יש בנאדם אחד ממש נורא. קוראים לו סמי, והוא כל הזמן נרדם. בשיעורים באוניברסיטה הוא נרדם. באוטובוסים הוא נרדם. בסרטים והצגות הוא נרדם. אפילו בדייט יום אחד הוא נרדם. מותר לי להגיד שהוא נורא כי הוא אח שלי, ונמאס לי לחיות איתו באותו בית וכל הזמן לשמוע את הסיפורים שלו על זה שהוא נרדם. הוא רק בן 23, למה הוא כל כך עייף? הוא היה בהרבה מעבדות שינה, אצל הרבה רופאים ופסיכיאטרים. אפילו הלך יום אחד למהפנט כדי להבין מה קורה לו, אבל כלום- הוא עדיין ממשיך להרדם ואין לזה סיבה. הוא אומר שהוא רוצה להיות קופירייטר , אבל אני ממש לא מבינה איך זה יכול להיות- איך הוא יוכל להשאר ער כדי להמציא ססמאות ממש טובות. הקטע הוא שמילא אם אתה עובד ב כתיבה טכנית – זה משעמם! אז מותר להרדם, אבל קופירייטינג זה משהו מסעיר ומעניין, אז אם הוא יירדם, מה שבטוח יקרה, זה יהיה מאוד מפדח בשבילו, וחבל לי עליו- סתם הגזמתי ואמרתי שהוא נורא, הוא דווקא בחור טוב, אבל כשהוא נרדם זה כל כך מפחיד אותי שאני מעדיפה לשנוא אותו ולהתעצבן מאשר לאהוב אותו ולפחד כל הזמן שהוא לא יתעורר. איזה מן חיים אלו? הפעם היחידה שהוא לא נרדם היתה כשהוא הלך לעשות בדיקת איידס , וזה ממש הלחיץ אותו. מאז אני כל הזמן מספרת לו דברים מפחידים, וממציאה שאני חולה בכל מיני מחלות, ושאנשים מרביצים לי, כדי שיילחץ. זאת האפשרות היחידה שהוא לא יירדם. ואז אני אהיה רגועה יותר.