כותרות TheMarker >
    ';

    פסק זמן

    מחשבות והגיגים
    העולים בהנף מקלדת

    פוסטים אחרונים

    לראות את הדברים

    29 תגובות   יום חמישי, 28/1/10, 00:25

    אומרים שפרופסור מפוזר זקוק לשלוש זוגות משקפיים אחת לראות מרחוק השניה לראות מקרוב והשלישית לחפש את שתיהם. ובעצם כך הוא העניין  במצבי החיים השונים  כאשר נדרשים לקבל החלטה גם נזקקים לשלושת זוגות המשקפיים.

    לגבי ההוה (=ראיה מקרוב)
    לגבי העתיד (=ראיה מרחוק)
    ולמצא את ההחלטה הנכונה (=חיפוש של השניים) 


    דרג את התוכן:

      תגובות (29)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS


      תודה על פוסט נבון,

      אהבתי,

      ושתמיד נראה את המשקפיים בצורה וורודה..(-:

      לילך

        30/1/10 15:56:


      אני אומר, כמה שיותר זוגות משקפיים, יותר טוב.

            

      ככה גם יש יותר מגוון,

      וגם אפשר לראות את התמונה הכי גדולה.

              

            

      <וזוגות משקפיים זה זכר, לא?>

               

       

        29/1/10 13:05:

      צטט: כרמל100 2010-01-29 10:28:29

      יפה.

      "אל תרכיבו משקפיים לא קודרות ולא שמחות,

      הסתכלו נא בעיניים,בעיניים פקוחות"

       

       


      תודה לך על התזכורת

      לאריק אינשטיין

      ועל המסר הנאה והנכון

        29/1/10 13:05:

      צטט: לולי 57 2010-01-29 08:37:41


      "לגבי ההוה (=ראיה מקרוב)"

      ובעיניי עדיך להתמקד

      בהווה......

      מחר אלוהים גדוללללללללל

      *

       

      לעולם לא נדע

      מה ילד יום

      ומבחינה טוב להמתקד בהווה

      תודה לך לולי

        29/1/10 13:03:

      צטט: :--) 2010-01-29 07:54:26

      אהבתי את הפוסט

      נכון לראות את החיים דרך מישקפיים.

      בראיה מפוקחת,מושכלת.

      רגע לפני שאנו מחליטים החלטות, אומרים משהו,

      להסתכל שוב.

      ורצוי שהמשקפיים יהיו ורודות. :)

       צופית

       

       

      משקפים ורודות

      כך הראיה תהיה באופטימיות יפה

      תודה לך צופית

       

        29/1/10 13:02:

      צטט: perach1 2010-01-28 23:59:01


      ונכון להיום , משקפיים .. 

       

       נושא רגיש בעולמנו האדיש ..

       

      (:

       

      תודה על הפוסט הנבון ..

       

       

      אין ספק

      נושא רגיש

      יש גם עדשות רכות :-)

        29/1/10 10:28:

      יפה.

      "אל תרכיבו משקפיים לא קודרות ולא שמחות,

      הסתכלו נא בעיניים,בעיניים פקוחות"

        29/1/10 08:37:


      "לגבי ההוה (=ראיה מקרוב)"

      ובעיניי עדיך להתמקד

      בהווה......

      מחר אלוהים גדוללללללללל

      *

        29/1/10 07:54:

      אהבתי את הפוסט

      נכון לראות את החיים דרך מישקפיים.

      בראיה מפוקחת,מושכלת.

      רגע לפני שאנו מחליטים החלטות, אומרים משהו,

      להסתכל שוב.

      ורצוי שהמשקפיים יהיו ורודות. :)

       צופית

       

        28/1/10 23:59:


      ונכון להיום , משקפיים .. 

       

       נושא רגיש בעולמנו האדיש ..

       

      (:

       

      תודה על הפוסט הנבון ..

        28/1/10 23:45:

      צטט: Underground 2010-01-28 23:25:37

       

      היום אמר לי מישהו שהלב יודע מה הוא רוצה.

      כל מה שאומרים ומנסים להגיד וקובעים ומחליטים (אחרים) זה כלום.

       

      מה אני רוצה?

      אחרי מה הולך הלב?

       

      כסרטנית - הולכת על זה :-)

      הוא לא טועה

       

      הליכה אחרי הלב משולה להליכה באמונה עיוורת. לפעמים היא יכולה להיות מועילה

      ולא יקרה כלום אך זה מכח  המקריות ולצורך חידודד העניין אביא דוגמה שאולי היא קיצונית במעט אך  היא רק לצורך

      לצורך ההמחשה בלבד.  למשל אדם המתפרץ לרמזור אדום, מכח תחושה פנימית שאין שום רכב בשעה כזו של הלילה

      אין ספק שייתכן שבהרבה פעמים הוא צודק והוא יוכל להכריז בבטחה שהלב אינו טועה

      אך מבחינת הרציו זו הנחה זו יסודה בהטעיה עצמית, והיא ניזונת מכח  השערה שהיא תוצר המקריות.

       

      ולעניין מה שציינת שאת כסרטנית את הולכת על זה. דומני שגם כאן עשויים להתגלע חילוקי דעות בינינו

      אישית אני לא נוטה להאמין באסטרלוגיה. ואינני חושב שדרך מערכת הכוכבים נחרצים גורלות של בני אדם

      אם כך הרי כל המימד של האחריות האישית הוא חסר טעם וחסר ערך.

      בכל אופן תודה לך על  האתגר האינלקטואלי שאת מציבה בתגובות שלך, ואני משוכנע שזבה לא מכח המזל והלב אלא

      מכח המחשבה והרציו

       

       

       

       

       

      דוגמת הרמזור שנתת אינה קבילה ואני אגיד לך גם למה...

      חציית רמזור אדום לעולם לא תהיה נטיית הלב. הלב הוא הרגש.

      ומה שאומר לאדם לחצות רמזור אדום בלילה הוא רציונל שאומר: בלילה אין הרבה מכוניות ולא יתפוס אותי שוטר - ולכן אני יכול.

      יכול להיות שהוא צודק ויכול להיות שהוא טועה.

      הלב - או להלן הרגש - הוא לא פונקציה במקרה הזה.

       

      ואם קרה שהלב הולך אחרי מישהו שהרציונל דוחה - אז בא הקונפליקט האמיתי.

      כי הרגש מורה על רצונות חזקים שהרציונל לא מסכים איתם באופן הגיוני.

       

      אם נסתכל דרך משקפי הרציו לצורך העניין, נמצא טורים מסודרים של למה כן או למה לא.

      הלב לעומת זאת הולך דוך. מה יש זה מה יש. הוא לא עושה עניינים. או שיש רגש או שאין.

       

      אני אתן לך דוגמא....

      הייתי מאורסת לבחור מסויים שהרציונל קבע שהוא מאה אחוז בטוח. אדם עם לב טוב, הומור ומשפחה טובה.

      אם הסתכלתי במשקפי הלב - הוא לא רצה.

      אז השאלה היא כזו - לדחות אדם כזה שיכול להיות בעל נהדר ואבא מצויין או ללכת אחרי הלב ולהמשיך לחפש.

      בסופו של דבר הוא נתן לי סיבות רציונליות מאד לבטל הכל ובא לציון גואל.

       

       

      אני מודה לך על ההסבר המפורט הכתוב בטוב טעם ודעת

      יחד עם זאת ההחלטה לנסוע באדם בסופו של עניין

      תהיה תולדה של הרצון של האדם

      כי הוא ממהר ואין לו זמן עכשיו לעמוד ברמזור

      נכון שהסיוע להחלטה הופיעה דרך הרציו

      אבל השכל גם יורה לו שאין מה

      לעשות צריך להמתין ולא לקחת סיכון

      אלא אם כן הוא הגיע למקום והביט ימינה שמאלה וראה שהכל נקי

      ואין שום רכב, אלא שכאן מתעוררת הבעיה של ציותץ לחוק

      וגם כאן הרציו יורה לאדם

      להאזר בסבלנות בשמירת החוק על אף ולמרות

      שאין שום נפש חיה באזור.

       

      הדוגמה שציינת מעניין האירוסין.

      במקרים כאלו הרציו לא מכריע

      הואיל ומדובר בדברים

      שגם הלב חייב להיות שלם

      בעניין. גם בעניין הזה ההיגיון

      קובע שמצה ילד יום לעולם לא נדע

      ומבחינה זו ההכרעה לפי הלב אינה

      נשללת. ולדעתי דווקא ההחלטה

      הזו היא ביטוי מובהק להכרעה רציונלית

      שכן הפן המחשבתי גבר על כל

      ההיבט הרגשי של העניין כתוצאה

      מביטול הנישואין בשלב מאוחר למדי

       

       

       

       

        28/1/10 23:25:

       

      היום אמר לי מישהו שהלב יודע מה הוא רוצה.

      כל מה שאומרים ומנסים להגיד וקובעים ומחליטים (אחרים) זה כלום.

       

      מה אני רוצה?

      אחרי מה הולך הלב?

       

      כסרטנית - הולכת על זה :-)

      הוא לא טועה

       

      הליכה אחרי הלב משולה להליכה באמונה עיוורת. לפעמים היא יכולה להיות מועילה

      ולא יקרה כלום אך זה מכח  המקריות ולצורך חידודד העניין אביא דוגמה שאולי היא קיצונית במעט אך  היא רק לצורך

      לצורך ההמחשה בלבד.  למשל אדם המתפרץ לרמזור אדום, מכח תחושה פנימית שאין שום רכב בשעה כזו של הלילה

      אין ספק שייתכן שבהרבה פעמים הוא צודק והוא יוכל להכריז בבטחה שהלב אינו טועה

      אך מבחינת הרציו זו הנחה זו יסודה בהטעיה עצמית, והיא ניזונת מכח  השערה שהיא תוצר המקריות.

       

      ולעניין מה שציינת שאת כסרטנית את הולכת על זה. דומני שגם כאן עשויים להתגלע חילוקי דעות בינינו

      אישית אני לא נוטה להאמין באסטרלוגיה. ואינני חושב שדרך מערכת הכוכבים נחרצים גורלות של בני אדם

      אם כך הרי כל המימד של האחריות האישית הוא חסר טעם וחסר ערך.

      בכל אופן תודה לך על  האתגר האינלקטואלי שאת מציבה בתגובות שלך, ואני משוכנע שזבה לא מכח המזל והלב אלא

      מכח המחשבה והרציו

       

       

       

       

       

      דוגמת הרמזור שנתת אינה קבילה ואני אגיד לך גם למה...

      חציית רמזור אדום לעולם לא תהיה נטיית הלב. הלב הוא הרגש.

      ומה שאומר לאדם לחצות רמזור אדום בלילה הוא רציונל שאומר: בלילה אין הרבה מכוניות ולא יתפוס אותי שוטר - ולכן אני יכול.

      יכול להיות שהוא צודק ויכול להיות שהוא טועה.

      הלב - או להלן הרגש - הוא לא פונקציה במקרה הזה.

       

      ואם קרה שהלב הולך אחרי מישהו שהרציונל דוחה - אז בא הקונפליקט האמיתי.

      כי הרגש מורה על רצונות חזקים שהרציונל לא מסכים איתם באופן הגיוני.

       

      אם נסתכל דרך משקפי הרציו לצורך העניין, נמצא טורים מסודרים של למה כן או למה לא.

      הלב לעומת זאת הולך דוך. מה יש זה מה יש. הוא לא עושה עניינים. או שיש רגש או שאין.

       

      אני אתן לך דוגמא....

      הייתי מאורסת לבחור מסויים שהרציונל קבע שהוא מאה אחוז בטוח. אדם עם לב טוב, הומור ומשפחה טובה.

      אם הסתכלתי במשקפי הלב - הוא לא רצה.

      אז השאלה היא כזו - לדחות אדם כזה שיכול להיות בעל נהדר ואבא מצויין או ללכת אחרי הלב ולהמשיך לחפש.

      בסופו של דבר הוא נתן לי סיבות רציונליות מאד לבטל הכל ובא לציון גואל.

       

        28/1/10 19:25:
      לא תמיד הכל כל כך רציונלי...

      לפעמים גם נדרשת ראיית הלב

        28/1/10 13:01:

      צטט: תכשיט 2010-01-28 11:29:14


      מבריק.

       

       


      תודה לך

       

        28/1/10 11:29:

      מבריק.
        28/1/10 11:15:

      צטט: Underground 2010-01-28 01:58:26

      צטט: רוקם 2010-01-28 01:50:55

      צטט: Underground 2010-01-28 01:45:10

      צטט: רוקם 2010-01-28 01:39:02

      צטט: Underground 2010-01-28 01:31:52

      צטט: רוקם 2010-01-28 01:25:50

      צטט: Underground 2010-01-28 01:23:44

      צטט: רוקם 2010-01-28 01:21:22

      צטט: Underground 2010-01-28 01:16:15

      צטט: רוקם 2010-01-28 01:11:55

      צטט: Underground 2010-01-28 01:08:38

      צטט: רוקם 2010-01-28 01:06:07

      צטט: Underground 2010-01-28 01:02:24


      לא תמיד הכל כל כך רציונלי...

      לפעמים גם נדרשת ראיית הלב

       

      דווקא על הציר הרציונלי ראיית

      הלב תקבל את הביטוי הטוב ביותר

       

      הרציו והלב לדאבוננו הם כמו חמות וכלה.

      נפגשים באירועים אבל לא באמת מבינים אחד את השני או פועלים טוב יחד...

       

      רצוי לצדד (אני מצדדת בליבי וממשיכה בעוז אחרי עצה טובה שקיבלתי הערב)

      כי הרציו לפעמים דוחק אותי לפינות לא מוארות במיוחד.

       

       

       

      נכון שלפעמים יש ניגוד בין הרציו לבין הלב

      אבל הניגוד נובע מחמת כך

      שהלב לפעמים דוהר כסוס עיור

      ורק הרציו עשוי להתוות לו את מימדי הדהירה

      לבל יסטה מהמסלול

      באסטרולוגיה נוטים לייחס את התכונה הזו לסאטורן. הוא המורה עם השוט שעובד על קול ההיגיון.

      אבל מרס (כוכב הפעולה) אינו יכול ללכת רחוק די צרכו אם יש משהו שמונע ממנו.

       

      הלב יודע הכי טוב...

      הרציו מלא בפחדים שעלולים לעכב אותו.

       

      כי העכבות שלנו - רובן פחדים

       

       

       

      הרציו מעלה הרהורים וספיקות אך לא מתוך פחד

      אלא מתוך זהירות. הפחד הוא תגובה של חוסר היכולת של הלב

      להשלים עם ההרהור של הרציו.

      ושוב אני לא טוען שצריך לנתק את הלב

      אלא צריך למצא נקוה שתחבר

      את הלב עם הרציו

      ואם ניקח בחשבון את הפוסט...

      איזה משקפיים היית נותן ללב ואיזה לרציו?

       

       

       


      נראה לי שהלב הוא הראייה של ההוה

      של הרגע.

      הלב לא יכול לייחל לעצמו לעתיד?

       

      הוא בוודאי מייחל לעצמו לעתיד אך

      זה בגדר משאלת לב שניזונת מתוך

       הדחף של הרגע.

       

       

      והנכון הוא לתת לרציו להתערב?

      כאן אני לא מסכימה.

       

      הרציו האישי שלי נוטה לסבך אותי בחרדות וחוסר ערך.

       

      החרדות הם לא מהרציו אלא מהלב

      הרציו בסך הכל שוטח את האפשרויות השונות

       העשויים להתעורר מהחלטה כזו או אחרת

      לעניין ההתערבות זה תלוי בניסבות ובעניין

       נראה לי שהרציו שלך לא מסבך אותך

      אלא אולי את מזהה את החששות שבלב

      עם הרציו.

      היום אמר לי מישהו שהלב יודע מה הוא רוצה.

      כל מה שאומרים ומנסים להגיד וקובעים ומחליטים (אחרים) זה כלום.

       

      מה אני רוצה?

      אחרי מה הולך הלב?

       

      כסרטנית - הולכת על זה :-)

      הוא לא טועה

       

      הליכה אחרי הלב משולה להליכה באמונה עיוורת. לפעמים היא יכולה להיות מועילה

      ולא יקרה כלום אך זה מכח  המקריות ולצורך חידודד העניין אביא דוגמה שאולי היא קיצונית במעט אך  היא רק לצורך

      לצורך ההמחשה בלבד.  למשל אדם המתפרץ לרמזור אדום, מכח תחושה פנימית שאין שום רכב בשעה כזו של הלילה

      אין ספק שייתכן שבהרבה פעמים הוא צודק והוא יוכל להכריז בבטחה שהלב אינו טועה

      אך מבחינת הרציו זו הנחה זו יסודה בהטעיה עצמית, והיא ניזונת מכח  השערה שהיא תוצר המקריות.

       

      ולעניין מה שציינת שאת כסרטנית את הולכת על זה. דומני שגם כאן עשויים להתגלע חילוקי דעות בינינו

      אישית אני לא נוטה להאמין באסטרלוגיה. ואינני חושב שדרך מערכת הכוכבים נחרצים גורלות של בני אדם

      אם כך הרי כל המימד של האחריות האישית הוא חסר טעם וחסר ערך.

      בכל אופן תודה לך על  האתגר האינלקטואלי שאת מציבה בתגובות שלך, ואני משוכנע שזבה לא מכח המזל והלב אלא

      מכח המחשבה והרציו

       

       

       

       

       

        28/1/10 01:58:

      צטט: רוקם 2010-01-28 01:50:55

      צטט: Underground 2010-01-28 01:45:10

      צטט: רוקם 2010-01-28 01:39:02

      צטט: Underground 2010-01-28 01:31:52

      צטט: רוקם 2010-01-28 01:25:50

      צטט: Underground 2010-01-28 01:23:44

      צטט: רוקם 2010-01-28 01:21:22

      צטט: Underground 2010-01-28 01:16:15

      צטט: רוקם 2010-01-28 01:11:55

      צטט: Underground 2010-01-28 01:08:38

      צטט: רוקם 2010-01-28 01:06:07

      צטט: Underground 2010-01-28 01:02:24


      לא תמיד הכל כל כך רציונלי...

      לפעמים גם נדרשת ראיית הלב

       

      דווקא על הציר הרציונלי ראיית

      הלב תקבל את הביטוי הטוב ביותר

       

      הרציו והלב לדאבוננו הם כמו חמות וכלה.

      נפגשים באירועים אבל לא באמת מבינים אחד את השני או פועלים טוב יחד...

       

      רצוי לצדד (אני מצדדת בליבי וממשיכה בעוז אחרי עצה טובה שקיבלתי הערב)

      כי הרציו לפעמים דוחק אותי לפינות לא מוארות במיוחד.

       

       

       

      נכון שלפעמים יש ניגוד בין הרציו לבין הלב

      אבל הניגוד נובע מחמת כך

      שהלב לפעמים דוהר כסוס עיור

      ורק הרציו עשוי להתוות לו את מימדי הדהירה

      לבל יסטה מהמסלול

      באסטרולוגיה נוטים לייחס את התכונה הזו לסאטורן. הוא המורה עם השוט שעובד על קול ההיגיון.

      אבל מרס (כוכב הפעולה) אינו יכול ללכת רחוק די צרכו אם יש משהו שמונע ממנו.

       

      הלב יודע הכי טוב...

      הרציו מלא בפחדים שעלולים לעכב אותו.

       

      כי העכבות שלנו - רובן פחדים

       

       

       

      הרציו מעלה הרהורים וספיקות אך לא מתוך פחד

      אלא מתוך זהירות. הפחד הוא תגובה של חוסר היכולת של הלב

      להשלים עם ההרהור של הרציו.

      ושוב אני לא טוען שצריך לנתק את הלב

      אלא צריך למצא נקוה שתחבר

      את הלב עם הרציו

      ואם ניקח בחשבון את הפוסט...

      איזה משקפיים היית נותן ללב ואיזה לרציו?

       

       

       


      נראה לי שהלב הוא הראייה של ההוה

      של הרגע.

      הלב לא יכול לייחל לעצמו לעתיד?

       

      הוא בוודאי מייחל לעצמו לעתיד אך

      זה בגדר משאלת לב שניזונת מתוך

       הדחף של הרגע.

       

       

      והנכון הוא לתת לרציו להתערב?

      כאן אני לא מסכימה.

       

      הרציו האישי שלי נוטה לסבך אותי בחרדות וחוסר ערך.

       

      החרדות הם לא מהרציו אלא מהלב

      הרציו בסך הכל שוטח את האפשרויות השונות

       העשויים להתעורר מהחלטה כזו או אחרת

      לעניין ההתערבות זה תלוי בניסבות ובעניין

       נראה לי שהרציו שלך לא מסבך אותך

      אלא אולי את מזהה את החששות שבלב

      עם הרציו.

      היום אמר לי מישהו שהלב יודע מה הוא רוצה.

      כל מה שאומרים ומנסים להגיד וקובעים ומחליטים (אחרים) זה כלום.

       

      מה אני רוצה?

      אחרי מה הולך הלב?

       

      כסרטנית - הולכת על זה :-)

      הוא לא טועה

       

        28/1/10 01:50:

      צטט: Underground 2010-01-28 01:45:10

      צטט: רוקם 2010-01-28 01:39:02

      צטט: Underground 2010-01-28 01:31:52

      צטט: רוקם 2010-01-28 01:25:50

      צטט: Underground 2010-01-28 01:23:44

      צטט: רוקם 2010-01-28 01:21:22

      צטט: Underground 2010-01-28 01:16:15

      צטט: רוקם 2010-01-28 01:11:55

      צטט: Underground 2010-01-28 01:08:38

      צטט: רוקם 2010-01-28 01:06:07

      צטט: Underground 2010-01-28 01:02:24


      לא תמיד הכל כל כך רציונלי...

      לפעמים גם נדרשת ראיית הלב

       

      דווקא על הציר הרציונלי ראיית

      הלב תקבל את הביטוי הטוב ביותר

       

      הרציו והלב לדאבוננו הם כמו חמות וכלה.

      נפגשים באירועים אבל לא באמת מבינים אחד את השני או פועלים טוב יחד...

       

      רצוי לצדד (אני מצדדת בליבי וממשיכה בעוז אחרי עצה טובה שקיבלתי הערב)

      כי הרציו לפעמים דוחק אותי לפינות לא מוארות במיוחד.

       

       

       

      נכון שלפעמים יש ניגוד בין הרציו לבין הלב

      אבל הניגוד נובע מחמת כך

      שהלב לפעמים דוהר כסוס עיור

      ורק הרציו עשוי להתוות לו את מימדי הדהירה

      לבל יסטה מהמסלול

      באסטרולוגיה נוטים לייחס את התכונה הזו לסאטורן. הוא המורה עם השוט שעובד על קול ההיגיון.

      אבל מרס (כוכב הפעולה) אינו יכול ללכת רחוק די צרכו אם יש משהו שמונע ממנו.

       

      הלב יודע הכי טוב...

      הרציו מלא בפחדים שעלולים לעכב אותו.

       

      כי העכבות שלנו - רובן פחדים

       

       

       

      הרציו מעלה הרהורים וספיקות אך לא מתוך פחד

      אלא מתוך זהירות. הפחד הוא תגובה של חוסר היכולת של הלב

      להשלים עם ההרהור של הרציו.

      ושוב אני לא טוען שצריך לנתק את הלב

      אלא צריך למצא נקוה שתחבר

      את הלב עם הרציו

      ואם ניקח בחשבון את הפוסט...

      איזה משקפיים היית נותן ללב ואיזה לרציו?

       

       

       


      נראה לי שהלב הוא הראייה של ההוה

      של הרגע.

      הלב לא יכול לייחל לעצמו לעתיד?

       

      הוא בוודאי מייחל לעצמו לעתיד אך

      זה בגדר משאלת לב שניזונת מתוך

       הדחף של הרגע.

       

       

      והנכון הוא לתת לרציו להתערב?

      כאן אני לא מסכימה.

       

      הרציו האישי שלי נוטה לסבך אותי בחרדות וחוסר ערך.

       

      החרדות הם לא מהרציו אלא מהלב

      הרציו בסך הכל שוטח את האפשרויות השונות

       העשויים להתעורר מהחלטה כזו או אחרת

      לעניין ההתערבות זה תלוי בניסבות ובעניין

       נראה לי שהרציו שלך לא מסבך אותך

      אלא אולי את מזהה את החששות שבלב

      עם הרציו.

        28/1/10 01:45:

      צטט: רוקם 2010-01-28 01:39:02

      צטט: Underground 2010-01-28 01:31:52

      צטט: רוקם 2010-01-28 01:25:50

      צטט: Underground 2010-01-28 01:23:44

      צטט: רוקם 2010-01-28 01:21:22

      צטט: Underground 2010-01-28 01:16:15

      צטט: רוקם 2010-01-28 01:11:55

      צטט: Underground 2010-01-28 01:08:38

      צטט: רוקם 2010-01-28 01:06:07

      צטט: Underground 2010-01-28 01:02:24


      לא תמיד הכל כל כך רציונלי...

      לפעמים גם נדרשת ראיית הלב

       

      דווקא על הציר הרציונלי ראיית

      הלב תקבל את הביטוי הטוב ביותר

       

      הרציו והלב לדאבוננו הם כמו חמות וכלה.

      נפגשים באירועים אבל לא באמת מבינים אחד את השני או פועלים טוב יחד...

       

      רצוי לצדד (אני מצדדת בליבי וממשיכה בעוז אחרי עצה טובה שקיבלתי הערב)

      כי הרציו לפעמים דוחק אותי לפינות לא מוארות במיוחד.

       

       

       

      נכון שלפעמים יש ניגוד בין הרציו לבין הלב

      אבל הניגוד נובע מחמת כך

      שהלב לפעמים דוהר כסוס עיור

      ורק הרציו עשוי להתוות לו את מימדי הדהירה

      לבל יסטה מהמסלול

      באסטרולוגיה נוטים לייחס את התכונה הזו לסאטורן. הוא המורה עם השוט שעובד על קול ההיגיון.

      אבל מרס (כוכב הפעולה) אינו יכול ללכת רחוק די צרכו אם יש משהו שמונע ממנו.

       

      הלב יודע הכי טוב...

      הרציו מלא בפחדים שעלולים לעכב אותו.

       

      כי העכבות שלנו - רובן פחדים

       

       

       

      הרציו מעלה הרהורים וספיקות אך לא מתוך פחד

      אלא מתוך זהירות. הפחד הוא תגובה של חוסר היכולת של הלב

      להשלים עם ההרהור של הרציו.

      ושוב אני לא טוען שצריך לנתק את הלב

      אלא צריך למצא נקוה שתחבר

      את הלב עם הרציו

      ואם ניקח בחשבון את הפוסט...

      איזה משקפיים היית נותן ללב ואיזה לרציו?

       

       

       


      נראה לי שהלב הוא הראייה של ההוה

      של הרגע.

      הלב לא יכול לייחל לעצמו לעתיד?

       

      הוא בוודאי מייחל לעצמו לעתיד אך

      זה בגדר משאלת לב שניזונת מתוך

       הדחף של הרגע.

       

       

      והנכון הוא לתת לרציו להתערב?

      כאן אני לא מסכימה.

       

      הרציו האישי שלי נוטה לסבך אותי בחרדות וחוסר ערך.

        28/1/10 01:39:

      צטט: Underground 2010-01-28 01:31:52

      צטט: רוקם 2010-01-28 01:25:50

      צטט: Underground 2010-01-28 01:23:44

      צטט: רוקם 2010-01-28 01:21:22

      צטט: Underground 2010-01-28 01:16:15

      צטט: רוקם 2010-01-28 01:11:55

      צטט: Underground 2010-01-28 01:08:38

      צטט: רוקם 2010-01-28 01:06:07

      צטט: Underground 2010-01-28 01:02:24


      לא תמיד הכל כל כך רציונלי...

      לפעמים גם נדרשת ראיית הלב

       

      דווקא על הציר הרציונלי ראיית

      הלב תקבל את הביטוי הטוב ביותר

       

      הרציו והלב לדאבוננו הם כמו חמות וכלה.

      נפגשים באירועים אבל לא באמת מבינים אחד את השני או פועלים טוב יחד...

       

      רצוי לצדד (אני מצדדת בליבי וממשיכה בעוז אחרי עצה טובה שקיבלתי הערב)

      כי הרציו לפעמים דוחק אותי לפינות לא מוארות במיוחד.

       

       

       

      נכון שלפעמים יש ניגוד בין הרציו לבין הלב

      אבל הניגוד נובע מחמת כך

      שהלב לפעמים דוהר כסוס עיור

      ורק הרציו עשוי להתוות לו את מימדי הדהירה

      לבל יסטה מהמסלול

      באסטרולוגיה נוטים לייחס את התכונה הזו לסאטורן. הוא המורה עם השוט שעובד על קול ההיגיון.

      אבל מרס (כוכב הפעולה) אינו יכול ללכת רחוק די צרכו אם יש משהו שמונע ממנו.

       

      הלב יודע הכי טוב...

      הרציו מלא בפחדים שעלולים לעכב אותו.

       

      כי העכבות שלנו - רובן פחדים

       

       

       

      הרציו מעלה הרהורים וספיקות אך לא מתוך פחד

      אלא מתוך זהירות. הפחד הוא תגובה של חוסר היכולת של הלב

      להשלים עם ההרהור של הרציו.

      ושוב אני לא טוען שצריך לנתק את הלב

      אלא צריך למצא נקוה שתחבר

      את הלב עם הרציו

      ואם ניקח בחשבון את הפוסט...

      איזה משקפיים היית נותן ללב ואיזה לרציו?

       

       

       


      נראה לי שהלב הוא הראייה של ההוה

      של הרגע.

      הלב לא יכול לייחל לעצמו לעתיד?

       

      הוא בוודאי מייחל לעצמו לעתיד אך

      זה בגדר משאלת לב שניזונת מתוך

       הדחף של הרגע.

        28/1/10 01:31:

      צטט: רוקם 2010-01-28 01:25:50

      צטט: Underground 2010-01-28 01:23:44

      צטט: רוקם 2010-01-28 01:21:22

      צטט: Underground 2010-01-28 01:16:15

      צטט: רוקם 2010-01-28 01:11:55

      צטט: Underground 2010-01-28 01:08:38

      צטט: רוקם 2010-01-28 01:06:07

      צטט: Underground 2010-01-28 01:02:24


      לא תמיד הכל כל כך רציונלי...

      לפעמים גם נדרשת ראיית הלב

       

      דווקא על הציר הרציונלי ראיית

      הלב תקבל את הביטוי הטוב ביותר

       

      הרציו והלב לדאבוננו הם כמו חמות וכלה.

      נפגשים באירועים אבל לא באמת מבינים אחד את השני או פועלים טוב יחד...

       

      רצוי לצדד (אני מצדדת בליבי וממשיכה בעוז אחרי עצה טובה שקיבלתי הערב)

      כי הרציו לפעמים דוחק אותי לפינות לא מוארות במיוחד.

       

       

       

      נכון שלפעמים יש ניגוד בין הרציו לבין הלב

      אבל הניגוד נובע מחמת כך

      שהלב לפעמים דוהר כסוס עיור

      ורק הרציו עשוי להתוות לו את מימדי הדהירה

      לבל יסטה מהמסלול

      באסטרולוגיה נוטים לייחס את התכונה הזו לסאטורן. הוא המורה עם השוט שעובד על קול ההיגיון.

      אבל מרס (כוכב הפעולה) אינו יכול ללכת רחוק די צרכו אם יש משהו שמונע ממנו.

       

      הלב יודע הכי טוב...

      הרציו מלא בפחדים שעלולים לעכב אותו.

       

      כי העכבות שלנו - רובן פחדים

       

       

       

      הרציו מעלה הרהורים וספיקות אך לא מתוך פחד

      אלא מתוך זהירות. הפחד הוא תגובה של חוסר היכולת של הלב

      להשלים עם ההרהור של הרציו.

      ושוב אני לא טוען שצריך לנתק את הלב

      אלא צריך למצא נקוה שתחבר

      את הלב עם הרציו

      ואם ניקח בחשבון את הפוסט...

      איזה משקפיים היית נותן ללב ואיזה לרציו?

       

       

       


      נראה לי שהלב הוא הראייה של ההוה

      של הרגע.

      הלב לא יכול לייחל לעצמו לעתיד?

       

        28/1/10 01:25:

      צטט: Underground 2010-01-28 01:23:44

      צטט: רוקם 2010-01-28 01:21:22

      צטט: Underground 2010-01-28 01:16:15

      צטט: רוקם 2010-01-28 01:11:55

      צטט: Underground 2010-01-28 01:08:38

      צטט: רוקם 2010-01-28 01:06:07

      צטט: Underground 2010-01-28 01:02:24


      לא תמיד הכל כל כך רציונלי...

      לפעמים גם נדרשת ראיית הלב

       

      דווקא על הציר הרציונלי ראיית

      הלב תקבל את הביטוי הטוב ביותר

       

      הרציו והלב לדאבוננו הם כמו חמות וכלה.

      נפגשים באירועים אבל לא באמת מבינים אחד את השני או פועלים טוב יחד...

       

      רצוי לצדד (אני מצדדת בליבי וממשיכה בעוז אחרי עצה טובה שקיבלתי הערב)

      כי הרציו לפעמים דוחק אותי לפינות לא מוארות במיוחד.

       

       

       

      נכון שלפעמים יש ניגוד בין הרציו לבין הלב

      אבל הניגוד נובע מחמת כך

      שהלב לפעמים דוהר כסוס עיור

      ורק הרציו עשוי להתוות לו את מימדי הדהירה

      לבל יסטה מהמסלול

      באסטרולוגיה נוטים לייחס את התכונה הזו לסאטורן. הוא המורה עם השוט שעובד על קול ההיגיון.

      אבל מרס (כוכב הפעולה) אינו יכול ללכת רחוק די צרכו אם יש משהו שמונע ממנו.

       

      הלב יודע הכי טוב...

      הרציו מלא בפחדים שעלולים לעכב אותו.

       

      כי העכבות שלנו - רובן פחדים

       

       

       

      הרציו מעלה הרהורים וספיקות אך לא מתוך פחד

      אלא מתוך זהירות. הפחד הוא תגובה של חוסר היכולת של הלב

      להשלים עם ההרהור של הרציו.

      ושוב אני לא טוען שצריך לנתק את הלב

      אלא צריך למצא נקוה שתחבר

      את הלב עם הרציו

      ואם ניקח בחשבון את הפוסט...

      איזה משקפיים היית נותן ללב ואיזה לרציו?

       

       

       


      נראה לי שהלב הוא הראייה של ההוה

      של הרגע.

        28/1/10 01:23:

      צטט: רוקם 2010-01-28 01:21:22

      צטט: Underground 2010-01-28 01:16:15

      צטט: רוקם 2010-01-28 01:11:55

      צטט: Underground 2010-01-28 01:08:38

      צטט: רוקם 2010-01-28 01:06:07

      צטט: Underground 2010-01-28 01:02:24


      לא תמיד הכל כל כך רציונלי...

      לפעמים גם נדרשת ראיית הלב

       

      דווקא על הציר הרציונלי ראיית

      הלב תקבל את הביטוי הטוב ביותר

       

      הרציו והלב לדאבוננו הם כמו חמות וכלה.

      נפגשים באירועים אבל לא באמת מבינים אחד את השני או פועלים טוב יחד...

       

      רצוי לצדד (אני מצדדת בליבי וממשיכה בעוז אחרי עצה טובה שקיבלתי הערב)

      כי הרציו לפעמים דוחק אותי לפינות לא מוארות במיוחד.

       

       

       

      נכון שלפעמים יש ניגוד בין הרציו לבין הלב

      אבל הניגוד נובע מחמת כך

      שהלב לפעמים דוהר כסוס עיור

      ורק הרציו עשוי להתוות לו את מימדי הדהירה

      לבל יסטה מהמסלול

      באסטרולוגיה נוטים לייחס את התכונה הזו לסאטורן. הוא המורה עם השוט שעובד על קול ההיגיון.

      אבל מרס (כוכב הפעולה) אינו יכול ללכת רחוק די צרכו אם יש משהו שמונע ממנו.

       

      הלב יודע הכי טוב...

      הרציו מלא בפחדים שעלולים לעכב אותו.

       

      כי העכבות שלנו - רובן פחדים

       

       

       

      הרציו מעלה הרהורים וספיקות אך לא מתוך פחד

      אלא מתוך זהירות. הפחד הוא תגובה של חוסר היכולת של הלב

      להשלים עם ההרהור של הרציו.

      ושוב אני לא טוען שצריך לנתק את הלב

      אלא צריך למצא נקוה שתחבר

      את הלב עם הרציו

      ואם ניקח בחשבון את הפוסט...

      איזה משקפיים היית נותן ללב ואיזה לרציו?

       

        28/1/10 01:21:

      צטט: Underground 2010-01-28 01:16:15

      צטט: רוקם 2010-01-28 01:11:55

      צטט: Underground 2010-01-28 01:08:38

      צטט: רוקם 2010-01-28 01:06:07

      צטט: Underground 2010-01-28 01:02:24


      לא תמיד הכל כל כך רציונלי...

      לפעמים גם נדרשת ראיית הלב

       

      דווקא על הציר הרציונלי ראיית

      הלב תקבל את הביטוי הטוב ביותר

       

      הרציו והלב לדאבוננו הם כמו חמות וכלה.

      נפגשים באירועים אבל לא באמת מבינים אחד את השני או פועלים טוב יחד...

       

      רצוי לצדד (אני מצדדת בליבי וממשיכה בעוז אחרי עצה טובה שקיבלתי הערב)

      כי הרציו לפעמים דוחק אותי לפינות לא מוארות במיוחד.

       

       

       

      נכון שלפעמים יש ניגוד בין הרציו לבין הלב

      אבל הניגוד נובע מחמת כך

      שהלב לפעמים דוהר כסוס עיור

      ורק הרציו עשוי להתוות לו את מימדי הדהירה

      לבל יסטה מהמסלול

      באסטרולוגיה נוטים לייחס את התכונה הזו לסאטורן. הוא המורה עם השוט שעובד על קול ההיגיון.

      אבל מרס (כוכב הפעולה) אינו יכול ללכת רחוק די צרכו אם יש משהו שמונע ממנו.

       

      הלב יודע הכי טוב...

      הרציו מלא בפחדים שעלולים לעכב אותו.

       

      כי העכבות שלנו - רובן פחדים

       

       

       

      הרציו מעלה הרהורים וספיקות אך לא מתוך פחד

      אלא מתוך זהירות. הפחד הוא תגובה של חוסר היכולת של הלב

      להשלים עם ההרהור של הרציו.

      ושוב אני לא טוען שצריך לנתק את הלב

      אלא צריך למצא נקוה שתחבר

      את הלב עם הרציו

        28/1/10 01:16:

      צטט: רוקם 2010-01-28 01:11:55

      צטט: Underground 2010-01-28 01:08:38

      צטט: רוקם 2010-01-28 01:06:07

      צטט: Underground 2010-01-28 01:02:24


      לא תמיד הכל כל כך רציונלי...

      לפעמים גם נדרשת ראיית הלב

       

      דווקא על הציר הרציונלי ראיית

      הלב תקבל את הביטוי הטוב ביותר

       

      הרציו והלב לדאבוננו הם כמו חמות וכלה.

      נפגשים באירועים אבל לא באמת מבינים אחד את השני או פועלים טוב יחד...

       

      רצוי לצדד (אני מצדדת בליבי וממשיכה בעוז אחרי עצה טובה שקיבלתי הערב)

      כי הרציו לפעמים דוחק אותי לפינות לא מוארות במיוחד.

       

       

       

      נכון שלפעמים יש ניגוד בין הרציו לבין הלב

      אבל הניגוד נובע מחמת כך

      שהלב לפעמים דוהר כסוס עיור

      ורק הרציו עשוי להתוות לו את מימדי הדהירה

      לבל יסטה מהמסלול

      באסטרולוגיה נוטים לייחס את התכונה הזו לסאטורן. הוא המורה עם השוט שעובד על קול ההיגיון.

      אבל מרס (כוכב הפעולה) אינו יכול ללכת רחוק די צרכו אם יש משהו שמונע ממנו.

       

      הלב יודע הכי טוב...

      הרציו מלא בפחדים שעלולים לעכב אותו.

       

      כי העכבות שלנו - רובן פחדים

       

        28/1/10 01:11:

      צטט: Underground 2010-01-28 01:08:38

      צטט: רוקם 2010-01-28 01:06:07

      צטט: Underground 2010-01-28 01:02:24


      לא תמיד הכל כל כך רציונלי...

      לפעמים גם נדרשת ראיית הלב

       

      דווקא על הציר הרציונלי ראיית

      הלב תקבל את הביטוי הטוב ביותר

       

      הרציו והלב לדאבוננו הם כמו חמות וכלה.

      נפגשים באירועים אבל לא באמת מבינים אחד את השני או פועלים טוב יחד...

       

      רצוי לצדד (אני מצדדת בליבי וממשיכה בעוז אחרי עצה טובה שקיבלתי הערב)

      כי הרציו לפעמים דוחק אותי לפינות לא מוארות במיוחד.

       

       

       

      נכון שלפעמים יש ניגוד בין הרציו לבין הלב

      אבל הניגוד נובע מחמת כך

      שהלב לפעמים דוהר כסוס עיור

      ורק הרציו עשוי להתוות לו את מימדי הדהירה

      לבל יסטה מהמסלול

        28/1/10 01:08:

      צטט: רוקם 2010-01-28 01:06:07

      צטט: Underground 2010-01-28 01:02:24


      לא תמיד הכל כל כך רציונלי...

      לפעמים גם נדרשת ראיית הלב

       

      דווקא על הציר הרציונלי ראיית

      הלב תקבל את הביטוי הטוב ביותר

       

      הרציו והלב לדאבוננו הם כמו חמות וכלה.

      נפגשים באירועים אבל לא באמת מבינים אחד את השני או פועלים טוב יחד...

       

      רצוי לצדד (אני מצדדת בליבי וממשיכה בעוז אחרי עצה טובה שקיבלתי הערב)

      כי הרציו לפעמים דוחק אותי לפינות לא מוארות במיוחד.

       

        28/1/10 01:06:

      צטט: Underground 2010-01-28 01:02:24


      לא תמיד הכל כל כך רציונלי...

      לפעמים גם נדרשת ראיית הלב

       

      דווקא על הציר הרציונלי ראיית

      הלב תקבל את הביטוי הטוב ביותר

       

        28/1/10 01:02:


      לא תמיד הכל כל כך רציונלי...

      לפעמים גם נדרשת ראיית הלב

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      רוקם
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      פסק זמן

      פסק זמן