לזכרה של חברתי הטובה מילדות,

נאוה פפר-נגרי שהלכה לעולמה

בליל שישי 22.1.2010

בוודאי תהיתם שלא חזרתי אליכם עם פוסט חדש

על היום השני בתערוכה.

את הבשורה על מותה פתאומי של נאוה, קיבלתי

בשבת בבוקר כשביתי המה חברים, מכרים ובני

משפחה שבאו לצפות בעבודותי, לראות מה עשיתי

בחודשים האחרונים.

מתארים אתם לעצמכם שעבר עלי יום בלהות.

הלב בוכה, הפנים מחייכות וכמו שנאמר:

The Show Must go on

לא פשוט ולא קל. קשה מאוד, מאוד לתפקד, לצחוק

ולחייך.

מבינים אתם שאין לי שום מושג מה ואיך היה בשבת

מלבד העובדה שהאנשים עברו כמו בסרט נע

ואני במרכז משתדלת לחייך, לא לבכות ולא להסגיר

וגם היו מי שצילמו בתוך הבלגן מספר תמונות

והעבירו אלי כדי שגם אתם תראו.