כל אחת מגיעה לשלב בחיים בו היא מתחילה לשאול את עצמה שאלה אחת, מחשבה שמנקרת כל הזמן מבלי לדעת אם תהיה לה תשובה.

"האם אני - אשאר רווקה זקנה?"

יש לי תשובה - כן.

לאחר שסיכמנו את הנושא הזה אני רוצה לשתף אתכם בהתלבטויותיי. ממרומי גילי ששואף בקושי לשליש מחייו של אדם ממוצע, החלטתי שיציאותיי עם גברים בני גילי ומטה אינן בשבילי. ברוב המקרים הם בכלל לא יודעים איך לדבר עם בחורה שיש לה טיפת אינטיליגנציה ולא רק גוף פגז וחזה שעדיין לא הגיע לרצפה.

שלא נדבר על נושאי שיחה שמסתכמים בדרך כלל באחוריים של המלצריות בבית הקפה שהחלטתם לשבת בו. ונעבור לגולת היציאה - - - הנוף. אותו מקום  רומנטי,פסטורלי ומבודד מעין אדם שמאפשר לו לחשוב על לשלוח אלייך את הזרועות הארוכות שלו מבלי לשאול אותך אם את בכלל מעוניינת בו. זה סך הכל נוף באנו להסתכל ולהתרשם ולא למשש. זה מחזיר אותך במכה אחורה לאותם ימי התיכון הסוררים, בו כל מחוצ'קן שרק גילה את חברו הטוב, שילווה אותו במקרה הטוב לעוד כמה שנים (ולאחר מכן יעבור להחייאה בכדורים), יחליט לנסות עלייך את הטכניקות החדשות שלמד בסרטים שהוריד אתמול.

אך נראה כי לאנשים מסויימים לא אכפת לצאת עם מישהו בן גילם או פחות. ואת המקרה הזה אני מכירה מקרוב.

באחד הימים השגרתיים חברה טובה שלי מתקשרת אליי, כמה ימים לפני כן ניהלנו שיחה על אותה מחשבה שמסתכמת בשתי מילים, זקנה ורווקה. היא גדולה ממני בשבועיים אך הרזומה שלה במערכות יחסים ארוכות מרשים ואיכותי לעומת שלי שמסתכם בקשר רציני אחד ויחיד. בסוף השיחה הגענו למסקנה הנדרשת והחלטנו להפיל את האשמה על הצד האחר, אין גברים איכותיים.

"היי מורני, מה נשמע"

"היי מותק, הכל בסידר, מה אצלך?"

"הכל בסידר, איפה אני תופסת אותך?"

"הרגע חזרתי מהעבודה, חולצת נעליים".

"יופי אז אני יכולה לשאול אותך משהו?"

"בטח, חכי ...אני אחליף לפוזה של הפסיכולוגית. דברי אליי".

"חה חה מצחיקה, טוב אבל תבטיחי לי שאת מקשיבה עד הסוף"

"בסדר..."

"הכירו לי מישהו"

"איזההההה יופי, אמרתי לך שאת תמצאי לפניי"

"הבטחת לשתוק עד הסוף ולהקשיב"

"טוב, סליחה, אני איתך"

"הוא בן 22"

"אה"

"מה אה, זה מה שיש לך לומר"

"איך הכרתם?"

"קצת מסובך, חברה שלי מהעבודה, חבר שלה...הוא חבר שלו. היא חושבת שהוא מתאים לי ואני לא יודעת מה לעשות. הוא צעיר ממני. ויצאנו אתמול"

"איך היה?"

"לא משהו. הוא מעשן ויש לו שיער ארוך וזקן. אני לא חושבת שבא לי לנשק מאפירה שעירה. יש בו הרבה דברים שאני לא אוהבת אבל הוא חמוד ואינטיליגנט ויש לו עיניים מדהימות".

"נשמע כאילו נהנת אתמול"

"בסופו של דבר היה נחמד, אבל אני צריכה לחשוב על זה".

"את לקחת החלטה שאת רוצה למצוא מישהו רציני. אם את חושבת שהוא יביא לך אושר לכי על זה אבל קחי בחשבון הוא עוד לא בן 22 ואת בת 25 עוד מעט 26 תחשבי טוב אם את רוצה מערכת יחסים שאוליי תתברר כחסרת סיכוי".

"נראה, אני צריכה לחשוב על זה".

היא החליטה לתת לו צ'אנס. הזקן ירד, הוא נגמל מהסגריות והתחיל ללמוד את התחביב שלו, צילום... והיא מאושרת עד הגג. חברה שלי נושקת ל 28 ובן זוגה בן 24 במערכת יחסים מדהימה, הם גרים יחד כבר שנה וחצי ולפני כמה שבועות הוא לקח אותה למקום הכי רומנטי בחיפה, לגני הבאהיים, והציע לה נישואין.

לפעמים אפשר להוציא המון רווח מהפרש גילאים כשלא חוסמים את האופציות ונותנים את הצ'אנס. לפעמים לא יודעים מה יצא אוליי משהו קצר וטוב ואוליי הרפתקה לכל החיים.

ולכל הספקנים, לא... חברה שלי לא מכוערת ולא טיפשה. היא אחת הבחורות הדהימות שפגשתי בחיים שלי, אינטיליגנטית ...וכן, פולנייה.