"How to..."
פוסטים אחרונים
- capra aegagrus hircus 13/12/12
- ניסוי מחשבתי באהבה עצמית 5/11/12
- אופטימית לשם שינוי 9/6/12
- אוהב דגים, דייג? 4/6/12
- שלושת סתתי האבן 31/5/12
- הזמנה ל"הזמנה לחתונה" של אחותי. 21/5/12
ארכיון
אם ... סימן שאת ...?
בשבת ביקרה אותי חברה שלא הייתה עדיין בדירה שלי (באפריל ימלאו שנתיים למעבר שלי לפה). בין הטלפון שלה לבין הרגע שהיא עמדה בדלת הספקתי להעביר מטאטא ולסלק את גושי הפרוות מפינות חדר האוכל ובכל זאת הרגשתי צורך להתנצל על כך שהבית לא נקי. חברתי י., שמחוות דרמטיות לא זרות לה, התלהבה מהנוף, שיבחה את חדר האוכל, זרקה מלה טובה על הצהוב של הקיר ואז הוסיפה: "חבל שאת לא מטפחת את הדירה, אני זוכרת שבדירה הקודמת היה כל כך נקי." אני לא יודעת אם היא באמת התכוונה לומר משהו מעבר להטפת המוסר, אבל אני שמעתי בדברים שלה רמיזה לכך שאם הבית לא מטופח סימן שמצבי הנפשי לא מספיק טוב. בקול רם עניתי לה רק שזה עניין של תקופות, אבל בראש, אחרי שהלכה, המשכתי להתווכח איתה כל השבת ולהסביר לה שכשגרתי בדירה הקודמת הייתי בתקופה הכי מדוכאת שיכולה להיות והצורך שלי לשמור להקפיד על 20 דקות של ניגוב אבק, רחיצת כלים, וצחצוח השלטרים, כל יום נבע מתחושה שאם לא אעשה את זה אז אתמוטט לגמרי. עכשיו, לעומת זאת, אני בתקופה סבירה, אולי לא הכי טובה בחיי, אבל בהחלט סבירה ואם הבית שלי פחות נקי זה בגלל שאני כזו באופן טבעי – שטיפת כלים ורצפות באופן שוטף מצריכה אצלי מלחמה פנימית (למרות שאני דווקא לא שונאת לעשות את זה). משום מה, אנשים נוטים לקשור טיפוח למצב נפשי טוב והזנחה למצב נפשי גרוע. ייתכן שלרוב הקישור הזה מוכיח את עצמו אבל אצלי זה בטח לא חד משמעי. כשאני בשיא הדיכאון אני הכי יפה (טוב, לא חכמה, אני מפסיקה לאכול). כשאני בודדה באמת, אני פתאום מסוגלת לשים לקים צבעוניים על האצבעות. הימים שבהם דמעות לא מפסיקות לזלוג מהעיניים שלי הם גם הימים שבהם אני מתלבשת יפה ויוצאת מהבית בערבים. כשאני על סף התמוטטות אני פתאום מקפידה לאכול דגים וסלט בצלחת יפה ליד השולחן. ודווקא כאשר אני מרשה לעצמי לא להתקלח יומיים, ללבוש סוודר מהוה,להשאיר כלים בכיור ולאכול מכל הבא ליד ליד המחשב, הם הימים הסבירים. אולי לא הכי טובים, אבל סבירים. |
תגובות (23)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני משוכנעת שלגביך כל זה נכון ולגבי לא. מצד שני, ייתכן שאם הייתי באה אליך ורואה שאת עושה את כל זה גם אני לא הייתי מתאפקת והייתי מעירה לך שאת מגזימה (למרות שאני משערת שבשבילך כל זה טבעי).
אני רוצה להגיב אבל תשתדלו לא לאכול אותי , ענת , אני בדיוק אבל בדיוק כמו החברה שלך
אני מאמינה כמובן מתוך ניסיון , שהזנחה חיצונית גוררת אחרייה הזנחה פנימית
אוףףףף אני עובדת נורא קשה , עושה שואב אבק 3 פעמים בשבוע , אם הילדים לא בבית אני צוברת קצת את הכלים עד אחה"צ או הערב ואז עושה אותם אבל רוב הזמן הילדים בבית ואני תמיד מבשלת ומכבסת ועושה כלים
וכמובן מגננת ועושה קניות בסופר ועומדת בתור לתשלום חשבונות בדואר והכי חשוב אוספת קקי של הכלבים והחתולים יום יום ולפעמים פעמיים ביום , מנקה את פינת ההאכלה שלהם שאצלי היא באמבטיה לחתולים ובפרוזדור לכלבים ... אני צובעת לעצמי את השיער ועושה לעצמי פן ולא יכולה לסבול הזנחה
אבל חייבת לציין שנפשי דיי מוזנחת ואני מותשת !!!!!!!!!!!!!
אם אני לא מצליחה לעמוד בציפיות , מבקרים אותי בלי רחמים בעיקר הילדים שלי , גם בעליי החיים שלי 2 כלבים ושלושה חתולים למדו מהילדים איך דורשים וגם הם כבר יש להם דרישות ותלונות ואפילו גילויי תוקפנות מיזעריים רואים פה ושם
לפני שבא מישהו אני גם מדליקה קטורת !
אבל אם הייתי חברתך והייתי באה אלייך בטוח הייתי מעירה לך אם הייתי מרגישה שאת מזניחה את עצמך
והכל באמת מתוך איכפתיות
*
שבת שלום וחג טו בשבט שמח , טעים ומשמין .
זה בגלל שאת לא זורקת כלום. לי אין מדפים וכורסא של אמא. מקסימום איזה סיר, קערה, קופיץ ופוד פרוססור. ובקשר לקפה, אני ממש מסכימה.
אימא שלי תמיד אמרה-"את רואה את השטיח הזה, את הכורסה, את המדפים, הם בינכה יהיו פה אחרי, אז למה שאני אכלה את חיי בלנקות אותם-ואכן, הכורסה פה השטיח פה והיא איננה. הכי טוב בחיים סוף סוף להשלים שאנחנו כמו שאנחנו. וקפה אמיתי ביום סגריר ממש מומלץ!!!!
בעניין נקיון הבית נראה לי שיהיה לי קשה יותר להשלים. תחושת הבית המלוכלך קיימת אצלי כזכרון ילדות עתיק (אמא שלי היתה עקרת הבית הגרועה ביותר עלי אדמות, יחסית אליה אני זהב). ביומנים שמצאתי מכיתה ז' כבר יש אינסוף דיווחים על מאבקים עם עצמי אם לנקות או לא לנקות את החדר שלי.
תודה על המחמאות על השיער.
אוףףףףףף
ה'זותי' שלך הצליחה לעצבן גם אותי.
הפטרונות בשם הדאגה והעצות ה'חכמות' שניתנות , בלתי נסבל לגמרי...
אני מחזיקה עוזרת פעם אחת בשבועיים ,שאחרי שעה וחצי היא מסתלקת, בשקט, כדי שלא אשים לב
אף פעם לא ממש נקי
ולא כפת לי
ואת הכלים אני שוטפת רק לאחר שלא נשארו כוסות לשתיה
ולא כפת לי
העיקר שהמצפון שקט!!!!
מפסיקים להתנצל כשמרגישים שלמים. בדיוק כמו שקרה לך עם 'צבע השיער' לא?
ולמה את לא צובעת???? ..... סתאאםםםם.....
דווקא מאד יפה לך.
אני מתרגלת את זה...לא בהצלחה יתרה...
על הרומן שלך עם האקונומיקה כבר התוודעתי. השאלה היא מה את עושה כשאין שבר? את מניחה לה קצת?
אצלי, וזה רק אצלי, כגודל השבר כך
ריכוז האקונומיקה - ידידתי הטובה,
כבדי אותה בסמרטוט, אבל ...
תבדקי שהיא לא מרמה בפינות . . .
את רואה ענת אני אפילו עושה שגיאות בכתיבה.
תיקון:כתיבתך
השיתוף
דווקא אני הזמנתי אותה הרבה ורק עכשיו היא התפנתה להגיע (וזה לא שהיא חיה בעיר אחרת).
יקירתי מבינה לליבך!!!
ואני חברה כזו באמת הייתי אלי מזמינה
פעם בשנתיים שלושה
החברה אמרה את זה מתוך פטרונות דאגנית. היא מסוגלת באופן דומה לומר לי לשתות פחות קפה או לקחת פחות תרופות. יש אנשים שמרגישים שהם יודעים מספיק בשביל לתת עצות לאחרים.
איזה כיף לך שלא אכפת לך מה אומרים. אני גם בדרך לשם, אבל לפעמים עדיין לוקחת ללב. בייחוד אם זה נאמר בטון בטוח כזה.
התגובות שלי הם לרוב בדיליי. אנשים אומרים דברים כאילו בדאגה ואני במקום לכעוס מוצאת עצמי מצטדקת ורק אחרי כמה דקות עולה לי הזעם לראש אבל אז כבר מאוחר מדי להגיב. כמו שכתבתי כבר בתגובה לבונבונייטה ההערות האלו לא מוגבלות רק לענייני בית. אנשים מסוגלים בלי להניד עפעף לומר לי שזה לא בסדר שאני לא צובעת את השיער, שאני צריכה לשנות את סגנון הלבוש וכו'. ואז במקום לומר להם בדומה למה שאת מציעה שאם זה לא מוצא חן בעיניהם שיעצמו את העיניים אני מוצאת את עצמי מסבירה ומצטדקת. דרך אגב, זה קורה יותר כאשר אני עצמי לא ממש בטוחה במשהו. למשל, כל עוד לא הייתי משוכנעת שאני רוצה להפסיק לצבוע את השיער אנשים העירו לי על זה הרבה. מאז שאני עצמי משוכנעת בכך מקבלים את זה טוב יותר. כך שיכול מאוד להיות שאילולה התצלתי על מצב הבית היא לא היתה אומרת כלום.
ולגבי היחס בין סדר חיצוני לפנימי את צודקת - אין חוקיות, לפעמים היחס הוא ישר, לפעמים הפוך ולפעמים אין שום קשר.
היא תשמח אם אלך לבקר אצלה כי למרות שלה יש מכונית ולי אין רוב הזמן היא מבקשת ממני שאבוא לשכונה שלה.
לגהץ פיג'מות של ילדים? זה באמת נשמע טירוף מהסרטים. אני חושבת שלא נגעתי במגהץ כבר כמה שנים.
את צודקת לגבי הדברים השוליים שגורמים לפעמים לשמחת הפגישה להתחלף במועקה. זו חברה שבדרך כלל הפגישות איתה דווקא לא מעיקות מבחינות אחרות אבל יש לה נטייה לזרוק לי הערות כאלו שבאות לכאורה מתוך דאגה (בעצם, זה לא רק נטייה שלה. הרבה פעמים אנשים מעירים לי על הלבוש או על צבע השיער וזה מרגיז אותי כי לא תמיד אלו אנשים שאני אוהבת איך שהם מתלבשים או צובעים את השיער. זה בא לכאורה מתוך דאגה אבל לי זה נראה סתם חוצפה).
קשה לי להבין את חברתך
אך אותך אני מבינה מצוין.
זה קורה גם לי.
האמת לא כל כך כבר איכפת לי מה אומרים!!!!
,אוהבת את כביבתך ואת פתיחותך.
תודה ענת על היתוף
תסלחי לי ענתי
אני ממש אבל ממשלא אוהבת את תגובת חברתך
וקרוב לוודאי שלמרות הרגלי אירוח טובים שיש לי [ים תיכוניים+הונגריים]
הייתי אומרת לה
אם זה מפריע לה 2 אפשרויות מוצעות לה
א.שתנקה ותסדר לך
ב.אם זה נורא מפריע אז נפגש בשמחות.
איזו חוצפה! מנצלת את האירוח שלך כדי לעשות לך אביוז.
ממש ככה.
ועובדה שעינית את עצמך שעות לאחר מכן-זה האביוז.היא כבר
לא צריכה להגיד כלום.החפירות במוח מתנהלות מעצמן.
אבל אם מדובר על איך בית נראה היחס למצב נפשי
אני יכולה להגיד לך שבמשבר הכי גדול שהיה לי ,לא ראיתי איך הבית נראה
יחד עם זאת,הרבה פעמים במקום לעשות סדר פנימי
רבים מאיתנו עושים סדר בחוץ.
ולא תמיד יש מיתאם בין השנים או חוקיות. לפחות אצלי לא.
אני הבנתי שמשהו לגמרי לא בסדר אצלי רק אחרי חודשים של פסיכיות מהסוג הזה... כשמצאתי את עצמי יום אחד מגהצת פיז'אמות של הילדים לפני שקיפלתי ושמתי להם זוויתי וישר להחליא בארון.
ועניינים של אוכל -
לא.... אני לא נכנסת לזה בכלל...
תמסרי לה ד"ש, לחברתך. אולי בפעם הבאה תלכי את לבקר אצלה?
*
בהחלט מבינה אותך
גם אצלי פעמים רבות רואים מצב רוח כאילו הפוך ממה שכאילו "נראה", זה אינדיוידואלי לכל אחד ושונה, לא בהכרח אותו דבר.
לא נראה לי מנומס להעיר הערה כזו כשבאים לבקר ועוד במיוחד במפתיע.
כל מי שגר עם בעלי חיים יודע עד כמה זה קשה לשמור על נקיון ומצב סביר של הדירה.
חבל, חברות נפגשות אחרי זמן רב ובגלל דברים יחסית שוליים שמחת הפגישה הועבה....:-)
אינך צריכה להתנצל ולהסביר, למרות שזה דחף של כולנו בעצם. אני משערת שאם היו באים אצלי במפתיע גם אם היתה הדירה במצב סביר, תמיד רואים צורך להתנצל.
למה בעצם? במיוחד אם באו במפתיע.
כן, אני צריכה ללמוד לא להתנצל. לא לנקות בא לי בטבעי, אבל בשביל לא להתנצל צריך להתאמץ.
ולהפנות טענות, אם עולות כאלה מהסביבה, למחלקת טקסים ... שמוכיחים שהכל (טוב, כמעט הכל) בסדר... לא?
לא לנקות זה בסדר. אני מרשה לך גם לא להתנצל פם הבאה :-)