החיים יפים
"לכל איש ולכל אשה...", כך אני מאמינה קיים ,קו
האופק האישי היחודי לו . באימון יש לכך שמות כמו חזון או חלום ... עלי , באופן אישי חביבה המלה ייעוד . אבל גם המושג אופק והצפייה אל עבר קו האופק האישי שלנו , נשמעת לי כמו משהו ששווה ואף ראוי לחיות למענו . אחד הדברים החביבים עלי באימון היא היכולת, ללוות אנשים בדרכם אל קו האופק האישי שלהם . ואגב, גם המסע לשם הוא חלק מהעניין ... אז לכבוד האופק של כל אחת ואחד מאיתנו , אני משגרת אל חללו של עולם את הבלוג שלי ...
פוסטים פופולאריים
-
הלוואי הלוואי והייתי יכולה להבין
5/2/11 | 1591 צפיות
-
בטרם
28/10/07 | 1298 צפיות
-
קמטי התות
28/2/08 | 1419 צפיות
-
לאן.../יעל פריאל
18/3/09 | 677 צפיות
-
תמיד לעת ערב / יעל פריאל
24/10/10 | 1393 צפיות
-
הזמנה לאימון אישי בקבוצה קטנה
6/2/09 | 2439 צפיות
פוסטים אחרונים
- בוקר טוב, והרי עיקר החדשות יש לי סדנה נפלאה מחר, והיא בהחלט אופטימית 18/3/15
- פורים ונהנים :) :) 6/3/15
- מסר בשיר, יפה לכל עת 23/2/15
- ביקור געגוע - ד"ש עם שיר 18/2/15
- מפגש מיוחד שלך ובשבילך באהבה 23/11/14
- סדנה חגיגית, מפתיעה ומרתקת !! 13/10/14
הפרפר, גינה, כל מיקרה...
יום הזכרון הבינלאומי לשואה. מקשיבה לנאום המרגש של שמעון פרס בברלין היום, הסיפור האישי שלו על סבו שכל כך אהב ובטליתו היה מצטנף בבית הכנסת, אותה הטלית שעטה על עצמו, כשצעד בראש קהילתו, בהוראת הנאצים לבית הכנסת. בית הכנסת הבנוי עץ, שברגע בו נכנסו אליו כל היהודים ננעלו שעריו והועלה באש ...
שווה להקשיב לנאום השלם. פרס כמו פרס, נציג נאמן של כבוד לעמנו בעולם.
ואני מבקשת להביא לכם שני שירים, שנכתבו על ידי ילדי גטו טריזנשטאט בין השנים 1944-1942. בגטו זה נעשה נסיון לדובב את הילדים באמצעות כתיבה וציור. בספר "אין פרפרים פה" קובצו שירים וסיפורים של ילדי הגטו, המבטאים את את עולמם המייסר והמבעיט. השירים נכתבו בצ'כית ותורגמו ע"י לאה גולדברג. הספר יצא לאור ב- 1966 וערכו אותו חנה וולקוב ואבא קובנר.
הפרפר / פוול פרידמן
אחרון היה, אחרון האחרונים, וכה שבע, מר וססגוני - אשר, אולי אי שם בזרוח שברירים של לובן אבנים נראה צהוב, ובשאתו כנפיים מעלה- מעלה עף לנשק את אחריתו של עולמי.
זה שבועות שבעה שפה אני - "גטואיזרט" - פה מצאוני יקירי. קורא לי פרח שן הארי גם פה, והערמון שבחצר בלובן פריחתו מושיט אלי כפו אבל פרפר אני פה לא ראיתי. וזה היה האחרון. אחרון האחרונים. כי פרפרים אינם חיים בגטו.
גטואיזירט - כלוא בגטו.
פוול פרידמן, שכתב שיר מקסים ועצוב זה, המנבא את העתיד הצפוי לגטו, בו אין אפשרות לפרפרים לשרוד, נרצח באושוויץ בספטמבר 1944.
גינה / פרנטה בס
קטן, אך מלא ורדים הגן, הולך לו בשביל ילד קטן ילד חמוד יפה כניצן, כשיפרח הניצן, לא יחיה כי ימות אותו ילד קטן
פרנטה באס, שכתב את השיר "גינה" נולד ב- 1930 וב- 1942 היה בגטו טריזנשטאט. בסוף 1944 נרצח באושוויץ. השיר נשמר בכתב ידו עם עוד שבעה שירים בחתימתו.
ועוד שיר אחד של אחת המשוררות, האהובות עלי ויסלבה שימבורסקה. מתורגם מפולנית ע"י רפי וייכרט.
כל מיקרה / ויסלבה שימבורסקה
יכול היה לקרות. חייב היה לקרות. קרה מוקדם יותר. מאוחר יותר. קרוב יותר. רחוק יותר. קרה לא לך.
נצלת, כי היית ראשון. נצלת, כי אחרון. כי לבד. כי אנשים. כי לימין. כי לשמאל. כי ירד גשם. כי נפל צל. כי שרר מזג אויר שימשי.
מזל שהיה שם יער. מזל שלא היו עצים. מזל שמסילה, וו, קורה, בלם, מסגרת, סיבוב, מילימטר, שנייה. מזל שתער, צף על המים.
בגלל, מאחר ש, ובכל זאת, אף על פי. מה היה אילו יד, רגל, בצעד, כחוט השערה מצרוף המיקרים.
ובכן הנך ? היישר מהרגע הפעור עדיין ? ברשת הייתה עין אחת, ואתה דרכה ? איני יכולה להפסיק להתפעל, מלאה בשתיקה. שמע, באיזו מהירות הולם לי ליבך.
לזכרם ולזכר בני משפחתי, שלא זכיתי לפגוש מעולם וניספו בגטו וורשה ובאושוויץ. |
תגובות (28)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה לך על הביקור :) !
נעימה התדה הזו שלך.
יעל.
כן בהחלט...
ושימבורסקה גם ביקרה כאן בארץ
והקריאה משירייה, מאד מרגש לשוחרייה.
תודה שביקרת :) !
תודה.
השורה 'אין פרפרים פה' נהפכה לקנון
והיא מופיעה, בין השאר, בגגו של מוזיאון יד לילד
שבבית לוחמי הגטאות.
לילדים יש ראיה נקיה ושלושת המילים האלה
מקפלות את העולם האחר והבלתי אנושי שהיה שם
יותר מהרבה ספרים ומחקרים שנכתבו גם יחד.
ושימבורסקה, נזכיר, חתנת פרס נובל,
פולניה נוצריה.
תודה שהבאת.
היי אשכר, קראתי שוב את תגובתך
כדי שאענה במדוייק ולא מהבטן.
ראשית, חבל לי שפוסט כזה , המתמקד בזכרון
מצליח ליצור בקרבך אמביוולנטיות...
אולי ראוי היה שתפרידי בין זכרם של בני משפחתינו,
קורבנות השואה ושל כל אותם אומללים, שמצאו את מותם
בדרכים מדרכים שונות, שעד היום קשה להעלותן על הדעת
ולהשיגן ובין ההתיחסות של החברה הישראלית לנושא.
כשהייתי ילדה וכמי שגדלה תמיד עם תחושת היעדר
וחסך בדודים, דודות, בני דודים, סבים, בקיצור משפחה
ועם הידיעה, שהייתה לי משפחה עניפה, שהושמדה
למעט אמי וסבתי, הייתי מנסה לדמיין לעצמי אם הייתי ילדה
אז, באותה התקופה, איך הייתי מצילחה לשרוד ?!
אבל כל אימת שניסיתי לדמיין, נעצרתי כי המראות
והתמונות היו קשים מדי כדי שאמשיך לצעוד איתן בדימיוני.
ככל שבגרתי וקראתי עוד ועוד חומר על האירועים בשואה,
כל המהלכים לפני ותוך כדי ועל הנעשה בגטו וורשה
שלא לומר באושוויץ, אין כל דרך אלא לקלוט - שתרצי
או לא היינו קורבנות ! היינו, הכוונה העם היהודי
וכל מי שרק הריח ממנו צל יהדותו, בגנום המשפחתי
שלו. היינו קורבנות לתכנית השיטתית והמאד מתוכננת,
שנקראה "הפתרון הסופי ". נכון, בדרך גם נרצחו, עונו
והושמדו כל מתנגדי המשטר. גרמנים, פולנים ובני
לאומים נוספים וכמובן צוענים והומואים, אבל השואה
ומי שקצת קרא (קצת ) כוונה לצערנו, ראשית לכל
כדי למחות ולהשמיד את היהודים מעל פני האדמה.
לעניין הקורבנות, בתוך התנאים הבלתי - אפשריים
שהיו שם כל סיפור הוא סיפור גבורה.
כל ילד, שהבריח את שערי הגטו כדי לחזור
עם כמה תפוחי אדמה בכיסיו לאימו או אחיו
הקטנים, כל אם שהגנה על ילדייה בגופה
וחסכה מפיה מכלום שהיה לה, כל אח, אחות
איש אישה, שהצילו בן משפחה או קרוב
בדרכים שונות, מלאות תושייה וגבורה.
כולם היו אחד אחת, קורבנות וגיבורים.
גיבורים בעל כורחם.
וזאת, בלי להזכיר את הנערים שיזמו
והוציאו לפועל את המרד בגטו וורשה
ולא רק שם. את הקשריות שהתחזו
לפולניות והעבירו הודעות. את הלחימה,
כדי למות בכבוד, כבנים גאים לעם היהודי.
צר לי אשכר, אם אני נשמעת לך פאטית,
אך זוהי ההיסטורייה. יכולה להעביר לך
הרבה חומר קריאה, כדי שתחליטי לבד
האם היו קורבנות, האם הייתה גבורה,
האם דברי מלאי פאתוס ?! האם דברייך
הם בכלל במקום, בהקשר לפוסט זה ?!?!
ההיתיחסות לשואה והשימוש שנעשה בה
לצרכים שונים במהלך השנים, שייכים לדיון
אחר לגמרי. אם תרצי ננהל אותו בהזדמנויות
אחרות. ביקורת, בעיקר באשר ליחס כלפי
הניצולים מקום המדינה ועד ימינו אנו,
לא חסרה גם לי.
תגובה מרגשת ליריתו"ש
רק מי שהיה שם, יכול באמת לגעת בהבנה, עד
כמה כל מקרה של הישרדות היה נדיר וחריג, במכונת
ההשמדה המיומנת והשיטתית מבית היוצר של גרמנייה הנאצית.
אגב, שמעתי בת לניצולת שואה שאומרת, מהשואה אין ניצולים
איש לא ניצל, יש רק מקרים של הישרדות.
ולאור מאורעות השואה, דברייה בהחלט ברורים.
תודה לך לביקורך, ותגובתך המרגשת.
כן יקירה, חשוב לזכור ולהזכיר,
הרי אילולא השואה היינו רבים רבים היום
וגם ללמד את לקחי השואה ובכלל זה
ערכים של אנשיות והומניות ושמירה על
כבוד האדם באשר הוא, וללא קשר
לגזעו, דתו, הלאום שלו או צבעו.
כן, והמילים חוסר אונים משווע מתגמדות,
לנוכח הארועים באותן שנים ארורות.
תודה לך יהודית יקרה, פוסט מהלב.
בהחלט ! ידוע, כי רבים מהולכים
או נכון יותר לומר - המולכים, בדרכם האחרונה למשרפות
חרטו בציפורניים - לזכור ולא לשכוח.
יהי זכרם נצור בליבנו לדורי דורות.
ועוד משהו , לתומי חשבתי שביום השואה הבינלאומי יזכירו כאן את הקורבנות הבינלאומיים של הנאציזים , מיליוני הקורבנות הרוסים , הצוענים , ההומוסקסואלים , הנכים , הקומוניסטים . ולא רק היהודים , למרות שגם משפחתי נשארה שם ואולי בגלל זה , זה מה שסבא וסבתא שלי שאיבדו שם את כל משפחתם הנחילו לי .
יעלי יקרה
אני אוהבת אותך ומעריכה אותך ויודעת כמה הדברים שהבאת כאן הם מעומק לבך .
אני מחפשת את הדרך הנכונה להגיב לרגשותייך ומתוך רגשותיי .
ולשמור על איטגריטי וזה לא קל כשנוגעים בנושא כל כך רגיש וטעון .
אני חצויה כלפי הדברים , מצד אחד יכולה להזדהות עם הכאב האישי שלך , כי גם אני ומשפחתי שם .
מצד שני , יש בי המון כעס וביקורת על האופן שבו הפוליטיקה חברה החינוך והתרבות הישראלית עושים שימוש בנושא השואה באופן שמבנה את התודעה שלנו לחוויה אינסופית של קורבנות יחודיים ובלעדיים .
גם אני שמעתי את פרס והאמת שהייתי מרותקת לרטוריקה שלו שהיה בה הרבה עוצמה , אבל ניסיתי להקשיב גם באוזן ביקורתית לפאתוס , אין לי שום דבר אישי עם האדם הזה , אבל פוליטית , יש לי חשבון ארוך איתו , אני חושבת שהוא אשף האופורטוניזים וחוסר האינטגריטי הפוליטי , צריך הרבה ריכוז בשביל לעקוב אחר הזיגזוג שלו לאורך השנים והאחריות שלו לעוולות המתקיימות כאן .
אוהבת אותך מאד
תודה שהבאת זאת
וכבן לניצולי שואה המילים מדברות אליי ממרחק נגיעה
חנן
יעל,
פוסט מרגש כל כך, השירים כל כך עוצמתיים, כל כך עצובים, כל כך אמיתיים.
הרי כמו שהשמחה הכי גדולה היא אצל ילדים, ייתכן שגם העצב הכי גדול הוא אצלם.
קורע את הלב לחשוב, שזה כל מה שנשאר מהם, שאושוויץ הייתה תחנתם האחרונה.
לו היו חיים היום, כמה מעיינות עשירים של ספרות היו נובעים, כמה יצירות, כמה תקות...
אני רוצה לספר לך, שאבי, אשר ניצל בשואה, גם אצלו יד המקרה שיחקה לא פעם.
עובדה היא, שהאיש חי, קיים, נושם, ואפילו עובד עדיין בגיל 80, שורד מופלא.
והשיר של ויסלבה שימבורסקה כל כך הזכיר לי...
תודה.
ב"ה
יקירתי.
בדיוק אתמול הקרינו סרט תיעודי על החפירות בסוביבור.
על איך שבעצם הנאצים עשו הכל להעלים את מה שעוללו
ופשוט שתלו חורשה בדיוק במקום שבו היו תאי גז.
.
איזה מילים אנחנו אמורים לרשום עכשיו....?
יעלי יקירתי,
התרגשתי מאוד לקרוא את השירים. הם מאפשרים מעין נגיעה מרחוק בנשמתם של ילדים שלא חטאו ושנרצחו על ידי הנאצים ועוזריהם. הם מזכירים לנו שוב כי נקמת ילד קטן לא ברא השטן.
הקשבתי לנאומו של הנשיא שמעון פרס. ללא ספק נאום ענק ומסמך היסטורי שכבר הפך לנכס צאן ברזל ויילמד לדורות.
מצדיע לזכרם של הילדים שנרצחו ולזכר בני משפחתך שניספו בגטו וורשה ובאושוויץ.
תודה על הזמנתך. חיבוק :)
יעלי היפה
תודה לפוסט החשוב
יום קשה -
תודה לשירים שבחרת
אשוב
תודה, יעל לפוסט המרגש
והשירים המיוחדים שבחרת להביא :)
הלב נקרע לי.
כתבתי..ומחקתי...
קשה לי.
מעריכה את כתיבתך ואת תוכנו.
יפה עשית...לזכרם של משפחתך..למשפחתי ולכל הניספים .
*
תודה שהבאת.
יהי זכרם ברוך
עצוב....קינה יפה ועצובה...
חשוב לזכור!!
תודה ששיתפת יקירה...
מרגש מאד יעל
את סיפורו של נשיא המדינה למדתי רק מהפוסט שלך
שמעתי הערב קטע מנאומו של ראש הממשלה שציין שגאווה לעם היהודי שהיה האויב מספר אחד של החייה הנאצית .
גם אני כמותך וכעוד רבים החיים במדינה זאת לא זכיתי להכיר את הסבים והסבתות והדודים והדודות שנרצחו באושויץ .
בתמונות המצויות בידי אימי נראה אחיה שהיה בן 8 כשנלקח מביתו יחד עם המשפחה למחנה המוות כמו הילד בתמונה המפורסמת עם הידיים למעלה אל מול הרובה של החייל הגרמני .
תודה להד הרשימה העוצמתי הזה
מחבקת את המסרים שעלו מהשירים
ואנחנו פה כדי לזכור ולא לשכוח
פוסט מרשים ומהדהד
תודה לך יעלי*
תודה על תשומת ה♥