יום הזכרון הבינלאומי לשואה. מקשיבה לנאום המרגש של שמעון פרס בברלין היום, הסיפור האישי שלו על סבו שכל כך אהב ובטליתו היה מצטנף בבית הכנסת, אותה הטלית שעטה על עצמו, כשצעד בראש קהילתו, בהוראת הנאצים לבית הכנסת. בית הכנסת הבנוי עץ, שברגע בו נכנסו אליו כל היהודים ננעלו שעריו והועלה באש ...
שווה להקשיב לנאום השלם. פרס כמו פרס, נציג נאמן של כבוד לעמנו בעולם.
ואני מבקשת להביא לכם שני שירים, שנכתבו על ידי ילדי גטו טריזנשטאט בין השנים 1944-1942. בגטו זה נעשה נסיון לדובב את הילדים באמצעות כתיבה וציור. בספר "אין פרפרים פה" קובצו שירים וסיפורים של ילדי הגטו, המבטאים את את עולמם המייסר והמבעיט. השירים נכתבו בצ'כית ותורגמו ע"י לאה גולדברג. הספר יצא לאור ב- 1966 וערכו אותו חנה וולקוב ואבא קובנר.
הפרפר / פוול פרידמן
אחרון היה, אחרון האחרונים, וכה שבע, מר וססגוני - אשר, אולי אי שם בזרוח שברירים של לובן אבנים נראה צהוב, ובשאתו כנפיים מעלה- מעלה עף לנשק את אחריתו של עולמי.
זה שבועות שבעה שפה אני - "גטואיזרט" - פה מצאוני יקירי. קורא לי פרח שן הארי גם פה, והערמון שבחצר בלובן פריחתו מושיט אלי כפו אבל פרפר אני פה לא ראיתי. וזה היה האחרון. אחרון האחרונים. כי פרפרים אינם חיים בגטו.
גטואיזירט - כלוא בגטו.
פוול פרידמן, שכתב שיר מקסים ועצוב זה, המנבא את העתיד הצפוי לגטו, בו אין אפשרות לפרפרים לשרוד, נרצח באושוויץ בספטמבר 1944.
גינה / פרנטה בס
קטן, אך מלא ורדים הגן, הולך לו בשביל ילד קטן ילד חמוד יפה כניצן, כשיפרח הניצן, לא יחיה כי ימות אותו ילד קטן
פרנטה באס, שכתב את השיר "גינה" נולד ב- 1930 וב- 1942 היה בגטו טריזנשטאט. בסוף 1944 נרצח באושוויץ. השיר נשמר בכתב ידו עם עוד שבעה שירים בחתימתו.
ועוד שיר אחד של אחת המשוררות, האהובות עלי ויסלבה שימבורסקה. מתורגם מפולנית ע"י רפי וייכרט.
כל מיקרה / ויסלבה שימבורסקה
יכול היה לקרות. חייב היה לקרות. קרה מוקדם יותר. מאוחר יותר. קרוב יותר. רחוק יותר. קרה לא לך.
נצלת, כי היית ראשון. נצלת, כי אחרון. כי לבד. כי אנשים. כי לימין. כי לשמאל. כי ירד גשם. כי נפל צל. כי שרר מזג אויר שימשי.
מזל שהיה שם יער. מזל שלא היו עצים. מזל שמסילה, וו, קורה, בלם, מסגרת, סיבוב, מילימטר, שנייה. מזל שתער, צף על המים.
בגלל, מאחר ש, ובכל זאת, אף על פי. מה היה אילו יד, רגל, בצעד, כחוט השערה מצרוף המיקרים.
ובכן הנך ? היישר מהרגע הפעור עדיין ? ברשת הייתה עין אחת, ואתה דרכה ? איני יכולה להפסיק להתפעל, מלאה בשתיקה. שמע, באיזו מהירות הולם לי ליבך.
לזכרם ולזכר בני משפחתי, שלא זכיתי לפגוש מעולם וניספו בגטו וורשה ובאושוויץ. |