סוגיות מתקדמות בניהול - בלוג משותף עם עפרון רזי
הבלוג מוקדש לסוגיות בניהול - כמו: יצירתיות, חדשנות, שיתוף פעולה בינמערכתי, קבלת החלטות, ייצור ידע והדמיית תהליכים - הנובעות מתורות חדשות יחסית, כ\"תורת הכאוס\", \"תורת המערכות המורכבות\", \"תורת הרשתות\" ו\"מהפיכת הויזואליזציה\". נשמח מאוד אם יימצאו לנו שותפים לדיון ולעיסוק בנושא
פוסטים פופולאריים
-
שימושים חדשים למודלים "מעלה-מטה" (Top Down) ומטה-מעלה (Bottom Up)
18/10/10 | 9132 צפיות
-
"סדר", "כאוס" ומה שביניהם בסיפור יציאת מצרים – הגרסה של האלוף גרשון הכהן
1/4/10 | 3675 צפיות
-
ההשתלטות הערבית על קרקעות מתחת לרדאר
9/4/15 | 1081 צפיות
-
אבדן הרלוונטיות של ההסברה הממוסדת
10/7/10 | 934 צפיות
-
הפער הגדל בין "אפקטיביות" ל"יעילות" והשפעתו על השבחת הערך הארגונית
20/8/09 | 7290 צפיות
-
הקוד הגנטי כמורה דרך לארגונים
10/8/09 | 1428 צפיות
פוסטים אחרונים
- חלקו התחתון של קרחון השחיתות בעקבות פרשת רונאל פישר 14/5/15
- מה משמעות ההתקפות חסרות התקדים על המפכ"ל בתקשורת? 9/5/15
- מה משמעות ההתקפות חסרות התקדים על המפכ"ל בתקשורת? 9/5/15
- למה הסתיימה הרכבת הממשלה רק ברגע האחרון? 9/5/15
- שני הלקחים שצריכה המשטרה להפיק מהפגנות אנשי העדה האתיופית 9/5/15
- אבחון רשתי היא הדרך למניעת התאבדויות 9/5/15
"לביית את המהפכה הטכנולוגית": הטנק כמקרה בוחן
בפוסט הקודם הבאנו דוגמה מתחום החינוך ל"ביות" של מהפיכה טכנולוגית: השימוש במחשב איננו אפקטיבי במערכת החינוך, כיוון שאנשי החינוך משתמשים במחשב כדי להשיג תכליות ישנות. למשל – השימוש במחשב כתחליף ללוח וגיר. השבוע נדגים את התופעה הזו מהתחום הצבאי, המלא למכביר בדוגמאות כאלה – במהפכה שכפתה המצאת הטנק על הממסד הצבאי ובנסיונות שלו "ל"ביית" אותה.
לפני כן ראוי להבהיר: לא כל מהפכה טכנולוגית מחייבת שינוי מהותי של מבנה הארגון וסדרי העבודה שלו. על כן, לא כל שינוי טכנולוגי יוצר התנגדות. כאשר השינוי הוא "מהמעלה הראשונה", ואין שוני בהנחות היסוד השולטות במערכת ובמבנה שלה, אין גם התנגדות משמעותית לשינוי, כי הוא לא מחייב חלוקה מחודשת של העוצמה הארגונית. כך לדוגמה, המצאת המצלמה הדיגיטלית רק הקלה את עבודתם של העוסקים בצילום במסגרת עבודתם, ואפשרה להם להכניס את התמונות, ללא תהליך הפיתוח, לתוך המחשבים שעימם עבדו ממילא. שינוי כזה תמיד יתקבל בברכה על ידי רבים מאנשי הארגון (למעט השמרנים שונאי השינוי באשר הוא שינוי...). שהרי, מי יפסיד ממנו?
הבעיה מתחילה כאשר השינוי הוא "מהמעלה השנייה". כלומר, הוא מחייב לנסח מחדש את המסגרת של המערכת ואת דרכי העבודה שלה: אז, כבר לא מדובר רק בהתנגדות לשינוי. מדובר במאבק על טריטוריות ועל חלוקת העוצמה בארגון. אז תצוץ ההתנגדות האמיתית לשינוי במלוא עוזה, ש"ביות" השינוי הוא רק אחד מהגילויים שלה. כזו היא הדוגמה שנביא היום:
הטנק הומצא בשלהי מלחמת העולם הראשונה, כדי לפרוץ את המבוי הסתום של לוחמת החפירות. בנוסף לכוח האש והמיגון שלו, הייתה הניידות אחת מתכונותיו החשובות ביותר (יכולתו לנוע במהירות של 30-20 מילין לשעה) (דייטון, 1986, עמ' 112-111). המצאת הטנק היתה רחוקה להיות "עוד מאותו דבר". היא היתה מהפכה דרמטית ב"כללי המשחק הצבאי". מרגע שהומצא הטנק השתנו חוקי המשחק לחלוטין, וכשמשתנים חוקי המשחק מתחילה המלחמה על העוצמה הארגונית.
ראוי לזכור, כי חילות הרגלים והתותחנים היו "מלכי הקרב" במלחמת העולם הראשונה. מהחילות הללו יצאו המצביאים ולשם זרמו התקציבים. הגוף החדש, אם יתפתח במסגרות נפרדות (חיל שריון) ובעיקר אם יצליח, ייצור חלוקת מעמדות וחלוקת תקציבים שונות לחלוטין... על כן, לא היה מנוס בצבאות הוותיקים מהיווצרות אופוזיציה חזקה ורועשת לחיל החדש. אין גם פלא, שהחיל שהמעיט יותר מכולם בערכו של הטנק בקרב היה חיל הרגלים. גם התותחנים עמלו קשה להפיץ את התזה, לפיה ניידות הטנקים אינה רלוונטית, שכן, הם יהיו לא אפקטיביים אם יצאו מחוץ לטווח התותחים. דעה זו, שמטרותיה ברורות, נקלטה היטב בפיקוד הצבאות ותוצאותיה היו הרות שואה. היא הייתה גורם עיקרי לשאננות הצרפתית לגבי מהירות ההתקדמות של הפלישה הגרמנית ב- 1940 ולתבוסתה של צרפת.
ההתנגדות לא הונעה רק מהיבטים ארגוניים כלליים, אלא, ואולי בעיקר, משיקולים אישיים ואף רגשיים: "קצינים בכירים רבים שחשו נאמנות ונוסטלגיה לרגימנטים ההדורים שלהם הקדישו את נעוריהם, לא התלהבו מן הרעיון של קבוצת פקודות בדיוויזיה – או אפילו בקורפוס – שבה יינתנו הפקודות בידי טנקיסט שסרבלו מוכתם בשמן. אנשי "המשמר הוותיק" העדיפו לפזר את הטנקים ברחבי הצבא לתפקידי סיוע. כך ייקשה על איש שריון בדומה לכל מומחה לדבר אחר, לפקד על דיוויזיה" (דייטון, 1986, ע' 113)
בגלל האופוזיציה הזו נותר הטנק בצבאות רבים לא יותר מכלי סיוע לכוחות הרגלים, תוך התעלמות מהיתרונות המשמעותיים ביותר שלו.
מי תמך בגוף החדש בתוך הצבאות? אלה שלא היה להם מה להפסיד. הפרשים, שמכונת הירייה הפכה אותם לכמעט לא רלוונטיים בקרב בתנאי אירופה המערבית, חיפשו להם תחליף שיחזיר את הרלוונטיות שלהם. "סוס המתכת" החדש סיפק להם תחליף נאות ואף יותר מכך...
איזה צבאות תמכו בשינוי המהפכני? צבא מהפכני כמו הצבא הגרמני, שהאליטות שלו זועזעו במלחמת העולם הראשונה והבינו את חלקו של הטנק בתבוסתם, ושחיבלו תחבולות איך לנצח במבחן הבא, ראה בטנק את אמצעי. מצביאי בעלות הברית השמיצו אמנם את יכולות הטנק, אולם הבינו די, על מנת לכלול בחוזה הכניעה של גרמניה במלחמת העולם הראשונה ("חוזה ורסאי") איסור לבנות טנקים בגרמניה (שם, ע' 123). האיסור הזה לבדו היה תמריץ מספיק עבור הגרמנים לבסס את תיאורית הפעלת הכוח הצבאי שלהם (ה"בליצקריג") על הטנק ועל אמצעי מהפכני נוסף – המטוס. לכן, בעוד שנביאי הכלי החדש בבריטניה ובצרפת דוכאו – גנרל ג' פ' צ' פולר נדחק ממשרת היועץ לראש המטה הקיסרי, ותוצאות התמרונים ב- 1934 חובלו (כך ממש...) על מנת להוציא שם רע לכוח המשוריין המאולתר שהשתתף בהם; ונעשה הכל על מנת לגרום להוגה הדעות הצבאי החשוב, בזיל ה' לידל הארט, לפרוש מן הצבא –הגרמנים אימצו בגלוי את תורתו של לידל הארט (דייטון, 1986, עמ' 114; ואלך, 1989, עמ' 9-8) וטיפחו את מומחי השריון שבקרבם. הם אפשרו מצב נדיר, לפיו זה שהשפיע על תכנון הטנק ומדריך את המשתמשים בו – גנרל היינץ גודריאן – עוזר בתכנון המתקפה ואף מוליך את כוחותיו לקרב (שם, ע' 116).
הגרמנים אימצו חידוש מהפכני לא פחות מן הטנק עצמו – את תיאורית ההפעלה שלו. את הדרך לעשות שימוש בפריצת הדרך הטכנולוגית, על מנת להיות אדוני שדה הקרב. ראוי לציין כי הטנקים שעמדו לרשותם ערב מלחמת העולם השנייה היו נחותים מבחינה טכנית, הן מהטנקים הצרפתים והן מה- T-34 הרוסי. מה שניתח את הקרב על אירופה המערבית ב- 1940 והביא את הגרמנים לפאתי מוסקבה ב- 1942 לא היתה עליונותם הטכנולוגית, אלא עליונות תורת ההפעלה של אותה המצאה טכנולוגית. אילו הקימו הצרפתים והבריטים את דיוויזיות השריון שלהם כראוי, לפי תורת הלחימה שהגה לידל הארט והפעילו אותן על פי תורת לחימה הרותמת באפקטיביות את אותו שינוי למטרת המלחמה, היו פני מלחמת העולם השנייה שונות תכלית שינוי... (ואלך, 1989, ע' 9).
מקורות
דייטון לן (1986), מלחמת בזק – מעליית היטלר עד נפילת דנקירק, תל אביב: משרד הביטחון. ואלך יהודה (1989), הקדמה, אצל: לידל הארט בזיל ה', מחשבות על המלחמה, תל אביב: מערכות. |
תגובות (21)
/null/text_64k_1#
שמעון היקר,
זה היה רק טבעי שהגרמנים יאמצו את הטנק. הם היו בצד ש"חטף" את מתקפת הטנקים, שגנרל הייג חשבה לכושלת (מהסיבות הלא נכונות)...
תודה על ההעשרה. למדתי.
רינת היקרה,
תודה מקרב לב שאתם פה...
שבת נהדרת
פיני
תודה על העשרה ההסטורית...
אומרים שאתה מעניין ומרתק בתכניך..
אז אבקר אותך תדיר..
שבת שלום
הערה קטנה נוספת
כדי לעזור להבנת ההתקדמות הטכנולוגית הגרמנית:
הטיגר, יותר משהוא צאצא של ה"פנתר", הוא מעין פאנצר סימן 4 גדול ומשופר. כתוצאה מדרישה של הצבא הגרמני לטנק כבד שיהיה ממוגן טוב יותר וחמוש טוב יותר מכל טנק רוסי קיים. חברות פורשה והנשל ייצרו דגמי אב-טיפוס, שהוצגו להיטלר באפריל 1942. הדגם של הנשל נבחר, והוכנס לייצור.
הטנק לא היה מהפכני במיגונו. השריון אף לא היה משופע ולא שאב לקחים מההיתקלויות בT-34. למרות זאת, הודות לעוביו היה המיגון חזק מאוד וחדירה של הטנק מקדימה בטווחי קרב סבירים הייתה קשה מאד. החימוש העיקרי היה תותח 88 מ"מ, שהיה מבוסס על תותח הנ"מ הגרמני הנודע. תותח ה-88 מ"מ היה מסוגל להשמיד כמעט כל טנק שבעלות הברית ייצרו במלחמה מטווחים ארוכים ביותר (יוצא דופן הוא טנק הסטלין הרוסי). הטנק הונע על ידי מנוע בנזין 592 כ"ס בהתחלה, אולם בגרסאות מאוחרות היו מנועי בנזין 700 כ"ס. מהירות הטנק הייתה 38 קמ"ש, איטית יחסית לT-34 אך סבירה בהתחשב במשקל הטנק הגדול (כ-57 טון).
מבחינת ה"שילוש הקדוש" של הטנק, כלומר כוח אש-מיגון-ניידות, נראה על הנייר הטיגר כטנק הטוב בעולם עם ייצורו. המציאות הייתה מסובכת בהרבה. משקלו הרב של הטנק בצרוף למערכת זחלים מסובכת (שני סטים של בוגים, לדוגמה) ומערכת צידוד צריח הידראולית קשה לתפעול, גרמו לבעיות טכניות ובעיות תפעול רבות. הטנקים נטו להיתקע בפעולה, ובשל משקלם רק טיגר אחר יכול היה לחלצם. העלות הגבוהה של הטנק וקשיי ייצור גרמו לכך שרק 1350 יחידות יוצרו.
כתוצאה מכך הוכתב שהטיגר הופעל ברוב המקרים מול כמות עדיפה בהרבה של טנקים זריזים ואמינים ממנו. הסתבר שהטיגר, יותר משהוא טנק להבקעה, מסוגל להילחם ככלי מגן מול שפעת השריון הסובייטי והאמריקאי ולגרום לה אבדות נוראיות. עצם הופעתו של טנק טיגר בשדה הקרב הייתה לעתים גורמת פאניקה בקרב צוותי השרמן, וזאת בצדק לאור מקרים בהם טיגר בודד השמיד עשרות כלי רק"ם אמריקאיים לפני שחוסל.
בעיני בעלות הברית, ומיוחד צוותי הטנקים הבריטים והאמריקאיים הפך הטיגר לסמל העוצמה של הוורמכט. בסופו של דבר, על אף עדיפותו, הטיגר נחשב בעיניי רבים לטעות אסטרטגית וטקטית. הטנק היה יותר מבצר נייד מכלי התקפי, בזבז את משאבי הייצור של הגרמנים, וסבל מאמינות נמוכה. למרות יחס הריגות גבוה מאד, הטיגר פשוט לא עמד מול כמות הטנקים שהושלכו מולו.
אנקדוטה: במלחמת העולם הראשונה היו גם לרוסים מאות מטוסים, אבל החיילים הרוסים ירו בכל מטוס שעבר, הם האמינו שהמצאה כל כך מתוחכמת חייבת להיות גרמנית
בברכה
שמעון
מאד יפה ומעניין
מחשבים "מתאימים" עצמם לאותו מוח של אותם אנשים שפעלו מקודם ללא מחשבים....והתוצאה מזעזעת
ראה המערכות הממשלתיות בארץ: ביטלאומי , מערכת המשפט, וכו וכו וכו - אין מקום בתגובה לכולם
אכן נכנסת לשדה מעניין
במלחמת העולם הראשונה הטנקים פרצו את הקו בהסתערות , אחרי שנה בה היו קוי החזית בסום ללא מטר תזוזה
בהם מתו 300000 חיילים מצרפת ובריטניה, בתוך הבוץ , תרתי משמע של התעלות, הארטילריה שקצרה בהם והמחלות.
תוכננה התקפה משולבת מערבית . הסתערות חיל הטנקים הפתיעה את הגרמנים , הם נסוגו ל 5 ק"מ והיה צריך שחיל הרגלים יסתער , אבל למרבה ההפתעה , רק בשעה 10 בבוקר היו החי"ר צריכים לקום ולהסתער, והם היו מוכנים, אבל לא קיבלו פקודה. במשך השעות שעברו , בהם הטנקים קירטעו , ניתקעו עקב בעיות טכניות ( על תיל, חפירות , מוקשים, חיל רגלים גרמני, וטכנולוגיות לא בשלות) הגרמנים חזרו והחזירו את הקו למקומו. גנרל הייג הבריטי הגדיר זאת ככשלון מוחלט של הטנקים. חלון ההזדמנות לא נוצל, גנרל פולר הבריטי שהבין זאת נופנף, ונקבע שהניסוי הבריטי נכשל. פיתוחם נבלם
הגרמנים, כמו שציינת אימצו את דעות לידל הארט, תרגמו את ספריו לגרמנית, וגודריאן התחיל לפתח את תובנותיו לאור הברקות הקפטן הבריטי . במידרג הצבא הבריטי לידל הארט לא ניספר כלל. נוכחותו בקרבות הסום, בהם בוזבזו מאות אלפים ללא כל תמורה , בקציר של מכונת היריה , הובילו אותו לספרו "הגישה העקיפה", שכיבוש העי היא ההמחשה הטובה ביותר לה. גודריאן התחיל מהתחלה, ויותר קל לבנות מערכת מאפס, מאשר לשנות. בדיקותיו את עבירות הארדנים לטנקים של שנות השלושים, נתנו תוצאות שונות מהבנות גנרלים צרפתיים , שקובעו בנסיון הקדום שלהם, עם טכנולוגיות עתיקות, וקבעו שהאיזור לא עביר. עד שנתגלו בלא תחתוניהם שכל נפיחות קביעותיהם הנחרצות, גלגלו את הבטחון האירופי לתהום.
מי שיקרא את ספרו של רומל- "חיל הרגלים תוקף", יבין שרומל שהתחיל כסגן במלחמת העולם הראשונה וגמר כרב סרן, למד המון משילוב השריון בחיל רגלים. זאת הוא ביצע 2 עשורים יותר מאוחר, אבל לצערנו לא כתב ספר על כך, כי הומלץ לו להתאבד, כבעל סוד נסיון התנקשות בצורר.
טנקי גרמניה לא היו כלל נחותים. בראיון שראיתי בערוץ ההסטוריה , סיפר מפקד טנק גרמני מהמלחמה שהיה להם קשר חוץ מחלקתי, בעוד שבצבאות המערב ( קל וחומר רוסיה ) השתמשו רק בדגלים . כמי ששירת כקצין טנקים בתחילת השבעים ( 35 שנה אחריו ) אני יכול להעיד שקשר מחלקתי הוא פריבילגיה שלא זכינו בה אפילו בישראל של אז , גם אנחנו השתמשנו בדגלים. הם השתמשו בקשר רדיו בשנת 1942 ....!!!!!. לתשומת ליבכם --- תותח הפנצר היה קוצר שרמנים מטווחים שהם היו חסרי אונים לחלוטין. הטנקים הרוסים נקצרו במאותיהם, אבל מי ספר אותם ברוסיה. הכמות הרוסית ( 50000 טנקים ) הכריעה.
כל כמה שנים פורץ הויכוח האם זהו סוף הטנק ? כיוון שהייתי בקרבות, הזכרון שלי הסובייקטיבי זוכר אנשי חיר חסרי אונים מסביבי , כשהשטח מכוסה בירי מסיבי ארטילריה, הייתרון הקטן שהיה לי כשרק ראשי מציץ, היה ההבדל בין שפיות לאבדון. יתכן שזו היתה אשליה שלי, ולפעמים רסיק אויר המתפוצץ למעלה, היה מעיר אותה, אבל המראות העצובים שלי על חיל רגלים טחון שעות יחד עימי במטחים, חזק מכל הגיון אחר.
לסיום אנקדוטה: את הכלים הללו יצרה גרמניה , כשמיסבים מרכיב מהותי בהם , במטוסים ושאר רק"ם. יום אחד ירד יעף אמריקני על מפעל שוויצרי "שאופהאוזן" והרס את מפעל המיסבים השוויצרי ( המפעל היה שיא הטכנולוגיה בעולם) . האמריקנים טענו לשוויץ שקירבתו לשטוטגרט הגרמנית היתה בסיס הטעות .למחרת הלך שגריר ארה"ב בשבדיה, הראה להם מיסבים וסיפר לו שהם נמצאו בטנקים גרמניים. הוא הזכיר שיום קודם טעתה ארה"ב בהפצצת שוויץ במפעל המיסבים. השבדים התבקשו להיות עירנים בנושא ניטרליות
שלכם
שמעון
פיני ידידי,
נהניתי לקרוא את המאמר ובעיקר את הרעיון המרכזי שבו והוא חשיבותה המכרעת של תורת ההפעלה ועדיפותה על הפיתוח הטכנולוגי כשלעצמו. נהניתי גם מההעשרה ההיסטורית המתארת את התפתחות מעמד הטנק בשדה הקרב כפונקציה של כוחות דוחפים ובולמים בקרב אנשי הצבא.
יותר מכך, מצאה חן בעיני המטאפורה שהמאמר מציע לסוגי השינוי הרצויים במערכת החינוך הישראלית. ללא ספק דרושים שינויים מהמעלה השניה ולא מהמעלה הראשונה. ודאי גם תסכים שהשאלות מרחיקות לכת בהרבה משאלת אופני השימוש במחשב.
תודה רבה !
בעקבות דברי אילנה דור, וקצת אסוסיאציה חפשית:
1. דווקא אנשי הזרוע האווירית של צבא היבשה האמריקאי (חיל אוויר עצמאי הוקם שם רק אחרי מלחמת העולם השניה!), לא נודעו בחדשנותם המופלגת. כאשר בשנות השלושים נדרש מטוס יירוט חדש, שיחליף את הבוינג P-26 הדו כנפי וקבוע הגלגלים, כיוונה בוינג את הפיתוח אל שמרנותם של המפקדים. היא יצרה גירסה משופרת של המטוס הישן.
למזלם של כלנו, בחרו המפקדים את ה-P-40 המתקדם של קרטיס (חד כנפי, כן נסע מתקפל, תא טייס סגור).
גם למזלה של בוינג, שעברה מאז לייצור מטוסי תובלה ומפציצים.
2. בראשית 1940, כאשר נוכחו הבריטים שהצי האיטלקי האדיר שוכן בטח בנמל, תקפו אותו עם לילה תקיפה אווירית, מנושאות מטוסים.
מי שהפיק את הלקחים היו דווקא היפאנים. לא האמריקאים, וגם לא הבריטים עצמם, שהמשיכו לשלוח לים אניות מערכה בלא ליווי אווירי.
יעל,
תודות מקרב לב.
אילנה,
אני בכלל לא בטוח. את הטנק לא שכללו בעקבות הביקורת. להיפך. הטנקים בצרפת השמרנית וברוסיה שטבחה בחדשניה (הרמטכ"ל טוחצ'בסקי שחוסל ערב המלחמה כמעט) היו טובים מהטנקים הגרמנים. רק שהגרמנים התאימו את התורה לטנק ולא את הטנק לתורה. כך צריך גם בחינוך: להתאים את המתודה למחשב ולא את המחשב למתודה...
ושוב - תודות מקרב לב.
כל אהבתי
פיני
תודה על הפוסט המעניין.
מעניין גם שעל כל שינוי שהצליח, על אף ההתנגדות לו - ניתן ללמוד בדיעבד ולא ניתן לצפות מראש וממילא לא ניתן "להפיק לקחים" ולהיות נכונים אפריורית לקבל שינויים. וכאשר אני חושבת על זה אני גם מסיקה שיש בהתנגדות לשינוי גם משהו חיובי: היא מאלצת את המחדש לתקן ולשפר את החידוש שלו עד שהוא נעשה ניתן לעיכול.
אוהבת מאד את הפוסטים החכמים שלך. נהניתי מאד, למרות שלא מבינה שום דבר לא בצבא ולא בטנולוגיה. תודה!
תודה לכולכם מקרב לב...
צריך לקחת בחשבון שסוגים שונים של מהפיכה טכנולוגית מביאים לתגובות שונות ולרמות שונות של התנגדות לשינוי.
נפתח זאת בפוסט הבא.
ושוב - תודה שאתם פה...
עפרון ופיני
תודה לך על פוסט משכיל ומעניין
הבאת סקירה מכובדת, ואיכותית
על שקרה בתקופה ההיא.
קראתי בשקיקה למדתי המון מימך.
שוב מודה ומוקסמת מהכולות שלך
להביא לקרא רשומה מרתקת כזו.
יום נעים ומהנה.
פיני ועפרון
תודה רבה ,מרתק ומאיר עייניים כתמיד.ותודה גם לאריאל על איזכור האנטאגוניזם (בלשון המעטה) לה זכה בילי מיטשל.
הדינמיקה בין הכוחות הפועלים במגרש של הפיתוח ואו השינוי לא מפסיקה להדהים.
נראה שקים סוג של דפוס קבוע של תגובות לשינוי, ישים כמעט לכל תחום. הדוגמאות שעולות באופן ספונטאני בדעתי הן התגובות בזמנו למהפיכה השיפוטית של ברק ולחילופין לאנטיטיזה שלו דניאל פרידמן.
אני לא יודע אם אפשר למשול כל מקרה פרטי לכלל,
במיוחד במדינת ישראל שבה קיימים סטארט אפים כה רבים
והם הפכו למנוע מרכזי מאוד בכלכלה.
ישנם הרבה מאוד יוזמות ברוכות שמוצעות בצורה חופשית והם
לטובת הכלל, רק לפני כמה ימים קראתי על אחת כזאת במדור
הטכנולוגיה של מעריב
http://www.nrg.co.il/online/16/ART2/024/603.html
בשם Sohoos, היא נראת מגניבה ולטובת הכלל
דרך אגב, לכל המתחילים טיפ קטן:
תיהיו זהירים אבל לא יותר מדי,
NO GAME NO GAIN.
תרומתך להשכלתנו הכללית ראויה לציון.
אם ניקח את סיפור הטנק כמשל להתנגדות לכל שינוי,
אני מזמין מאמר על העם שלנו שרק אוהב לשנות, אך לא יודע להמשיך ולנהל את השינוי כראוי....
מדינה, סטארטאפים, רכבות בתכנון, פרויקטים בכלל ולקינוח רפורמת בכר:-)
פיני היקר
כרגיל אין עליך...
כשאני רוצה ללמוד ולהשכיל הבלוג שלך תמיד מקום מתאים לכך
אתה חוקר, מפגין ידע ומביאו לקורא "ההדיוט" כשהוא לעוס ומוכן לבליעה
תודה מכל הלב...
נפלא תודה.
גם היום אנו רואים את אותה תופעה שחדשנות טכנולוגית מהווה יתרון תחרותי לטווח קצר. אם רוצים לייצר יתרון תחרותי לטווח ארוך צריך לעבור ממוצר חדשני לתהליכים חדשניים , מודל עסקי אחר וכדומה .
שוב תודה,
נאוה.
על איזכורו של לן דייטון כבר מגיע לך צל"ש.
הטנק הגיע למלחמה כבר ב-1915, בכמויות קטנות, ובמהירות של 5-7 מייל בלבד. רק בקרב קמברה 1917, הופעלו טנקים בריטיים בכמויות ניכרות. ב-17', נסתיימה המתקפה הבריטית במקום בו החלה. אחד המפקדים הבריטיים התנגדבכל מאודו לטנקים, ופשוט פעל הפוך מכל האחרים.
הטנק פותח במקביל בבריטניה ובצרפת, לה אנו חבים את המבנה הקלסי עם הצריח.
הטנק (שם הקוד של הרכב המשוריין, שנועד לרמוז כאילו מדובר במכלים גדולים), פותח ונוהל תחילה באחריות הצי הבריטי (מאחר שהוגדר כ-ship).
אבל לבריטים היתה בעיה נוספת עם הטנקים. הם הכירו אותם מבפנים, וכל מי שהיה בטנק אי פעם, שיכפיל את סבלותיו פי עשרה, ויתחיל להתקרב לעמידה, טיפול ונהיגה, בטנק שמנועו מזהם את פנים הטנק, הקפיצים לא מי-יודע-מה, כיוון התותח והשימוש בו נעשים על ידי השענתו מתחת לבית השחי, ועוד אטרקציות מסוג זה.
הגרמנים הכירו את השפעתו מבחוץ, ולכן לא היתה להם בעיה לאמצו, מה גם שבשנות השלושים כבר היו מחלות הילדות שלו מאחוריו.אכן, שמרנות והגנה על אינטרסים לא נולדו עם הטנק, וגם לא מתו אחריו.
ההיסטוריה הבריטית גאה בקרב אז'נקור, בו הסתערו מיטב אבירי צרפת על הקו הבריטי הסומר כולו בקשתים, ואלה קצרו באהירים ללא רחם.
הצרפתים ידעו כמובן שהקשת הארוכה מפלחת את שריון האבירים ממרחק של למעלה ממאה מטרים - אבל לחצם של האבירים להסתערות קלסית היה חזק מתבונת המפקדים.
בענין ההתנגדות לטכנולוגיה, ראוי להזכיר גם את בילי מיטשל, האמריקאי שהוכיח אחרי מלחמת העולם הראשונה כי מטוסים יגברו על אניות קרב.
הצי העמיד אותו לדין צבאי, והוא הורשע והועף מן הצבא.
רק רשימה תמציתית יכולה למלא ספר.
תגובות אחרונות
-
רונית אברהם
בתגובה על גרשון הכהן: מדוע שואה ליהודים לא תחזור שנית?
-
אריאל, חיפה
בתגובה על "סוף מחשבה במעשה תחילה" - לקח חציית ים סוף
-
אריאל, חיפה
בתגובה על על הדוקטרינה הצבאית
-
אריאל, חיפה
בתגובה על אין פתרונות קלים ואין ארוחות חינם...
-
אריאל, חיפה
בתגובה על כדאי ורווחי להסתופף בחצרותיהם של מקובלים
-
Ezer
בתגובה על אריסטוקרטיה ואוליגרכיה בארגונים
תגובות (21)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
שמעון היקר,
זה היה רק טבעי שהגרמנים יאמצו את הטנק. הם היו בצד ש"חטף" את מתקפת הטנקים, שגנרל הייג חשבה לכושלת (מהסיבות הלא נכונות)...
תודה על ההעשרה. למדתי.
רינת היקרה,
תודה מקרב לב שאתם פה...
שבת נהדרת
פיני
תודה על העשרה ההסטורית...
אומרים שאתה מעניין ומרתק בתכניך..
אז אבקר אותך תדיר..
שבת שלום
הערה קטנה נוספת
כדי לעזור להבנת ההתקדמות הטכנולוגית הגרמנית:
הטיגר, יותר משהוא צאצא של ה"פנתר", הוא מעין פאנצר סימן 4 גדול ומשופר. כתוצאה מדרישה של הצבא הגרמני לטנק כבד שיהיה ממוגן טוב יותר וחמוש טוב יותר מכל טנק רוסי קיים. חברות פורשה והנשל ייצרו דגמי אב-טיפוס, שהוצגו להיטלר באפריל 1942. הדגם של הנשל נבחר, והוכנס לייצור.
הטנק לא היה מהפכני במיגונו. השריון אף לא היה משופע ולא שאב לקחים מההיתקלויות בT-34. למרות זאת, הודות לעוביו היה המיגון חזק מאוד וחדירה של הטנק מקדימה בטווחי קרב סבירים הייתה קשה מאד. החימוש העיקרי היה תותח 88 מ"מ, שהיה מבוסס על תותח הנ"מ הגרמני הנודע. תותח ה-88 מ"מ היה מסוגל להשמיד כמעט כל טנק שבעלות הברית ייצרו במלחמה מטווחים ארוכים ביותר (יוצא דופן הוא טנק הסטלין הרוסי). הטנק הונע על ידי מנוע בנזין 592 כ"ס בהתחלה, אולם בגרסאות מאוחרות היו מנועי בנזין 700 כ"ס. מהירות הטנק הייתה 38 קמ"ש, איטית יחסית לT-34 אך סבירה בהתחשב במשקל הטנק הגדול (כ-57 טון).
מבחינת ה"שילוש הקדוש" של הטנק, כלומר כוח אש-מיגון-ניידות, נראה על הנייר הטיגר כטנק הטוב בעולם עם ייצורו. המציאות הייתה מסובכת בהרבה. משקלו הרב של הטנק בצרוף למערכת זחלים מסובכת (שני סטים של בוגים, לדוגמה) ומערכת צידוד צריח הידראולית קשה לתפעול, גרמו לבעיות טכניות ובעיות תפעול רבות. הטנקים נטו להיתקע בפעולה, ובשל משקלם רק טיגר אחר יכול היה לחלצם. העלות הגבוהה של הטנק וקשיי ייצור גרמו לכך שרק 1350 יחידות יוצרו.
כתוצאה מכך הוכתב שהטיגר הופעל ברוב המקרים מול כמות עדיפה בהרבה של טנקים זריזים ואמינים ממנו. הסתבר שהטיגר, יותר משהוא טנק להבקעה, מסוגל להילחם ככלי מגן מול שפעת השריון הסובייטי והאמריקאי ולגרום לה אבדות נוראיות. עצם הופעתו של טנק טיגר בשדה הקרב הייתה לעתים גורמת פאניקה בקרב צוותי השרמן, וזאת בצדק לאור מקרים בהם טיגר בודד השמיד עשרות כלי רק"ם אמריקאיים לפני שחוסל.
בעיני בעלות הברית, ומיוחד צוותי הטנקים הבריטים והאמריקאיים הפך הטיגר לסמל העוצמה של הוורמכט. בסופו של דבר, על אף עדיפותו, הטיגר נחשב בעיניי רבים לטעות אסטרטגית וטקטית. הטנק היה יותר מבצר נייד מכלי התקפי, בזבז את משאבי הייצור של הגרמנים, וסבל מאמינות נמוכה. למרות יחס הריגות גבוה מאד, הטיגר פשוט לא עמד מול כמות הטנקים שהושלכו מולו.
אנקדוטה: במלחמת העולם הראשונה היו גם לרוסים מאות מטוסים, אבל החיילים הרוסים ירו בכל מטוס שעבר, הם האמינו שהמצאה כל כך מתוחכמת חייבת להיות גרמנית
בברכה
שמעון
מאד יפה ומעניין
מחשבים "מתאימים" עצמם לאותו מוח של אותם אנשים שפעלו מקודם ללא מחשבים....והתוצאה מזעזעת
ראה המערכות הממשלתיות בארץ: ביטלאומי , מערכת המשפט, וכו וכו וכו - אין מקום בתגובה לכולם
אכן נכנסת לשדה מעניין
במלחמת העולם הראשונה הטנקים פרצו את הקו בהסתערות , אחרי שנה בה היו קוי החזית בסום ללא מטר תזוזה
בהם מתו 300000 חיילים מצרפת ובריטניה, בתוך הבוץ , תרתי משמע של התעלות, הארטילריה שקצרה בהם והמחלות.
תוכננה התקפה משולבת מערבית . הסתערות חיל הטנקים הפתיעה את הגרמנים , הם נסוגו ל 5 ק"מ והיה צריך שחיל הרגלים יסתער , אבל למרבה ההפתעה , רק בשעה 10 בבוקר היו החי"ר צריכים לקום ולהסתער, והם היו מוכנים, אבל לא קיבלו פקודה. במשך השעות שעברו , בהם הטנקים קירטעו , ניתקעו עקב בעיות טכניות ( על תיל, חפירות , מוקשים, חיל רגלים גרמני, וטכנולוגיות לא בשלות) הגרמנים חזרו והחזירו את הקו למקומו. גנרל הייג הבריטי הגדיר זאת ככשלון מוחלט של הטנקים. חלון ההזדמנות לא נוצל, גנרל פולר הבריטי שהבין זאת נופנף, ונקבע שהניסוי הבריטי נכשל. פיתוחם נבלם
הגרמנים, כמו שציינת אימצו את דעות לידל הארט, תרגמו את ספריו לגרמנית, וגודריאן התחיל לפתח את תובנותיו לאור הברקות הקפטן הבריטי . במידרג הצבא הבריטי לידל הארט לא ניספר כלל. נוכחותו בקרבות הסום, בהם בוזבזו מאות אלפים ללא כל תמורה , בקציר של מכונת היריה , הובילו אותו לספרו "הגישה העקיפה", שכיבוש העי היא ההמחשה הטובה ביותר לה. גודריאן התחיל מהתחלה, ויותר קל לבנות מערכת מאפס, מאשר לשנות. בדיקותיו את עבירות הארדנים לטנקים של שנות השלושים, נתנו תוצאות שונות מהבנות גנרלים צרפתיים , שקובעו בנסיון הקדום שלהם, עם טכנולוגיות עתיקות, וקבעו שהאיזור לא עביר. עד שנתגלו בלא תחתוניהם שכל נפיחות קביעותיהם הנחרצות, גלגלו את הבטחון האירופי לתהום.
מי שיקרא את ספרו של רומל- "חיל הרגלים תוקף", יבין שרומל שהתחיל כסגן במלחמת העולם הראשונה וגמר כרב סרן, למד המון משילוב השריון בחיל רגלים. זאת הוא ביצע 2 עשורים יותר מאוחר, אבל לצערנו לא כתב ספר על כך, כי הומלץ לו להתאבד, כבעל סוד נסיון התנקשות בצורר.
טנקי גרמניה לא היו כלל נחותים. בראיון שראיתי בערוץ ההסטוריה , סיפר מפקד טנק גרמני מהמלחמה שהיה להם קשר חוץ מחלקתי, בעוד שבצבאות המערב ( קל וחומר רוסיה ) השתמשו רק בדגלים . כמי ששירת כקצין טנקים בתחילת השבעים ( 35 שנה אחריו ) אני יכול להעיד שקשר מחלקתי הוא פריבילגיה שלא זכינו בה אפילו בישראל של אז , גם אנחנו השתמשנו בדגלים. הם השתמשו בקשר רדיו בשנת 1942 ....!!!!!. לתשומת ליבכם --- תותח הפנצר היה קוצר שרמנים מטווחים שהם היו חסרי אונים לחלוטין. הטנקים הרוסים נקצרו במאותיהם, אבל מי ספר אותם ברוסיה. הכמות הרוסית ( 50000 טנקים ) הכריעה.
כל כמה שנים פורץ הויכוח האם זהו סוף הטנק ? כיוון שהייתי בקרבות, הזכרון שלי הסובייקטיבי זוכר אנשי חיר חסרי אונים מסביבי , כשהשטח מכוסה בירי מסיבי ארטילריה, הייתרון הקטן שהיה לי כשרק ראשי מציץ, היה ההבדל בין שפיות לאבדון. יתכן שזו היתה אשליה שלי, ולפעמים רסיק אויר המתפוצץ למעלה, היה מעיר אותה, אבל המראות העצובים שלי על חיל רגלים טחון שעות יחד עימי במטחים, חזק מכל הגיון אחר.
לסיום אנקדוטה: את הכלים הללו יצרה גרמניה , כשמיסבים מרכיב מהותי בהם , במטוסים ושאר רק"ם. יום אחד ירד יעף אמריקני על מפעל שוויצרי "שאופהאוזן" והרס את מפעל המיסבים השוויצרי ( המפעל היה שיא הטכנולוגיה בעולם) . האמריקנים טענו לשוויץ שקירבתו לשטוטגרט הגרמנית היתה בסיס הטעות .למחרת הלך שגריר ארה"ב בשבדיה, הראה להם מיסבים וסיפר לו שהם נמצאו בטנקים גרמניים. הוא הזכיר שיום קודם טעתה ארה"ב בהפצצת שוויץ במפעל המיסבים. השבדים התבקשו להיות עירנים בנושא ניטרליות
שלכם
שמעון
פיני ידידי,
נהניתי לקרוא את המאמר ובעיקר את הרעיון המרכזי שבו והוא חשיבותה המכרעת של תורת ההפעלה ועדיפותה על הפיתוח הטכנולוגי כשלעצמו. נהניתי גם מההעשרה ההיסטורית המתארת את התפתחות מעמד הטנק בשדה הקרב כפונקציה של כוחות דוחפים ובולמים בקרב אנשי הצבא.
יותר מכך, מצאה חן בעיני המטאפורה שהמאמר מציע לסוגי השינוי הרצויים במערכת החינוך הישראלית. ללא ספק דרושים שינויים מהמעלה השניה ולא מהמעלה הראשונה. ודאי גם תסכים שהשאלות מרחיקות לכת בהרבה משאלת אופני השימוש במחשב.
תודה רבה !
בעקבות דברי אילנה דור, וקצת אסוסיאציה חפשית:
1. דווקא אנשי הזרוע האווירית של צבא היבשה האמריקאי (חיל אוויר עצמאי הוקם שם רק אחרי מלחמת העולם השניה!), לא נודעו בחדשנותם המופלגת. כאשר בשנות השלושים נדרש מטוס יירוט חדש, שיחליף את הבוינג P-26 הדו כנפי וקבוע הגלגלים, כיוונה בוינג את הפיתוח אל שמרנותם של המפקדים. היא יצרה גירסה משופרת של המטוס הישן.
למזלם של כלנו, בחרו המפקדים את ה-P-40 המתקדם של קרטיס (חד כנפי, כן נסע מתקפל, תא טייס סגור).
גם למזלה של בוינג, שעברה מאז לייצור מטוסי תובלה ומפציצים.
2. בראשית 1940, כאשר נוכחו הבריטים שהצי האיטלקי האדיר שוכן בטח בנמל, תקפו אותו עם לילה תקיפה אווירית, מנושאות מטוסים.
מי שהפיק את הלקחים היו דווקא היפאנים. לא האמריקאים, וגם לא הבריטים עצמם, שהמשיכו לשלוח לים אניות מערכה בלא ליווי אווירי.
יעל,
תודות מקרב לב.
אילנה,
אני בכלל לא בטוח. את הטנק לא שכללו בעקבות הביקורת. להיפך. הטנקים בצרפת השמרנית וברוסיה שטבחה בחדשניה (הרמטכ"ל טוחצ'בסקי שחוסל ערב המלחמה כמעט) היו טובים מהטנקים הגרמנים. רק שהגרמנים התאימו את התורה לטנק ולא את הטנק לתורה. כך צריך גם בחינוך: להתאים את המתודה למחשב ולא את המחשב למתודה...
ושוב - תודות מקרב לב.
כל אהבתי
פיני
תודה על הפוסט המעניין.
מעניין גם שעל כל שינוי שהצליח, על אף ההתנגדות לו - ניתן ללמוד בדיעבד ולא ניתן לצפות מראש וממילא לא ניתן "להפיק לקחים" ולהיות נכונים אפריורית לקבל שינויים. וכאשר אני חושבת על זה אני גם מסיקה שיש בהתנגדות לשינוי גם משהו חיובי: היא מאלצת את המחדש לתקן ולשפר את החידוש שלו עד שהוא נעשה ניתן לעיכול.
אוהבת מאד את הפוסטים החכמים שלך. נהניתי מאד, למרות שלא מבינה שום דבר לא בצבא ולא בטנולוגיה. תודה!
תודה לכולכם מקרב לב...
צריך לקחת בחשבון שסוגים שונים של מהפיכה טכנולוגית מביאים לתגובות שונות ולרמות שונות של התנגדות לשינוי.
נפתח זאת בפוסט הבא.
ושוב - תודה שאתם פה...
עפרון ופיני
תודה לך על פוסט משכיל ומעניין
הבאת סקירה מכובדת, ואיכותית
על שקרה בתקופה ההיא.
קראתי בשקיקה למדתי המון מימך.
שוב מודה ומוקסמת מהכולות שלך
להביא לקרא רשומה מרתקת כזו.
יום נעים ומהנה.
פיני ועפרון
תודה רבה ,מרתק ומאיר עייניים כתמיד.ותודה גם לאריאל על איזכור האנטאגוניזם (בלשון המעטה) לה זכה בילי מיטשל.
הדינמיקה בין הכוחות הפועלים במגרש של הפיתוח ואו השינוי לא מפסיקה להדהים.
נראה שקים סוג של דפוס קבוע של תגובות לשינוי, ישים כמעט לכל תחום. הדוגמאות שעולות באופן ספונטאני בדעתי הן התגובות בזמנו למהפיכה השיפוטית של ברק ולחילופין לאנטיטיזה שלו דניאל פרידמן.
אני לא יודע אם אפשר למשול כל מקרה פרטי לכלל,
במיוחד במדינת ישראל שבה קיימים סטארט אפים כה רבים
והם הפכו למנוע מרכזי מאוד בכלכלה.
ישנם הרבה מאוד יוזמות ברוכות שמוצעות בצורה חופשית והם
לטובת הכלל, רק לפני כמה ימים קראתי על אחת כזאת במדור
הטכנולוגיה של מעריב
http://www.nrg.co.il/online/16/ART2/024/603.html
בשם Sohoos, היא נראת מגניבה ולטובת הכלל
דרך אגב, לכל המתחילים טיפ קטן:
תיהיו זהירים אבל לא יותר מדי,
NO GAME NO GAIN.
תרומתך להשכלתנו הכללית ראויה לציון.
אם ניקח את סיפור הטנק כמשל להתנגדות לכל שינוי,
אני מזמין מאמר על העם שלנו שרק אוהב לשנות, אך לא יודע להמשיך ולנהל את השינוי כראוי....
מדינה, סטארטאפים, רכבות בתכנון, פרויקטים בכלל ולקינוח רפורמת בכר:-)
פיני היקר
כרגיל אין עליך...
כשאני רוצה ללמוד ולהשכיל הבלוג שלך תמיד מקום מתאים לכך
אתה חוקר, מפגין ידע ומביאו לקורא "ההדיוט" כשהוא לעוס ומוכן לבליעה
תודה מכל הלב...
נפלא תודה.
גם היום אנו רואים את אותה תופעה שחדשנות טכנולוגית מהווה יתרון תחרותי לטווח קצר. אם רוצים לייצר יתרון תחרותי לטווח ארוך צריך לעבור ממוצר חדשני לתהליכים חדשניים , מודל עסקי אחר וכדומה .
שוב תודה,
נאוה.
כרגיל,
התגובות טובות מן הפוסט...
תודה לכולכם
עפרון ופיני
על איזכורו של לן דייטון כבר מגיע לך צל"ש.
הטנק הגיע למלחמה כבר ב-1915, בכמויות קטנות, ובמהירות של 5-7 מייל בלבד. רק בקרב קמברה 1917, הופעלו טנקים בריטיים בכמויות ניכרות. ב-17', נסתיימה המתקפה הבריטית במקום בו החלה. אחד המפקדים הבריטיים התנגדבכל מאודו לטנקים, ופשוט פעל הפוך מכל האחרים.
הטנק פותח במקביל בבריטניה ובצרפת, לה אנו חבים את המבנה הקלסי עם הצריח.
הטנק (שם הקוד של הרכב המשוריין, שנועד לרמוז כאילו מדובר במכלים גדולים), פותח ונוהל תחילה באחריות הצי הבריטי (מאחר שהוגדר כ-ship).
אבל לבריטים היתה בעיה נוספת עם הטנקים. הם הכירו אותם מבפנים, וכל מי שהיה בטנק אי פעם, שיכפיל את סבלותיו פי עשרה, ויתחיל להתקרב לעמידה, טיפול ונהיגה, בטנק שמנועו מזהם את פנים הטנק, הקפיצים לא מי-יודע-מה, כיוון התותח והשימוש בו נעשים על ידי השענתו מתחת לבית השחי, ועוד אטרקציות מסוג זה.
הגרמנים הכירו את השפעתו מבחוץ, ולכן לא היתה להם בעיה לאמצו, מה גם שבשנות השלושים כבר היו מחלות הילדות שלו מאחוריו.אכן, שמרנות והגנה על אינטרסים לא נולדו עם הטנק, וגם לא מתו אחריו.
ההיסטוריה הבריטית גאה בקרב אז'נקור, בו הסתערו מיטב אבירי צרפת על הקו הבריטי הסומר כולו בקשתים, ואלה קצרו באהירים ללא רחם.
הצרפתים ידעו כמובן שהקשת הארוכה מפלחת את שריון האבירים ממרחק של למעלה ממאה מטרים - אבל לחצם של האבירים להסתערות קלסית היה חזק מתבונת המפקדים.
בענין ההתנגדות לטכנולוגיה, ראוי להזכיר גם את בילי מיטשל, האמריקאי שהוכיח אחרי מלחמת העולם הראשונה כי מטוסים יגברו על אניות קרב.
הצי העמיד אותו לדין צבאי, והוא הורשע והועף מן הצבא.
רק רשימה תמציתית יכולה למלא ספר.