איך יוצרים קשר חברתי? כשתינוק נולד הוא בוכה. הוא יודע שאמא שלו תבוא אליו, אם היא אכן באה אליו. הצורך שלו מידי והוא חייב לספק לעצמו את קיומו. זה השלב האגואיסטי. הילד הפעוט כבר יודע שלפעמים אמא לא יכולה לענות לו מידית והוא צריך לחכות קצת. ומבוגרים? לדעתי תכלעס, אנחנו יושבים כולנו מול המחשב. היום יש פחות קשרים ממש בלתי אמצעיים. פחות אנשים יושבים למטה כמו שנהגו לעשות כשהייתי קטנה. השכנות היו יושבות למטה ומקשקשות. היום מתחת לבניין שלי הדבר היחידי שמטייל זה חתולים. בגינה הקטנה ליד הבית יושבים נערים עם נרגילות ולא תמיד נעים לבוא עם ילדים קטנים. צריך ללכת לפארק העירוני. וכשכולם רודפים אחרי הילדים שלהם, הם בטוח לא ידברו עם סתם מישהו. אז איך מכירים אנשים היום? אנשים אמיתיים, לא אוואטרים?
אני חושבת שהפכנו כולנו למין סוג של אוואטרים. אנחנו חיים בעולמות מקבילים. עולם המציאות ועולם האינטרנט בו אנחנו ממציאים את עצמנו כל פעם מחדש. לא כל אחד יכול להשתחרר מדמות האוואטר שלו ולחשוף את עצמו לקהל רב. אז אתה בבית מול המחשב עם כל המדיה העצומה שמאפשרת לך לתקשר עם אנשים, בעצם האם אתה ממש רואה אנשים? ודבר נוסף. הרבה רוע שיש באינטרנט. אנשים פונים לפורומים לעזרה ומקבלים תגובות איומות. מה מרגיש אדם כזה שפונה לפורום פתוח ומקבל תגובות מתלהמות, כמו: אתה משוגע, לך לטיפול וכולי. מסכן אני חושבת לעצמי. עדיף שלא היה פונה לפורום הזה מלכתחילה...
אינטרנט - עם כל הטוב וגם עם הרע. |