ראשית אפתח בהצהרה –אינני טכנופוב! למרות שיתכן ובהמשך תחליטו שאני כן... איני כזה! בעובדה – אני משתמש להוט של תוכנות האופיס השונות, המצגות שאני מכין מבוקשות מאד ואני יודע להשתמש בכל הפיצ'רים הנידחים אך החשובים לעבודתי. עובדה נוספת - לאחרונה שדרגתי למכשיר טלפון דור 3.5 (מה זה לעזאזל) ואני מסתדר איתו, ואפילו מקבל ומוציא שיחות בקלות יתרה.... סתאאאאם, באמת שאין לי בעיה עם טכנולוגיה. כל זאת, כאמור, בהסתייגות אחת – השלט המולטיסופרדופרמתוחכם השולט ביד רמה בשילוש הקדוש הלא הוא הטלויזיה, הממיר והדי וי די. השלט הזה, בצבע כחול עתיר כפתורים ואפשרויות איכשהו מצליח תמיד להביך אותי. וכך, מחזה שגרתי בבית מציב אותי בתנוחה מאיימת אם כי נואשת בעליל ואני זועק "תוציאו לעזאזל את השלט ממצב v.o.d ותחזירו לקליטת ערוצים נורמאלית כך שאוכל לראות חדשות". או לחילופין "איך מצליחים להעביר לערוץ הדי וי די כולל שמיעה ותמונה..." אז, ניגש אחד הצאצאים, במבטים מלאי חמלה (במקרה הקל) או תוך כדי סינון הערות סרקסטיות באשר למהות פער הדורות (במקרה הפחות נעים) ובהינף אצבע אחת או שתיים משיב את המצב לקדמותו, ואת לחץ הדם שלי למצב הרגוע שמאפיין אותו בדרך כלל. בימים אלו נפל דבר בביתנו. התבשרתי כי קבלנו הצעה שאי אפשר לסרב לה, אשר מגדילה את נפח התקשורת לכדי 5 מגה בייטס לשנייה, תוך כדי הוזלת העלות ובצירוף שדרוג הממיר לכזה שיודע לטפל בשידורי hd כלומר היי דפינישין ליודעי ח"ן. זאת למרות שאין לנו טלוויזיה דקה ומודרנית סטייל lcd או פלאסמה התלויה על הקיר וכו', אלא ענתיקה שחגגה לא מכבר בר מצווה ושנחה במלוא גודלה וכובדה על המזנון. נו, מי יכול לסרב להצעה שכזו? נתתי את ברכתי לעסקה, והמתנו בציפייה דרוכה.נתון נוסף ומעניין התגלה תוך כדי המשא ומתן הטלפוני, נתון זה ציין כי הממיר הישן אינו הולך, אלא נשאר בביתנו, ואם כך - ניתן להתקינו בכל טלוויזיה אחרת לבחירתנו. נו, בשלב זה נפתחה תוכנית הישרדות בקרב הזאטוטים, כאשר כל אחד מהם ניסה להוכיח באותות ובמופתים מדוע הוא / היא זכאים לקבל את הממיר בחדרו/ה, נכרתו בריתות, נבגדו בגידות ובסופו של יום הוחלט כי הפיתרון היחיד הוא הגרלה. האימא של הזאטוטים כתבה פתקים, נערתי אותם בתוך כובע ושלפתי את הפתק הזוכה. לאחר שהתגלה כי הצעיר זכה, פתח האחרון בריקוד גשם אינדיאני ובצעקות שלא היו מביישות אף בן לשבט המסאי, ועלה לחדרו כשחיוך של אושר וסיפוק על שפתיו. מלווה בהערות ציניות ועוקצניות של שתי אחיותיו הגדולות אשר ביכו את האסון המתרגש על הבחור, ופירטו כיצד יפגעו חינוכו וערכיו לאחר שיישאר ספון בחדרו, כיוון שמאחר ויש לו שם מחשב, סוני פלייסטיישן וממיר לטלוויזיה, לא תהיה לו באמת שום סיבה לצאת מהחדר... היום הגדול הגיע, והטכנאי בא סוף סוף לבצע את ההתקנה, לא הייתי בבית באותו הזמן, אולם איש לא יכול להוכיח כי התחמקתי בכוונה מהאירוע המרגש, אלא שהיתי באותו הזמן בפגישת עבודה חשובה. כאשר שבתי הביתה בערבו של יום, נתקלתי במבט מעונן קלות שנשקף מעיניה של האימא של הזאטוטים. "הממיר הגיע עם שלט חדש" בשרה לי בקול ענות חלושה, "והוא הרבה יותר מסובך לתפעול" המשיכה... יכולתי להישבע כי מתחת להבעת ההשתתפות בצער, זיהיתי גם מעט שמחה לאיד.... או שזה היה לי רק נדמה... תמהני. הבטתי בחשד בשלט החדש. הוא הגיע בצבע אדום, כמות הכפתורים שעליו הייתה רבה יותר מאשר בקודמו הכחול, והוא נראה לי עוין בעליל. החלטתי שאין מצב כי פיסת פלאסטיק אדמדמה תביך אותי כל כך, והתיישבתי לקבל הסברים מלומדים מזוגתי אשר תודרכה על ידי הטכנאי מספר שעות קודם לכן. ראשית חוכמה, שאלתי כיצד מדליקים את הטלוויזיה ואת הממיר כך שידברו איש עם רעהו. חשבתי לעצמי כי פתיחה קלה שכזו לבטח תאפשר לי להתיידד עם השלט ולפתוח במערכת יחסים חדשה וטובה כי סופסוף, כמה כפתורים כבר צריך לבצע כזה דבר פשוט? הסתבר כי על מנת לבצע פעולה פשוטה זו צריך ללחוץ 7(!) לחיצות על 6 כפתורים שונים בסדר מסוים. וזה הולך כך: לחיץ tv, לחיץ on, לחיץ מספר כלשהו, לחיץ hot, לחיץ on , לחיץ av ועוד לחיץ שאיני זוכר .... בקיצור חברים, מצב מעין זה גורם לי להתגעגע לאותה טלוויזיה שחור לבן גדולה שניצבה עם מזנון ההורים, ושהיה צריך לפועל לגשת עד אליה וללחוץ על הכפתור המלבני כדי שתפעל וניתן יהיה לראות את אותו ערוץ בודד שהיה נחלתנו אי אז באותם ימי בראשית.... ואני שואל, למה? מדוע זה מגיע לנו? מה, אנו לא משלמים מיסים? לא שירתנו בצבא? מדוע אותו איש שמפתח את השלטים לא מנסה באמת להפוך אותם לידידותיים למשתמש? זהו. התייאשתי! הרמתי ידיים! אמשיך לנסות ולהתמודד עם השלט והטלוויזיה בעצמי, ואולם כנראה כדי ביזיון וקצף – אאלץ להמשיך לבקש את עזרת הילדים.... ועדין אצהיר בקול רם – אני אינני טכנופוב!..... |