אנשים שכחו מהי משמעות האהבה. שכחו להרגיש אותה, לחיות אותה, ללמוד אותה, להתחבר אליה. כולם חושבים חיצונית מידיי, אגואיסטי מידיי, חומרני מידיי. עצוב לי מידיי.

בודדים הם אנשי האהבה שנשארו כאן. בודדים.

הם חולמים על עולם טוב יותר, עולם אוהב יותר, מרגיש יותר, כואב פחות, שמח כמה שיותר. אני חולמת איתם, משתוקקת למגע של לב אנושי. לא זוגי. אנושי. בכלל.

כולם מחפשים אחר העושר, הממון, הכותרות, החיטובים הגופניים, היופי הזועק, השקר בדמות מעטפת גוף שהחליטו שהיא ה"נכונה".

בודדים הם המסתכלים פנימה ומבינים את מהותנו כאן בעולם. את נשמתנו המבקשת חום, אהבה, אמת, כיוון, נתינה וקבלה.

אני רוצה להקים עמותת אהבה מיוחדת.

אני רוצה לשלוח אל כל אחד ואחת מקוראי וקוראות שורות אלה, להתאחד למען האהבה בעולם הזה.

היא הפכה לזן נכחד.

ואנחנו, אנשי האהבה- הלא אנחנו- זן נדיר.

אך איננו ציפור משונה. אנחנו כאן כדי להיות, אנחנו כאן כדי להבהיר לאחרים, נטולי ההסתכלות הפנימית- מהי מהותם כאן בעולם.

אנו כאן כדי להעניק להם את החום הזה, אותו אינם מכירים כלל.

 אנו כאן למענם.

אנו כאן למעננו.

הצטרפו אליי.

באהבה מלאת כנות,

שרונה.