כמי שלעתים נקלע למקומות הומי אדם - לאו דווקא הופעות המוניות או אירועי ספורט, אלא סתם המיית אדם יומיומית כמון קניון או תחנת רכבת, וכמי שמתוכנת להבחין בקיומן של נשים יפות (תכונה אבולוציונית חשובה אך מזיקה לעתים, למשל כשהולכת לידך בחורה לא פחות יפה שלא מעריכה את המבטים שאתה לא יכול להמנע מלהגניב לפעמים לצדדים. אני הרבה פחות גרוע ממה שהייתי פעם. עבדתי על עצמי) שמתי לב, כפי שאולי גם אתם שמתם, שכמות הנשים היפות במקומות הללו גבוהה במיוחד.

אולי הדבר נכון גם לגבי גברים יפים, אבל היופי שלהם מתבזבז עלי.

יש שיאמרו שהיות ומדובר במקום בו מתקהלים אנשים רבים, הסיכוי הסטטיסטי ליופי נשי גובר.

יש שיאמרו שמקום כמו קניון מושך אליו מטבעו נשים מטופחות. מה שלא מסביר את התופעה כשהיא קורית בתחנה מרכזית.

אלו אולי הסברים הגיוניים, אבל אף אחד לא יוכל לקחת ממני את ההסבר שלי לריכוז הנשים היפות בתחנת קורנוואן בז'נווה.

דווקא כשכולנו מרוטים ומסמורטטים, מתעוררים בעצלתיים של מת-חי לספוג את העונש שלנו על חטאי ליל אמש, גוררים עצמינו קרעים קרעים אל מחוץ לדלת כולנו בלויים וכבויים, סוללות-אדם ריקות שרק החלו בתהליך הטעינה-מחדש, דווקא אז, כשכולנו מתאספים לכדי גוש אפור גדול של רפליקות של האדם הנוסע, מתאספת כמות כזו של נשים יפות למול עינינו.

לא ולא אלא שנשים אלה אינן נוסעות לשום מקום. אין להן לא תחנת מוצא ולא תחנת יעד. הן המלאכיות של הקורנוואן. פיסות אושר אסתטי להאיר לנו עוד בוקר של הזדחלות בדרכנו להניע ברגלינו את גלגלי הקידמה, לשמן את המכונה הכלכלית הגדולה כברגים אפורים וטרוטי עיניים.

איני יודע מי שלח אתכן, מלאכיות, להנעים את בקרינו נטולי הטעם. אולי אלוהים, אולי מכון פריון עבודה עולמי עלום שם ועתיר תקציב, אולי מעבדת

CERN

השכנה עורכת ניסוי סודי ביצירת זן מוצלח יותר של בני אדם.

אני רק יודע שאתן כאן. חולפות משומקום לשומקום, מרפרפות על פני המותשות בכנפיכן חסרי הרבב, ואני מודה לכל אחת ואחת מכן על נשיקת הבוקר טוב שאתן מעניקות לתודעה שלי.