לא נעניתי לבקשת כיכובך

אבל הפוסט הזה מד-הים!!! לרגע חשבתי עליך

ואז הנחת לי את האיטי.... פוסט יפהפה-הצהרה כואבת

ליל מנוחה

כתיבה כואבת וצועקת

אומנם במילים עדינות

.

אך האור תמיד נמצא בקצה

צריך רק להביט אליו

וכמו שאתה כותב.....

היום אני בוכה ונעצב

על האדמה ועל הפרח.

היום אני לא שוכח

לא שוכח.

ישנם דברים שאף פעם לא נשכח

הם בתוכנו

הם חרותים על לבנו

אבל הם בעצם

אלה שנותנים לנו להבין היכן היינו

ואלה הדברים שבעצם אותנו מחשלים

כדי להרים את הראש

ולהביט הלאה......

פעם היית מקובע

היום אתה נע ונד

מתקדם...

ועוד תהיה. והרבה

וואוו! אתה חזק.

לעיתים הנסיבות נותנות לנו אפשרות להסתתר

בלראות ולא לראות

ברב משמעויות.

כך קורה שהמטאפורה הופכת לדבר עצמו.

וכמו הים וכמו האדמה מתפללת שיחלימו ויצמחו מחדש מתוך אותו החורבן.

אגב, את ההקלטה אני לא שומעת, למרות שהגברתי למקסימום. 

אי וודאות של ממש,

היש מול האין,

האתמול מול היום,

השלם מול השבר.

דבר לא מובן מאליו,

ואף על פי כן

נצמח מתוך האין,

ונעריך את היש

גם אם הוא דל ומועט.

רוח סערות שמים,

ורק במעט ידינו יוכלו להושיע..

עצוב הסיפור

פעם לעומת היום

הטבע היכה באנושיות.

וואוו...

שירת גורל כל כך חזקה!

ומוגשת ברוך וברקע מדהימים.

אמירה של שותפות בגורל.

השיר מקסים וכ"כ נוגע ללב.

עצוב הטרגדיה שקרתה  בהאיטי.

מלמד אותנו להעריך את מה שיש לנו.

אפשר בנקל להפוך את זה לשיר קינה של אדם משיר  קינה של אדמה.....

לכל אורך השיר, ראיתי אדם.....

והשיר

עצוב

היום שאחרי

סחרור - זעזוע

הפעם הזה לעומת מה שנשאר

שובר את הלב

שובר.