טוב, נו, ניסיתי את הטוויטר הזה, ולמען האמת עוד לא הבנתי במה מדובר. התחלתי לעקוב אחרי כמה, ויש לי אפילו עוקב אחד משלי, הצלחתי למצוא את האפליקציה שמעדכנת אוטומטית את פייסבוק בציוצים מהטוויטר, אבל בגדול מה שיש לי לומר זה: מה הביג דיל פה?! אומנם אני אוהבת לדבר ולא ששה לרעיון להגביל את עצמי לכך וכך תווים או הברות, אבל המיקרובלוגינג הזה וכל הרעש שסביבו - בכלל לא המצאה חדשה. הכורח לתמצת את הרעיון הכללי למספר תווים מצומצם נולד הרבה קודם לכן, למשל ביצירת כותרות בולטות לחדשות, והפך לנחלת הכלל עם הSMS. כולנו (חוץ מאמא שלי שעוד לא יודעת לסמס...) מיקרובלוגרים, לא? לפחות במובן של לבחור את הטסקט המתומצת שיכיל כמה שיותר מידע. מלבד המוהל ששלח לנו הודעה באורך הגלות מה להכין לקראת הברית, והתפרסה על פני 5 או 6 הודעות נפרדות, לרובנו ישנה נטיה לצמצום (שנובעת מן הסתם מאי הרצון להיות שותפים ביצירת הרווחים של חברות הסלולר כל עוד אנחנו לא שותפים גם בהנאה מהם). ועד כאן הגיג בוקר שעלה לי מייד לאחר ששלחתי הבוקר את ההודעה: "חייכן", וזאת להבדיל מההודעה של אתמול, שהיתה קצת פחות אופטימית: "או ישן או יונק או בוכה". אז מסתבר שכבר מזמן יש לנו, מבלי שידענו, מיקרובלוגינג המשפחתי משלנו, שכולל לאחרונה את כל תולדות משפחתנו המתרחבת. החל מ"ציוץ" כגון: "מזל טוב, אחיין חדש, רק 2.200 ק"ג..." שנשלח לאחיי דקות לאחר הלידה, ודרך: "עכשיו בנשיונל גאוג': גור קנגרו יונק רצוף עד גיל 6 חודשים, זה מה שצפוי גם לי?", והתגובה שציפצפה לי במכשיר לאחר כמה דקות: "אין ברירה, כדאי שתתחילי לגדל כיס". זהו, מיקרובלוגרים גאים אנחנו, גם אם "הוא (אנחנו) בכלל לא ידע שהוא כזה". ואגב - כאן, בארוחה העסקית שהתפרסמה רק לפני שנה, כלל לא התייחסתי לנושא של טוויטר עסקי, מה שהופך את הארוחה הזו למיושנת ולא טרייה בעליל! |
תגובות (2)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ולא סתם אחד, בוא נעשה לביז כבוד!
הכל בשורה תחתונה היה קיים...נותר רק האחד שהפך את זה לסטארטאפ.