בתמונה למעלה: החביאה את הכרטיס ולא מאפשרת אפילו חיפוש

גבירותי ורבותי - ה כ ר ט י ס ן

כשאתה נוסע באוטובוס זה ממש לא משנה מה השעה וכמה לא ישנת אתמול - אם שמת ת'עצמך על איזה מושב - בא לך לישון את זמן הנסיעה, או לפחות לחייך בעיניים עצומות אל החלום הקצר המתהווה לרעש המנוע שמסתיר היטב את כל החשקים והסצנות המתהוות בראשך. מן הסתם זהו חלום אירוטי על איזו דמות שתפגוש עוד חצי שעה במשרד או חלום בלהות על הקריזה היומית של הבוס שיוצא קיצפה דווקא על המזכירה מהחלום הראשון ואיך אפשר לבצע בה את זממה כשהיא נעלבת ככה מהבוס על הבוקר - בעיה.

אז אתה שם את הראש, לצידך עלמת חן עם מחשוף נדיב ועיניה בספר התהילים שהיא קוראת. מה הטרנד החדש הזה, פסוקי תפילה בין שפתיים חושניות שנועדו לאהבה. זו תופעה ממש. הן מתיישבות במיטב החצאיות והחולצות הפתוחות קמעה, תמיד לידי, מייד פותחות ספר תהילים קטן והפה מתחיל לעבוד במרץ...לכיוון הפסוקים other than הפשוקים. עיניהן חצי עצומות, נשימתן כבדה והשפתיים מרקדות בין המילים - נשמע כמו פונטציאל מבוזבז משהו. נו טוב, אני מכבד את רצונן להתעלם ממני ולעשות אהבה עם אלוהים ושוקע לי שוב בחלום היומי, מגביר את המוסיקה באזניות ונהנה מהנסיעה.

או אז הוא בא. הכרטיסן.
"כרטיסים לביקורת" זה המשפט הקבוע. נו מה כבר יגיד, "יום נפלא לדגי הבננה?"

וואאללה..תארו לעצמכם כרטיסן תרבותי כזה..מלא ציטטות וכותרות של סופרים ידועים ממנו..או כזה שפוצח בשירה קלה תוך כדי הבדיקה הכל כך מיותרת הזו של הכרטיסים. תמיד, אבל תמיד כשהוא מאלץ אותי לחפש את הכרטיס אני נתקל בעשרות ניירות שאני לא ממש צריך אבל כאלה שהתמקמו לי בכיסי ובין רגלי ולא התכוונו לזוז לעולם. תמיד הוא בא כשהמכנסיים נצמדו לי בדיוק במקום הטוב ולא ממש בא לי להפריע לפעילות שהחלה שם בלי שום קשר - אליו או אלי למשל. אבל מה לעשות שהוא מתעקש. עומד שם וממתין. תמיד תהיתי מה ייעשה לזה שייתפס בקלקלתו...אויה! לא קנה כרטיס...או לא קנתה!!!! ועדיין נוסע/ת באוטובוס...מה אני הייתי אומר לה במקומו - רדי מייד מהאוטובוס? רדי, מייד ועזבי אותך מהאוטובוס?

אני חושב שאם היו מציעים לי לבחור בין שני המקצועות המוזרים: זונה או כרטיסן, לא בטוח שהייתי בוחר באחרון. לא מעשי המקצוע הזה..לגמרי לא מעשי. לעתים אני קצת מרחם עליהם...הם מחכים שעלמות החן יפסיקו לקרוא את הפשוקים שלהן וימצאו כבר את הכרטיס לביקורת. הם מתים הרי לסיים את העבודה הזו בלי בעיות, בלי נוסעים שלא מוצאים את הכרטיס...הם סלחניים תמיד כלפי אלה שלא מצאו את הכרטיס, "לא נורא, אז בפעם הבאה תשמרי עליו במקום קריר ויבש כן" למי אכפת בכלל מהכרטיס הזה...אין יור מאדר פליזזזזזז תמצא כבר עבודה אחרת אולי?

ואז הוא פונה לאחור מסמן איזה וי ברשימה שלו ואנחות הרוווחה של כל הנוסעים נשמעות חרישית...

האוטובוס ממשיך לסוע ואהוד ממשיך ושר לי בתוך האוזניים, שתיים. עוד מעט ארד בתחנה ואגיע למשרד. המזכירה תאמר לי בוקר טוב קריר - היא יודעת בכלל שנסעתי איתה באוטובוס על אותו כרטיס?