אלי ושגית הגיעו אלינו בעקבות הפניה ממגושרים שסיימו אצלנו תהליך בהצלחה. "שמענו שאתם מנסים לעזור לזוגות מתגרשים להגיע להסכם בלי לערב את בית המשפט. אני לא רואה איך זה יכול להצליח כי אלי נמצא במסע נקמה נגדי", כך פתחה שגית את הפגישה הראשונה, עוד טרם קיבלו החלטה אם לתת צ'אנס לגישור. "ומה אתה חושב, אלי?" שאלנו. "אני חושב ששגית צריכה לשמוע כמה דברים שיש לי לומר עליה. זה מה שאני חושב". המקום של הכעס בין בני-זוג מתגרשים מוכר לנו היטב. מניסיוננו, זה כמעט לא הגיוני שלא יהיה מעורב כעס כלשהו בתהליך הגירושין. "מה אתה מצפה שיקרה לאחר שתשמיע את הדברים שלך?", הקשינו. אלי חשב מעט וענה "שהיא תיקח אחריות על ההרס של המשפחה ועל כל מה שקרה בעקבות הבגידה שלה". "הבגידה שייכת לשנינו!" ירתה שגית.
ראינו בעבר מקרים של בגידה שהובילו לסיום נישואים. כמעט תמיד הבסיס לפירוק היה קיים עוד מקודם; הבגידה היוותה את המכה האחרונה, שממוטטת את האמון הנדרש לחיי זוגיות.
"בשלב זה, טרם שניכנס לפרטים, כדאי שנסביר את התפקיד שלנו כמגשרים", אמרנו לשניהם והמשכנו בהצגה של מה אנחנו עושים וכיצד אנו יכולים לעזור לזוגות המבקשים להתגרש. "החיסכון של הכספים שלנו, שלא יילכו על עורכי-דין ובתי משפט, זה מה שחשוב לי", הגיבה שגית. "חיסכון כספי שלא מלווה בנטילת אחריות על ידה לא משכנע אותי. אולי פסק דין של שופט יעשה פה צדק", אמר אלי בכעס והוסיף, "בעצם גם אז היא לא תבין כמה היא פגעה בי".
שגית ואלי החליטו לתת צ'אנס למסגרת הראשונה של פגישות הגישור משום שחשו שנוכל לעזור להם "לצאת שפויים" - כלשונם - מהמצב אליו הגיעו. ניגשנו למלאכה ולאחר שכל צד הציג את גרסתו ועמדתו לגבי פירוק הנישואים, ביקשנו להישאר עם שגית. "אני מבינה שהוא כועס, באמת", פתחה את הפגישה הנפרדת. "אבל שלא יצפה שהוא יוכל להתנער מהחובות שלו כאבא לילדים שלנו. לדעתי הוא קושר בין הדברים". הסכמנו איתה. "באיזה תנאים לדעתך הוא יהיה מסוגל להפריד בין הדברים?" שאלנו. "אולי אם יבין שמה שהוא קורא לו "בגידה" לא נולד ביום אחד סתם ככה", השיבה. "אני יכולה לנסות להסביר לו את זה שוב למרות שכבר הסברתי כמה וכמה פעמים". "אם ניסית להסביר וזה לא עבד, כנראה שהוא זקוק למשהו אחר", אמרנו. "למה??" תהתה שגית.
מבחינה פסיכולוגית, אדם שלתחושתו הוא נבגד ע"י אחר, לא יסתייע בהסבר מ ד ו ע נבגד. הפגיעה כה עצומה, שהסבר שכלתני אינו ממש מועיל. הנבגד זקוק לדבר אחר...
בפגישה עם אלי הוא פירט את תחושותיו לגבי "הבגידה המכוערת". "זה העליב אותי, הכעיס אותי, בייש אותי", תמצת. "זה גם הפתיע אותך?", שאלנו. לאחר השתהות הוא השיב "כן ולא. היחסים בינינו היו לא טובים בכלל. אבל לגלות דבר כזה זה תמיד מפתיע, לא?". מכאן המשכנו לעבוד עם אלי על "פירוק" האירוע ופירוק השלכותיו לגביו. בסופה של הפגישה הנפרדת עם אלי היה לו מה לומר לשגית בנוכחותנו...
"אני רוצה להגיד לך שאני לא זקוק להסבר ממך מה אירע ולמה אירע מה שאירע. אני מבין לבד. זה עניין שלך לגמרי הבגידה הזו. היא לא משליכה ולא תשליך עליי. יכול להיות שהיו לנו בעיות בזוגיות, בהחלט. אבל אני בוחר להשאיר את הכעס והפגיעה מאחור, כי אני לא מעוניין שהחלטה שאת קיבלת איך לחיות את החיים שלך תחריב לי את החיים. שיהיה לך בהצלחה ושיהיה לי בהצלחה ומבחינתי אפשר לדבר תכל'ס מה מחלקים ואיך וגם לגבי הילדים. זהו. סגור."
שגית הבינה עכשיו לְמָה אלי היה זקוק כדי שיוכל לפרק איתה בשלום את מערכת היחסים. מכאן, פירוק הנכסים וקביעת ההסדרים השונים היו מלאכה קלה עבורם. קלה מאוד אפילו. __________________________________ גינס-נבון. גישור משפחתי ע"י פסיכולוגית ועורך דין. www.gins-navon.com
|