יד בוטחת, מושטת

אל עבר אופק מדמם

והיא יודעת שהולך להיות רע

היא יודעת

ורצה כמו דון קישוט אל עבר ה

חומה

היא מטפסת,

נועצת את אצבעותיה

בחרכים שנחרכו

במיטה

והיא יודעת שמים יציפוה

היא יודעת

ורצה כמו דון קישוט אל עבר ה

חומה

היא כבר חופרת

בור באדמה

"בטרם עת" אומרים כולם

אבל היא כבר נגמלה

מהרגשת הכאב, או בעצם

מדחיקה

היא רצה כמו

אחוזת דיבוק, נאחזת בקש

ומחפשת את המודיע

שיודיע

שהגיע הזמן

שהגיע תורה

לעבור או לנפץ או לחבק את ה

חומה.