"הדרך פנימה" סיפור טיפול (פוריות)

צורת הטיפול אותה פיתחתי פועלת על התת מודע הגופני. משחררת את נקודות המתח בגוף שאחראיות לכך שהגוף ותת המודע לא יחזרו על אותו מתח. בעיות בפוריות נוצרות כאשר קיימת חסימה בגוף או בתת המודע של אזור הפוריות. חסימה באזור הזה אינה מורגשת ועשויה לגרום לשלל תקלות תפקודיות באותו אזור, החל מחסימה של החצוצרות, הפרעות בתפקוד השחלות, ביוץ. הנעת האזור והתרת המתח בו מאפשרים את חזרתו לחיים.

ליטל בת 35, נשואה, נראית רכה אבודה ומוותרת על עצמה. מגיעה לטיפול ומספרת על קשיים בקליטת הריון מאז נולד בנה הראשון עומר עם שיתוק בחלק גוף תחתון. במהלך השיחה אני שואל אותה מה הם שלושת הדברים שבהם הייתה רוצה להצליח בחיים? היא עונה: "במקום הראשון להביא לעומר אח לעולם. במקום השני לעזור ולתמוך בעומר. ובמקום השלישי להפעיל מחדש את מערכת היחסים עם בעלה. היא מספרת: הוא מפרנס יפה אבל כל האחריות עם עומר מוטלת עליי, אם ייוולד עוד ילד כזה איך אוכל להתמודד? אני ובעלי מסתדרים בסדר אבל זאת לא האהבה הגדולה שהייתה, נסחפנו למה שצריך לעשות ולשגרה. האם את מרגישה שיש עדיין אהבה בקשר שלכם? לא, כבר לא, אבל התרגלתי, תראה, נוח לי, התרגלנו, חשוב לי מאוד לתחזק את עומר מבחינה טיפולית ולהיכנס להריון.

אני מבין אני עונה, בואי ננסה לעשות כאן קצת סדר, בסדר? סדר העדיפויות כאן הפוך, הזוגיות המספקת תחושת שייכות רגשית מאפשרת את הכנת הגוף לפריון, תת המודע שלך יוצר חסימה ברגע שאין תחושת בטחון רגשי. חלק זה יבוא לידי פתרון כתוצאה מהטיפול עצמו אך תהיי חייבת להמשיך לתחזק אותו על ידי רענון הזוגיות ושיתוף בעלך על ידי תרגילים פיזיים שאותם אתן לך שתעשי בבית. "תרגילים להעצמת הפריון".

בתהליך הבדיקה הגופנית אני מוצא שאזורים מסוימים בבטן מוחזקים, השרירים הפנימיים תפוסים ובמקביל הגב התחתון כואב והנשימה רדודה.

אנחנו מתחילים את הטיפול בישיבה, אני משחרר בעדינות את כל עמוד השדרה של ליטל אני כבר מרגישה יותר טוב היא אומרת, זה כאילו שמשהו בגוף הסתדר והכול זז חלק. אני מלמד את ליטל לנשום לבטן, ומסביר לה שפעולת הנשימה אמורה ליצור תנועה, לא רק באזור הריאות אלא גם בחלל הבטן. תנועת הבטן מאפשרת זרימת דם למערכת העיכול ומסדירה אותו, מרפה ומרפאת את השרירים של תחתית האגן כך שאברי הרבייה זוכים לא רק לתנועה מחודשת אלא גם להפחתת לחץ פנימי ואספקת דם וחמצן מחודשת, זה אחד מהדברים הראשונים שאני נוקט בעת הפרעות בפריון, בכלל זהו אחד מהצעדים הראשונים לבריאות כללית של הגוף. תוך כדי לימוד הנשימה אני מרגיש את גופה של ליטל שוקע לאותה נינוחות שאני מבקש על מנת להגיע לתת המודע הגופני שלה.

כאשר אני מטפל בה עולה בי בבירור תמונתה האמיתית: ילדה אבודה שמחפשת דמות אבהית שתבטיח לה שהכול יהיה בסדר, שמעכשיו הכול יהיה קל יותר. גופה מתרכך עוד ועוד ואני לוחש לה שהכול בסדר ושעכשיו אני שומר עליה, הנשימות שלה הופכות עמוקות וארוכות יותר, ליטל מתחילה לדמוע, אני מרגיש שאיזו אמת פנימית הולכת לצאת כאן, אני מעודד אותה להעמיק את הנשימה, מניח יד על הבטן מעט מתחת לטבור, אני שואל אותה בדרך שלי מה היא רואה שם ואומרת שעדיין מעט קשה לה לראות. מה משתחרר משם? אני שואל, פחד, היא עונה, מה מפחיד? שייולד עוד עומר וייולד עוד עומר, לא יודעת. מה את מרגישה? מרגישה שלא ייולד עוד עומר. היא נושפת המון אויר החוצה, הגוף שלה נראה יותר רפוי מכל מה שראיתי עד כה, נראה שהגב בתחתון שלה נצמד לשולחן הטיפולים, שקט בחדר הטיפולים, שקט כזה של משהו עמוק שהשתחרר, היא עדיין דומעת אך פניה נראות רכות ושלוות. אני מלטף אותה על פניה, מתבונן עליה נרדמת וצפה ומתפנה ליטול ידיים.

בסיום הטיפול אני  לוחש לה שברגע זה היא עשויה לחוש או לראות מישהו. היא נחה עוד רגע וקט ולפתע קופצת בבהלה: ראיתי את אבא שלי! הוא כאן! ואיך זה מרגיש? אני שואל, האמת שאני מתגעגעת אליו, אז בואי תנסי לנוח עוד קצת אולי הוא יחזור. ליטל מנסה לנוח אבל עדיין נרגשת מכל מה שקרה ולא מצליחה להשתחרר, אני מבטיח לה שהיא תפגוש אותו שוב, מנחה אותה כיצד לזמן אותו ושואל אותה האם אפשרי מבחינתה שרוחו של אבא תבוא בפרי בטנה? ליטל מחייכת את החיוך העמוק ביותר שראיתי אדם מחייך....

לאחרונה התבשר כי ליטל בהריון בשבוע מתקדם עם עובר בריא.