בחלל המחשבה שנמצא

היכן שהוא בגוף

מהדהד זיכרון צרוב

שצורב בי את הרגשת הכאב כל פעם מחדש.

בזיכרון הזה

את עולה מתוך השום מקום

לשום מקום.

אני דבוקה לקיר

לא מצליחה לזוע או לזוז

את מניפה אליי אקדח שחור משחור

בוהק מעט

באור שלא בוקע משום מקום.

יכולת ההתמודדות שלי

עם מצבי הרוח שלך

קצרה עליי

לכן אני רק כואבת את הזיכרון הזה

ולא זוכרת אם ירית עליי בסופו של יום.