כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    דברים שאפשר לומר

    דברים שאפשר לחלוק

    0

    יום השואה הבינלאומי בידנו.

    2 תגובות   יום רביעי, 27/1/10, 22:07

    הנה תמו יום קרב וערבו, ועכשיו שתי הערות:

    יום השואה הבינלאומי הוכרז על ידי האו"ם בשנת 2005, ונקבע ל-27 בינואר, יום ההשתלטות של הצבא האדום על אושוויץ-בירקנאו. אין לי מידע מדויק על כל הטקסים שהתקיימו בעולם היום, אבל לפי התקשורת כאן בארץ, נראה כי הצלחנו לנכס את כולו לנו.

    לאחר הכרזתו באו"ם בשנת 2005, הזדרז חיל האוויר שלנו לכבוש את שמי אושוויץ. חמש שנים לאחר הריכוך האווירי, ביצע היום ראש הממשלה טיהור של המקום באמצעות השפה. הוא נאם שם בעברית, לא לפני ש"התגדל והתקדש" מעל לשומעיו וקילל את האדמה שעליה הוא עומד. גם הנשיא פרס תקע היום את דגל ישראל בלב המאפליה, בנאום בעברית בבונדסטאג הגרמני. כמו נואם טוב הוא סיפר סיפור אישי נוגע ללב. לא סיפורו של ניצול "רגיל", לא אזרח ישראלי או יהודי-פולני שניצל. אלא דווקא ראשי המדינה, מייצגים רשמיים. ניכוס לאומי, רשמי, כמובטח בהמנון הפרטיזנים "ומצעדנו עוד ירעים/אנחנו פה". האם לכך התכוונו הפרטיזנים? הם דווקא ידעו לשתף פעולה לא רע עם הפרטיזנים בני כל האומות ולא התנשאו מעליהם.

    יום השואה הבי"ל הוא אולי ההזדמנות ההיסטורית האחרונה להנחיל את זיכרון השואה לעולם כולו, אבל בעיקר באמצעות העברת האחריות לזיכרון הזה לאחרים. לא הכל עלינו, אפשר לשלב מאמצים עם אחרים. מדינות הגוש המזרחי, למשל, ציינו יום זה מאז ומתמיד. נכון, לא רק שואת היהודים היתה שם, אלא זיכרון לכל עשרות המיליונים שנספו במלחמת העולם השניה, אבל לא התעלמו מהשואה שלנו, האוניברסלית. במשך שנים ארוכות היה ליום זה איזכור שולי בלבד בתקשורת בישראל. בתמונות הנדירות שפורסמו אף אפשר היה לראות לפעמים את חברי הכנסת הערבים בין המציינים, כחברים נאמנים במסדר התודעה הקומוניסטי.

    המהלך ההיסטורי להעביר את היום הזה לאחריות האו"ם הוא נכון מאד. אבל כל זה עד שכוחותינו שוב לא הצליחו להתאפק וניכסו את היום הבינלאומי לנו. מגיע לנו, אחרי כל מה שעברנו. לא? מצעדנו מרעים, ועוד איך. זה טוב ליהודים? לאו דווקא.

     *                       *                       * 

    לכבוד יום השואה הבינלאומי הובאו היום (27 בינואר 2010), באופן דידקטי למדי, ב"מה בוער" עם רזי ברקאי בגל"צ ראיונות עם אייב פוקסמן, מנכ"ל הליגה נגד השמצה בארה"ב ועם עו"ד אלן דרשוביץ, הסנגור הפעלתן-מדי שלנו באמריקה. במו אזני שמעתי. ב"ראיון" הגיש דרשוביץ למאזיני גל"צ מנחה מיוחדת בדמות השוואה בין "השמאל הקיצוני בישראל" אל הניאו-נאצים בארצות הברית. זאת, בשל ביקורת הנשמעת בארץ כלפי השימוש הנרחב מדי שנעשה בשואה לצרכים פוליטיים.

    דרשוביץ לא מעודכן. לא רק השמאל הרדיקלי בישראל מבקר זאת אלא גם ציונים כמוני, וגם ציונים יותר מיינסטרימיים ממני, ואף ימניים. המשותף לנו הוא חוש המידה ויישוב הדעת, אשר מרוב מאמץ, כנראה כבר אינם מנת חלקו של דרשוביץ. הוא, כנראה, נלהב מדי, נלהב כמו אוהד שצועק מן הטריבונה אל השחקנים שפועלים בשום שכל. עם תמיכה כזאת צריך לומר לו תודה, אבל לא, תודה.
    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/1/10 19:15:

      מטס חיל האויר בשמי אושוויץ גרם לי לצמרמורת,

      ולאו דוקא מסיבות של "גאוה לאומית".

      פמפום לאומנות + "אל מלא רחמים" במקום שבו,

      אם קיים אלוהים (whoever he/she/it may be),

      אז את פניו הוא הסב לאחור וזנח את צאן מרעיתו -

      בני האדם באשר הם.

        28/1/10 16:11:


      בשנת 2000 פורסם בעברית ספרה של חנה ארנדט "אייכמן בירושלים", ולאחרונה, תורגם לעברית עוד ספר שלה, הפעם משנת 1951 מקורות הטוטאליטריות. עם החלק הראשון של דבריו אני לא ממש מסכים, לגבי החלק השני - אתה צודק לחלוטין. בשנת 1986 הוקדש גיליון מיוחד של כתב העת "פוליטיקה" (כור ההיתוך של מר"צ) לשואה. הפילוסוף עדי אופיר כתב שם את השורות הבאות:

       

      ..."אין בינינו מי שיכפור בשלושה או בארבעה דיברות, הדיברות המהדהדים מתוך עב-הענן ההוא שנישא מאדמת הברזל אל שמי הנחושת הריקים של אירופה. ארבעת הדיברות: לא תהיה לך שואה אחרת על פני שואת יהודי אירופה; לא תעשה לך פסל ומסכה; לא תישא את שם השואה לשווא; זכור את יום השואה לקודשו [ארבעת הדיברות] מצויים כמעט על פי הגדרה מעבר לימין ולשמאל הפוליטיים, מעבר למאבקי הכוח והמחלוקות האידיאולוגיות, מעבר לניגודי האינטרסים והשקפות העולם; הם מציבים את גבולות הלגיטימיות היהודית; הם מציבים את השואה כאירוע טרנסצנדנטי הקודם כל ניסיון לעצב זהות יהודית מודרנית ומתנה כל ניסיון כזה. מי יעז להתכחש להם בפומבי? מי יעז לכפור בייחוד השואה? מי יהין לטעון שתפס אותה, בעיון או במעשה אמנות, כפי שהייתה באמת?"...

      ארכיון

      פרופיל

      שולי דיכטר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין