כותרות TheMarker >
    ';

    סיפורים וטיולים ועוד כמה דברים

    סיפורים קצרים, ושירים לעת מצוא פרי עטי, טיולים בארץ בכלל ובשביל ישראל בפרט.
    ועוד כמה דברים שפגשו אותי.

    0

    עץ התות

    42 תגובות   יום שלישי, 26/1/10, 17:55

    עץ התות  - מאת אחאב בקר

     

    "מה אתם רוצים ממני ?" היתמם דניאל.

    "תראה מה עשית לחולצה החדשה שלי!!, כתם תות לא יורד בכביסה, הרסת אותה, עכשיו תשלם".

    חיכו לו ליד בית הספר בדרך לביתו. "המקובלים" של כיתה ו' 2 ועוד שניים מהכיתה המקבילה. תיק בית הספר על גבו, יהיה קשה לברוח בריצה, אין סיכוי. הם רבים גדולים  ומהירים. בהפסקה הגדולה טיפס על עץ התות שליד אולם הספורט בבית הספר. משם זרק תותים חמצמצים ומכתימים למי שביקש, וגם על מי שלא. הילד שחטף תות בעין, החל לקלל ולהסית נגדו. עכשיו, חיכה לו עם חבריו כדי לסגור חשבון. שער בית הספר כבר רחוק, והדרך חזרה חסומה כבר על ידי ילדים נוספים. שישה נגד אחד, לא יוותרו לו.

     

    "רק צחקתי, מה אתה עושה עניין"

    ניסה דניאל להקל בעונש. אך  ללא הועיל. חטף מה שחטף, צרח כאילו שוחטים אותו ואף זכה למידת רחמים מסוימת. עבר בביתו כדי לאכול. השאיר את התיק ויצא לגבעות. אביו כמעט לא נמצא, אימו עסוקה רוב הזמן במשק הבית. דירת שלושת החדרים, התקשתה להכיל את כולם, לכן אהב לצאת, ולהסתובב בשטח ללא פחד. חלק אותה עם שתי אחיותיו ועם התינוק שישן בחדר ההורים

    מצומת הרחובות "השריון" וההסתדרות צעד  בשביל מערבה. בצידיו, פרדסים ירוקים מלאי תפוזים. השביל הוביל אל גן האירועים ומשם בין הפרדסים אל גבעות הכורכר. האזור כולו, נקרא ואדי חנין ובעברית, עמק השושנים. לפני יותר ממאה שנה הגיעו המייסדים, התיישבו, ובנו את נס ציונה.

     

    בסוף הפרדס, יצא השביל אל השטח הפתוח הפורח באביב. ראשית עלה אל הגבעה שבראשה ה"אורן הבודד". מישהו השאיר שם ספה ישנה, ישב עליה והשקיף על המושבה הטובלת בפרדסים. נקודת תצפית מדהימה. רואים מפה את רחובות, את המכון הביולוגי ואת המזבלה העירונית המעלה עשן . האורן נמוך הקומה ורחב הנוף, בלט על קו האופק למתבוננים בו ממזרח.

    הנער הרועה הבדואי שאל אותו, "תה?"  .

    "כן, איפה הכבשים שלך?"

    "בואדי"

    עדר הכבשים מלחך עשבים בעמק הקטן, שבקצהו חורשת האורנים. עד הקיץ ישאירו מעט מאד עשב יבש לשרפות. במזבלה הקרובה, נשאר תמיד משהו בוער. כמו כל שנה, רוח החמסין היבשה והחמה תלבה את האש במהירות. תוך שעות ספורות יכלו הלהבות הענקיות, את הצומח בגבעות, ויותירו שטח חרוך ומעושן. אבל עכשיו חודש מרץ והכל ירוק.

    צעד עם הבדואי בשביל עפר מתפתל וצר בין שיחים גבוהים, לכיוון האקליפטוסים הגבוהים שבואדי. השביל החולי, זרוע בגללי כבשים קטנים וטריים. קליפות העצים והזרדים התפצחו בקלות במדורה הקטנה מתחת לפינג'אן של תה מתוק וחזק.

    "תשתה , אני רוצה להעלות את העדר לעץ התות, תבוא? עכשיו יש תותים מתוקים"

    "כן אני יודע, זללתי מהעץ בבית הספר, ואפילו שילמתי ביוקר"

    הבדואים גרו בסביבה, במבנים נטושים ובפחונים. בקיץ היו נעלמים ועם בוא הגשם הראשון חוזרים.

    עץ התות ניצב לבדו, במרכז גבעות הכורכר, דליל עלים בחורף, שופע בקיץ.

    דניאל נימנם על גבו, ראשו שעון אל גזע העץ. עצם עיניו. מאזין לקולות הכבשים המתרחקות אחרי הבדואי הזקן.

    עץ התות

     

     

     

     "אוהב לטפס? בוא, תעלה אלי" נגע הקול בדניאל המופתע.

    "מי אתה?"

    "עץ התות של הגבעות, בבוקר טיפסת על העץ שבבית הספר"

    "אתה בכלל עץ, ממתי עצים מדברים?"

    "לא בדיוק מדבר, אבל אתה, יכול להבין אותי"

    דניאל טיפס בביטחון על גזע העץ הרחב והמפותל. נדמה היה כאילו יצאו מהגזע בליטות, לסייע לו לעלות.

    בהתפצלות הענפים מהגזע, התיישב. רגליו סביב אחד הענפים וגבו שעון אל ענף אחר.

    "בקיץ האחרון נשרפה פה השקמה הזקנה, היא דאגה לכל הצמחים והחיות בגבעות. אני החלפתי אותה בתפקיד" .

    "איזה תפקיד?"

    " לשמור על הגבעות ועל השוכנים בהם, מה חשבת? שיש פה כאוס? שהכל מסתדר מעצמו?. טרקטורים גדולים וצהובים נוגסים באדמה בכל יום. חקלאים ושיפוצניקים משליכים פה אשפה, תראה את השבילים, חומות של זבל סביבם. הפרדסים מרוססים ויותר מידי בעלי חיים מתים פה מהרעלים שבחמרי ההדברה. אני שומר על הגבעות ככל יכולתי"

    "אתה רק עץ תות, מה אתה יכול לעשות?"

    "לא הרבה, אני מקבל כל הזמן דיווחים שהגבעות במשבר רציני, הכבשים אוכלות את כל המרעה. ג'יפים שחצנים ורעים מנסים לטפס על מורדות הגבעות, כדי לבחון את עבירותם. חורצים תעלות ודרכים לכיעור הגבעות"

    "מה, מה כבר אני יכול להועיל?"

    "אתה מקשיב ומבין אותי, כבר הועלת, עוד תראה, יש לי תכנית. עץ התות בבית הספר לא טעה כשבחר בך, תבוא לבקר".

    המחשבות התרוצצו בראשו של דניאל.

    "עץ התות שומר הגבעות ?"

    ירד מהעץ, ומיהר לביתו דרך הפרדסים.

     

     

    בחופש הגדול, פסע יחד עם חברתו הראשונה - איריס, להראות לה את עץ התות. הלכו דרך רחוב השריון שנסלל כבר עד לרגלי  הגבעות.  שעת אחר הצהריים, רוח טובה נשבה מהים ושברה את השרב. סיימו את החטיבה ובשנה הבאה ילמדו ביחד בתיכון.

    "תראי איריס,  כל הפרדסים שהיו פה נעקרו, ובמקומם יבנו שכונות חדשות. מישהו בשם אמיליו מוגילנר הציב פה פסל שנראה כמו אליל אינדיאני ענק. וקרא לו "שומר הגבעות". היום נלך לשומר הגבעות האמיתי והמקורי"

    עזר לה לטפס על העץ המפותל. הטיפוס לא קל, הגזע רחב ואין כמעט נקודות אחיזה.

    "זו איריס המופלאה שאתה לא מפסיק לדבר עליה כבר שלושה חדשים?" צחק העץ.

    "כן היא מדהימה, אף פעם לא הרגשתי ככה אל מישהי. קצת פחדה לבוא איתי לפה. תראה כמה יפה כשהיא צוחקת"

    "אתה לא קצת מוקסם מידי" חייך העץ.

    "איריס, פעם גרו שם שתי משפחות בדואים.  לילה אחד הגיעו משאיות ופקחים וטרקטורים צהובים גדולים. " סיפר לאיריס הצחקנית, אהובת הבוסר.

     

    שביל הכורכר

    תחילת פברואר והפריחה משתוללת. אירוסי ארגמן סגלגלים, רתמים לבנים צובעים הנוף, חרציות וחמציצים, כלניות וצבעונים.הריח משכר ומענג. הגבעות רוחשות דבורים שיוצאות מכוורות המפוזרות ברחביהן.

     

    עץ התות אירח את דניאל ואת רוני, בבוקר ריחני. הבריזו מהרצאה על גיוס לצבא, כדי לשאוף את האויר המבושם ולהתייחד קצת בטבע. תחת עץ התות חיבקה אותו והתמסרה לשפתיו. שני עורבים שעופפו וקיללו, הרחיקו אותם מהעץ.

    "הבנתי אותך" סינן דניאל כלפי עץ התות. והתרחק עם רוני דרומה בשביל.

    רוני המתוקה, שכל כך אהב, נטשה אותו בחופשת הפסח ונעלמה לשנת שרות לאומי בדרום.

     

     

    ובאחד הימים שב אל העץ.

    "חם היום רואים שאתה עובד הרבה, דוקא יש שיפור במצב הגבעות, תכיר את אורית"

    "הבט בעצמך, הטרקטורים הצהובים הגדולים, חותכים את כל הפינה שליד בית עובד.

    מקימים שם יישוב חדש ומיותר, "הגבעה הבולגרית" בפי הנדל"ניסטים. ממש למטה במזרח אתה יכול לראות תשעה עגורנים בונים את "ארגמן" השכונה הכי יקרה באזור.

    עכשיו בונים וצריך הרבה תיאום ופיקוח. בעתיד יוכרזו הגבעות כגן לאומי.

    פעם בשנה מתאספים סביבי אלפי אנשים, שמעיפים עפיפונים. בשעות הצהריים כשמתחילה הרוח אפשר לראות פה אלפי עפיפונים מרהיבים בשמיים"

    "עוד מלכלכים ומזבלים כמו פעם"?

    "לאאאאאאא , הימים האיומים ההם נגמרו. לפני כמה שנים עשו מבצע ניקיון, הטרקטורים הצהובים והמשאיות, הוציאו מהגבעות אלפי טונות של פסולת. חלק מהאשפה, הטמינו במחצבות כורכר נטושות ובכך שיחזרו חלק  מתוואי הגבעות המקורי. הג'יפים השחצנים נרגעו קצת. חטפו כמה קנסות על ירידה מהשבילים. יש גם מטיילים שמעירים להם. מישהו, סימן פה את שביל ישראל, אבל כבר שינו את התוואי אז לא באים לפה יותר "שביליסטים" מטורפים שהולכים בו. בכלל עשיתם בבתי הספר עבודה נהדרת, מרגישים שינוי לטובה בגבעות. המזבלה העירונית נסגרה. הייתה לך זכות גדולה לסייע בשינוי. יפה אורית שלך, גם חמודה "

     

    "נו טוב, אני רק סייעתי מעט, את הרוב עשו אחרים"

    "אנחנו מתכננים  טיול ארוך בדרום אמריקה, מייד אחרי השחרור"

    "סעו  , תיהנו, אני רק שומר פה"

    "למה אני שומע ציניות בקולך?"

    "כלום, אתגעגע אליך"

    "אני כבר מתגעגע, מזל שאורית לא קולטת אותנו" חייך דניאל.

    אירוס הארגמן

     

    "כבר חזרת?" צהל עץ התות

    "עברתי לגור בדירה עם שותף, לא רחוק מפה, בשכונת רמת בן- צבי,אני לומד במכללה באשדוד תעשייה וניהול.

    השותף נחמד רק שאתמול הודיע לי שעוזב"

     

    "אין אורית ?"

    "אין אורית, ידעת על זה כבר אז"

    "לא יכולתי להגיד לך " אתה מבין למה.

    "כן, כן, אתה רק עץ תות ששומר פה על הגבעות, יכולת לפחות לרמוז או להזהיר"

    "לא הייתי בטוח, אמרו לי לא להתערב"

    "נו טוב, יכול היה להיות יותר גרוע, בסך הכל ראתה את האור, חזרה בתשובה וכבר נשואה ובהריון, עם בטן מוארת. בטח תלד המון ילדים קטנים ומוארים כמותה"

    דניאל התיישב על האדמה, גבו שעון אל גזע העץ. שאף את אויר הים שהביאה הרוח המערבית. מחשבותיו נדדו לטיול המיוחד והמקסים באיי הגלאפגוס. שטו בספינה מאי לאי שבעה ימים. שותפיהם לטיול ביאכטה הקטנה היו  זוג גרמנים, שני גברים אנגלים והאור. אורית פשוט הסתנוורה ממנו. כשירדו מהיאכטה אחרי שבעה ימים ושבעה לילות הלכה עם האור. סוף כואב לטיול נהדר.

     

    "הדירה שלך מרווחת?"

    "למה" ?

    "בוא תעלה למעלה, אחר כך תבין"

    בסיועו של העץ דניאל טיפס אל חברו הטוב , עץ התות.

    "עכשיו תשב בשקט ותשתוק"

    "אני שותק פה למעלה כבר שעתיים"

    "אל תדאג, דברים טובים לא קורים מהר, חכה ותראה" ענה עץ התות.

    "ששששש.....תעלה גבוה יותר אני זקוק למקום שלך"  רטט העץ.

     

    חורשת האורנים

    איילת באה לבדה, משקפי שמש על פניה, שערה הארוך, אסוף בקשת סגולה.

    יצאה מחורשת האורנים ופסעה לאיטה. הגבעות הסמיקו לקראתה. צידי השביל פרחו בהתרגשות ככל שהתקדמה. הביאה איתה משב של ניחוחות פריחה. כשהגיעה, מתחה איבריה מתחת לעץ התות, והקשיבה לעליו המרשרשים בהתרגשות.

    נשימתו של דניאל נעתקה. כמה יפה היא.

     

     

    "אף מילה" לחש העץ לדניאל.

    "שומעים אתכם", צחקה איילת.

    "אותנו" ? שאל העץ ?

    "כן, סיפרו לי עליכם, הרבה דברים, גם עליך וגם על דניאל המסתתר למעלה"

    "מבינה  בעצי תות?"

    "כן, מילדות.  הגעתי לפה בהמלצתו של עץ התות מהמסעדה שברחובות"

    עלתה בזריזות והתיישבה ליד דניאל.

    "מחפש שותפה לדירה?"

    עץ התות זרח מאושר, עליו רשרשו, וענפיו התנועעו בשמחה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (42)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/8/15 07:12:
      אוהו החזרת אותי לנוף ילדותי בכפר סבא, כשהיינו מטפסים על עצי התות, כדי לקטוף מפרים. והפרי נזל והרטיב, וצבע את החולצות בסגול.
        13/8/15 01:47:
      סיפור יפה מאד.... והכתיבה.....נהדרת. מזכיר את העץ הנדיב שליווה את הגיבור בתחנות שונות בחייו, ולי אישית מזכיר את עץ התות שנמצא בחצר בית ילדותי...נהגנו לטפס עליו, לקטוף תותים ועלים לתולעי המשי :) איזו נוסטלגיה, געגועים לתקופה יפה ....
        21/3/15 12:57:

      איריסים. יפות עיניה.

       

      ''

       

      תותים ולא מעץ לא יכולה להביא עכשיו 

      אבל ביס אתה יכול לקחת בתמונה שיש בתגובה שם קריצה

      יופי של סיפור!!
        28/12/11 21:52:

      מתי יוצא הספר לאור ?

      וגנבתי לך את תמונת האירוס ......

        24/12/11 10:43:
      יש לך כשרון לספר סיפור:)
        10/2/11 10:36:
      חשבתי שפספסתי לך פוסט שנכתב לפני פחות מחודש
      הממ - לא. מזל!
      ואני עוד אשוב לקרוא על העץ של התות.
      כי אוטוטו מגיעה העונה - וזה טעים!
        9/2/11 23:47:
      יופי של סיפור. כמי שגדלה באזור, יודעת בדיוק על מה אתה מספר.
      תודה אחאב אבל לא יכולה לככב פעמיים באותו יום
      לאה
        17/10/10 19:23:
      שבתי וקראתי
      שמה דגש על הפאן האקולוגי
      מרעה לא מבוקר, שריפות לא מבוקרות, טרקטורים הבועלים את הקרקע בלי חשבון, אשפה ופסולת המושלכת בלי משים, חומרי הדברים באזורים חקלאיים המזיקים לחי ולצומח הלא מתורבתים באזור
      יש הרבה מה ללמוד על עצמנו כיצורים אנושיים, על הטבע הצמחיה והחי כיצורים עם צרכים ביולוגיים מינמליים הדרושים להמשך קיומם... קיומנו אנו כחלק מהמארג הטבעי

      מצויין הסיפור הזה,
      שווה להתעכב על הפרטים הקטנים כגדולים...

      אשוב מחר לנצנץ בכוכב... חוק 24
        17/10/10 17:53:

      סיפור מאוד מאוד מרגש... ומה אין בו... ?
      השתובבות של גיל הנעורים המוקדמים, התבגרות, גיוס, טיולים שאחרי....
      אהבה, אהבת בוסר
      ומעל לכל האהבה לטבע, לשבילי הארץ, לצומח, לעצי התות
      שמירה על אתני הטבע, האנשה מוחשית רגישה של עץ התות, ממש אפשר לנהל איתו דו שיח, סיפור של מתבגרים אל ועל מתבגרים, מערכות יחסים בינאישיים, ואקולוגיים סביבתיים

      אולי מהראשונים שלך, אבל מהטובים, ה"ראשוניות" לא פוגמת מהנאה שבקריאת הטקסט

      נהנתי מהטיפוס במעלה הגבהות אל אמירי העץ

      תודה ידידי

      מרינה

      [הערה טכנית :תקן מקומה של התמונה הראשונה, היא מכסה חלק מהפסקה שם, נאלצתי להשלים לבד החסר שם... ]

        1/2/10 23:23:

      מוסיפה את מחיאות הכפיים שלי ליצירה מקסימה
      .

      כתוב מקסיםםםם, תענוג לקרוא

        31/1/10 17:48:

      סיפור יפה!
        31/1/10 00:01:


      מקסים !

      זיכרונות ילדות, נערות, בגרות ואהבה...

      תענוג.

        29/1/10 22:26:


      יופי של סיפורים יש לך !!!

      אהבתי..

        29/1/10 22:18:

      מקסים מקסים מקסים!

      איזה יופי של ספור ויופי של כתיבה, מחבר לאדמה ולטבע וללב.

      נהניתי מאוד..לא יכולה לככב כי לא מרשים פה יותר מפעם אחת ב24 שעות...

      שולחת לך כוכב דמיוני גדול ומנצנץ.

        29/1/10 10:12:


      תודה יקירי..

      אוהבת איך שאתה כותב...

      חיבוק ענק וכוכב

      מתובלת

        29/1/10 08:24:

      אחאב

      הסיפורים שלך מרגשים וכתובים נהדר

      אך יותר מכך

      שזורים בהם אהבת האדם והטבע

      ומה עוד צריך?

      להתראות ביום שלישי

      אריאלה

        28/1/10 23:10:


      תודה על התגובות האוהדות

      מחמם ונותן דלק לעוד

       

        28/1/10 22:58:

      לאחאב מרמיאב,

      סיפור עם קסם של מסתורין עם נופי טבע אמיתיים ונשמה של בני אדם.

      בידידות,

      רמי

       

       

        28/1/10 21:48:

      אחאב,

      סיפור נהדר עם טעם מתוק בפה.

      והסוף - אפילו העביר בי צמרמורת קלה.

      בקיצור - נהניתי.

       

        28/1/10 19:36:

      כוכב

      סיפור מקסים חג שמח :))

        27/1/10 22:45:

      טו בשבט הגיע

      חג לאילנות ולאוהבים

        27/1/10 21:49:

      מקסים ביותר*..נהניתי
        27/1/10 20:50:


      אמיליו מוגילנר הוא פסל שגר בחווה בכפר גבירול - רחובות.

      יש לו פסלים כאלו בהרבה מקומות בארץ

       ואת עץ התות את יכולה לראות....

      דניאל - יפה לך :)

        27/1/10 20:44:

      סיפור מקסים, כתיבה נפלאה

      וצירוף מקרים מעניין: בספרי

      שעומד לצאת לאור מופיעה דניאל, עץ תות

      ביתה השני, ו...אמיליו השומר שזה

      באמת נדיר. אולי זה אותו אמיליו??

      תודה לך.

        27/1/10 18:31:

      אכן היו הצלחות בצד כישלונות עם תוצאות רעות
        27/1/10 18:29:

      שלא יעלם עץ התות הזה המכתים את האצבעות

       .

      טוב שמשמרים את גבעות הכורכר האלה. עוד פנינת טבע ששיני הדחפורים עוד לא הצליחו לגעת בה.

      עד כמה שזכור לי מפירסומים בתיקשורת, ניצחו הארגונים ה"ירוקים" את חמסני האדמות ומנעו מהם הרס של חלקת הטבע הפורחת הזו, לטובת בנייה ובצע כסף.

       

        27/1/10 17:59:
      *סיפור יפה, תודה
        27/1/10 17:23:


      אחאב

      כתיבה נפלאה וזורמת

      יופי של סיפור

      תודה

        27/1/10 17:00:


      סיפור אהבה כפול שתיים לט"ו בשבט.

       

      כתוב נהדר

        27/1/10 16:06:

      היי אחאב.

       

      אתה מודע לזה שבעיניין האוביקטיביות אתה יכול לבדוק מי נתן לך כוכב?....

       

      תלחץ על הכוכבים ואז תראה.

       

      קריצה

        27/1/10 13:11:

      צטט: עדית... 2010-01-27 11:00:40


      יפה, יפה, מיוחד לט"ו בשבט....

      בחצר התיכון היה לנו עץ תות מדהים, עד היום כולם זוכרים אותו.

      היום, במקום אקדמיה למוסיקה יש שם ישיבה....

      מעניין אם תלמידי ישיבה סובלנים לעצי תות עתיקים...

       

       

      לא מתפלאה שרואה אותה כאן מלכת הטבע המים והשמים .

       

      (:

       

      טוב בשבט ועצים בכלל גורמים לי לשוב לילדות ההיא של פעם כשהטבע היה טבע ולא שורות מסודרות בקפידה של שיחים באותו הגובה.

       

      רונית (מחוסרת כעת כוכבים)

      *

      נוסטלגיה.

       

      גם אני לפעמים מתגעגעת לעץ התות הענק שהיה מול ביתי.

      לזחלים של פרפר המשי

      ולעוד...

      של ימי התום.

       

       

        27/1/10 11:00:


      יפה, יפה, מיוחד לט"ו בשבט....

      בחצר התיכון היה לנו עץ תות מדהים, עד היום כולם זוכרים אותו.

      היום, במקום אקדמיה למוסיקה יש שם ישיבה....

      מעניין אם תלמידי ישיבה סובלנים לעצי תות עתיקים...

        27/1/10 10:12:
      נהנתי מאוד לקרוא, מעולה לתקופת חג  טו' בשבט
        27/1/10 10:04:


      תודה.....:)

      הילדות שלי רחוקה מגבעות הכורכר

      ברם.....קל לי לכתוב על סביבה מוכרת

        27/1/10 09:36:

      אחאב ,

      בוקר נפלא לך

      נהנתי מקריאת סיפורך....

      חיברת את עצמך - לאהבותיך ....

      לטבע, לייצירה ולזכרון ילדותך.

      כתבת ברור ושילבת ביניהם -

      כאדם/עץ השדה - למיקשה אחת ....

        27/1/10 09:06:

      ניחוח של ילדות שהיתה ואיננה עוד.

      ובמקום של  הניחוח עלו וצמחו להם

      שכונות אורבניות.

       

      אשריך שזכית גם אתה

      לטפס על עץ התות

      ולהכתים

      בבלתי ניתן להסרה - זכרון ילדות נפלאה.

       

      התרגשתי מכתיבתך.*

       

        27/1/10 08:54:


      ממש יפה, מרגש.

      היה לי נחמד כך לפתוח את היום.

      כל הכבוד.

      זיוה    

        27/1/10 07:22:

      כמה יפה כתבת....קולח מהנה

      ושילבת ילדות בגרות ואהבה ..

      שאפו!

        27/1/10 05:15:

      צטט: להיות אמא 2010-01-27 00:25:45

      סיפור יפה לטו בשבטחיוך

       

       

      מסכימה

      יום נפלא ***

        27/1/10 00:25:

      סיפור יפה לטו בשבטחיוך

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל