כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';
    0

    וָאייֶחוֹ וּפֶדְרִיקוֹ

    19 תגובות   יום חמישי, 28/1/10, 00:51

     

    וָאייֶחוֹ וּפֶדְרִיקוֹ

    וָאייֶחוֹ וָאייֶחוֹ
    לִגְדַת גָּעַשׁ וְדִמְעָה

    נַעֲרָתְךָ עָזְבָה, אִמְּךָ נָדַמָּה

    אֵב תָּם עָנוּי נִתְלַשְׁתָּ

    לְאַרְבַּעַת כָּתְלֵי תָּא אֵזוֹבִי

    הֻשְׁלַכְתָּ  

     

    מִבַּעַד חֲרָכִים עֲמוּמִים צָפִיתָ
    מַתִּיךְ גּוּשֵׁי מִלִּים פּוֹצְעִים

    בַּאֲלֻמּוֹת עֵינֵיךָ כֵּהוֹת יוֹקְדוֹת

    כֹּל בְּדִיל וּמֻכָּר נִקִּיתָ,

    כָּל תֵּבָה וְתֵבָה הַרְחֵק הַרְחֵק

    מֵעֵבֶר עִצַּבְתָּ

    שְׁנוֹת אוֹר דִּלַּגְתָּ

    מְתַרְגֵּם עַצְמְךָ-עַצְמְךָ

    לעַצְמְךָ

    רַק נֶאֱמָן לְמַצּוֹת נִשְׁבַּעְתָּ

    חָפְשִׁי הוֹמִיָּה רוּחֲךָ -

    וַיְהִי שִׁירְךָ

    לְלֹא שֵׁם

     

    אַתָּה שׁוֹתֵת פַּחַד גְּבוּרָתְּךָ

    צוֹפֶה תְּהוֹמוֹת לְלֹא תַּחְתִּית

    תַּחַת גְּשָׁרִים הוּעֲפוּ בַּאֲוִיר,

    הוֹ מְבַקְּרִים  -

                       אַיִן הֱיִיתֶם.

     

     


    וְאַתָּה פֶדְרִיקוֹ, גַּם חִפַּשְׂתָּ אֶת הָאֱמֶת
    בְּאַרְצוֹ שֶׁל הָאַבִּיר בַּעַל פְּנֵי הַיָּגוֹן

     

    בְּרוּחַ עַרְבַּיִם לוֹטֶפֶת

    לְקוֹל פַּעֲמוֹנִים אוֹבְדִים

    בְּצִלְלֵי זַיִת נִמְסָכִים

    חָלַמְתָּ חֲלוֹמוֹת צוֹעֲנִי

     

    צְלִילֵי גִּיטָרָה סְפוּגֵי עֶצֶב נִתָּזִים

    לְיַד הַמִּזְרָקָה בַּכִּכָּר הָעַתִּיקָה
    מְנַסְּרִים סַהַר מַתַּכְתִּי סְגַלְגַּל

    עָטוּי הִינוּמָה כְּתוּמָה מֵעַל גַּגּוֹת

     

    וְאַתָּה יָרַדְתָּ לְנַחַל עֲכוּר

    מְרַשְׁרֵשׁ בְּסוּפָיו עִם וֶרֶד וָרֹד

    לִפְגּוֹשׁ עֶלֶם בֵּין עַלְווֹת עֲרָבָה

    בִּרְדִידֵי מַחְשָׁךְ רַדִים.


    שְׁנֵיכֶם, מִשְּׁנֵי עֶבְרֵי אוֹקְיָנוֹס

    שֶׁמֶשׁ חֲדָשָׁה בְּחַרְתֶּם
    שׁוֹתִים בְּצָמָא אֶת אוֹרָהּ הָעוֹלֶה הֶהָזוּי

    יוֹרֶקֶת לַשּׁוֹנוֹת אֵשׁ עֲנָקִיוֹת עַל אִמָּא אֲדָמָה

    חֲרוּכוֹת פָּנֶיהָ, שִׁכּוֹרַת דָּם וּדְמוּמָה -
    וּשְׁנֵיכֶם חוֹלְמִים כִּי עוֹד תַּעֲלֶינָה

    תִּפְרָחוֹת שִׁבֳּלִים זְהֻבּוֹת.

    הוֹ פֶדְרִיקוֹ,
    בַּחֲצוֹת פָּלְחוּ אוֹתְךָ הַקְּלִיעִים בְּאָחוּ עָזוּב  
    הֶחֱרִידוּ אֶפְרֵי גְּרָנָדָה וְעֶשֶׂב טָלוּל בִּשְׁנָתָם
    עֵת הַלְּבָנָה כִּסְּתָה פָּנֶיהָ בִּצְעִיפֵי עֲנָנִים שְׁחוֹרִים.

    וְאַתָּה וָאייֶחוֹ, אֶל מֵעֵבֶר יַמִים בָּרַחְתָּ לְבִירַת-אוֹרוֹת
    אַלְמוֹנִי וְשָׁכוּח תְּהַלֵּךְ זָר בִּשְׂדֵרוֹתֶיהָ וּלְצַד דּוּכְנֵי הseine

    מֵצִיץ בְּעִתּוֹנִים וּסְפָרִים מְשֻׁמָּשִׁים עִם שַׂקִּית עַרְמוֹנִים
    דַּל וְרָעֵב וְרָפוּף עַל סַפְסָל

    טוֹבֵעַ בְּיָם גַּעְגּוּעַ מְלֻבָּן לַמּוֹלֶדֶת,

    לַחֲלוֹם שֶׁפָּסַקְתָּ לִלְחֹם,

    מֵת מְהַלֵּךְ מְחַכֶּה לְמוֹתְךָ

    לוּ רַק יָכֹלְתָּ לִמְחֹק עֲקֵבוֹת זִכְרוֹנְךָ,

    לֹא פִּרְסַמְתָּ עוֹד

     


    וּשְׁנֵיכֶם כֹּה צְעִירִים. כֹּה גְּאוֹנִים בַּשִּׁירָה.
    יַחְמֹּל אֶתְכֶם אֱלהִים.

     

     

     

     

    _______________________________________________________________

     

    פדריקו גרסיה לורקה - ספרד  (1936- 1898) , ססאר ואייחו -  פרו    (1892 - 1938)

     

     

     

     

     

     

     

    כל הזכויות שמורות לעוזי שכטר

    דרג את התוכן:

      תגובות (19)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/2/10 09:15:
      הוֹ פֶדְרִיקוֹ,
      בַּחֲצוֹת פָּלְחוּ אוֹתְךָ הַקְּלִיעִים בְּאָחוּ עָזוּב  
      הֶחֱרִידוּ אֶפְרֵי גְּרָנָדָה וְעֶשֶׂב טָלוּל בִּשְׁנָתָם
      עֵת הַלְּבָנָה כִּסְּתָה פָּנֶיהָ בִּצְעִיפֵי עֲנָנִים שְׁחוֹרִים.

      וְאַתָּה וָאייֶחוֹ, אֶל מֵעֵבֶר יַמִים בָּרַחְתָּ לְבִירַת-אוֹרוֹת
      אַלְמוֹנִי וְשָׁכוּח תְּהַלֵּךְ זָר בִּשְׂדֵרוֹתֶיהָ וּלְצַד דּוּכְנֵי הseine

      מֵצִיץ בְּעִתּוֹנִים וּסְפָרִים מְשֻׁמָּשִׁים עִם שַׂקִּית עַרְמוֹנִים
      דַּל וְרָעֵב וְרָפוּף עַל סַפְסָל

      טוֹבֵעַ בְּיָם גַּעְגּוּעַ מְלֻבָּן לַמּוֹלֶדֶת,

      לַחֲלוֹם שֶׁפָּסַקְתָּ לִלְחֹם,

      מֵת מְהַלֵּךְ מְחַכֶּה לְמוֹתְךָ

      לוּ רַק יָכֹלְתָּ לִמְחֹק עֲקֵבוֹת זִכְרוֹנְךָ,

      לֹא פִּרְסַמְתָּ עוֹד

       


      וּשְׁנֵיכֶם כֹּה צְעִירִים. כֹּה גְּאוֹנִים בַּשִּׁירָה.
      יַחְמֹּל אֶתְכֶם אֱלהִים.

       

      ואין לדעת סופו של מי מר יותר

        1/2/10 18:44:

      צטט: אירה יאן 2010-02-01 15:20:09


      עוזי היקר, התרגום שלך הוא? באם כן גאוני הוא,

       

      מוטי יקר,

      אני לא תרגמתי,

      אני כתבתי מלבי כמחוה לשני משוררים שמאוד מאוד נגעו בו.

      תודה לך

      עוזי

        1/2/10 15:20:

      עוזי היקר, התרגום שלך הוא? באם כן גאוני הוא,
        1/2/10 00:16:


      אהבתי מאוד את השיר סיפור הזה

      שזור בכתיבה מעניינת, מיוחדת וענוגה

       

      חנן

        31/1/10 17:08:
      מרתק להפליא. תודה שהבאת יקירי.
        31/1/10 09:43:

      שיר שהוא סיפור מדהים...

      כפי שכתבו חברותיי.

      קוראת ומתמוגגת על היכולות

      שלו לתאר בדימויים מצבים,

      ורגשות.

      שוטטתי בין השורות, ענגתי על

      התיאורים.

      קסם מיוחד היה בהן, ובינהן.

      זוהי שירה משובחת.

      תודה שהבאת.

      רגשתי בראותי שאין גיל לשירה.

      אהבתי מאד.

      שבוע נפלא ומהנה.

        31/1/10 07:52:


      כתיבה נוגה כל כך

      וגם בחלק אחר של העולם כאשר כותבים על מחלמה ועצב זה מחלחל וכואב

      צְלִילֵי גִּיטָרָה סְפוּגֵי עֶצֶב נִתָּזִים

      לְיַד הַמִּזְרָקָה בַּכִּכָּר הָעַתִּיקָה
      מְנַסְּרִים סַהַר מַתַּכְתִּי סְגַלְגַּל

      עָטוּי הִינוּמָה כְּתוּמָה מֵעַל גַּגּוֹת

      שיר סיפור

      והצלחתי ממש לשמוע את הצלילים הנוגים מבעד למילים

      בוקר טוב

      ושבוע טוב

       

        30/1/10 22:55:

      צטט: עצמי עצמי 2010-01-30 22:09:22

      צטט: מולי. 2010-01-30 21:26:04

      נבוךוואו.

       

      נראה לי שואייחו לא היה קומוניסט במובן המקובל -

      לא אידיאליסט סתם שהונע ע"י סיסמאות(שהמעצמות

      התירו לשימוש כהסוואה למגמה האמיתית שהיתה מאחורי הקלעים)

       

      מתוך "אף אחד כבר לא גר"

      הוא מסיים כך:

       

      "מַה שֶׁנִּמְשָׁךְ בַּבַּיִת, הוּא עוֹשֵׂה
      הַפְּעֻלָּה".

       

      וניתן להבין מכל שקדם לסיום הנ"ל

      שהוא לא התכוון לאדם כאישיות

      כעושה הפעולה, אלא לעצמי,

      אותו עצמי המשותף לכל שהיא

      האלוהות עצמה.

       

      במילים אחרות הוא רומז שהאדם אינו "העושה".

       

      וזה מתקבל על הדעת מהיות האדם נולד

      לתוך מצע נתון וסביבה מסויימת,

      אלא במקרים נדירים של מאמץ פנימי אדיר

      עד להשוואת צורתו עם העצמי - הוא האלוהי.

       

       

      אין בפי מילים מספיקות להודות לך.

       

       

       

      לא, הוא לא היה במובן המקובל - וזה מה שריתק אותי בדמותו, וזה מה

      שמעצים מאוד את הטראגיות שבחייו ואת הפספוס הגדול - דווקא בגלל

      שהעצמי שלו היה כה מפותח כדי לקלוט את קיומו ואף את קיום אלוהים,

      ואת הבחנת בזה כבר בקטע הזה [שרק כעת, בעקבותך, קראתי אותו]!

       

      אכן, הוא האמין "בעצמי" ובאלוהים למרות שזה מתנגש לגמרי עם הקומוניזם.

      במבוא ל"טרילסה" שכתבה טל ניצן כתוב [שלאחר פרסום ספרו]:

       

      " הספר נבלע בחלל הריק שביןחוסר הבנה לעוינות מבוהלת.

      תגובתו המפוכחת של ואייחו מתועדת במכתב לידידו אנטנור אורגו:

       

      הספר נפל לתוך אין מוחלט. אני נוטל עלי את מלוא האחריות לאסטטיקה שלו. היום, אולי

      יותר מאי-פעם, אני מרגיש את עולה של חובה קדושה, לא ידועה לי עד כה, כאדם וכאמן -

      להיות חופשי! אם לא אהיה חופשי היום, לא אהיה לעולם. אני מרגיש שמצחי מתעגל

      לפנים בקימור התובעני ביותר של הגבורה. אני נותן את עצמי בצורה הכי חופשית שאני

      יכול וזהו הגדול בהישגַי האמנותיים. אלוהים יודע באיזו מידה חירותי נכונה ואמיתית!

      אלוהים יודע כמה התייסרתי כדי שהקצב לא יחרוג מחירות זו ויחטא בפריצות! אלוהים

      יודע לאילו תהומות מבעיתות השקפתי, מלא פחד שמא הכל יתרסק למוות כדי שרוחי

      העלובה תחיה!

      [...] אני רוצה להיות חופשי, ואחת היא לי כמה קורבנות אצטרך להקריב. בגלל החירות

      הזאת אני מרגיש לפעמים נלעג להחריד, כמו ילד שמרים את הכפית אל אפו."

       

       

      ועוד  -

       

      לעניות דעתי, בקטע הזה "אף אחד כבר לא גר" יש לו אי-דיוק מסוים, כי

      גם אם אנשים לא יבואו לגור בבית, עדין הוא מכיל את טביעת-העצמי

      [האנרגיות, המקצב] של האנשים שבנו אותו... וגם הוא סופג מ-

      "העצמי של הסביבה"... אך כמשורר מותר לו לא-לדייק/להגזים כדי להבליט...

      אבל, בעיקרון, הוא בהחלט מדבר בקטע על העצמי שמטביע חותמו בכל דבר,

      ובקטע שהבאתי מהמבוא רואים בבהירות את הכמיהה העזה שלו להגיע

      למימוש העצמי שלו עד תום, להגיע לחרות, למיזוג העצמי שלו באלוהים!!!

       

       

      תודה על התעמקותך הנפלאה, אני כה שמח בה.

       

      עוזי

       

        בקשר לאי הדיוק, מדובר אחרי הכל בתרגום,

        עם כל הכבוד למתרגם אני מעדיפה לייחס את

        אי הדיוקים לתרגום.

       

        כמו שאתה אומר, הכמיהה העזה למימוש עצמי

        עד תום, עד לתכלית הסופית עד להיטמעות באלוהי

        זה מה שחיבר אותי אליו מיד (ונראה שגם אותך).

       

        30/1/10 22:09:

      צטט: מולי. 2010-01-30 21:26:04

      נבוךוואו.

       

      נראה לי שואייחו לא היה קומוניסט במובן המקובל -

      לא אידיאליסט סתם שהונע ע"י סיסמאות(שהמעצמות

      התירו לשימוש כהסוואה למגמה האמיתית שהיתה מאחורי הקלעים)

       

      מתוך "אף אחד כבר לא גר"

      הוא מסיים כך:

       

      "מַה שֶׁנִּמְשָׁךְ בַּבַּיִת, הוּא עוֹשֵׂה
      הַפְּעֻלָּה".

       

      וניתן להבין מכל שקדם לסיום הנ"ל

      שהוא לא התכוון לאדם כאישיות

      כעושה הפעולה, אלא לעצמי,

      אותו עצמי המשותף לכל שהיא

      האלוהות עצמה.

       

      במילים אחרות הוא רומז שהאדם אינו "העושה".

       

      וזה מתקבל על הדעת מהיות האדם נולד

      לתוך מצע נתון וסביבה מסויימת,

      אלא במקרים נדירים של מאמץ פנימי אדיר

      עד להשוואת צורתו עם העצמי - הוא האלוהי.

       

       

      אין בפי מילים מספיקות להודות לך.

       

       

       

      לא, הוא לא היה במובן המקובל - וזה מה שריתק אותי בדמותו, וזה מה

      שמעצים מאוד את הטראגיות שבחייו ואת הפספוס הגדול - דווקא בגלל

      שהעצמי שלו היה כה מפותח כדי לקלוט את קיומו ואף את קיום אלוהים,

      ואת הבחנת בזה כבר בקטע הזה [שרק כעת, בעקבותך, קראתי אותו]!

       

      אכן, הוא האמין "בעצמי" ובאלוהים למרות שזה מתנגש לגמרי עם הקומוניזם.

      במבוא ל"טרילסה" שכתבה טל ניצן כתוב [שלאחר פרסום ספרו]:

       

      " הספר נבלע בחלל הריק שביןחוסר הבנה לעוינות מבוהלת.

      תגובתו המפוכחת של ואייחו מתועדת במכתב לידידו אנטנור אורגו:

       

      הספר נפל לתוך אין מוחלט. אני נוטל עלי את מלוא האחריות לאסטטיקה שלו. היום, אולי

      יותר מאי-פעם, אני מרגיש את עולה של חובה קדושה, לא ידועה לי עד כה, כאדם וכאמן -

      להיות חופשי! אם לא אהיה חופשי היום, לא אהיה לעולם. אני מרגיש שמצחי מתעגל

      לפנים בקימור התובעני ביותר של הגבורה. אני נותן את עצמי בצורה הכי חופשית שאני

      יכול וזהו הגדול בהישגַי האמנותיים. אלוהים יודע באיזו מידה חירותי נכונה ואמיתית!

      אלוהים יודע כמה התייסרתי כדי שהקצב לא יחרוג מחירות זו ויחטא בפריצות! אלוהים

      יודע לאילו תהומות מבעיתות השקפתי, מלא פחד שמא הכל יתרסק למוות כדי שרוחי

      העלובה תחיה!

      [...] אני רוצה להיות חופשי, ואחת היא לי כמה קורבנות אצטרך להקריב. בגלל החירות

      הזאת אני מרגיש לפעמים נלעג להחריד, כמו ילד שמרים את הכפית אל אפו."

       

       

      ועוד  -

       

      לעניות דעתי, בקטע הזה "אף אחד כבר לא גר" יש לו אי-דיוק מסוים, כי

      גם אם אנשים לא יבואו לגור בבית, עדין הוא מכיל את טביעת-העצמי

      [האנרגיות, המקצב] של האנשים שבנו אותו... וגם הוא סופג מ-

      "העצמי של הסביבה"... אך כמשורר מותר לו לא-לדייק/להגזים כדי להבליט...

      אבל, בעיקרון, הוא בהחלט מדבר בקטע על העצמי שמטביע חותמו בכל דבר,

      ובקטע שהבאתי מהמבוא רואים בבהירות את הכמיהה העזה שלו להגיע

      למימוש העצמי שלו עד תום, להגיע לחרות, למיזוג העצמי שלו באלוהים!!!

       

       

      תודה על התעמקותך הנפלאה, אני כה שמח בה.

       

      עוזי

        30/1/10 21:26:

      נבוךוואו.

       

      נראה לי שואייחו לא היה קומוניסט במובן המקובל -

      לא אידיאליסט סתם שהונע ע"י סיסמאות(שהמעצמות

      התירו לשימוש כהסוואה למגמה האמיתית שהיתה מאחורי הקלעים)

       

      מתוך "אף אחד כבר לא גר"

      הוא מסיים כך:

       

      "מַה שֶׁנִּמְשָׁךְ בַּבַּיִת, הוּא עוֹשֵׂה
      הַפְּעֻלָּה".

       

      וניתן להבין מכל שקדם לסיום הנ"ל

      שהוא לא התכוון לאדם כאישיות

      כעושה הפעולה, אלא לעצמי,

      אותו עצמי המשותף לכל שהיא

      האלוהות עצמה.

       

      במילים אחרות הוא רומז שהאדם אינו "העושה".

       

      וזה מתקבל על הדעת מהיות האדם נולד

      לתוך מצע נתון וסביבה מסויימת,

      אלא במקרים נדירים של מאמץ פנימי אדיר

      עד להשוואת צורתו עם העצמי - הוא האלוהי.

       

       

      אין בפי מילים מספיקות להודות לך.

       

        30/1/10 10:07:

      צטט: מולי. 2010-01-30 02:19:33

       

      על ואייחו לא שמעתי, אני מניחה שגם הוא היה משורר.

      תאורך את סיפורו של ואייחו חודר עד עמקי הנשמה.

      התרשמתי שואייחו עסק בחקירת העצמי באופן בלתי מתפשר

      ובכ"ז לא הגיע אל ה"דבר" . בא לי לבכות עבור ואייחו ועבור עצמי.

       

      אבוא לקרוא את השיר הזה שוב... ושוב.

       

      עכשיו כאשר אני חושבת על זה, בחרת בשם הפרופיל שלך

      "עצמי עצמי" האם בהשראת ואייחו?הייתי רוצה לדעת עוד על ואייחו.

       

      תודה עוזי, זאת חוויה אמיתית לקרוא את שירתך.

       

      מולי.

       

       

      מולי בוקר טוב!

      סיפוק רב לי לקרוא את תגובתך. תודה לך.

      אכן, ואייחו גדול משוררי פרו, ויש הרואים בו גדול משוררי אמריקה הדרומית, למרות שפרסם רק שני ספרים בחייו שמכילים מעט שירים.

      מספר שירתו השני "טרילסה" (1922) המכיל רק 77 שירים, תרגמה טל ניצן 46 שירים ב 2006 ב"הוצאת חושן" [תרגום מצוין לעניות דעתי,] וגם הוסיפה מבוא מצוין, לעניות דעתי. לאחר מכן ברח לפריז ונשאר שם עד מותו, לעצמו כתב שם עוד כמה שירים בודדים, שלא פירסמם.

      כעת ראיתי, שהוצאת "קשב" הוציאה תרגום של חלק משיריו, נדמה לי שגם בתרגומה של טל ניצן, והוא כולל כמה מהשירים שכתב בפריז, וניתן לרכוש אותו כנראה ישירות מ"קשב" דרך האנטרנט.

      בנוגע ל"עצמי עצמי" - לא ידוע לי שהוא השתמש כלל בצימוד הזה, אני השלכתי את זה מעצמי עצמי עליו.

      כרגע כרגע אני חייב לצאת, וכשאחזור, אשלח לך כתובות באנטרנט עליו.

      בנוגע אליו, אכן יש לבכות, כי הוא היה קומוניסט והקומוניזים לא מקבל את אלוהים....

      בנוגע למולי, יש לשחוק ולשמוח ולברך, כי היא נמצאת על הדרך הנפלאה ביותר...  חיוך

      שבת שלום

      עוזי

        30/1/10 02:19:

       

      על ואייחו לא שמעתי, אני מניחה שגם הוא היה משורר.

      תאורך את סיפורו של ואייחו חודר עד עמקי הנשמה.

      התרשמתי שואייחו עסק בחקירת העצמי באופן בלתי מתפשר

      ובכ"ז לא הגיע אל ה"דבר" . בא לי לבכות עבור ואייחו ועבור עצמי.

       

      אבוא לקרוא את השיר הזה שוב... ושוב.

       

      עכשיו כאשר אני חושבת על זה, בחרת בשם הפרופיל שלך

      "עצמי עצמי" האם בהשראת ואייחו?הייתי רוצה לדעת עוד על ואייחו.

       

      תודה עוזי, זאת חוויה אמיתית לקרוא את שירתך.

       

      מולי.

       

        29/1/10 11:21:

      ואוווו מדהים:)

      מילים קסומות....

      אהבתי:)

      נטלי

        29/1/10 09:29:


      איזו שפה נדירה...

       

      שיר על שני משוררים אשר חיו באותה תקופה משיני עברי האוקיינוס, מן הסתם לא הכירו אחד את השני.

       

      שניהם התייסרו וסופם דומה.

       

      סיפור שיר נהדר על שני המשוררים בשפתך המיוחדת במינה.

        28/1/10 22:42:


      שיר סיפור מרתק בכתיבה ניפלאה כתמיד

       

      הזכרת לי את משוררי ספרד בשירתך המיוחדת.

       

      סופשבוע נעים וטו בשבט שמח

      זהבית

        28/1/10 22:37:


      שירה נפלאה

      שירת המשורר למשוררים

      תודה :)

        28/1/10 20:54:
      שיר שהוא סיפור וסיפור שהוא שיר. דימויים נפלאים.
        28/1/10 07:06:

      שיר שהוא סיפור מרתק.

      אני חייבת לשוב ולקרוא בו.

        28/1/10 00:56:


      אחזור להגיב

      לילה טוב :)