סוגיית המשמעות האישית בחיי אדם היא המרתקת בסוגיות. יש בה את זיק הנתינה, הכישרון של כל אחד ואחת מאיתנו, הדרך לאותה משמעות עשויה להיות פתלתלה למרות שהמשמעות עצמה ניצבת לעולם במלואה ממש בתוכנו. תהליך אובדן המשמעות או הייאוש הוא תהליך מלא כאב בעוד שתהליך מציאת המשמעות, האתגר שבביטוי העצמי שלנו הוא מלא תוכן, איש איש בדרכו.

סיפור:

תעשה מה שאתה רוצה – תהיה שמח!!!!

תעשה מה שהם רוצים – הם יהיו שמחים!!!

(מדברי החכם שמעון קבילי)

הרבה אנשים בוחרים תחום התעסקות שאינו מתאים להם, הם בוחרים בו בעיקר כתוצאה ומשיקולי אגו, האגו יוצר יעד מהחשיבה, הלב יוצר יעד מהרגש.

האגו רוצה: מעמד, כוח, בטחון, השפעה, כסף...

הלב רוצה: אהבה, שקט, שמחה, הרמוניה....
הלב מוכן לוותר על מעמד בעבור שקט ואהבה, האגו משכנע אותנו שהלב טועה, הרגש שלנו ההרגשה נובעת מהלב ויודעת להבחין בין סיטואציה או אדם חיוביים לנו או שליליים, אך האגו והמחשבה מספרים לנו שהמצב משתלם, במקרים כאלו אנו מוצאים את עצמנו חסרי סבלנות לעצמנו ולסביבה.
כשאנחנו מנסים להבין מה באמת הפנימיות שלנו רוצה אנו צריכים להתחשב בפרמטרים אלו. הנפש והרגש רוצים לבוא לסיפוק, הסיפוק החומרי מהווה מילוי חלופי בלבד למשמעות אליה כל אחד מאתנו כמהה.
רשימת הייעודים האישיים מונים: להיות איש משפחה הכי טוב, מרפא נהדר, להלביש אנשים הכי יפה, לצחוק כל הדרך אל הבנק, לאהוב, לצייר אהבה, לשיר את עצמי, לדאוג לצדק ועוד.
הסטייה מדרך הלב לרצון האגו הופכת את החיים למלאי קונפליקטים, מעייפים, מאכזבים, הירידה מהדרך מלאה באיתותים גופניים, למרות זאת לא תמיד אנו שמים לכך לב, אנו עשויים להתעורר כאשר כאב חמור או מחלה מתפשטים בגוף.

הסיפור הבא ממחיש זאת יפה על ידי תאור של איש בן 35 שמצא עצמו מתרחק מהדרך.

אני לא אוהב להיות עו"ד, אתה מבין? תקעתי את עצמי במקצוע הנוראי הזה, אני לא אוהב את הדיונים, ההקלדות, את כל הנושא, פשוט לא בא לי, נכנסתי למקצוע בתור נער, לפחות אז התחילו להבנות לי הציפיות, כולם רצו להיות משהו גדול, אני זוכר איך היינו יושבים על מדל המים ברמת השרון, רן רצה להיות טייס כמו אבא, אני רציתי להיות עורך דין, אתה יודע זה המשך של לרצות להיות "גיבור על", רק קצת יותר בוגר, אחר כך רציתי בחורה יפה ולא הסכמתי להתפשר, כששעמם לי החלפתי, חיפשתי ריגושים במעמד, כסף, יום אחד מצאתי את עצמי דוחף את הראש עמוק עמוק לתוך פחי האשפה והבוץ הרגשיים של אנשים שאני לא מכיר, הסדרי ראייה, מזונות, מריבות, לכלוכים, אני חושב אולי להחליף תחום בתוך המקצוע. למה היית עובר? לא יודע, אולי לדיני עסקים או קרקעות. אני עוצר אותו לרגע, אתה יודע אילן, עשו ניסוי והכניסו פשפשים לתוך קופסת גפרורים, הפשפשים קפצו וחטפו מכה בראש מהמכסה עד שהתרגלו, לאחר שפתחו את הקופסה הפשפשים המשיכו לקפוץ נמוך, כלומר כפי שלמדו בהתאם למגבלה. מה היית רוצה לעשות אילן אם היו מורידים לך את המגבלה? אני לא יודע, באמת שאני לא יודע. משהו עם אנשים אבל לא מלחיץ כמו עכשיו, משהו יותר כייפי, בוא אני אנסה לעזור לך עם זה כי נראה לי שיש לנו כאן קצת בלגן שצריך לסדר.

תוך כדי טיפול אני מכוון אותו אל הקולות הפנימיים הפועלים בתוכו, לגיל 14 או 16 : אתם יושבים על מגדל המים, חוזרים הביתה,מי בבית? אמא, אבא עדיין לא חזר מהעבודה. מה אבא עושה? אני שואל, סוחר חלקי רכב, הרבה עבודה טכנית, מוסכים, חובות, גבייה, הרבה שעות בעבודה. אתה שואל את אמא מה כדאי ללמוד, מה אמא אומרת? שאלמד באוניברסיטה מקצוע שיש בו בטחון. מה אבא אומר באותו עניין? הוא אומר שכדאי לי ללמוד כדי שלא אהיה כמוהו, מה אתה רוצה לעשות? אני לא יודע, מה אתה רוצה לעשות בלי קשר לעבודה? ללכת לבקר חברים, לארגן מסיבה על הדשא של רן  עם בירות ובנות או לצאת לטיול עם מדורה ושק"שים איפשהו בארץ. איפה יושבת לך הכמיהה הזו? הנה כאן בין הצלעות ולמעלה בבסיס של הגרון, שם זה תקוע לי. איפה אתה מרגיש את המקצוע שלך תקוע? גם שם, באותו המקום. כשאני משחרר לאילן את בית החזה הוא שואג כמו אריה. מה זה אילן ? כעס ! ואאאהההה !   יש עוד המון שצריך לצאת. הוא ממשיך לשאוג, אני מעודד אותו עד שהוא נרגע. אני מתפנה לשחרר את כאב הגב התחתון שלו. עכשיו כאב הגב נעלם, אני מרגיש באצבעות שהחוליה כבר לא לוחצת באותו המקום שבו לחצה. אילן בודק את הגב, כן אני יכול ללכת חלק לגמרי עכשיו. בפגישתנו הבאה אילן מבקש למצוא את הדרך להתפרנס ממקצוע שהוא אוהב, אנחנו שוב נכנסים פנימה.

כשאילן בהרפיה עמוקה אני מסביר לו שכעת התשובות יגיעו מהלב ולא מהמחשבה, לכן אבקש ממנו לענות בלי להזיז את הלסת והלשון , מה המקצוע הנוכחי גוזל ממך? "חיים".