| מִלַת קְסַמִים. כְּשֶׁאִמָא שׁוֹלַחַת אוֹתִי לִישׁוֹן,הִיא נוֹתֶנֶת נְשִׁיקָה, וּמְכַבָּה אֶת האוֹר, פִּתְאוֹם מִתְגַנְבוֹת לָהֶן כֹּל הַמַחְשָׁבוֹת הַרַעוּת,עַל קוֹסֶמִים וּמַכְשְׁפות, אַז אֲנִי מָמַשׁ כּוֹעֶסֶת, וְלָהֶם אֲנִי אוֹמֶרֶת, "מִכֶּם אֲנִי כְּבַר לֹא פּוֹחֶדֶת.יֵשׁ גַם לִי מִלַת קֶסֶם.אֶת הַעֵינַים אֲנִי עוֹצֶמֶת וְלוֹחֵשֵׁת "מיד אדליק את האור" פִּתְאוֹם כֻּלָם מִמֵנִי בּוֹרְחִים בְּרַעַד, וַאֲנִי נִמְלֵאת נָחַת". אָז בָּאוֹת לָהֶן מַּחְשָׁבוֹת כֹּל כַּךְ יָפוֹת, בָּהֶן אֲנִי פּוֹגֶשֶׁת אֶת כֹּל הַפֵיוֹת הַטוֹבוֹת,שֶׁאוֹתִי הֵן אוֹהֲבוֹת וְתָמִיד אוֹתִי שׁוֹמְרוֹת.כַּךְ אֲנִי נִרְדֵמֶת בְּלִי טִיפּ טִיפָּה שֶׁל פָּחַד אֲנִי כְּבַר לֹא נֶאֶנַחַת. |