תיאוריית הקשר
אי(ש) של מילים. בלוג חסר מיקוד במכוון. "הרצון לדייק במילים - תכונה מרגיזה מאוד".
פוסטים אחרונים
- פוטו-פוסט: פאריז, נובמבר 2011 + פרידה 6/12/11
- פוטו-פוסט: אמסטרדם, ספטמבר-אוקטובר 2011 10/10/11
- A gathering of grunts and greens 7/10/11
- R.E.M שלי 24/9/11
- פוטו-פוסט: וינה, יולי 2011 14/8/11
- פוטו-פוסט: ברטיסלבה, יוני 2011 31/7/11
זה לא סיכום שנה במוסיקה! (טוב, זה קצת)
האמת שאני לא ממש אוהב סיכומי שנה. הם מחזוריים מדי, ויש בהם משהו גם מלאכותי (קביעת קו שרירותי שחוצץ בין דברים שקרו) וגם עדרי (כוווווווולם מפרסמים כאלה). לא תכננתי לכתוב משהו כזה, אבל בסוף החלטתי לעשות סיכומון מצומצם, מיני סיכומון שכזה, שרק מציין את חמשת האלבומים הישראליים שעשו לי את השנה. וזו הרשימה (לפי סדר אלפבתי).
אסף ארליך - חדשות מהמגירה
על אסף ארליך כתבתי לא מעט, כולל פה. אלבומו השני הוא נקודת מבחן. האם יצליח להרחיב את המעגל המצומצם שאוהד אותו, ויצעד באיטיות לכיוון ההכרה? נכון לעכשיו, התשובה עדיין לא ברורה. אמנם מאז צאת "חדשות מהמגירה" נרשמה עליה בכמות פוקדי הופעותיו, אבל האיש עדיין מופיע מעט יחסית, ולא עושה סימנים של פריצה באמת גדולה. ועדיין, עושה רושם שלפחות הצעדים הקטנים והאיטיים נעשים בכיוון הנכון. "חדשות מהמגירה" הוא דיסק מספיק טוב כדי שיאפשר את ההתקדמות הנכונה הזו. למרות הפקה מפוספסת, האזנה ל"חדשות מהמגירה" עדיין מצליחה לעניין ולרגש בכמה וכמה רמות מהסטנדרט לו רגילים מאזיני המוסיקה הישראלית. מדובר באחד מאותם דיסקים נדירים בהם אין "פילרים" - שירים שלא מחזיקים מים, שנועדו לסתום את החורים בין השירים החזקים. כאן כל שיר הוא ראוי, כל אחד הוא עולם ארליכי קטן ששווה לנסות לצלול לתוכו ולהבין את חוקיותו.
הבילויים - שכול וכישלון
עליהם באמת כתבתי כאן המון. כ"כ הרבה, שאני לא בטוח אם בכלל יש לי מה להוסיף. "שכול וכישלון" לא בדיוק הרגיש לי כמו דיסק חדש, כי את רוב שיריו הכרתי מההופעות. לכן הוא יותר מרגיש כמו הקלטה של משהו ישן, קיים, מאשר כמו חומר טרי. אבל למרות חוסר אלמנט ההפתעה, "שכול וכישלון" עדיין מצליח לבלוט, עקב העובדה שאין מה לעשות - יש בו פשוט אסופת שירים חזקה מאוד. בניגוד לאלבום הבכורה של הבילויים, שהרגיש יותר כאסופת שירים (ברמות שונות) בלי מסגרת ברורה, "שכול וכשלון" הוא ממש אלבום, בו אפשר להרגיש חיבור בין השירים. גם ההפקה הקולעת של תמיר מוסקט תורמת להרגשה המדויקת והמהודקת שהתקליט המקורי, המעניין, החריף ומלא הדמיון הזה נותן.
נעם רותם - עזרה בדרך
האמת שאף פעם לא נפלתי מנעם רותם. את "קרח 9" ממש לא אהבתי, וגם כשפצח בקריירת סולו זה לא עניין אותי במיוחד (טעות, בדיעבד. "חום אנושי", אלבום הסולו הראשון שלו, הוא יופי של דיסק). אבל "עזרה בדרך" הוא באמת כל מה שאומרים עליו. אני לא הולך להיכנס לתחרות הסופרלטיבים שנשפכים על רותם והדיסק הזה, אלא רק להגיד שלטעמי אכן מדובר באלבום מצוין ומרגש שקשה להוציא מהראש.
פונץ' - פינוקיו
יוסי בבליקי מגדיר את עצמו כמצלמה. הצמצם שלה קולט תמונות, לרוב שלנו, ומעביר אותן למילים. ב"פינוקיו" הוא לוקח אותנו למסע בארץ שתרבות השקר חלחלה בה, שהחדשות בה הן בעצם ספינים. התחנות בהן מבקרת פונץ' ב"פינוקיו" יוצרות תמונה שהיא גם עמוקה וגם עקומה. מציאותית וסוריאליסטית. מחוספסת ורכה. קצת כמו הניגוד בין טקסס לפלסטין, שבעצם יכול להתחבר בצורה כאילו הגיונית במקום אמריקאי אחד בשם "טקסס, פלסטין". קצת כמו הניגוד בין האספלט הקשה של "צונאמי ציוני" למתיקות הכמו-קיטשית של "לב שבור" או "האיש שלא ידע להיפרד". "פינוקיו" הוא אולי לא האלבום המופתי שהיו כמה שניסו לעשות ממנו. לא כל השירים בו באותה הרמה, ולא תמיד הם מצליחים להתחבר בטבעיות אחד לשני. אבל קצת כמו עם ארליך - כשבבליקי פותח פה וגיטרה, אתה יכול להיות בטוח שלא משנה מה יצא משם - זה עדיין יהיה יותר טוב מ-99% ממה שתשמע אם תפתח רדיו.
שלומי שבן - עיר
ארבעה מתוך חמשת האלבומים שאני מזכיר כאן הם אלבום שני לאמן. כך גם "עיר" של שלומי שבן. גם על הדיסק הזה אמרו כבר מספיק, יותר מדי בשביל שאוסיף הרבה משלי. אז רק אומר שקשה לעמוד בציפיות שמניבה המתנה של שבע שנים, אבל שבן מצליח לעשות את זה בצורה טובה למדי. גם אם "עיר" אינו אלבום מבריק, הוא אלבום טוב, אפילו טוב מאוד. הוא אלבום שלא קופץ עליך, אלא מתיידד איתך לאט לאט. בסוף, כך נראה לי, מצליחים להתחבר אליו. וזה תהליך שכדאי לעבור.
|
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה רבה. גם לך!
אסף האספן,
תודה ושנה טובה!
תודה על הטיפ, אני מוריד את מדנס ברגעים אלו ממש.
כן, רק חבל שהיא בלבונטין... אני לא כ"כ נהנה לראות שם הופעות.
יוחזר ארליך לבארבי!
את הדיסק של מדנס אפשר להוריד בשלמותו מהאתר הרשמי שלו - http://www.adimadanes.co.il
כנס ל"שירים", ושם בחר באופציה 2 למטה (האלבום השני. שלא תוריד בטעות את הראשון), ואשמח לשמוע את דעתך.
ואם כבר חינמיים, גם עמיר בניון נותן להורדה שיר מקסים - "פשוט סתם". http://www.nevelasor.co.il/
הכי מצחיק זה שקשה לאנשים לקבל שאלו החמישה -שלך-. שלך.
מאוד יפה כתבת על ארליך.
יש בקרוב הופעה, נדמה לי.
את החדשים של חממה, בניון ומדנס לא שמעתי (אם כי הייתי שמח לשמוע).
את החדש של מירי מסיקה לא אשמע. תעלומה בעיני איך חומרים כ"כ בינוניים (את הראשון שלה שמעתי. הוא היה גרוע, לטעמי) הופכים להיות כאן להיט כ"כ ענק.
עם נעם רותם ופונץ' אני ממש מסכים. שני אלבומי מופת. אבל לצערי פונץ', בניגוד לרותם, לא הצליחו ליצור את הבאזז שמגיע להם.
אגב, גם עובדיה חממה, עמיר בניון ועדי מדנס שחררו השנה אלבומים מעולים. הייתי מוסיף גם מירי מסיקה, אבל...
מסכימה איתך לגמרי לגבי ארליך (משעמם...????) ושלומי שבן
לבילויים עוד לא התחברתי ואת נועם אני באמת כבר חייבת לקנות
יצא סיכום קטן וחמוד...
האלבום של רונה קינן יפה, אבל אינו מספיק מעניין או מרגש בשביל להיכנס לרשימה הזו. כל אחד מהאלבומים שציינתי מעניינים ומרגשים אותי יותר (כולל ארליך, שאני חושב שהמילה "משעמם" ממש לא מתאימה לתאר אותו).
ג'ירפות הוא ללא ספק ה-אלבום של השנה שעברה.
כן.
הו אסף, זה כבר לא עובד בינינו, מצטערת :-)
חוץ מפונץ', לא מצאתי כאן אלבומים מרשימת השנה שלי. גם לטעמי, כמו לטעמו של ניר, בכל זאת האלבום של רונה הוא אלבום השנה, ולו רק משום "עיניים זרות" המופתי, ועוד כמה, נכון שיש בו נפילות, אבל הן לא מבטלות את יופיו ואת כוחה של הזמרת הענקית הזו.
קניתי את אסף ארליך בגללך, והוא שעמם אותי, לצערי. יותר מידי אריק (איינשטיין).
הג'ירפות זה של השנה שעברה, נכון? כי אחרת, דפנטלי אלבום השנה ואחד מהמעולים בעשור הזה.
את שלומי שבן שמעתי רק בכמה קטעים וחיבבתי, הבילויים מאתגרים ומרגשים אבל לא באמת מזיזים לי מוזיקלית.
מה עוד היה?
לא, לא שכחתי. לטעמי הוא פחות טוב מחמשת האלבומים האלה.
(ולאסתי - תודה!)
מבריקה בעיני ההגדרה שנתת לפינוקיו של פונץ':
קצת כמו הניגוד בין טקסס לפלסטין, שבעצם יכול להתחבר בצורה כאילו הגיונית במקום אמריקאי אחד בשם "טקסס, פלסטין".
כי באמת הפערים בשירים ובביצועים כאן הם כל כך גדולים בין הברקות לבין סתמיות.
אהבתי גם את הסיכום שלך את "שכול וכישלון"
תודה יקירי.
שתהיה שנת יצירה מוזיקלית ישראלית מוצלחת לפחות כמו זו שהיתה (שלטעמי היתה משובחת למדי).
שנטובה