המשך נדודיי בארץ ישראל, הובילו אותי השבת לאיזור שפלת יהודה, הפעם החלטתי לא להצפין אלא לנסוע קרוב... ממש קרוב.... 50 דקות .. מלווה בשני חבריי הטובים...(בחורים חסונים ומקסימים) נסענו למחוזות ילדותי, איזור עמק האלה, בית שמש, בית ג'וברין...

את טיילנו פתחנו אצל הנזירים במנזר בית ג'מאל... מי שמנהל את המקום הם חמישה נזירים לדעתי בני 90 + "בטח לא מתקבלים  צעירים בני 80" גיחכנו לעצמנו. הם היו נחמדים, מסבירי פנים ולא התעייפו מלהסביר על המקום פעם אחר פעם למגיעים אל מפתנם.... כשיצאנו, חטפנו בייגלה טרי עם ריבת הבית, לבנה וזיתים, הכל home made חבל"ז. חברה נוספת הצטרפה כשירדנו מהגבעה... חשבתי לעצמי שזה זמן טוב להרפתקה ונסענו לחירבת מדרס, למי שלא סובל מקלסטרופוביה ... מומלץ בחום. הדלקנו נרות וזחלנו דרך פתח צר למערות המסתור של לוחמי מרד בר כוכבא... איזה יופי, לא יאומן... (ולהגיד שהפלשתינאים המציאו את המנהרות התת קרקעיות) אני בראש, אחריי החבורה, כל אחד אוחז נר בידו.. אני מזדחלת לתוך המחילות הצרות... וחושבת לעצמי, וואלה, עברו עשרים שנה ואני עדיין בכושר, לא רע...

אני מריחה את ריח הטחב, נשימות איטיות, אין אויר, חשה בלחץ של החברה מאחוריי... זה מצחיק, לכל אחד עוברת מחשבה טיפשית בראש שאנחנו עלולים לא לצאת מפה... נאבד לנצח במחילות המסתור.. ומישהו אומר, אם רוני בראש אני רגוע.... מצחיק, הרגלים רועדות גם לי... אחרי דקות ארוכות וזחילה שנמשכה זמן רב... מודה: איבדנו את תחושת הזמן, אני עוברת מעקף ורואה אור, אור בקצה המחילה... "אור, חברים, אור" אני שומעת את גניחות השמחה שלהם... ניצלנו...

ומשם המשכנו לטייל, וגם קינחנו במסעדה נחמדה עם יין טוב...בעודנו יושבים במסעדה, בנצי מתקשר, "שיט, יש לו יומהולדת ועוד לא התקשרתי לברך" אני עונה "מזל טוב, הקדמת אותי" אני מנסה לרכך את המצב... "כן, כן... " אומר בנצי וכשהוא שומע איפה אנחנו אני מרגישה שהקנאה מציפה אותו... "למה לא אמרתם?" "אתם עם הילדים, אנחנו ביום שהילדים לא איתנו, זה טיול לגדולים בלבד" אני עונה ומיד מציעה, "אבל אחרי כיפור, ניסע, עם הילדים, סגור?" בנצי מזמין להרים איתו כוסית בחוף הים בשעה תשע וחצי, "תבואו?" "בטח שנבוא" אבל מה עם המסיבה שאחרכך.... "סגרנו שהולכים לרקוד באחת עשרה וחצי" ואני עוד חשבתי לנוח לפני.... איפה...

בשעה ארבע בבוקר נכנסתי למיטה, ארבע ושתי שניות הייתי בחלום ה-8. אבל רגע לפני חשבתי לעצמי, וואללה , כל העניין הזה של הגיל... זו רק קונספציה, לא?

.