תפקידי כמרפא את התודעה דרך הגוף הוא לאתר את הסיבה הרגשית שבגללה הגוף מייצר כאב. לשחרר ולהגמיש את הגוף ולהחזירו לקדמותו.

בתהליך הבדיקה אני מרגיש באמצעות ידיי היכן משהו לא כשורה, אני בודק את רצף החוליות, מאתר נקודות מתח, מתבונן על תנועת עצם החזה כלפיי הגב, על תנועת בית הצלעות כולו בזמן נשימה, מתבונן על תנועת הבטן מול הגב התחתון ומול הצלעות. אני סוקר כיצד כל הגוף מונח על האגן ועל כפות הרגליים.

אני מנסה לבדוק היכן התנועה נבלמה ומה אותו חלק בגוף היה "רוצה" לעשות אם היה יכול. את אותו המקום בגוף אני שואף להגמיש, מאחוריו קיימת שאיפת לב, בטן או צורך רגשי לא ממומש. המון פעמים אני רואה אנשים שהכתפיים שלהם נעולות פנימה, או סגורות והם סיגלו לעצמם לדוגמא דפוס של נגחנות או התכנסות סביב סיבה מוגדרת או סביבה ורצף השתלשלות אירועים, הם שומרים על דפוס זה למרות שכבר איננו רלוונטי. הגב ממשיך להיות קמור! עצם החזה ממשיכה להיות נעולה, הדרך היחידה היא לפתור את העכבה התנועתית והרגשית. במהלך השתחררות הגוף נוצרת רווחה רגשית ובתודעה הגוף לומד לנוע ללא מאמץ, תחושה נפלאה של שחרור והקלה המשפיעה ישירות על הנפש היכן שהייתה תפוסה.

סיפור טיפול – מס' 2

עמי בן 35 מטפל במגוון שיטות הוליסטיות, יושב מולי. מה שלומך? הכל באמת בסדר, במרחק של 3 שנים מהפרידה מאשתי לשעבר, רן הבן שלנו מתגייס, אני מצליח לשרוד איכשהו, מפרנס. יש לי בת זוג חדשה, חברה, כבר שנה, הכול נראה מבטיח.

אז למה העיניים שלך נראות עדיין עצובות? אני ממש לא יודע הוא עונה, נראה לי שהצלחתי להתגבר על הפרידה, על הבגידה, אבל עדיין העומס של השנים האחרונות מכביד עליי. הצורך לקיים את רן ואת הבית פשוט היה קשה מאוד. ואיך עם החברה החדשה? אנחנו אוהבים. מאוהבים? טוב, בוא לא ניסחף. מפחיד להיסחף? כן, עדיין. מה יכול לקרות? אתה יודע, הכול יכול לקרות עוד הפעם. מה קרה שם? בגידה, זה כל מה שקרה! בגידה! אהבנו, כך לפחות זה נראה, רן היה הריון רצוי עד כמה שהבנתי את זה בזמנו, היא רצתה את ההריון ואני הייתי מאוהב בה, מעט אחרי הלידה התחילו לצוץ הבעיות, לא הרגשתי שזה אמיתי. היא כאילו רצתה למצוא בי משהו שאין בי, דמות גברית חזקה, "מושיעה", המריבות נסבו תמיד על היכולת שלי לפרנס, היו לה המון פחדים בקשר לכך. בתקופה שלאחר מכן הזוגיות הפכה להרגל: אני חוזר בתשע הביתה, רן כבר ישן, היא רואה טלוויזיה, עייפה. התחלנו להתרחק, המפגש בבית היה לנסיבות תפעוליות: אוכל וסקס. כשרן גדל סימה התחילה לצאת, קצת חברות, השתלמויות, אני הייתי חוזר מאוחר ומאפשר לה לצאת כדי שתתאוורר. החיים המשיכו ככה, יום אחד ניסיתי להתקשר לסימה בזמן שהייתה בחוץ, ברקע שמעתי קולות של מישהו אחר, המשכתי להתנהג ממש כרגיל אבל כשיצאה שוב, התנעתי את האוטו שלי ויצאתי אחריה. היא נסעה מהבית שלנו למעלה לכיוון רמת הגולן, ראיתי את האוטו שלה חונה במתחם צימרים באחד היישובים, אני עדיין זוכר את השלט הגדול בחוץ, שולחן עם כמה חבר'ה וסימה מתיישבת איתם, נותנת חיבוק מוגזם לאחד הנוכחים, לוחץ את ידיהם של היתר ומתיישבת. התבוננתי בהם מתגפפים בציבור עוד שעה ארוכה והחלטתי לחזור הביתה. רציתי לתפוס משהו יותר רציני. מה רצית למצוא עוד? רציתי למצוא הוכחה, מגע מיני מלא, זה אינסטינקטיבי לרצות לראות את זה, למרות שכבר ידעתי בדיוק מה אני הולך למצוא. שבוע לאחר מכן אני נוסע מאחורי הרכב של סימה לכיוון קריית שמונה, ליד מתחם החנויות המכונית נעצרת וחונה, בעל חנות סוגר ונכנס לרכב שלה. שוב אני עוקב אחריה לאחת השכונות בעיר, שם ראיתי את כל מה שגבר יכול לא לרצות לראות. לאחר מכן פיצוץ, גירושין וכל התהליך הזה.

זה משפיע על איך שאתה כרגע? אני חושב שזה כבר מאחוריי.

עמי, בוא נעשה תרגיל קטן, שתי העיניים שלך נכנסות עכשיו לתוך עין ימין שלי, בוא ננשום ביחד עמוק לתוך הבטן, אנחנו מרגישים עכשיו כל תא בגוף, אני אשאל אותך על הדרך בה משתנה התחושה בגוף תוך כדי שאני משמיע לך מילים שונות בסדר? כן, אני מוכן, איפה אתה מרגיש את המילה שמחה? לא יודע, אני לא מצליח להרגיש את זה. טוב, בוא ננסה להרגיש משהו אחר, רעב, איפה מרגישים? עמי נוגע בבטן העליונה, "עשייה", עמי מראה לי את כפות ידיו, "בגידה", עמי מחוויר ואומר בכל הגוף, השערות שלי סומרות, אבל אני מרגיש את זה בעיקר כאן, במפתח הלב, בפנים ובמצח ליד העיניים, עמי שואל, מה זה אומר? זה אומר את מה שאתה מרגיש, המתח שנוצר נצבר אצלך באזורים האלו. באזור הפגיעה, הלב ובאזור העיניים שדרכו התאמצת לראות ולחשוב.

במהלך הטיפול אני מניח שתי ידיים על מפתח הלב של עמי ומורה לו לנשום, הוא מעמיק בהרגעות ודומע. הבכי שלו הופך להיות קולח עד שנרגע לחלוטין, כעת הוא נראה נינוח ורגוע. אני מותח את זרועותיו כלפיי מעלה, המתיחה מרגישה לו מאתגרת, אני מציין בפניו שהיכולת להרים את ידיו היא היכולת לשאוף, להגיע למעלה. הוא משתדל להעמיק את המתיחה. כאשר אני נוגע בבית השחי שלו הוא מתחיל לצחוק, אני שואל זה מצחיק? הוא אומר לא, זה כואב, אז למה אתה צוחק? אני לא יודע. במשך החצי שעה שלאחר מכן עמי צוחק בקול גדול, נראה שאחרי שהשתחררה חסימת העצב הענקית התחיל לצאת הצחוק. אני מרגיש שהוקל לי מאוד עמי אומר, אני צריך לעכל את המצב החדש, תראה איך הכתפיים שלי זזות.

במהלך הפגישות שלאחר מכן אני מקפיד "לנקות" את מערכת התנועה של עמי מכל מה שישב עליה בשנים הקודמות, במקביל אנו עובדים על תרגילי תודעה שעוזרים לו למקד את העבודה הטיפולית שהוא עושה ומחדדים לו את ייעודו האישי, לטפל, להיות בן זוג אמיתי לטלי אהובתו החדשה ולבנו רן. הדרך פנימה פועלת על הנפש במקומות שטיפולים פסיכולוגיים מגיעים אליהם אחרי דרך ארוכה אם בכלל, הם מתייחסים לעיקר, הנזק הגופני נפשי שנוצר כתוצאה מחוויות מבלי לחטט בהן יותר מידי.

תודה, יקיר וולוצקי