כותרות TheMarker >
    ';

    סיפורים וטיולים ועוד כמה דברים

    סיפורים קצרים, ושירים לעת מצוא פרי עטי, טיולים בארץ בכלל ובשביל ישראל בפרט.
    ועוד כמה דברים שפגשו אותי.

    0

    יום אחר

    22 תגובות   יום ראשון, 24/1/10, 20:02

    יום אחר- מאת אחאב בקר

    הבוקר איחרה לעבודה. הפקקים והגשם לא האירו לה פנים והדרך נמשכה בעצבים ובצפירות.

    "ככה מתחילים יום ?" חשבה לה. חנתה על אדום לבן מול בית הספר.

    בלי קפה ושלום בחדר המורים(למה קוראים לזה חדר מורים אם יש שם רק מורות?),

    ריצה קלה במדרגות לכיתה ד' 1.

    התלמידים כבר מתהוללים, שני בנים  מתקוטטים בקצה ליד החלון, הבנות מציירות על הלוח המחיק בשלל צבעי הטושים המתכלים שלה.

    בווווקקקקקרררררררר!!!!!!!!!! פעם ראשונה

    בווווווקקקקקררררר!!!!!!!!!!!!! פעם שנייה

    בוווווקקקקקקררר!!!!!!! בפעם השלישית קנתה שליטה בכיתה.

    "טוב" ענו נאנחו  התלמידים שתפסו את מקומם והפנימו שהשיעור מתחיל.

    שיעור רדף שיעור. בהפסקה הגדולה הכינה כוס קפה לעצמה בכוס כתומה

    עם כוכב ויצאה כדי לעשן ולהזיז את המכונית.

    הדוח כבר הודבק על השמשה הרטובה, הטיפות לא מחקו את הנזק,  250 שקלים.  

    לא כדאי להזיז, אם כבר אז כבר. 

    הקפה לא הספיק להתקרר אבל נשפך לכיור על ידי המורה של הכוס הכתומה. עכשיו יש בה תה עם לימון.

    "בפעם הבאה תשתמשי בכוס שלך" ננזפה.

    "מיטל, תיכנסי אלי בסוף היום" פגשה אותה המנהלת בחצר.

    "אני חייבת לעוף להוציא את הילדה" משהו דחוף?

    "לא דחוף אבל חשוב,  אנחנו צריכות לדבר, תמצאי זמן להיכנס אלי"

    שנתה הראשונה בהוראה, לאחר ארבע שנים של לימודים לא קלים במכללה להוראה עם התמחות בכישורי השפה.

    בקיץ ירדה עם חברה טובה  לסיני, לנקות קצת את הראש לפני שנת הלימודים.

    עשרה ימים של חוף מדהים, שמש, שנירקול והרבה בטלה מול הים הכחול. פגשו שם שני צעירים מצחיקים מנתניה, והשתובבו איתם לא מעט. כמה רחוקה החופשה המתוקה.

    אוטוטו חופשת חנוכה ובינתיים, העבודה שואבת ממנה כל רגע פנוי. לא זוכרת מתי יצאה לבלות בפעם האחרונה.

    בשתים עשרה, השאירה את התלמידים להתקדם בחוברות השפה, וירדה אל חדר המנהלת. ליבה מנבא לה צרות.

    "תראי מיטל, אני חייבת להגיד לך כמה דברים. את נהדרת עם התלמידים בכיתה.

    משליטה סדר, קשובה, והתלמידים אוהבים אותך. מצד שני ההתנהלות האישית שלך בעייתית"

    "הנה זה מגיע, היום הזה מידרדר מרגע לרגע" חשבה מיטל לעצמה.

    "אני מבקשת ממך להנמיך פרופיל ולהפסיק למשוך אש.

    תביני שאת נמצאת בבית ספר ממלכתי יסודי בישראל, ולא בטיול שחרור לתיאלנד"

    "מה עכשיו?"

    "זה לא מה שעשית, זו ההתנהלות שלך, העגילים שלך, בגבה ובאף אמנם יפים.

    אבל מה לעשות, יש הורים ואימהות ומורות שחושבים אחרת.

    לבוא לבית הספר עם גופייה שחושפת קעקוע נועז. שמלת המיני מאתמול ?...

    נו באמת את מוציאה את העיניים של הבנים מכיתות ו'. אין יום שאני לא מקבלת הערה על ההופעה שלך.

    את האיחורים שלך, אני לא מכניסה כרגע לשיחה, לא מענייני מה את עושה בלילות

    אבל את חייבת להגיע בזמן כל יום".

    "ימותו הקנאים" חשבה לעצמה, "וליתר דיוק, הקנאיות".

    רצה עם הצלצול, למכונית ובנסיעה מהירה, אל המעון.

    "תבדקי מה איתה, נראה לי שיש לה קצת חום, בכתה הרבה" אמרה המטפלת.

    בדרך הביתה התקשרה למרפאת הילדים וקבעה תור לארבע וחצי.

    האבא של הקטנה, צריך לבוא לקחת אותה.

    "אתה יכול להתעכב עד שנחזור מהמרפאה"

    "מה מרפאה? מה קרה ? דוקא ביום שלי?"

    "טוב, תבוא לקחת אותה ביום אחר, אני כבר אסתדר"

    "אדמומית באוזן שמאל וחום גבוה, אין הרבה מה לעשות, אקמול נוזלי והרבה

    שתייה, אל תשלחי אותה מחר למעון, לא מתאים". פסק רופא הילדים המאפיר.

    "אימא, הקטנה חולה, אז יש לך אורחת מחר. אני לא יכולה להיעדר מבית הספר,

    גם ככה מחפשים אותי, תשמרי לי עליה? אפילו 3 שעות ?"

    "מצטערת מתוקה, יש לי מחר תור לרופא עור , את מכירה את הסיפור כבר"

    סימסה למנהלת בית הספר, על היעדרותה מהעבודה מחר.

    בתיבת הדואר היו רק חשבונות והזמנה לחתונה של חברת ילדות.

    "כמה נמוך אפשר עוד לרדת היום?" שאלה עצמה בקול.

    הקטנה לא הפסיקה לייבב ורצתה רק להיות בידיים.

    "נעם, אני נאלצת להבריז מהיום בערב, הקטנה חולה ואני לא יוצאת"

    התקשרה לצעיר מנתניה, ההוא מסיני. לפני כשבוע הציע שיצאו לשחק ביליארד.

     

    סופסוף הצליחה לשים את הקטנה במיטה.

    יצאה למרפסת לסיגריה. רגע ראשון של פנאי היום.

    הרחוב ההומה מכוניות ואורות החל להירגע. שקט, עצמה עיניה ושאפה את העשן.

    הטלפון מצלצל.

    "מה עכשיו?"

    המנהלת על הקו.

    "מה שלום הילדה? שתרגיש טוב, הסתדרנו למחר עם החלפה, יהיה טוב."

    עודדה אותה המנהלת.

    שוב הטלפון.

    "מיטל ? תראי, אבל רק אם זה מתאים לך, אני יכול להביא סרט עם פיצה וקולה, אלייך.

    מה דעתך ? " הציע נעם.

    "חכה שנייה"

    הלכה לחדר ומצאה שהקטנה שקטה במיטה, עם חיוך , ועיניים פקוחות נוצצות.

    "יאללה בוא, מתאים, מקווה שהיא תרגיש טוב ותישן"

    האדרנלין התחיל לפעפע בה.

    "תתארגן להיות איתה ממחרתיים, ועד מוצ"ש" הכינה את אביה של הקטנה בטלפון.

    הספיקה כבר לארגן את הבית, להתרחץ ולהתלבש בנוח.

    נזכרה בחופש בסיני, איך התהוללו שם בחוף החולי, הוא לא הפסיק להצחיק אותה.

    היה, סיפור טעים של קיץ.

    הקטנה נרדמה לה.

     

    נעם, הגיע בתשע. מיטל  המורעבת, טרפה את הפיצה ואת נעם ביחד.

    "כיף איתך" לחש.

    "ששששש...אל תגלה לאף אחד, אבל כיף גם איתך"

    אחר כך כשראו את הסרט, חבוקים שכובים על הספה, ציינה לעצמה שהיום הזה

    לא היה כל כך גרוע בסופו של דבר.

    מאוחר בלילה כשנפרדה מנעם קבעו לצאת בסוף השבוע לטיול בצפון.

     

     

    בבוקר התעוררה יחד עם הקטנה שהזדחלה למיטתה.

    "אימא, הבראתי?"

    "ואני הבראתי?" החזירה לה בשאלה.

    "אימאאאאא...." התפנקה הקטנה.

    יום חדש התחיל,  שונה, יום אחר

    דרג את התוכן:

      תגובות (22)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/7/12 20:55:
      איך לא ראיתי את זה ... תודה על ההקפצה .גם אני אהבתי לקרוא
        19/7/12 20:32:
      אהבתי לקרוא.
        30/1/12 22:22:
      המורה הזאת צריכה לקבל צל"ש. ובטוח שמגיע לה אהבה. כזאת מהסוג הישן.
        11/1/12 04:17:

      אהבתי :)

        28/1/10 20:34:

      צטט: א ח א ב 2010-01-25 16:38:06


      הדמות שלך - השראה לסיפור שונה לחלוטין:)

       

       


      מחמיא שאני מהווה לך השראה:-)
        26/1/10 00:35:
      פוסט נהדר..מורה כזו עם מיני קצר שחושף קעקועים אני רוצה לפגוש..לא שתלמד את ילדיי חלילה (וכידוע, חינוך זול עולה לנו ביוקר) אבל אני הייתי מעביר לה כמה שיעורים.
        25/1/10 18:55:

      לא יודעת למה הקרמנליות שבתוכי

      חיכתה לאיזה טוויסט בעלילה

      ושהמורה תהפוך לפרועה אמיתית

      ותשחק אותה עד הסוף....

      או שאולי זה ההסטוריה שלי

      שמשפיעה עלי פה:)

        25/1/10 18:10:


      אח ואב אתה בחיי !

      נכון שזה נהדר שהילדים זוחלים למיטה ?

      גם אצלי זה כך...

      והנה ההוכחה למשפחת הזוחלים ((-:

        25/1/10 18:06:

      סיפור בונבון :)
        25/1/10 16:38:

      הדמות שלך - השראה לסיפור שונה לחלוטין:)
        25/1/10 08:19:

      כמעט נכתב עלי:-)
        24/1/10 23:04:

      יפה וקולח

       

        24/1/10 22:51:
      אהבתי ...
        24/1/10 22:24:
      לקרוא ולחייך - תענוג  חיוך

      יפה לך

      כתיבתך קולחת ונשמעת אוטנטית

      גם אני כמורה הזדהתי עם חלק מהארועים

      לא פשוטה המלאכה

      אך כשעושים אותה באהבה

      היא נעשית קצת יותר קלה

      מזל שמוצאת היא קצת זמן לעצמה

      ואילו אתה

      משתבח עם הזמן

        24/1/10 21:07:


      אתה כותב קולח ונעים לקריאה.

      שמע.... זה נשמע כמו ה"שביזות יום א'"  שלי....

      אופטימיות לקראת ההמשך שיבוא עלינו לטובה ולברכה

      חיוך

        24/1/10 21:05:


      הסיפור שלך הזכיר לי את אחותי הקטנה

      שפרשה מהוראה אחרי השנה הראשונה :))

       אהבתי את כתיבתך הקולחת.

        24/1/10 20:36:


      ימים שכאלו, לוואי כל השנה...

      [האיש הקטן מודיע לי שכבר כיכבתי אותך היום]

      צבי

        24/1/10 20:32:
      :::))
        24/1/10 20:30:

      יופי של סיפור...אהבתי !
        24/1/10 20:27:
      כל כך מוכר!!!!!!חיוך
        24/1/10 20:12:
      מקסים..מצחיק..מוכר..ונוגע*

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל