבנות נעולות על גרבוני נייקי קצרים עם פונפון ופס וורוד...,

    "איפה בת הזוג שלך... איפה אתם מתאכסנים?"

    "או אנחנו מתאכסנים כאן. הזמנו חדר ממחר אבל הקדמנו והגענו בחצות"...

    "או?" אמרה והפנתה לאמריז'יו מבט שואל...,

    הוא, מביט בהתרחשות ברחוב הרוגש, ובוודאי שאינו שומע מה אנחנו מדברים וברור מאופן התנהלותו, שהדבר האחרון המתאים לו בעולם זה עסקים. ועוד יותר רחוק ממנו, עיסוק בתיירות.

    חשבתי על אימו חסרת המזל, 'מילא, בטח יש בו איכויות אחרות'...

     

    שיחה בפורטוגז בין השניים גלשה לעשרים שלושים משפטים שגרמו לי הנאה מעצם שמיעת השפה שצליליה אהובים עלי. שניהם לא ידעו מה לעשות ונראו נבוכים מספיק בכדי שאנסה צעד ראשון לקדם את ענייני.

    "מה אוכלים כאן אצלכם בסאוודור?"

    "אתה רעב?! אוו, בוא אראה לך מה יש בדוכנים, אסביר לך. אמליץ לך מה לקחת"

    "יש לי בעיה" אמרתי, "הציוד שלנו נמצא למטה במדרגות של ההוסטל. אולי אפשר לנעול אותם?"

    "אני לא יכולה לאחסן לכם. אין לי מקום, אלא בחדר" השיבה

    "אוקיי, אשלם חמישה דולר על אדם ונכניס את התרמילים למטבח" הצעתי, הצעה שנראתה לי מפתה מספיק ותביא פתרון מתאים...

     

    "או הנה הגיעה בעלת הבית גב' לריצ'ה..."

    "הלו גב' לריצ'ה נעים מאד. הבן שלך קיבל אותי בסבר פנים..., גם מנהלת המשמרת קיבלה אותי יפה. אולי את תוכלי לעזור?!-,דיברתי אתכם והזמנתי חדר ממחר...

    ופרסתי מפרט את העניין, מנסה להוביל לתזמון מתאים בו אבקש אחסנה של הציוד...

    "לא. אין לי מקום לציוד, רק בחדרים" אמרה, גודעת משא ומתן באיבו.

    המשכתי, מפעיל קסמיי והסכם הסתיים אחרי חצי שעה של ישיבה ושתיית בירה. זמן בו התרככה והסכימה תמורת "חמישה דולר לתרמיל, לא לאדם!" אמרה, בטוחה בחשבון שעשתה, כי לכל תרמילאי יש לפחות שני תרמילים, כלומר לפחות תוציא עשרה דולר כפול שש.

    סוכם. היא נעלה במטבח את הציוד והזמינה אותי לבירה.

    "לא, לא, הפעם אני" אמרתי והוצאתי ארבע פחיות, מוסרן למרגריטה לריצ'ה ואמריז'יו, ואמרתי "לחיים  !  " לגמנו צופים ומתבוננים בהתרחשות עד שמרגריטה שאלה רטורית,

     

    "רצית לאכול משהו, לא?!" אמרה ולקחה אותי אל הדוכנים הסמוכים, מראה ומסבירה לי על האוכל שמראהו היה דוחה. הכל היה דוחה, עיסתי ומדאיג, עד שוויתרתי.

    חזרנו אל 'הפינה שלנו' על מדרגות חזית הפווסאדה. אחרי כשעה בה נאספו המשוטטים באירועי מופעי הרחוב של הקרנבל הייחודי לסאוואדור, היינו כבר 'חבורה שכללה את בעלת המקום, בנה ז'אנוסאו הצעיר מאחיו הנשוי, אך גבוה ממנו ועליז כרווק מקומי. הצטרפו גם אחותה של בעלת הפווסאדה, בעלה ואחות של מנהלת המשמרת ז'ולי אנט, או בקיצור אנט. מידי פעם נעצרו מכרים מתושבי העיר, המטיילים להנאתם בלילה הסוער, רק אחד מלילות הקרנבל הארוך.

    עמדתי ללכת קצת ברגל, לגעת מקרוב באווירה ובקרנבל מטריף החושים הזה. לנוע בריתמוס שלו לבדי, לקחת חלק בהתרחשות. הריחוק מחבורת הצעירים שיצאה לסיבוב מועדונים, נתנה לי את ההזדמנות לכך. התחלתי מהלך תוך שאני מאותת ביד 'לקבוצה המארחת' שאני בסביבה מטייל. מרגריטה הגיחה משום מקום ונעמדה לפני מחוייכת, אומרת "תרצה שאלך אתך. גב' לריצ'ה אמרה לא לתת לך ללכת לבד?!"

    "אני ממש בסדר"

    "אבל היא תכעס עליי!?"

    "טוב בואי אם אין לך מה לעשות. יש לך שעה עד סיום המשמרת שלך"...

     

    ''

     

    יורדים מכיכר העבדים צעדנו לכיוון מועדון הרגאיי הפתוח לשמים ובו מאות מרקדים. ממיקומינו שברחוב, נשמעת סביבנו מוסיקה אפרו-ברזילאית, ממש רחוקה מלהתאים לתנודות המרקדים רגאיי. נכנסנו, עוברים בשער וככל שהתקדמנו פנימה, השתלט מקצב הרגיי והתגבר על צלילי הרחוב. רקדנו קצת פוגשים בחבורת צרפתים מהפווסאדה שלנו, רוקדים ומעשנים עשב מגולגל, מעלים עשן המתמר, מתערבב בעשן סיגריות, סיגרים ואדי בירה ואלכוהול..., מוזר היה לי שאין ריחות גוף. הכל מתקתק.

     

    יצאנו, טיפסנו במעלה הרחבה אל ככר העבדים חוזרים לכיוון הפווסאדה ושוב אני נתקף באותו רעב המתחזק בהרבה. הפעם אני רואה לחמניות גדולות, ומחליט 'במקסימום אני לוקח סתם לחמניה כזו עם שתיה מוגזת כמו קולה, לדלל קצת את האלכוהול שאני מחדיר לגוף כבר ארבעה ימים'. מרגריטה חייבת לחזור מהר יותר למשמרת ואני נפרד ממנה בתודה. היא כבר מחבקת ומנשקת אותי קלות כמנהג המקום, ואומרת שלא אסתובב לבד ואבוא 'למעלה', שם יש כל הזמן חבר'ה ושמח.

     

    לא הלכתי. נשארתי עומד מול דוכן עשוי קונסטרוקציית מוטות אלומיניום ורצועת 'יוטה' פלסטית ירוקה מתוחה כקיר חוצץ, יוצרת מעין ביתן כדוכן מאחורי קיר תחת גג פלסטיק קשיח לבן. עמדו שם מקררים, שולחנות עבודה. להבות עלו מראשי גז בישול עליהן מונחים סירי אלומיניום גדולים ומדיפים ריחות מוזרים לי. הילכתי בוחן מה נראה פחות דוחה. מביט הייתי על התכונה של היושבים לצידי שולחנות פלסטיק ואוכלים מצלחות חד פעמיות את התערובות הצבעוניות הנמזגות אל שקעים בלחמניות. לא בטוח שעליי להיכנע, חשבתי להמשיך ולסייר בעוד דוכנים. בכולם פחות או יותר חוזרים המראות. בחלק, יש היצע דל של נקניקיות, ואני פוסח, לא רוצה לחשוב מה עבר עליהן.

     

    בקיר אחד הבניינים אני רואה גומחה, מעין קיוסק שנראה כי זהו גם מקום הקבע שלו. שלט גדול פרסם גלידה מוכנה ממפעל, לא בעיבוד פרטי. קניתי לי גביע גלידה ובשקיקה סיימתי את המנה והמשכתי, צועד לאט מביט סביבי ומתענג על כל מראה אנושי, על לבוש והתנהגות..., ושוב מצאתי עצמי עומד מול דוכן, מאחוריו עומדת אפרו-ברזילאית גדולה מבריקה ממאמץ בישול המאכלים ומכירתם. 'קשה פרנסת ימי קרנבל' אני מניח במחשבתי ומתקרב אל חיוכה המתרחב, חיוך אמיתי המזמין אותי לטעום מהאוכל שלה, ללא חשש. התקרבתי, מריח קערית שנתה לי, בוחן דייסה אדומה ומריח בה ריח ים, חושב על החודשיים האחרונים בהם הצלחתי לשמור על בריאות מעולה ומפחד מהרעלה..."הי מיסטר, דונט בי אפריד"! אני שומע  מאחורי קריאה באנגלית. לא חושב שהקריאה עבורי, אך מראה מבטה של המבשלת השחורה וחיוכה אל עבר הקוראת אליי מאחוריי, גורם לי להגיב בכל זאת. אני מפנה ראש ורואה אותה יישובה אל שולחן. אשה לבנה לבושה שמלה פרחונית ולידה יושבים בני זוג לבנים, ושלושתם מביטים בי כשהיא אומרת בפורטוגז,
    "אני רואה שאתה חושש לאכול את האוכל שלנו, מה?!" 

    "אני לא מדבר פורטוגז" אמרתי...

     היא, חוזרת שוב ובאנגלית על דבריה וממשיכה בפורטוגז,

    "מאיפה אתה?"

    "ישראל"

    "ישראל?!-, למה אתה לא מדבר פורטוגז, אולי אתה רוצה שידברו אתך עברית?! -, כאן אתה לא יכול להכריח לדבר באנגלית או עברית זה לא ישראל. כאן אתה צריך לדבר פורטוגז!"

    "את נשמעת שיכורה לגמריי שתי קצת מים" השבתי וחזרתי להביט במבשלת. "אני אסביר לך מה יש כאן לאכול" שמעתי אותה ממש לידי. אכן, נעמדה לידי אשה נאה מחייכת בעיניים של שתויה, אבל נראה לי שהיא אינטלקטואלית, שהתכוונה לצחוק ולא להקניט בכדי לריב. הסבירה מה מכילה כל תערובת ממאכלי האזור הצפון מזרחי כאן, שמורכב ממתכונים ששורשיהם אפריקאים ברזילאים ופורטוגזים יחד ומתובל בתבליני ברזיל ושאר העולם.

    'מוקקה דה קמראו', שרימפס בבישול איטי בחלב קוקוס מטובל תבלין אדום בתוך מאפה שחשבתי בטעות כלחמניה והתברר כדגנים מטוגנים. טעים וממלא.

    התיישבתי לשולחנם נענה להזמנתה של מרים דומניסז'או-ז'שיו, מהנדסת חשמל במקצועה העוסקת בהנדסת איכות הסביבה, תושבת סאו פאולו. ברזילאית 'הבאה מידי שנה לסאוואדור. גם הפעם באה עם אחותה וגיסה. "כמו תמיד, אני באה יומיים שלושה לפני, נהנית מההכנות לקרנבל ועוזבת יום לפני הסיום, שלא ארגיש שהסתיים" כך מספרת. נחמד לי, אנחנו מקשקשים. היא שוב חזרה לסיבוב שלה עם 'ישראלים, שפוטים של בוש, המתעמרים בפלשתינאים'..., מפגינה את היותה בעד עולם ירוק שליו והרמוני, ללא בוש (נשיא ארה"ב). עוצרת ביוזמתה מדיון בנושא, כי יש לה מטרה אחרת שלא תושג אם תמשיך כך, ולגמרי מפתיעה. באחת, מתרככת והופכת חתולית, עד שגיסה ואחותה נפרדים ממנה וממני 'מקווים להתראות מחר'.

    אנחנו שותים ומדברים על הנעשה סביב. היא מסבירה לי על קבוצות הרקדנים השונות, על אופיין ואופי הריקוד ממש כהדרכה מסורה. לפתע, אחרי שתיקה של כמה דקות, היא מביטה אל עיני, תופסת את מבטי המתעכב לרגע אצל מבטה ושואלת,

    "בא לך לקחת ראש טוב"

    "כן" עניתי אינסטינקטיבית בלי לחשוב אלפית שניה.

    "בוא" אמרה, ושלחה ידה אל ידי. אחוזים אנגז'ה טיפסנו, עולים למעלה, חוצים את רחבת העבדים מימינה, וצועדים הלאה במעלה רחוב 'אלפרדו דה בריטו' הצר והחשוך לכיוון ככר 'פראסה קינקאש ברו דאגואה' הסואנת, על דוכניה, בתי הקפה והמסעדות שבה. אבל אחרי כמאה מטר בלבד היא נעצרת, מביטה אל סמטה אפלה מימין. עוקב אחר מבטה, אני מבחין כי הרחק בעומק הסמטה יש אור קלוש.

     

    גשם זלעפות מפתיע וברגע אנחנו רטובים כאילו יצאנו ממי הבריכה. נוטפים, פנינו פנימה אל האור הקלוש שבסמטה הנמשכת כמנהרה חשוכה הבנויה כך עוד מיום בניית הבניין שמעלינו לפני כארבע או חמש מאות שנה. כפכפי הקרוקס שלי משמיעות חריקות צורמניות של חיכוך משקל גוף בגומי רטוב. כפות רגליי מחליקות בתוכם. 'קשקוש מה שסיפרו לנו על כפכפי הקרוקס שנוצרו במיוחד לדייגים בקנדה. דייג העומד על רצפת סירתו במזג אוויר רטוב ומעט ים רוגש, ימצא עצמו במקרה הטוב, במעיו של לוויתן חייכן, גם אם שמו יהיה אחר מיונה' חשבתי, מנסה לשמור על שיווי משקל שלא אחליק ואשבור עצמות. למעשה, הפחד היחיד שחוויתי לאורך מסעי.

     

    הלכתי אוחז בה המהלכת בכפכפי אצבע מגומי כמיליוני ברזילאים, רק שהיא גם קצת מסטולית. אחרי כעשרים מטר במסדרון החשוך תחת הבניין הקולוניאלי התגלה לי השאול...

     

     

    ''



     

    אל פוסט 'מסע חיי' הקודם (57)                                                  הבא (59)

     

                                                                   


     

     

     

     





    דרג את התוכן:

      תגובות (136)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      תודה למככבים
        31/1/10 13:40:

      צטט: אטל גילאי 2010-01-31 12:13:46


      קוראת את יומני המסע שלך ומאוד נהנת.

      כילידת ברזיל שטיילה בה תקופה ארוכה אחרי הצבא, אני יכולה להעיד כי

      תיאורך המדוייקים והמקסימים, מחזירים אותי לנוף ילדותי המתוקה, בצורה אותנטית עד כדי

      שאני עוצמת עיניים ומרגישה שאני שם.

      תודה רבה :-))

       

       

      וואלה, אני מאד שמח שאת מגיבה כך.

      זה בהחלט מחמיא לי מאד.

      תמשיכי להנות אתנו,

      להתראות :))

       

      סליחה שבילבתי ת'סדר.

      הופעתה של תמי (חברה חברה וותיקה ואיתנה)

      עיוורה אותי לגמריי.

       

        31/1/10 13:36:

      לבד את לא

      תרח אני...

      אולי כן?!
      מאחר והגעת בסוף, המתח יהיה קצרצר

      משהיום עולה המשך...

       

      מה זה חיכיתי בשקט. הכי שקט שאפשר.

        31/1/10 12:45:

       סאוואדור    (סלבדור)

       

      אמריז'יו  

       

      רפאאוו

       

      ככה זה ברזיוואים, מותרים על האות "ל" 

      טוב שלא מוותרים על האות "ז"

      אז היה לנו קשה בעין.

       

      ואמריז'יו, מסכנה אמא שלו, שיש לה בטח אכויות אחרות

      גילגלת אותי, יקירי, מכל המדרגות.

      לשתות בירה עם בעלת הבית,

      שגודעת התנצחויות במחיר הקייט,

      זו חוויה ששמורה לכאלה שיודעים להתמקח

      ולמנוע מהרגשות רעות להתפתח.

      כישרון אדיר, אין ספק

      ששמור לכאלה שיודעים לרתק.

      טוב לאכול לחמניות מוגזות,

      להישמר אחר כך מהפגזות

      לא צפויות.

      ככה זה כשאוכלים אוכל זר

      שמנסים לעשות אותו יותר מוכר....

      שמחה לחזור אליך , ככה בקטנה,

      לראות אותך מחכה בסבלנות, בפינה,

      עדיין בקרוקס הכחולים

      שבגשם מקרקשים.

      לראות אותך נהנה מהדברים האמיתיים

      של החיים.

      במקצבים של פעימות הלב הגדול

      ככה היישר אל מצולות  

      ........השאול.

       

       כהרגלך 

      השארת אותי יא תרח, 

      ככה, במתח 

       

      ועכשיו אני  לבד בשטח...... 

       

       

       

       


      קוראת את יומני המסע שלך ומאוד נהנת.

      כילידת ברזיל שטיילה בה תקופה ארוכה אחרי הצבא, אני יכולה להעיד כי

      תיאורך המדוייקים והמקסימים, מחזירים אותי לנוף ילדותי המתוקה, בצורה אותנטית עד כדי

      שאני עוצמת עיניים ומרגישה שאני שם.

      תודה רבה :-))

       

        31/1/10 08:19:

      צטט: אצילית1 2010-01-31 06:47:41


      כתבת כבר ספר?

      היכן הוא ..? רוצה לקרוא ברצף...

       

      כתבתי ומפרסם אותו כאן כבלוג. יש לך קישור לקישורי הגלילה ושם לפוסט ראשון ממנו את יכולה להתקדם לפוסט הבא וכך כל 58 הפוסטים עד כה. אני מניח שיעלו עוד כחמישה עשר עד סיומו. אני מקווה להפיק ספר מודפס עוד הקיץ.

        31/1/10 06:47:


      כתבת כבר ספר?

      היכן הוא ..? רוצה לקרוא ברצף...

        30/1/10 19:47:

      צטט: יוסי נבו 2010-01-30 19:41:50


      חבר, אני ממשיך לרקוד איתך סמבה ומחכה להמשך שנשמע מותח.

      מאד שמח לראות אותך איתנו. להתראות יוסי

       

        30/1/10 19:41:

      חבר, אני ממשיך לרקוד איתך סמבה ומחכה להמשך שנשמע מותח.
        30/1/10 10:40:

      צטט: שרון שביט 2010-01-29 22:51:18

      הצבעים במקומות שביקרת

      עושים לי טוב בעינים.

      יפייפים.

      שרון

       

      השם ביבליקה מחייב לוקיישנים בערש הדת, או אפשר גם הפקות על ארס דת ?...

      אם כן, שם, ה-אזור לסיור לוקישיינס על חשבון הוצאות פרוייקט.

      שנחשוב יחד על פרוייקט?! 

      תודה שרון ושיהיה לך חם בירושלים גם :)

       

        30/1/10 10:36:

      צטט: לומפומפיר 2010-01-29 22:36:21


      אופס...

      איך פספסתי את הפרק הזה?

      ואני קורא אותו בשקיקה, גומע אותו בשלוקים גדולים,

      ולבסוף... נשאר עם חצי תאוותי בידי  :-)

       

      מחכה בכליון עיניים לפרק הבא...

       

      חשוב שחזרת וממשיך להנות. רק טוב. תודה

        29/1/10 22:51:

      הצבעים במקומות שביקרת

      עושים לי טוב בעינים.

      יפייפים.

      שרון

       

        29/1/10 22:36:


      אופס...

      איך פספסתי את הפרק הזה?

      ואני קורא אותו בשקיקה, גומע אותו בשלוקים גדולים,

      ולבסוף... נשאר עם חצי תאוותי בידי  :-)

       

      מחכה בכליון עיניים לפרק הבא...

        29/1/10 21:23:

      צטט: אפוק טיימס 2010-01-29 20:14:03

      ממש מעניין. מעניין לדעת אם אנשים שקוראים אותך קבוע ירצו גם לקנות ספר ואז תוכל מקסימום להוציא אותו בהוצאה עצמית אני יכולה לתת לך כמה המלצות

       

      מעניין?! יותר מעניין לי שהקוראים עכשיו נהנים. יקנו בעתיד ?! נראה. אנחנו עוד נדבר... לא שכחתי כלום :)

       

        29/1/10 21:21:

      צטט: דליה וייס 2010-01-29 18:27:22


      צילומים וחוויות מדליקות *

      תודה רבה דליה. נהנה גם מחוויותיך בסין :)

       

        29/1/10 21:21:

      צטט: Gfaus 2010-01-29 18:01:57

      מודה שלא היה לי זמן לקרא את הכל ברצף. כשסיימתי רציתי לקרא שוב ושוב ...

      נהנתי מהחוויות שעברת בעולם של קרנבלים, מוזיקה וצבעים

      כמעט הייתי שם .. אבל רק כמעט

      נהנתי (*)

      תודה רבה. אני יודע שזה פוסט ארוך אבל החוויה ארוכה וזו התחלה בלבד. שמח שנהנת והמשך קריאה מהנה

       

        29/1/10 21:19:

      צטט: טלי מחלב 2010-01-28 21:34:35

      מרתק...

      משמח:)

       

        29/1/10 21:19:

      צטט: איתן המיסטיקן 2010-01-28 20:43:08

      כל  הכבוד  על  יכולותיך

       

      :) תודה. אני נהנה לכתוב

      ממש מעניין. מעניין לדעת אם אנשים שקוראים אותך קבוע ירצו גם לקנות ספר ואז תוכל מקסימום להוציא אותו בהוצאה עצמית אני יכולה לתת לך כמה המלצות

       

        29/1/10 18:27:


      צילומים וחוויות מדליקות *

        29/1/10 18:01:

      מודה שלא היה לי זמן לקרא את הכל ברצף. כשסיימתי רציתי לקרא שוב ושוב ...

      נהנתי מהחוויות שעברת בעולם של קרנבלים, מוזיקה וצבעים

      כמעט הייתי שם .. אבל רק כמעט

      נהנתי (*)

        28/1/10 21:34:
      מרתק...
        28/1/10 20:43:
      כל  הכבוד  על  יכולותיך
        28/1/10 15:04:

      צטט: ארזעמירן 2010-01-28 13:39:20


      יש לי תחושה שלא קיבלתי לינק. הייתכן??הסר חיני בעינייך, או שמא זה בגלל שאיני בנוי כאגרטל?

      כך או כך. שמתי לב שאני מגיע לסוף הפוסטים שלך עם רצון עז להכנס למיטה ולישון יומיים. לא משעמום, חלילה, אלא משהו באינטנסיביות של החוויות מעייף אותי כאילו אני עצמי רקדתי שלושה ימים רצופים בקרנבל. (אולי אני אעבור לקריאה בשלבים) ויכול להיות שהגלילה היא המתישה אותי (בסופו של דבר, איני אדם צעיר)

       

      זה נורמלי לנוח באמצע תאמין לי לערוך ת'פוסט לבלוג מעייף אותי, מאד. אז בוודאי שלקרוא אותו ברצף עשוי לעייף, רק מהפרגון... :)) 

      שלחתי לינק, לא יודע מה קרה לו בדרכו אליך. להיפך, אני חפש בנויים כקומקומים שארגיש בנוח, כאילו ישנם רבים המתעניינים במסע ומשני המינים :)) חסר לך, קח ברזל זה יחזק אותך, ו...תתחיל לעצב בגדי ספורט. תכנס פחות למיטה  ח  חח
        28/1/10 13:39:


      יש לי תחושה שלא קיבלתי לינק. הייתכן??הסר חיני בעינייך, או שמא זה בגלל שאיני בנוי כאגרטל?

      כך או כך. שמתי לב שאני מגיע לסוף הפוסטים שלך עם רצון עז להכנס למיטה ולישון יומיים. לא משעמום, חלילה, אלא משהו באינטנסיביות של החוויות מעייף אותי כאילו אני עצמי רקדתי שלושה ימים רצופים בקרנבל. (אולי אני אעבור לקריאה בשלבים) ויכול להיות שהגלילה היא המתישה אותי (בסופו של דבר, איני אדם צעיר)

        28/1/10 09:27:

      צטט: אוסטרליה 2010-01-27 19:45:27


      אני אוהבת לשמוע אנשים שמטיילים

      זה מאוד מעניין ונותן המון

      תודה לך חבר חדש

      ואגב פרגון זאת אני (יש לי בלוג בשם הזה :)))*

      :) תודה רבה

       

        27/1/10 19:45:


      אני אוהבת לשמוע אנשים שמטיילים

      זה מאוד מעניין ונותן המון

      תודה לך חבר חדש

      ואגב פרגון זאת אני (יש לי בלוג בשם הזה :)))*

        27/1/10 11:43:

      צטט: ליאורה בן יצחק 2010-01-27 00:00:00


      דרור, אוהבת לטייל ולנשום את המקומות המיוחדים שאתה מביא.

      מ ר תק :)

       

      תודה רבה :)

        27/1/10 00:00:


      דרור, אוהבת לטייל ולנשום את המקומות המיוחדים שאתה מביא.

      מ ר תק :)

        26/1/10 23:51:

      צטט: יולנטה 2010-01-26 19:07:30


      היי דרור

       

      קוראת בין לבין

      נהנית מאד מן התמונות והחוויות

      וחשה לעיתים כאילו אני שם

       

      אח אח המאצו' פיצ'ו

      לא סתם אחד מהמוניומנטים המוזכרים כאחד מפלאי תבל

       

      כייף לטייל עמךנשיקה

       

      יולי

       

      תודה תודה:))

        26/1/10 23:50:

      צטט: ,תשוקי 2010-01-26 15:42:37

      מטיילים מטיילים

      ואני מרגיש כמו חתול הרודף אחרי הזנב שלו.

      רק שלא החליט עם כיוון השעון או הפוך.

      אולי מחר אקנה לי  GPS

       

      להתראות

      שוקי

      :) קודם כל שב תנוח...

       

        26/1/10 23:50:

      צטט: avralis 2010-01-26 14:55:16

      הסיפורים שלך נשפכים בצורה מדהימה ומעוררים קנאה, בכלל לאורך כל המסע. מרתק.

       

      אני מודה לך

        26/1/10 23:49:

      צטט: אקובילדינג 2010-01-26 14:19:13

      איזו אווירה מתפרצת מהמסך אל הדימיון....

      המוסיקה המתח השמחה...

       

      מחכה להמשך...

      או-הו... ההמשך ממש לא אקולוגי. ממש

       

        26/1/10 23:48:

      צטט: ex libris 2010-01-26 10:16:05

      איך אני שונאת לקרוא אותך. אני יוצאת רעבה לגמרי מהקריאה, ועם גוון ירוק על הלחיים. גם מרעב וגם מקנאה. שאפו על החיים שלך כבר אמרתי?

       

      אני אוהב לקרוא אותך. יוצא רעב לגמרי לעוד ועם גוון אדמדם על הלחיים. גם מרעב וגם משמחה. שאפו כבר אמרת אז מה:))

        26/1/10 23:46:

      צטט: anaatti 2010-01-26 10:08:36בתוך יצרים גועשים, חם ולוהט במוזיקה  בטעמים בריחות,,

      איך התגלה השאול? איך?

      במורא גדול...

       

        26/1/10 19:07:


      היי דרור

       

      קוראת בין לבין

      נהנית מאד מן התמונות והחוויות

      וחשה לעיתים כאילו אני שם

       

      אח אח המאצו' פיצ'ו

      לא סתם אחד מהמוניומנטים המוזכרים כאחד מפלאי תבל

       

      כייף לטייל עמךנשיקה

       

      יולי

        26/1/10 15:42:

      מטיילים מטיילים

      ואני מרגיש כמו חתול הרודף אחרי הזנב שלו.

      רק שלא החליט עם כיוון השעון או הפוך.

      אולי מחר אקנה לי  GPS

       

      להתראות

      שוקי

        26/1/10 14:55:
      הסיפורים שלך נשפכים בצורה מדהימה ומעוררים קנאה, בכלל לאורך כל המסע. מרתק.
        26/1/10 14:19:

      איזו אווירה מתפרצת מהמסך אל הדימיון....

      המוסיקה המתח השמחה...

       

      מחכה להמשך...

        26/1/10 10:16:
      איך אני שונאת לקרוא אותך. אני יוצאת רעבה לגמרי מהקריאה, ועם גוון ירוק על הלחיים. גם מרעב וגם מקנאה. שאפו על החיים שלך כבר אמרתי?
        26/1/10 10:08:


      בתוך יצרים גועשים, חם ולוהט במוזיקה  בטעמים בריחות,,,

       

      איך התגלה השאול? איך?

       

       

       

        25/1/10 22:20:

      צטט: אדריכלית עדנה מור 2010-01-25 21:43:25

      מרתק! תמונות מדהימות! חיוך

       נהדר שכך :)

       

        25/1/10 22:19:

      צטט: לאה לבבית 2010-01-25 21:41:42

      חבר שלי....
       "הרחוב מלא קבוצות מרקדים תוך צעידה,

      שניים קדימה אחד אחורה, שניים קטנים ימינה,

      אחד ישר ושניים שמאלה, שש קדימה ו...

      נעצרים שוב, ושניים קדימה אחד אחורה "

      עם הקצב הזה פשוט בא לי לרקוד...

      אם היית מצרף מוזיקה זה מה שהייתי עושה עכשיו!!!

      מתאמנת על זה :-))

       אני עובד על זה.

       

        25/1/10 22:19:

      צטט: יהודית ש 2010-01-25 21:37:01

      דרור כרגיל אני אוספת לעצמי

      מספר פרקים וקוראת אותם 

      אחד אחרי השני אחרי הדפסה

      שכך הרבה יותר קל לי לעקוב

      אחרי המסע המופלא שלך.........

      לכן לא אגיב כאן על הפרק הנוסף

      אלה רק אחרי שאקרא את כל 

      מה שהפסדתי עד היום.....

       תהני

       

      מרתק! תמונות מדהימות! חיוך
        25/1/10 21:41:

      חבר שלי....
       "הרחוב מלא קבוצות מרקדים תוך צעידה,

      שניים קדימה אחד אחורה, שניים קטנים ימינה,

      אחד ישר ושניים שמאלה, שש קדימה ו...

      נעצרים שוב, ושניים קדימה אחד אחורה "

      עם הקצב הזה פשוט בא לי לרקוד...

      אם היית מצרף מוזיקה זה מה שהייתי עושה עכשיו!!!

      מתאמנת על זה :-))

        25/1/10 21:37:

      דרור כרגיל אני אוספת לעצמי

      מספר פרקים וקוראת אותם 

      אחד אחרי השני אחרי הדפסה

      שכך הרבה יותר קל לי לעקוב

      אחרי המסע המופלא שלך.........

      לכן לא אגיב כאן על הפרק הנוסף

      אלה רק אחרי שאקרא את כל 

      מה שהפסדתי עד היום.....

        25/1/10 19:53:

      צטט: ajl 2010-01-25 19:46:50

      ראיתי שפיספסתי את 57... קבל * כהתנצלות נבוך

      אחזור לקרוא את שניהם מאוחר יותר, תודה על השיתוף.

       צ צ צ... קיבלתי :))

      אח'לה

       

        25/1/10 19:52:

      צטט: אלת האש 2010-01-25 17:10:09

      צטט: הטרמילר 2010-01-25 09:20:51

      אני עד המסע הזה לא הבנתי מהו אתגר. חייתי מתוכו :))

      מבחוץ, כייף לראות את המתמודדים.

      ברור שאת מאד חזקה פיזית ונפשית. בבקשה לרכך, לרכך... כן... ככה...

      הרבה יותר בריא.

       

       אני מתה על המרכך כביסה הסגול..עושה יופי. והריח משו.

      קריצה

       

       ריח סגול? לא משו... מה כן?

       

        25/1/10 19:49:

      צטט: דנה דייגי 2010-01-25 14:15:58


      נהדר . תודה.

       :) תודה

       

        25/1/10 19:49:

      צטט: עדית... 2010-01-25 12:18:51


       *

      גדול ירוק ומהבהב, לספר שאני צועדת בעקבותיך במסע, מרותקת כתמיד!

       

       תודה רבה דיתי

        25/1/10 19:46:

      ראיתי שפיספסתי את 57... קבל * כהתנצלות נבוך

      אחזור לקרוא את שניהם מאוחר יותר, תודה על השיתוף.

        25/1/10 17:10:

      צטט: הטרמילר 2010-01-25 09:20:51

      אני עד המסע הזה לא הבנתי מהו אתגר. חייתי מתוכו :))

      מבחוץ, כייף לראות את המתמודדים.

      ברור שאת מאד חזקה פיזית ונפשית. בבקשה לרכך, לרכך... כן... ככה...

      הרבה יותר בריא.

       

       אני מתה על המרכך כביסה הסגול..עושה יופי. והריח משו.

      קריצה

       

        25/1/10 14:15:

      נהדר . תודה.
        25/1/10 12:18:


       *

      גדול ירוק ומהבהב, לספר שאני צועדת בעקבותיך במסע, מרותקת כתמיד!

        25/1/10 09:20:

      צטט: אלת האש 2010-01-25 08:36:11

      צטט: הטרמילר 2010-01-24 23:05:16

      צטט: אלת האש 2010-01-24 23:02:06

      השאול מעולם לא נשמע מפתה יותר..

       

      אני חווה את הטיול שלך - דרך העיניים הסקרניות שלך.

      ואני לגמרי נהנת. יאללה תביא לנו את השאול..

       

       נראה שאת אוהבת שאול. אנסה להביא אותו כמו שהוא...

       אני אוהבת כל דבר שמאתגר אותי ודורש ממני להתמודד.

       

      אני עד המסע הזה לא הבנתי מהו אתגר. חייתי מתוכו :))

      מבחוץ, כייף לראות את המתמודדים.

      ברור שאת מאד חזקה פיזית ונפשית. בבקשה לרכך, לרכך... כן... ככה...

      הרבה יותר בריא.

       

        25/1/10 09:06:

      צטט: אור נגוהות 2010-01-25 01:04:23


      התגלה לי השאול.....נו... ככה עוצרים באמצע המתח?

      תודה דרור. על סיפורים מרתקים... ותמונות צבעוניות יפיפיות...

      שבוע נפלא לך :)

      אבל דייקתי גלי, התגלה לי השאול ועצרתי.

      באמת :))

      תודה לך ושבוע נהדר 

        25/1/10 09:04:

      צטט: o historia 2010-01-25 00:43:30

      ani lo mevin ma a beaia

      iesh anashim she lo ahavu et a massahot

      ANI AHAVTI

       

      כולם אוהבים כולן אוהבות, חלקן אוהבות אוכל כשר בלבד, נקיון סטרילי, חדר אוכל עם שטיחים ווילונות, כלי חרס מאוירים אם לא פורצלן. סדינים מסטן או כותנה מגוהצת, וסקס נפלא. גם מסיונרי.

      ואני כותב להן, שסקס אני עושה נפלא.

       

      בסידורים אני מלך. בקניות אני אשף ובספונג'ה רק שצריך אני עושה, ולא היה צריך אפילו פעם אחת, אז מה?!...

      ומסיונרים יש המון בדרך, שאותי לא מעניינים.

      אם כי זוויות מיוחדות מעניינות אותי ואני מסוגל ללמוד זמן לא מבוטל.

      בכלל, אתה פוגש את כל העולם ואשתו בדרך. וזה בהחלט מעניין להן. (לדבר עם אשתו על כוס נס קפה נטול).

      ואותי דווקא כל העולם מעניין יותר.

      אתה מבין סקיפר,

      כל אחד והאהבות שלו...

      העקר 'ואהבת לרעך כמוך' 

      תודה :) 

        25/1/10 08:54:

      צטט: *מרוית באהבה.* 2010-01-25 00:22:51

      יקירי.

      ואני נסחפת ונסחפת אחר המסע.

      כמו תמיד...

      כתבת פשוט נפלא!נשיקה

       

       

      תודה תודה.

      נשמה זכה, תמונה בגודל הזה לא מספיקה!? :))

        25/1/10 08:53:

      צטט: רואים רחוק 2010-01-24 23:52:22

      כוכב לצילומים השמחים * 

      אחזור כדי לקרוא :)

       

       

      יפה שהוצאת 'מילה מהפה' :)

        25/1/10 08:52:

      צטט: אילנה אדנר 2010-01-24 23:12:55

      (נמחק כי יש למעלה מספיק מזה...)

       

      נינוש, הבנתי.

      אבל מי זו עדי?:)))

       

      'אלוהים עדי שאת טועה.'

      טעות. צ"ל שדי

      אלוהים שדי...

       

        25/1/10 08:50:

      צטט: avirush 2010-01-24 23:07:47


      הלכתי אוחז בה המהלכת בכפכפי אצבע

      מגומי כמיליוני ברזילאים,

      רק שהיא גם קצת מסטולית.

      אחרי כעשרים מטר במסדרון

      החשוך תחת הבניין הקולוניאלי התגלה לי השאול...

       

      ואני שואל אותך ...

      ככה מסיימים תוכן ?

      יש לך מושג מה עובר לי כרגע בראש ?

      בטח נכנסת למין חדר חשוך

      בחדר היו שרועות מספר נשים מעורטלות

      ושתויות שהרימו את ידיהן אליך במבט מפתה.

      ובאויר החדר ריח מתקתק של קטורת עבודה זרה

      השם ישמור ויציל !!!

       

       

       

      לא חדר חשוך אלא מדרון פאבלה בוצי...

      אף לא אשה אחת.

      עשרות גברים משולי השוליים...

      באוויר היה ריח רע ובאווירה עבודה זרה...

      קטורת מתקתקה הייתה.

      השם שמר והציל

      שהריני כאן

      בשמחה ובגיל

       

      שאלת עניתי :)

        25/1/10 08:36:

      צטט: הטרמילר 2010-01-24 23:05:16

      צטט: אלת האש 2010-01-24 23:02:06

      השאול מעולם לא נשמע מפתה יותר..

       

      אני חווה את הטיול שלך - דרך העיניים הסקרניות שלך.

      ואני לגמרי נהנת. יאללה תביא לנו את השאול..

       

       נראה שאת אוהבת שאול. אנסה להביא אותו כמו שהוא...

       אני אוהבת כל דבר שמאתגר אותי ודורש ממני להתמודד.

       

        25/1/10 01:04:


      התגלה לי השאול.....נו...ככה עוצרים באמצע המתח?

      תודה דרור..על סיפורים מרתקים...ותמונות צבעוניות יפיפיות....

      שבוע נפלא לך:)

        25/1/10 00:43:

      ani lo mevin ma a beaia

      iesh anashim she lo ahavu et a massahot

      ANI AHAVTI

        25/1/10 00:22:

      יקירי.

      ואני נסחפת ונסחפת אחר המסע.

       

      כמו תמיד...

      כתבת פשוט נפלא!נשיקה

       

        24/1/10 23:52:

      כוכב לצילומים השמחים * 

      אחזור כדי לקרוא :)

       

        24/1/10 23:12:

      צטט: הטרמילר 2010-01-24 21:15:30

      צטט: אילנה אדנר 2010-01-24 20:53:59

      צטט: הטרמילר 2010-01-24 19:08:04

      צטט: forte nina 2010-01-24 18:51:24

      צטט: אילנה אדנר 2010-01-24 14:23:28


      כשאני קוראת כמה מהפוסטים שלך, אני מבינה שאם היינו  נוסעים ביחד, לא היית רואה אותי בכלל

      לא הייתי מטפסת על כל ההרים ההם, לא הייתי אוכלת את השרצים וכל מיני בעלי חיים שלא מעלים גירה או מפריסים פרסה,

      לא הייתי משתתפת בשתיה בבארים.

      היית יכול למצוא אותי בין הרוקדים:)

       

      יופי של טיולים עשית והתמונות מלאות צבעים. בדיוק כמו שצריך.

       

      אויישש...ממש הוצאת את המילים מהגרון ,עוד לפני שהגיעו לשפתיים...

      לא הייתי מטפסת,כי הייתי נחנקת.

      אוכלת דגים וחיות הניתנות לזיהוי בלבד

      אבל מי יודע?

      כן,אני יכולה לשתות בירה ואחת וזהו.

      אילנה ,גם לא היית מחוזרת על ידי כל הבנות האלה שכל פעם "מתחילות" עם דרור

      ונעלמים אנגז'ה עם האופק,או בשקיעה.

      והצילומים נפלאים והאנשים נראים שמחים

      אם זו שמחה טבעית או שמחה הבאה מ"סוטול"

      לא נתקטנן על זה.

       אלוהים עדי שאת טועה.

      נינוש, האמיני לי שאיתי היית נהנית בלי הפסקה. טוב עם הפסקה.

      :)

       

       

      פנינה,

      שימי לב, הבנאדם מתבלבל בשמות עוד לפני שבכלל יצאנו איתו לטיולים.

      תבואי לפה ונלך לטייל. אני מבטיחה לך שלא אתבלבל.

       

      דרור, תפסיק עם הבירות האלו!

      זה שאני מבלבל בשמות מדויק רק לא הפעם. נינה זו נינוש ואל תקנאי יש מקום לכולם :))

      ונינה אני ממליץ על שבדיה הייתי שם פעמיים ולא טיילתי כמעט . ביסנס ומעט פלז'ר. אבל אני מצוי בחברה השבדית יהודית,

      לפחות זו שעלתה לארץ, כי חברי הקרוב ביותר חזר משבדיה לאחר שחי שם 15 שנה, נשוי לשבדית ילדיו שבדים כיום ישראלים מזה שנים...

      מי שרוצה עוגה שבדית ממורצפנת, שיאמר לי ואתן לו קישור למאפה ביתי מקצועי המלווה את השגרירות השבדית כאן מעשה ידיה של אשת חברי איוון קידושים. ואני לא שותה כמעט בירה בארץ. לפעמים. לפעמים כוס יין כמו עכשיו למשל... :)) 

       

       

      נינוש, הבנתי.

      אבל מי זו עדי?:)))

       

      'אלוהים עדי שאת טועה.'

       

       

       

        24/1/10 23:07:


      הלכתי אוחז בה המהלכת בכפכפי אצבע

      מגומי כמיליוני ברזילאים,

      רק שהיא גם קצת מסטולית.

      אחרי כעשרים מטר במסדרון

      החשוך תחת הבניין הקולוניאלי התגלה לי השאול...

       

      ואני שואל אותך ...

      ככה מסיימים תוכן ?

      יש לך מושג מה עובר לי כרגע בראש ?

      בטח נכנסת למין חדר חשוך

      בחדר היו שרועות מספר נשים מעורטלות

      ושתויות שהרימו את ידיהן אליך במבט מפתה.

      ובאויר החדר ריח מתקתק של קטורת עבודה זרה

      השם ישמור ויציל !!!

       

       

        24/1/10 23:05:

      צטט: אלת האש 2010-01-24 23:02:06

      השאול מעולם לא נשמע מפתה יותר..

       

      אני חווה את הטיול שלך - דרך העיניים הסקרניות שלך.

      ואני לגמרי נהנת. יאללה תביא לנו את השאול..

       

       נראה שאת אוהבת שאול. אנסה להביא אותו כמו שהוא...

        24/1/10 23:03:

      צטט: אהרון... 2010-01-24 22:22:27


      פוסט בטעם החיים הטובים. מה עם  איזה קדימון לפרק הבא?..

       

      אהרון.

       

       

       

       

      אתה יודע מה, אחשוב על זה :)
        24/1/10 23:02:

      השאול מעולם לא נשמע מפתה יותר..

       

      אני חווה את הטיול שלך - דרך העיניים הסקרניות שלך.

      ואני לגמרי נהנת. יאללה תביא לנו את השאול..

        24/1/10 22:22:


      פוסט בטעם החיים הטובים. מה עם  איזה קדימון לפרק הבא?..

       

      אהרון.

       

       

        24/1/10 21:16:

      צטט: ליריתוש 2010-01-24 20:55:00

      צטט: הטרמילר 2010-01-24 13:50:11

      צטט: ליריתוש 2010-01-24 13:43:24


      ואני השניה להגיב? וואו, זה עוד לא קרה, סליחה שאין לי כוכבים!

      פוסט מרתק כדרכך, מלא מגע אנושי קסום, שקראתי הפעם בענין מיוחד,

      כי הייתי בעיר הזו לפני ארבע שנים, אם כי לא חוויתי אותה כמוך, אלא כמטיילת במאורגן.

      אני כמעט בטוחה שכל אחד מאיתנו חווה חוויה אחרת לגמרי -

      אני הייתי בפסטיבל אלת הים בראשית פברואר, אתה היית בקרנבל שלה בסוף פברואר, לדעתי.

      מכל מקום, לא חוויתי את האוכל הברזילאי האותנטי, כמו ה - מוקקה, המדריך לא ממש אפשר לנו.

      הוא העדיף להיזהר, שלא יבלה לילה בבית חולים עם מישהו...

      כנראה שהוא ממש ידע למה, לפי התיאורים שלך, גם אם בסוף כן אכלת קצת.

      את הטעמים של הריקוד והמוסיקה, כן חווינו,

      ולמרות שמיעתי העלובה עד אפסית אז, לא הייתי מושתלת שתל שבלול אז,

      יכולתי להרגיש משהו מאלו, לחוות את החווייה, לצלם אותה, לחיות אותה, לא שכחתי.

      תודה על פוסט שהחזיר אותי לרגע ליום ההוא, ה- 02/02/2006... גם אם הדברים שונים,

      ואולי אפילו יותר חושניים וסוערים ממה שחווינו אנחנו אז..

      (אני מקווה שלא יאבדו כל הכוכבים במהומת הקרנבל ואוכל לתת לך אחד מאוחר יותר...)

       

       ליריתוששש

       

      יופי שעשה לך משהו. הקמתי קישור תחת הפוסט לצילום קולאג' מלילות הפסטיבל תהני.

      מזל שלך שלא חווית כמוני. לא, לא הייתה לי הרעלת קיבה. אבל...

      טוב, בעצם הישארי צמודה. :)) תביאי את י' היקר גם.  

       

      בינתיים הבאתי ת'כוכב, י' היקר יבוא בעקבותיו וירקוד סמבה לאורך כל הדרך...

       יופי...

       

        24/1/10 21:15:

      צטט: אילנה אדנר 2010-01-24 20:53:59

      צטט: הטרמילר 2010-01-24 19:08:04

      צטט: forte nina 2010-01-24 18:51:24

      צטט: אילנה אדנר 2010-01-24 14:23:28


      כשאני קוראת כמה מהפוסטים שלך, אני מבינה שאם היינו  נוסעים ביחד, לא היית רואה אותי בכלל

      לא הייתי מטפסת על כל ההרים ההם, לא הייתי אוכלת את השרצים וכל מיני בעלי חיים שלא מעלים גירה או מפריסים פרסה,

      לא הייתי משתתפת בשתיה בבארים.

      היית יכול למצוא אותי בין הרוקדים:)

       

      יופי של טיולים עשית והתמונות מלאות צבעים. בדיוק כמו שצריך.

       

      אויישש...ממש הוצאת את המילים מהגרון ,עוד לפני שהגיעו לשפתיים...

      לא הייתי מטפסת,כי הייתי נחנקת.

      אוכלת דגים וחיות הניתנות לזיהוי בלבד

      אבל מי יודע?

      כן,אני יכולה לשתות בירה ואחת וזהו.

      אילנה ,גם לא היית מחוזרת על ידי כל הבנות האלה שכל פעם "מתחילות" עם דרור

      ונעלמים אנגז'ה עם האופק,או בשקיעה.

      והצילומים נפלאים והאנשים נראים שמחים

      אם זו שמחה טבעית או שמחה הבאה מ"סוטול"

      לא נתקטנן על זה.

       אלוהים עדי שאת טועה.

      נינוש, האמיני לי שאיתי היית נהנית בלי הפסקה. טוב עם הפסקה.

      :)

       

       

      פנינה,

      שימי לב, הבנאדם מתבלבל בשמות עוד לפני שבכלל יצאנו איתו לטיולים.

      תבואי לפה ונלך לטייל. אני מבטיחה לך שלא אתבלבל.

       

      דרור, תפסיק עם הבירות האלו!

      זה שאני מבלבל בשמות מדויק רק לא הפעם. נינה זו נינוש ואל תקנאי יש מקום לכולם :))

      ונינה אני ממליץ על שבדיה הייתי שם פעמיים ולא טיילתי כמעט . ביסנס ומעט פלז'ר. אבל אני מצוי בחברה השבדית יהודית,

      לפחות זו שעלתה לארץ, כי חברי הקרוב ביותר חזר משבדיה לאחר שחי שם 15 שנה, נשוי לשבדית ילדיו שבדים כיום ישראלים מזה שנים...

      מי שרוצה עוגה שבדית ממורצפנת, שיאמר לי ואתן לו קישור למאפה ביתי מקצועי המלווה את השגרירות השבדית כאן מעשה ידיה של אשת חברי איוון קידושים. ואני לא שותה כמעט בירה בארץ. לפעמים. לפעמים כוס יין כמו עכשיו למשל... :)) 

       

        24/1/10 21:09:

      צטט: hkadman 2010-01-24 20:40:28

      החוויות שלך מרגשות אותי, ראשית הן מסופרות

      באופן מעולה ואין צל של ספק במהימנותן. מלבד

      זאת אני מקנא בך למען האמת, על העוז ליטול

      על עצמך משימה כלל לא קלה לביצוע שכזו -

      כל הכבוד!*

       תודה תודה

       

        24/1/10 21:09:

      צטט: דסיקה 2010-01-24 20:40:19

      *אי אפשר היה לתאר את המסעות שלך טוב ממך..

      אני מרותקת לסיפורים ולתמונות..

      תודה.

       

       תודה לך דסי

        24/1/10 21:08:

      צטט: ענף 2010-01-24 20:18:59


      שיכנעתי אותי לא לצאת לטיול שכזה

      קודם כל אני מרגיש כבר שאני איתך בטיול

      מכיר כבר את הכל.

      שנית ...אין לי ת'אומץ שלך

      שלישית....לא יכול פיזית

      אבל מה זה נהנה.........

       

       

       שיכנעת אותי :)

        24/1/10 21:08:

      צטט: טהור 2010-01-24 19:13:01


      פוסט נהדר ומרתק

      והתמונות מקסימות וממחישות את אוירת המקום

          תודהההההההההה

       

       אחלההה :)

        24/1/10 20:55:

      צטט: הטרמילר 2010-01-24 13:50:11

      צטט: ליריתוש 2010-01-24 13:43:24


      ואני השניה להגיב? וואו, זה עוד לא קרה, סליחה שאין לי כוכבים!

      פוסט מרתק כדרכך, מלא מגע אנושי קסום, שקראתי הפעם בענין מיוחד,

      כי הייתי בעיר הזו לפני ארבע שנים, אם כי לא חוויתי אותה כמוך, אלא כמטיילת במאורגן.

      אני כמעט בטוחה שכל אחד מאיתנו חווה חוויה אחרת לגמרי -

      אני הייתי בפסטיבל אלת הים בראשית פברואר, אתה היית בקרנבל שלה בסוף פברואר, לדעתי.

      מכל מקום, לא חוויתי את האוכל הברזילאי האותנטי, כמו ה - מוקקה, המדריך לא ממש אפשר לנו.

      הוא העדיף להיזהר, שלא יבלה לילה בבית חולים עם מישהו...

      כנראה שהוא ממש ידע למה, לפי התיאורים שלך, גם אם בסוף כן אכלת קצת.

      את הטעמים של הריקוד והמוסיקה, כן חווינו,

      ולמרות שמיעתי העלובה עד אפסית אז, לא הייתי מושתלת שתל שבלול אז,

      יכולתי להרגיש משהו מאלו, לחוות את החווייה, לצלם אותה, לחיות אותה, לא שכחתי.

      תודה על פוסט שהחזיר אותי לרגע ליום ההוא, ה- 02/02/2006... גם אם הדברים שונים,

      ואולי אפילו יותר חושניים וסוערים ממה שחווינו אנחנו אז..

      (אני מקווה שלא יאבדו כל הכוכבים במהומת הקרנבל ואוכל לתת לך אחד מאוחר יותר...)

       

       ליריתוששש

       

      יופי שעשה לך משהו. הקמתי קישור תחת הפוסט לצילום קולאג' מלילות הפסטיבל תהני.

      מזל שלך שלא חווית כמוני. לא, לא הייתה לי הרעלת קיבה. אבל...

      טוב, בעצם הישארי צמודה. :)) תביאי את י' היקר גם.  

       

      בינתיים הבאתי ת'כוכב, י' היקר יבוא בעקבותיו וירקוד סמבה לאורך כל הדרך...

        24/1/10 20:53:

      צטט: הטרמילר 2010-01-24 19:08:04

      צטט: forte nina 2010-01-24 18:51:24

      צטט: אילנה אדנר 2010-01-24 14:23:28


      כשאני קוראת כמה מהפוסטים שלך, אני מבינה שאם היינו  נוסעים ביחד, לא היית רואה אותי בכלל

      לא הייתי מטפסת על כל ההרים ההם, לא הייתי אוכלת את השרצים וכל מיני בעלי חיים שלא מעלים גירה או מפריסים פרסה,

      לא הייתי משתתפת בשתיה בבארים.

      היית יכול למצוא אותי בין הרוקדים:)

       

      יופי של טיולים עשית והתמונות מלאות צבעים. בדיוק כמו שצריך.

       

      אויישש...ממש הוצאת את המילים מהגרון ,עוד לפני שהגיעו לשפתיים...

      לא הייתי מטפסת,כי הייתי נחנקת.

      אוכלת דגים וחיות הניתנות לזיהוי בלבד

      אבל מי יודע?

      כן,אני יכולה לשתות בירה ואחת וזהו.

      אילנה ,גם לא היית מחוזרת על ידי כל הבנות האלה שכל פעם "מתחילות" עם דרור

      ונעלמים אנגז'ה עם האופק,או בשקיעה.

      והצילומים נפלאים והאנשים נראים שמחים

      אם זו שמחה טבעית או שמחה הבאה מ"סוטול"

      לא נתקטנן על זה.

       אלוהים עדי שאת טועה.

      נינוש, האמיני לי שאיתי היית נהנית בלי הפסקה. טוב עם הפסקה.

      :)

       

       

      פנינה,

      שימי לב, הבנאדם מתבלבל בשמות עוד לפני שבכלל יצאנו איתו לטיולים.

      תבואי לפה ונלך לטייל. אני מבטיחה לך שלא אתבלבל.

       

      דרור, תפסיק עם הבירות האלו!

        24/1/10 20:40:

      החוויות שלך מרגשות אותי, ראשית הן מסופרות

      באופן מעולה ואין צל של ספק במהימנותן. מלבד

      זאת אני מקנא בך למען האמת, על העוז ליטול

      על עצמך משימה כלל לא קלה לביצוע שכזו -

      כל הכבוד!*

        24/1/10 20:40:

      *אי אפשר היה לתאר את המסעות שלך טוב ממך..

      אני מרותקת לסיפורים ולתמונות..

      תודה.

        24/1/10 20:18:


      שיכנעתי אותי לא לצאת לטיול שכזה

      קודם כל אני מרגיש כבר שאני איתך בטיול

      מכיר כבר את הכל.

      שנית ...אין לי ת'אומץ שלך

      שלישית....לא יכול פיזית

      אבל מה זה נהנה.........

       

        24/1/10 19:13:


      פוסט נהדר ומרתק

      והתמונות מקסימות וממחישות את אוירת המקום

          תודהההההההההה

        24/1/10 19:08:

      צטט: forte nina 2010-01-24 18:51:24

      צטט: אילנה אדנר 2010-01-24 14:23:28


      כשאני קוראת כמה מהפוסטים שלך, אני מבינה שאם היינו  נוסעים ביחד, לא היית רואה אותי בכלל

      לא הייתי מטפסת על כל ההרים ההם, לא הייתי אוכלת את השרצים וכל מיני בעלי חיים שלא מעלים גירה או מפריסים פרסה,

      לא הייתי משתתפת בשתיה בבארים.

      היית יכול למצוא אותי בין הרוקדים:)

       

      יופי של טיולים עשית והתמונות מלאות צבעים. בדיוק כמו שצריך.

       

      אויישש...ממש הוצאת את המילים מהגרון ,עוד לפני שהגיעו לשפתיים...

      לא הייתי מטפסת,כי הייתי נחנקת.

      אוכלת דגים וחיות הניתנות לזיהוי בלבד

      אבל מי יודע?

      כן,אני יכולה לשתות בירה ואחת וזהו.

      אילנה ,גם לא היית מחוזרת על ידי כל הבנות האלה שכל פעם "מתחילות" עם דרור

      ונעלמים אנגז'ה עם האופק,או בשקיעה.

      והצילומים נפלאים והאנשים נראים שמחים

      אם זו שמחה טבעית או שמחה הבאה מ"סוטול"

      לא נתקטנן על זה.

       אלוהים עדי שאת טועה.

      נינוש, האמיני לי שאיתי היית נהנית בלי הפסקה. טוב עם הפסקה.

      :)

       

        24/1/10 19:06:

      צטט: ♥ניתי♥ 2010-01-24 18:49:12


      זהו נתקעתי- אהבתי את השמלה הלבנה- איזה אורך, איזה תזוזתיות גם בתמונה!

      לכי לקולאג' הקליקי עליו והביט מקרוב...

      בהמשך הסיפור שאספר אעלה עוד צילומים מיוחדים.

      זה מדהים ניתי.

      שימי לכם סיכה על סלבדור לשבועיים לפחות.

      לא תשכחו בחיים את הריתמוס הזה,

      אפילו שנים אחר כך :))

       

       

        24/1/10 19:04:

      צטט: דיקלה5 2010-01-24 18:45:16

      הסיפור צבעוני ומרתק והקולאז' מרהיב...

      פשוט שמח...

      לך *

       

       תודה רבה לך דקלה היפיפיה

        24/1/10 18:51:

      צטט: אילנה אדנר 2010-01-24 14:23:28


      כשאני קוראת כמה מהפוסטים שלך, אני מבינה שאם היינו  נוסעים ביחד, לא היית רואה אותי בכלל

      לא הייתי מטפסת על כל ההרים ההם, לא הייתי אוכלת את השרצים וכל מיני בעלי חיים שלא מעלים גירה או מפריסים פרסה,

      לא הייתי משתתפת בשתיה בבארים.

      היית יכול למצוא אותי בין הרוקדים:)

       

      יופי של טיולים עשית והתמונות מלאות צבעים. בדיוק כמו שצריך.

       

      אויישש...ממש הוצאת את המילים מהגרון ,עוד לפני שהגיעו לשפתיים...

      לא הייתי מטפסת,כי הייתי נחנקת.

      אוכלת דגים וחיות הניתנות לזיהוי בלבד

      אבל מי יודע?

      כן,אני יכולה לשתות בירה ואחת וזהו.

      אילנה ,גם לא היית מחוזרת על ידי כל הבנות האלה שכל פעם "מתחילות" עם דרור

      ונעלמים אנגז'ה עם האופק,או בשקיעה.

      והצילומים נפלאים והאנשים נראים שמחים

      אם זו שמחה טבעית או שמחה הבאה מ"סוטול"

      לא נתקטנן על זה.

        24/1/10 18:49:

      זהו נתקעתי- אהבתי את השמלה הלבנה- איזה אורך, איזה תזוזתיות גם בתמונה!
        24/1/10 18:45:

      הסיפור צבעוני ומרתק והקולאז' מרהיב...

      פשוט שמח...

      לך *

        24/1/10 18:35:

      צטט: כש-רונית 2010-01-24 18:22:09

      צטט: Avner Strauss 2010-01-24 18:17:03

      אוף חבר .....

      יש עוד כל כך הרבה חיים שלא הספקתי בחוץ ......

      אוף... אז אני עף ...

       אבנר

       

      אתה אוסף חבורה ונוסעים עם דרור?

       

      ואללה יכול להיות טיול בן זונה !

       

      אחכה,

      כי אם יבואו,

      אעשה טיול מלא

      ובלי אף זונה יבואו כולם/ן על סיפוקם

      ואם לא אני ב... בן נאוות המרדות.

      לא נעים נפטרה אימי כבר אז ערב המסע.

        24/1/10 18:32:

      צטט: אישה1 2010-01-24 18:21:20

      מותק,

      להגיע לקצה העולם ואז לאכול...קורנפלקס?! (עיין ערך דגנים מטוגנים)

      בפוסט הזה היית רעב במיוחד, הא?

      ואילו אני נותרת רעבה לעוד מהחוויות המטריפות שלך...

      המותק הכתום מרגיע למרות הכתום.

      חייב להודיע שקורנפלקס לא מגיעים (כל הסוגים) לטעם של הלחמניה המטוגנת ההיא.

      הייתי רעב רק לרגעים בודדים במסע, עד שראיתי עוד דבר מה חדש...

       

        24/1/10 18:29:

      צטט: Avner Strauss 2010-01-24 18:17:03

      אוף חבר .....

      יש עוד כל כך הרבה חיים שלא הספקתי בחוץ ......

      אוף... אז אני עף ...

       לעוף?!

      את זה ניסיתי. עליתי על הר וקפצתי קדימה.

      לא עפתי מטר.

      רק נפלתי ונפלתי ונפלתי אל תוך מים בין משברי גלים, בלי להתחשב בכלבי הים למטה שנסו לכל עבר וחזרו מביטים בי ואני בהם כמו שהיה עם השחפים בדרך למטה ובפרות הים ששכבו לא רחוק על מדגות סלע ואפילו לא הנידו עפעף. לא אני לא עף על אף שניסיתי, באמת. לא היה אכפת לי לעוף אפילו מטר...

      אז עוף אתה, הלוואי ותצליח :)

       

        24/1/10 18:22:

      צטט: Avner Strauss 2010-01-24 18:17:03

      אוף חבר .....

      יש עוד כל כך הרבה חיים שלא הספקתי בחוץ ......

      אוף... אז אני עף ...

       אבנר

       

      אתה אוסף חבורה ונוסעים עם דרור?

       

      ואללה יכול להיות טיול בן זונה !

       

        24/1/10 18:21:

      מותק,

      להגיע לקצה העולם ואז לאכול...קורנפלקס?! (עיין ערך דגנים מטוגנים)

      בפוסט הזה היית רעב במיוחד, הא?

      ואילו אני נותרת רעבה לעוד מהחוויות המטריפות שלך...

        24/1/10 18:17:

      אוף חבר .....

      יש עוד כל כך הרבה חיים שלא הספקתי בחוץ ......

      אוף... אז אני עף ...

        24/1/10 17:52:

      צטט: הדרור מספרת-סיפורים 2010-01-24 17:34:11

      *

      אתה יודע מה הכי "תפס אותי"

      המולטית

      שנראתה לך מראש העין :-)

      המולטיות יפות. מה גם התימניות? :-)

      *

      לא נתנו לך להשאר לבד.

      לפעמים זה צורך אדיר, ממש חיוני...כדי ל"הסניף" את האוירה והמקום.

      *

      כל פעם, אני מקנאה בך על הטיול המרתק הזה, על ההתנסויות המרגשות, לפעמים הבלתי אפשריות

      וחושבת לעצמי: האם זה יקרה לי?

      *

      הכתיבה שלך כל-כך אותנטית שאני חשה את הוויב. את הדילמות,...

      רק לא את הרעב.

       

      כיף לך.

       תראי בתמונות לא תימניה מראש העין, הימנית. כן אני אוהב תימניות. נתנו למה אני מחכה לקבל?! לקחתי.

      תודה רבה 

       

        24/1/10 17:51:

      צטט: arnonoshri 2010-01-24 17:21:00

      אין מה לומר , מסע מרתק , אבל היתרון הנוסף כמובן הוא יכולת העברת החוויה, נהדר, נהנה מכל קטע.

       נהדר שכך. תודה

        24/1/10 17:50:

      צטט: לחישת הלב 2010-01-24 17:18:52

      כהרגלך מרתק ומהנה המסע שאליו

      אתה לוקח את הקורא.

      בכל שורה חשה את המקום, את השיחה

      את ניחוח המקום,

      והנתמונות פשוט משלימות לי עונג

      מיוחד במסע כמו היתי שם איתכם.

      נפלא היה לי לבקרך.

      ולחווית איתך את עוצמות המסע

      לרגוש, ולבלות....

      תודה לך חברי היקר.

      עונג לי לקרא כל פרק מחוויותייך.

      נפלא.

       

       תודה רבה

      *

      אתה יודע מה הכי "תפס אותי"

      המולטית

      שנראתה לך מראש העין :-)

      המולטיות יפות. מה גם התימניות? :-)

      *

      לא נתנו לך להשאר לבד.

      לפעמים זה צורך אדיר, ממש חיוני...כדי ל"הסניף" את האוירה והמקום.

      *

      כל פעם, אני מקנאה בך על הטיול המרתק הזה, על ההתנסויות המרגשות, לפעמים הבלתי אפשריות

      וחושבת לעצמי: האם זה יקרה לי?

      *

      הכתיבה שלך כל-כך אותנטית שאני חשה את הוויב. את הדילמות,...

      רק לא את הרעב.

       

      כיף לך.

        24/1/10 17:21:
      אין מה לומר , מסע מרתק , אבל היתרון הנוסף כמובן הוא יכולת העברת החוויה, נהדר, נהנה מכל קטע.
        24/1/10 17:18:

      כהרגלך מרתק ומהנה המסע שאליו

      אתה לוקח את הקורא.

      בכל שורה חשה את המקום, את השיחה

      את ניחוח המקום,

      והנתמונות פשוט משלימות לי עונג

      מיוחד במסע כמו היתי שם איתכם.

      נפלא היה לי לבקרך.

      ולחווית איתך את עוצמות המסע

      לרגוש, ולבלות....

      תודה לך חברי היקר.

      עונג לי לקרא כל פרק מחוויותייך.

      נפלא.

        24/1/10 16:34:

      צטט: עמותת כמוך 2010-01-24 16:26:56

      *

       

       תודה. מה , אין קישור לאיזו תובנה בריאה ?

        24/1/10 16:33:

      צטט: אורנה ע 2010-01-24 16:24:20

      מרתק כרגיל.

      אני לא חושבת שיש בית ספר בו לומדים מה שלמדת בטיול הנפלא הזה.

      תענוג אמיתי גם הטיול וגם הצילומים.

       :) יופי שנהנת. תודה רבה

       

        24/1/10 16:26:
      *
        24/1/10 16:24:

      מרתק כרגיל.

      אני לא חושבת שיש בית ספר בו לומדים מה שלמדת בטיול הנפלא הזה.

      תענוג אמיתי גם הטיול וגם הצילומים.

        24/1/10 16:17:

      צטט: pinkason1 2010-01-24 16:13:35

      * יפה  בהצלחה בהמשך המסע שבוע נפלא

       

       תודה רבה פנקסון

        24/1/10 16:13:
      * יפה  בהצלחה בהמשך המסע שבוע נפלא
        24/1/10 16:11:

      צטט: ~בועז22~ 2010-01-24 16:09:38


      תגיד לי, מה יהיה הסוף איתך?

      הבאת אותי עד סף השאול, ושם

      אתה מותיר אותי וחצי תאוותי בידי?!!!

      פויה!

      חיוך

       עדיף אחרת היית נאלץ לקרוא ברצף עוד 2200 מילה ומהפחד היית נתפס והיה הולך לי ארוע:)

       

        24/1/10 16:09:


      תגיד לי, מה יהיה הסוף איתך?

      הבאת אותי עד סף השאול, ושם

      אתה מותיר אותי וחצי תאוותי בידי?!!!

      פויה!

      חיוך

        24/1/10 16:01:

      צטט: הטרמילר 2010-01-24 14:58:12

      צטט: אילנה אדנר 2010-01-24 14:23:28


      כשאני קוראת כמה מהפוסטים שלך, אני מבינה שאם היינו  נוסעים ביחד, לא היית רואה אותי בכלל

      לא הייתי מטפסת על כל ההרים ההם, לא הייתי אוכלת את השרצים וכל מיני בעלי חיים שלא מעלים גירה או מפריסים פרסה,

      לא הייתי משתתפת בשתיה בבארים.

      היית יכול למצוא אותי בין הרוקדים:)

       

      יופי של טיולים עשית והתמונות מלאות צבעים. בדיוק כמו שצריך.

       

       אילנה, לקחתי ממך סרטון להראותו לשתי חברות שלי ליריתוש וקוכילאה, חרשות שניתוח שתל הביאן לשמיעה. 

       

      אם היינו נוסעים יחד היית חווה את החוויות שלך ואני את שלי. נראה שהייתי רואה אותך הרבה דווקא :))

      כן היית מטפסת למקומות שאני טיפסתי כי זה פשוט וקל. לא היית אוכלת שרצים אז לא. לא היית משתתפת בשתיה , כן אני חושב שכן . אולי לא בברים אבל בירה הית שותה והרבה. ובין הרוקדים את לא יכולה לעצור אותי ממי... לא ראוה אף אחד ממטר. מלבד מצבי טנגו אבל לא הגענו לארגנטינה ומזמן עברנו את לנקין בגואטמלה... הקיצר. את לא יודעת כמה את לא יודעת על עצמך.

      אבל את לא התימניה היחידה בעולם שלא יודעת :))

      תודה תודה.

       

      יופי שהראית.

      אז, ככה. אולי הייתי מטפסת על איזו גבעה קטנה, אבל על הרים? טוב, אולי אחד או שניים.

      לא הייתי משתתפת בשתיה. בטוח. ובטח שלא בירה. איכסה.

      טנגו? הולך.

      ועל השאר - :))))

       

        24/1/10 15:57:

      צטט: Naomi P 2010-01-24 15:52:39

      המסע שלך מרתק.

      בהחלט

      אצלי אתה מסומן בכוכבית של מומלצים*

       חחח :)) תודה רבה נעומי, כייף שאת אתנו מהתחלה בערך...

      חתיכת מסע מה?!...

      תודה רבה שאני בר כוכבית מומלצית אצלך.

       

        24/1/10 15:56:

      צטט: עו"ד יעל גיל 2010-01-24 15:29:54

      אתה כותב נהדר, חי ומרתק *

       תודה רבה יעל.

       

        24/1/10 15:55:

      צטט: guitarwoman 2010-01-24 15:27:43

      דרור,

      היכולת שלך לתאר כל כך במדוייק את הדברים גרמה לי להרגיש שאני שם! ולא יודעת למה, ההליכה בסימטה אפלה, האור הקלוש שהציץ מאחד הבתים, פתאום חזרתי לשנת 77 או 78, אנחנו הולכים בשער שכם אל הפיצה הסודית הכי טעימה במזרח התיכון! (רגע. זה היה פיצה?)קריצה

      אאחחח, חוויות של ריחות וצבעים וטעמים. הרפתקאות, אנשים, הרצון לשמוח, איזה הנאה!

       

       אני יותר ממאושר לדעת שכך. כי ככותב הוספת התמונות משביחה לקוראים אבל מחסירה פעאימה ממני, כי אולי לא כתבתי מספיק טוב להעביר את התחושות. מאחר והמוסיקה מיוחדת מאד אני נמנע מלהשמיעה עד עתה. הפוסטים הבאים, הסוערים יותר שבמסעי מכילים את הריתמוס האפריקאי כל ביט בהם... נראה.

       

      נהדרת התגובה הזו. ואני מכיר את שכם על סמטאותיה היטב. לא מכיר את הפיצה הסודית שלך משנות השישים המאוחרות או השבעים המוקדמות... :) או שאולי זכרוני בוגד בי גם לטווח הזה ח ח חח...


        24/1/10 15:52:

      המסע שלך מרתק.

      בהחלט

      אצלי אתה מסומן בכוכבית של מומלצים*

        24/1/10 15:51:

      צטט: rinagili 2010-01-24 15:11:15


      מרגש מאוד

       

      אהבתי מאוד

       

      אתה נפלא

       

      מחבקת

       

      רינה

       

      *

       תודה רבה

       

        24/1/10 15:29:
      אתה כותב נהדר, חי ומרתק *
        24/1/10 15:27:

      דרור,

      היכולת שלך לתאר כל כך במדוייק את הדברים גרמה לי להרגיש שאני שם! ולא יודעת למה, ההליכה בסימטה אפלה, האור הקלוש שהציץ מאחד הבתים, פתאום חזרתי לשנת 77 או 78, אנחנו הולכים בשער שכם אל הפיצה הסודית הכי טעימה במזרח התיכון! (רגע. זה היה פיצה?)קריצה

      אאחחח, חוויות של ריחות וצבעים וטעמים. הרפתקאות, אנשים, הרצון לשמוח, איזה הנאה!

        24/1/10 15:11:


      מרגש מאוד

       

      אהבתי מאוד

       

      אתה נפלא

       

      מחבקת

       

      רינה

       

      *

        24/1/10 15:00:

      צטט: רמיאב 2010-01-24 14:25:17

      וואאהו מרתק ומותח... נו תמשיך כבר...

      בידידות

      רמי

       

       

       

      אחלה :)
        24/1/10 15:00:

      צטט: אליקו 1 2010-01-24 14:24:13


      דרור, היה בטוח שאין צורך להרחיק לכת עד לקרנבל בברזיל כדי להסתכן בהרעלת קיבה, אני חטפתי אותה כאן בשבת במלון בים המלח. גם הפעם הצילומים שלקחת מהווים תוספת חשובה לנרטיב שלך ועוזרים לקוראים לדמיין את המקום והמראות בצורה יותר אמיתית. אני יוצא מתוך ההנחה שמצאת את עצמך עוסק בהסברה לארצנו עוד פעמים רבות לאורך המסע.

       

       

      אליקו אליקו... בתי מלון בישראל גרועים מבחינה זו מהרבה סוכות ילידים ביבשת הדרומית. עובדה. תודה לך :)
        24/1/10 14:58:

      צטט: אילנה אדנר 2010-01-24 14:23:28


      כשאני קוראת כמה מהפוסטים שלך, אני מבינה שאם היינו  נוסעים ביחד, לא היית רואה אותי בכלל

      לא הייתי מטפסת על כל ההרים ההם, לא הייתי אוכלת את השרצים וכל מיני בעלי חיים שלא מעלים גירה או מפריסים פרסה,

      לא הייתי משתתפת בשתיה בבארים.

      היית יכול למצוא אותי בין הרוקדים:)

       

      יופי של טיולים עשית והתמונות מלאות צבעים. בדיוק כמו שצריך.

       

       אילנה, לקחתי ממך סרטון להראותו לשתי חברות שלי ליריתוש וקוכילאה, חרשות שניתוח שתל הביאן לשמיעה. 

       

      אם היינו נוסעים יחד היית חווה את החוויות שלך ואני את שלי. נראה שהייתי רואה אותך הרבה דווקא :))

      כן היית מטפסת למקומות שאני טיפסתי כי זה פשוט וקל. לא היית אוכלת שרצים אז לא. לא היית משתתפת בשתיה , כן אני חושב שכן . אולי לא בברים אבל בירה הית שותה והרבה. ובין הרוקדים את לא יכולה לעצור אותי ממי... לא ראוה אף אחד ממטר. מלבד מצבי טנגו אבל לא הגענו לארגנטינה ומזמן עברנו את לנקין בגואטמלה... הקיצר. את לא יודעת כמה את לא יודעת על עצמך.

      אבל את לא התימניה היחידה בעולם שלא יודעת :))

      תודה תודה.

        24/1/10 14:52:

      צטט: קוכליאה 2010-01-24 14:10:12

      יופי חי התיאורים שלך!

      אין לי מושג אם אגיע אי פעם לקרנבל אבל דרך הרשימה הזאת חוויתי משהו, תודה!

       

      שיהיה לך שבוע נפלא!

       

      איריס

       

      איריס,

      לקחתי מחברה מקסימה (אילנה משבדיה), סרטון יו-טיוב מקסים.

      שליריתוש כאן למעלה כתבה לי שהייתה שם וחוותה חוויה טרום שתל,

      החלטתי לנצל את ההזדמנות ולתת לשתיכן יקרות שלי,

      קישור לסרטון מרגש. בבקשה

      מקהלת חרשים...

        24/1/10 14:47:

      צטט: natiag 2010-01-24 13:54:28

      מעניין ומאוד אהבתי את התמונותצוחק

       

       משמח אותי. תודה

        24/1/10 14:25:

      וואאהו מרתק ומותח... נו תמשיך כבר...

      בידידות

      רמי

       

        24/1/10 14:24:

      דרור, היה בטוח שאין צורך להרחיק לכת עד לקרנבל בברזיל כדי להסתכן בהרעלת קיבה, אני חטפתי אותו כאן בשבת במלון בים המלח. גם הפעם הצילומים שלקחת  מהווים תוספת חשובה לנרטיב שלך ועוזר לקוראים לדמיין את המקום והמראות בצורה יותר אמיתית. אני יוצא מתוך ההנחה שמצאת את עצמך עוסק בהסברה לארצנו עוד פעמים רבות לאורך המסע.
        24/1/10 14:23:


      כשאני קוראת כמה מהפוסטים שלך, אני מבינה שאם היינו  נוסעים ביחד, לא היית רואה אותי בכלל

      לא הייתי מטפסת על כל ההרים ההם, לא הייתי אוכלת את השרצים וכל מיני בעלי חיים שלא מעלים גירה או מפריסים פרסה,

      לא הייתי משתתפת בשתיה בבארים.

      היית יכול למצוא אותי בין הרוקדים:)

       

      יופי של טיולים עשית והתמונות מלאות צבעים. בדיוק כמו שצריך.

        24/1/10 14:10:

      יופי חי התיאורים שלך!

      אין לי מושג אם אגיע אי פעם לקרנבל אבל דרך הרשימה הזאת חוויתי משהו, תודה!

       

      שיהיה לך שבוע נפלא!

       

      איריס

        24/1/10 13:54:
      מעניין ומאוד אהבתי את התמונותצוחק
        24/1/10 13:50:

      צטט: ליריתוש 2010-01-24 13:43:24


      ואני השניה להגיב? וואו, זה עוד לא קרה, סליחה שאין לי כוכבים!

      פוסט מרתק כדרכך, מלא מגע אנושי קסום, שקראתי הפעם בענין מיוחד,

      כי הייתי בעיר הזו לפני ארבע שנים, אם כי לא חוויתי אותה כמוך, אלא כמטיילת במאורגן.

      אני כמעט בטוחה שכל אחד מאיתנו חווה חוויה אחרת לגמרי -

      אני הייתי בפסטיבל אלת הים בראשית פברואר, אתה היית בקרנבל שלה בסוף פברואר, לדעתי.

      מכל מקום, לא חוויתי את האוכל הברזילאי האותנטי, כמו ה - מוקקה, המדריך לא ממש אפשר לנו.

      הוא העדיף להיזהר, שלא יבלה לילה בבית חולים עם מישהו...

      כנראה שהוא ממש ידע למה, לפי התיאורים שלך, גם אם בסוף כן אכלת קצת.

      את הטעמים של הריקוד והמוסיקה, כן חווינו,

      ולמרות שמיעתי העלובה עד אפסית אז, לא הייתי מושתלת שתל שבלול אז,

      יכולתי להרגיש משהו מאלו, לחוות את החווייה, לצלם אותה, לחיות אותה, לא שכחתי.

      תודה על פוסט שהחזיר אותי לרגע ליום ההוא, ה- 02/02/2006... גם אם הדברים שונים,

      ואולי אפילו יותר חושניים וסוערים ממה שחווינו אנחנו אז..

      (אני מקווה שלא יאבדו כל הכוכבים במהומת הקרנבל ואוכל לתת לך אחד מאוחר יותר...)

       

       ליריתוששש

       

      יופי שעשה לך משהו. הקמתי קישור תחת הפוסט לצילום קולאג' מלילות הפסטיבל תהני.

      מזל שלך שלא חווית כמוני. לא, לא הייתה לי הרעלת קיבה. אבל...

      טוב, בעצם הישארי צמודה. :)) תביאי את י' היקר גם.  

        24/1/10 13:47:

      צטט: שמידנה 2010-01-24 13:38:22

      מרתק,כמו תמיד*

       

       

      טוב שלא חילקתי פרס גבוה אחרת לירית שאחריך שהחלה כותבת תגובתה לפניך :)-, הייתה מאד מאוכזבת,

      למרות שמקום שלישי גם מקבל פרס.

      שלום לך דנה, יופי שאת אתנו כמו אז כמו תמיד.

        24/1/10 13:46:

      צטט: אור2010 2010-01-24 11:22:43

      מה אני הראשונה להגיב?

      איזה יופי.

      ממשיכה איתך במסע המפרך

      אני לא הייתי עומדת בכל מה שאתה מספר

      מעריצה אותך ביכולותיך

      גם הפיזים וגם הנפשיים

      לעבור סיפורים כאילו.

      ראשונה, כנראה כי את גרה הכי קרוב אלי :)

      מודה לך. איחזי חזק...

       

        24/1/10 13:43:


      ואני השניה להגיב? וואו, זה עוד לא קרה, סליחה שאין לי כוכבים!

      פוסט מרתק כדרכך, מלא מגע אנושי קסום, שקראתי הפעם בענין מיוחד,

      כי הייתי בעיר הזו לפני ארבע שנים, אם כי לא חוויתי אותה כמוך, אלא כמטיילת במאורגן.

      אני כמעט בטוחה שכל אחד מאיתנו חווה חוויה אחרת לגמרי -

      אני הייתי בפסטיבל אלת הים בראשית פברואר, אתה היית בקרנבל שלה בסוף פברואר, לדעתי.

      מכל מקום, לא חוויתי את האוכל הברזילאי האותנטי, כמו ה - מוקקה, המדריך לא ממש אפשר לנו.

      הוא העדיף להיזהר, שלא יבלה לילה בבית חולים עם מישהו...

      כנראה שהוא ממש ידע למה, לפי התיאורים שלך, גם אם בסוף כן אכלת קצת.

      את הטעמים של הריקוד והמוסיקה, כן חווינו,

      ולמרות שמיעתי העלובה עד אפסית אז, לא הייתי מושתלת שתל שבלול אז,

      יכולתי להרגיש משהו מאלו, לחוות את החווייה, לצלם אותה, לחיות אותה, לא שכחתי.

      תודה על פוסט שהחזיר אותי לרגע ליום ההוא, ה- 02/02/2006... גם אם הדברים שונים,

      ואולי אפילו יותר חושניים וסוערים ממה שחווינו אנחנו אז..

      (אני מקווה שלא יאבדו כל הכוכבים במהומת הקרנבל ואוכל לתת לך אחד מאוחר יותר...)

        24/1/10 13:38:
      מרתק,כמו תמיד*
        24/1/10 11:22:

      מה אני הראשונה להגיב?

      איזה יופי.

      ממשיכה איתך במסע המפרך

      אני לא הייתי עומדת בכל מה שאתה מספר

      מעריצה אותך ביכולותיך

      גם הפיזים וגם הנפשיים

      לעבור סיפורים כאילו.

      פרופיל

      הטרמילר The Tarmiler
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון