כותרות TheMarker >
    ';

    קו 5 - מדריך עירוני לתל אביב

    אין אייקון תרבות תל אביבי יותר מקו חמש, \"המטרו התל אביבי\", כתבו עליו שירים, סיפורים ואפילו עבודת דוקטורט. קו חמש, שמלווה את תל אביב משנותיה הראשונות, חוצה את העיר מצפון לדרום ומספק הצצה לכמה מהאזורים היפים והמרתקים ביותר בעיר.
    במשך שנה שלמה שוטטתי בתל אביב דרך תחנות הקו וגיליתי שכונות, רחובות, גינות וחנויות, היסטוריה נשכחת ואדריכלות נוכחת ולמדתי להכיר את תל אביב מחדש בכל נסיעה בקו.
    הבלוג שלי מזמין את התל אביבי שבטוח שהוא כבר מכיר הכול ואת המבקר מבחוץ שרוצה לדעת, לטיול אחר בתל אביב, דרך המסע שבין התחנות של קו חמש.

    תהנו, רננה.

    תודה לאביב מצר ואורי קידר על הצילומים ולמאיה חלוואני על עיצוב הלוגו.






















    ארכיון

    0

    שדרות רוטשילד - חלק שני מרחוב בלפור דרומה

    9 תגובות   יום חמישי, 28/1/10, 01:26
    חלק שני של הטיול בשדרות רוטשילד - בפעם הבאה - גן החשמל!
     

    הצהרת בלפור

    אם שימור בניינים הוא מעין ניתוח פלסטי אדריכלי , אפשר בהחלט להשוות את פינת הרחובות רוטשילד ובלפור לסוג של פמלה אנדרסון. מצד אחד של הצומת, עומד הבניין התכלכל משנת תרפ"ד (1924), שבולט בסגנונו המצועצע משהו על רקע הקווים האחידים של הבאוהאוס. מנגד, צמד הבניינים ברוטשילד 85-87 והבניין ברוטשילד 90, שכל אחד מהם מציע את פרשנותו לסגנון הבינלאומי. אל מול הבניינים המשופצים, עומד ברוטשילד 83 בית קטן, שעשוי לבני סיליקט חשופות, שמציג מראה טבעי מרענן. זהו ביתו של האדריכל יוסף ברלין, שלו תרומה חשובה לאדריכלות התל אביבית בשנות העשרים והשלושים. בקומת הקרקע חולקות את מעונן תחנת מוניות ובית קטן וצבעוני עמוס עציצים וקישוטים אחרים ונדמה שתכף תיפתח הדלת ותכולת הדירה תישפך אל השדרה.  

    אם תסתובבו כאן בשעות הערב, קיים סיכוי טוב שתתקלו בחבורת אנשים שמשחקים במה שנראה כמו גרסה משוכללת של ג'ולות. הפטאנק Pétanque משחק שבו זורקים כדורי מתכת לעבר כדור אחר שמונח במגרש עשה עלייה מצרפת והוסיף טוויסט חביב לשיק האירופאי של השדרות. ארבע פעמים בשבוע מתכנסים כאן המשוגעים לדבר, מלווים בתרמוסי קפה וצידה לערב ארוך, הם מקפיצים את הכדורים שלהם בארגזי החול, לקול קריאות עידוד מהקהל החולף שמנסה לפענח את חוקי המשחק.  

    לב העיר

    חלק זה של השדרות מכניס אתכם לרובע לב העיר, שתי וערב של רחובות הנפרשים דרומה ומערבה משדרות רוטשילד עד לרחוב אלנבי. הרחובות אחד העם, בלפור, מאז"ה, נחמני ובצלאל-יפה הם מרכזו של אזור זה. אפשר לבלות שעות בשיטוט בין הרחובות הללו שמלאים במבנים היסטוריים יפהפיים, בפיסות היסטוריה מעניינות מחיי העיר ובפינות קסומות, חלקן סמוכות לשדרה ומצדיקות סטייה ממנה.

    בבלפור 30 נמצא אולם אהל שם, אולם מופעים לא גדול, שקירותיו ספוגים בנוסטלגיה העירונית. בשנות השלושים התקיימו כאן מפגשי "עונג שבת" ביוזמתו של המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק. באמצעות מפגשי עונג שבת, שעסקו בענייני ספרות, שירה והגות יהודית ביקש ביאליק ליצור מעין בית מדרש לתרבות יהודית, מהסוג שכל כך נפוץ היום במחוזותינו. בהמשך רחוב בלפור ניצב  בית הבריאות שטראוס עם חזיתו המרשימה, שנדמית כשייכת לאוניברסיטה עתיקת יומין במחוזות רחוקים. הבניין שומר על ייעודו גם כיום ומשמש את משרד הבריאות-מחוז תל אביב. ברחוב מאז"ה המקביל, בין בנייני המגורים ניצב מגדל המים השני של תל אביב, שנבנה בשנות העשרים של המאה הקודמת (מגדל המים הראשון עמד בפינת שדרות רוטשילד ורחוב הרצל, אך הוא נהרס). בעת בנייתו הוא נחשב למבנה הגבוה בתל אביב ושימש כנקודת תצפית על העיר. בראשו של מגדל המים עומדת חנוכיה, שאותה היו מדליקים בחנוכה, כשלמרגלות המגדל התאספו תלמידי בתי הספר ותושבי השכונה לחגוג. 

    הכיכר המלכותית

    שני עצי שקמה וספסל הממוקמים במפגש הרחובות נחמני, מונטיפיורי, בצלאל יפה ומלצ'ט, יוצרים יחדיו את אחת הכיכרות היפות בתל אביב ובוודאי המיוחדת שבהן, כיכר המלך אלברט. על אף מיקומה בצומת של כמה מן הרחובות המרכזיים באזור, זוהי כיכר חמקמקה ונחבאת אל הכלים שאינה מתמסרת לחולפים על פניה ביעף. יש לעצור לרגע, לשבת על הספסל ולהתבונן סביב כדי לחוש את קיסמה. על הכיכר מאפיל בדרמטיות בית הפגודה, בעל חזית מקומרת, המעוצבת בצורת פגודה שהקנתה לו את שמו. זוהי אחת הדוגמאות המיוחדות ביותר לבנייה האקלקטית בתל אביב. בית הפגודה נבנה בשנת 1924 ועוצב במלוא הפאר וההדר של התקופה עבור יהודי תושב חוץ שביקר בו לעתים רחוקות. הבית עמד ריק שנים ארוכות וסבל מהזנחה והתפוררות. על אף שהיה המבנה הראשון שהוגדר כבית לשימור בתל אביב, רק בשנות התשעים עבר הבניין שימור מקיף והתוצאה מרהיבה. בית הפגודה אינו פתוח לביקורים. בצידה הדרומי של הכיכר, ברחוב מונטיפיורי 46, שולטת על הנוף חזית לבנה רחבת מימדים, ועליה תבליט שנראה כמתאר את השתקפות עץ השקמה שבכיכר על קיר הבית. כדאי להתקרב ולהתבונן ברווח הפיזי והסמלי שנוצר בין חזית הבניין, שריד יחיד מבית הבאוהאוס שנהרס ובין בניין המשרדים החדיש שנבנה במקומו. ברחוב אחד העם 66 (פינת בצלאל יפה 7) עומד בית כבד מימדים ומרשים, בית אופטלקה-מני, שבו פעלה עד לפני מספר חודשים הנהגת תנועת "השומר הצעיר". כמה חודשים אחרי שעברו מכאן, כבר אין זכר לדגל האדום שהתנוסס על חזית הבית או ללובשי החולצות הכחולות, שטופי ההורמונים והאידאולוגיה שניהלו מכאן את ממלכתם הסוציאליסטית. בצד השני של הצומת עומד בניין בית הספר העירוני של תל אביב שאת חזיתו מעטר שלט נאה ואריחי קרמיקה מתוצרת בית הספר לאמנות "בצלאל", שמתארים את נוף ערי הארץ. עוד בקרבת הצומת גלריה גולי מ' לאמנות עכשווית שעברה לשכונה לא מזמן (בצלאל יפה 10).  
     

    Your browser may not support display of this image. רוטשילד 79

    בשלב הזה אפשר להוריד את העינים מגובה הבניינים בחזרה אל הרחוב. הקטע בשדרות שבין הרחובות מזא'"ה לנחמני הוא הלב הפועם שלהן שבו הכול קורה. פשוט תפסו ספסל ותתחילו לבהות -  גלריה צבעונית של אנשים, מבוגרים וצעירים, יפות ויפים, רוכבים על אופניים או מלווים בילדים, בכלבים או בכוס קפה - "פריטי חובה" לשוטטות תל אביבית. אם הייתם צריכים הוכחה נוספת לפופולריות של השדרות, שימו לב איך הן מתמלאות באנשים לעת ערב בחודשי הקיץ המלהטים, כשהבריזה מהים מנצחת את מערכות המיזוג ובקרת האקלים המשוכללות. 

    קיוסקפה

    פעם החיים היו פשוטים. כשאמרו קיוסק, התכוונו לדוכני הרחוב שהציעו גזוז מתוק ומרענן. היום, הביקור בקיוסק הוא עניין אופנתי וחברתי מהמעלה הראשונה והמקום הטוב ביותר להיווכח בזה הוא קיוסק השדרות המפורסם ביותר בתל אביב. ברוטשילד שבשדרות רוטשילד פינת רחוב מזא"ה, נהנה ממעמד של סמל סטטוס: אם יודעים כאן איך אתם אוהבים את הקפה שלכם, זה אומר שאתם מהמקומיים. אפשר להתמקם על כסאות הבר שלאורך הקיוסק או להתרווח בנונשלנטיות על הספסלים שבשדרה, עם הפוך בכוס זכוכית, משקפי שמש גדולים ועיתון לרפרף בו בין שיחה מזדמנת אחת לשניה. יושבי הקפה מתערבבים עם ההולכים בשדרה וכולם יחד מפגינים מגניבות אופנתית הצהרתית, שמעוררת תהיה לגבי המאמץ הרב שמושקע בפאסון הכאילו-אגבי. אל תתפלאו אם אחרי כמה דקות תרגישו שבוחנים אתכם כמו משתתפות בתחרות מלכת היופי. הקפה כאן הוא רק התירוץ לשבת בנקודה הכי חמה בשדרה, ורוב האנשים כאן באים כדי לראות ולהראות; תרגישו חופשי להשתתף במשחק.

    בימות השבוע תפגשו כאן את תושבי האזור שמכלים את מיטב כספם על שכר דירה באחד מן הרחובות הנחשקים מסביב, ומתגלגלים להם בבוקר עם הכפכפים והעיתון לקיוסק. רבים מהם הם אנשי תעשית הטלוויזיה, הקולנוע, העיתונות והמוזיקה שמעבירים כאן את בקריהם בדיבורים וסידורים. עורכי הדין ורואי החשבון החנוטים בחליפותיהם, שעוצרים כאן בדרכם לעוד יום עבודה אינסופי במשרדים שבשדרה, מתבוננים בהם בקנאה מהולה בהשתאות. בימי שישי, לעומת זאת, תתקשו למצוא פיסת דשא פנויה מסביב לקיוסק ועדיף להביא את הקפה מהבית. השדרות עצמן מופקעות בסופי השבוע מתושביהן לטובת נחיל מבקרים ששוטף אותן. קבוצות תיירים נוטפי זיעה סוקרות את בנייני הבאוהאוס, העברית מתערבבת עם הצרפתית והאנגלית, בתי הקפה והמסעדות מלאים עד אפס מקום והמקומיים, הם כנראה בורחים אל הים עד יעבור זעם.

    בפינה של קיוסק-הקפה, ברוטשילד 84, עומד בית אנגל, פעם בניין באוהאוס יפהפה שכמו נלקח מספר ללימוד הסגנון האדריכלי, והיום בית שקורס תחת תוספות בניה שגובבו עליו עם השנים ומתחנן לשיפוץ. את "בית אנגל" תכנן זאב רכטר, תלמידו של האדריכל הנודע לה קורבוזיה ומאדריכלי הבאוהאוס החשובים בישראל והוא היה הבניין הראשון בתל אביב שנבנה על קומת עמודים, תוך שרכטר רושם לעצמו נצחון מרשים על רשויות התכנון התל אביביות שביקשו לכלול את שטח העמודים בשטח הבנוי. עם זאת, קומת העמודים המפורסמת לא זכתה לעדנה ארוכה ובמלחמת העצמאות היא נחסמה בלוקים מבטון ששימשו כקיר מגן מפני קליעי הצלפים מיפו. זה, בשילוב "אסונות" בנייה נוספים, מבטיחים שלא תצליחו להתחקות אחר הקווים הנקיים והאלגנטיים כל כך של הבניין המקורי. מעברו השני של רחוב מאז"ה, במקום בו עומד היום סניף בנק מסד, פעל עד שנות השבעים קולנוע שדרות. רגע לפני הריסתו הונצח אולם הקולנוע בסרט "אסקימו לימון" הראשון בסצינת ההתפלחות לקולנוע (רוטשילד 82).

    אם אווירת ההתחככות שבקיוסק שבשדרה מצאה חן בעיניכם, תוכלו לזכות במנה גדושה ממנה במסעדת קנטינה המשקיפה על השדרה. כמו בכל סיפור הצלחה מסחרר, לא ברור מה גרם לטובי הסלבריטאים בעירנו הקטנטונת לאמץ את המסעדה האיטלקית הזו כביתם, סלונם ומטבחם השני, אבל בינתיים זה עובד. משעות הערב המתקדמות ועד שעות הלילה הקטנות תוכלו לחזות כאן במצעד פרצופים מוכרים שלא היה מבייש את "המעגל" של דן שילון. הפרלמנט שמתקבץ על המרפסת, כבר הוזכר לא פעם כיורשו של קפה "כסית" המיתולוגי והפפרצי חוגגים על מצעד הידוענים העוברים בסך. לפני שאתם רצים לקנות חליפה במיוחד לאירוע, קחו בחשבון שאם אתם לא חלק מהברנז'ה המדוברת, כנראה שלא ממש תבינו על מה המהומה.

    עם כל הכבוד לילדה החדשה בשכונה, המוסד האיטלקי האמיתי בשדרות רוטשילד נמצא רחוב אחד דרומה מכאן בנחמני 26. מסעדת פרונטו של רפי אדר, איש אקסצנטרי ורב פעלים שמתהדר בעבר קולנועני, רומן ארוך עם ארץ המגף וקריירה מתפתחת בשירה, יכול ללמד הרבה מסעדות בעיר הלכות מוסד ברנז'אי מהן. במסעדה האלגנטית שחוגגת שני עשורים להיווסדה מגיש אדר אוכל איטלקי אותנטי משובח עבור מיטב השמנת התל אביבית. פוליטיקאים, זמרים, שחקנים, אנשי תקשורת ודוגמנים, כולם באים ל"פרונטו" כדי ליהנות מהתשוקה האיטלקית לאוכל, ליין ולאנשים שאדר מביא איתו כל בוקר למקום. מדי פעם מתקיימים בפרונטו ערבי הקראת שירה שמושכים אליהם את הבוהמה והופכים מהר מאוד לחגיגת אלכוהול ואגואים משעשעת במיוחד.

    המסעדות האיטלקיות הן רק חלק ממתחם קולינרי מרשים שצמח לו בריבוע הרחובות שבין מזא"ה, נחמני, רוטשילד ואחד העם. המסעדה המזוהה ביותר עם רוח האזור היא קפה נואר שממוקמת בפינה היפה של הרחובות אחד העם ונחמני. "קפה נואר" הוא ביסטרו מהוקצע ומעוצב לעילא, שעיקר גאוותו הוא בשניצל המפורסם שקנה לו קהל אוהדים מושבע בתל אביב וסביבותיה. אם גם אתם מאלה שחושבים ששניצל אוכלים רק אצל אמא, קפה נואר הוא מקום מצוין להשתחרר מהקבעון.

    mezze, היא מסעדה קטנה ומתוקה ששמה הוא שילוב בין מנת הדגל של המקום, המזטים, לבין שמו של הרחוב שבפינתו היא שוכנת, מזא"ה. הרבה לפני שתל אביב נכבשה בטרנד האורגני-חיטה מלאה-קינואה, "מזה" הגישה ל"בובואים" את צלוחיות המטעמים הקטנות שלה. תשכחו מזרעונים בטעם של נסורת ותסמכו על ההמלצה של המלצרית החיננית בקשר לטחינה הסודית. הישיבה במסעדה, שממוקמת בחצר של בניין מגורים בלב הרובע הכי יפה בתל אביב היא סיבה טובה לכשעצמה לבוא לביקור(אחד העם 51א).

    במעלה המדרגות הצמודות ל"מזה" יושב לו בנחת הפאב הכי שכונתי בתל אביב, ארמדילו (אחד העם 51). "ארמדילו" טומן בחובו את כל הקסם של שדרות רוטשילד: מקום מגניב וטרנדי ועם זאת שכונתי ורגוע, מקצועני אבל לא מנופח מיומרה, עם הלוק הנכון שלא בא על חשבון האווירה הטובה. אם תגיעו לכאן בשעות הערב המוקדמות האווירה כאן רגועה, איטית וכמעט מבלבלת – כמה חבר'ה מהסביבה יושבים על הבאר, שותים משהו בדרך חזרה מהעבודה ומקשקשים עם הברמן. אל תכנסו לשאננות, עוד שעתיים לא תמצאו כאן מקום לעמוד. בכל מקרה, מתי שלא תגיעו, תמיד נעים וכיף בארמדילו וזה הקסם הגדול של המקום. מומחיות הבית היא הכבד הקצוץ המעולה ממטבחה הגרוזיני של האמא של הבעלים, שהולך מצוין עם כל אלכוהול שתבחרו מהמגוון המרשים שיש במקום. 

    Your browser may not support display of this image.   רוטשילד 61

    התחנה הבאה של קו חמש מעבירה אתכם מהלב החברתי השוקק לאזור העסקי של השדרות – "הסיטי" של תל אביב. אם תביטו למעלה תגלו שקו הרקיע התמלא בגורדי שחקים מחופי זכוכיות ומנופים שלא שוקטים לרגע ממלאכתם. הדופק הפועם של מרכז העסקים העירוני ומרכז הכוח הישראלי היא הבורסה לניירות ערך ברחוב אחד העם 54. מסביב, בין הרחובות נחמני ואלנבי,  תמצאו את הנהלות הבנקים, פירמות עריכת הדין וחברות ראיית החשבון החשובות ביותר בישראל. גם ביער גורדי השחקים שרק ממשיך לצמוח לאורך השדרות, מצליח בית לוין למשוך אליו את מלוא תשומת הלב. "בית לוין", אחד מסמלי השדרות, נבנה בשנת 1924 בתכנונו של יהודה מגידוביץ', אדריכל מוכשר ורב השפעה, שגם היה אדריכל העיר הראשון של תל אביב. הבית המפואר שמשלב, במיטב הסגנון האקלקטי, שלל מוטיבים, אורנמנטים וסגנונות אדריכליים ממזרח וממערב, כלל בשטחו גם גן רחב ידיים, ביתן למשרתים ואפילו חנייה פרטית לכרכרה. הבית נבנה עבור משפחת לוין העשירה, ובמשך השנים נמנו על דייריו ארגון "ההגנה" שהמקום שימש כאחת ממפקדותיו, שגרירות ברית המועצות ששכנה כאן עד לניתוק היחסים הזמני בשנות החמישים וגם בית המכירות הפומביות הבינלאומי, סות'ביס. לפני כעשור זכה "בית לוין" לשיפוץ מרהיב, בעסקה שינתה את פני השימור בעיר הלבנה - שימור בתמורה לאחוזי בנייה. בתהליך מורכב הורם הבית כולו על כלונסאות ונחפרו תחתיו שבע קומות של מרתפי חניה, והושב אל מקומו. חזית הבניין שוחזרה בצורה דקדקנית והתוצאה המרשימה נראית לעין. בתמורה לכך, זכה היזם, אלפרד אקירוב, בתוספת גדולה ויש שאומרים לא פרופורציונלית לתרומתו לשימור, של אחוזי בנייה בבנייתו של מגדל אלרוב שמתנשא מאחורי "בית לוין".

    במרכז השדרות מול "בית לוין", ניצב כסא בראשה של פירמידת מדרגות ירוקה. הכסא פונה לעבר חלון פלדה הצבוע בכחול וצהוב השוכן למרגלותיו של "מגדל ציון", אחד מגורדי השחקים הראשונים בשדרות. הכסא והחלון מרכיבים יחד את פסל החוצות המרתק שיצר האמן בוקי שוורץ חלון לשדרה. אל תתביישו, טפסו אל הכסא, שבו עליו והשקיפו דרך החלון שממול לעבר הנוף העירוני . אחרי כמה דקות תגלו שבכלל לא צריך להביט לשום מקום; הישיבה בכסא המוגבה באמצע השדרה, כמו ילד קטן שהתגנב לכס המלכות הגדול, היא חוויה קסומה לכשעצמה והמבט לצדדים הוא רק תירוץ לכך.

    אזור "הסיטי" מרכז מסביבו לא רק בנייני משרדים גבהי קומות, אלא גם מסעדות רבות שפונות לקהל סועדי ה"עסקיות" בעלי חשבון הוצאות נדיב. מסעדת מוזס, שממוקמת במרפסת יפה על השדרות, ידועה בזכות המבורגרים המצוינים שלה. בשעות הצהרים תוכלו לפגוש כאן פרצופים מוכרים מכותרות עיתוני הכלכלה. בלילה, ההמבורגר הוא אותו המבורגר, אך את מקום הברוקרים תופסים קהל הבליינים של האזור.  

    "דאון טאון" תל אביב

    קו חמש פונה ברחוב בצלאל יפה דרומה ונפרד מן השדרות, שממשיכות הלאה, חוצות את הרחובות אלנבי ונחלת בנימין ומתקדמות לעבר ראשיתן ההיסטורית (בכיוון הנסיעה מדרום, קו חמש נוסע בשדרות רוטשילד מרחוב אלנבי וצפונה). בקטע זה של השדרות שבין אלנבי להרצל מתערבבים אלה באלה מבנים היסטוריים, בנייני משרדים ומקומות בילוי ליליים וכל אלה יחד יוצרים מעין "דאון טאון" תל אביבי מחוספס.

    רחוב אלנבי שהיה רחובה המסחרי הנאה של תל אביב בשנות העשרים והשלושים, שכח מזמן את קסם נעוריו. יש שרואים באווירת החספוס והסליזיות את קסמו החדש של הרחוב, אך לאמיתו של דבר, הרחוב במצב מתפורר למדי, עמוס באוטובוסים ובחנויות מציאות זולות והבתים לאורכו מוזנחים. שעותיו היפות של רחוב אלנבי הן בלילה, אז מתעוררת לחיים ממלכת הבילויים שנפרשת מרחוב אלנבי דרומה והרחוב מתמלא בצעירים חוגגים.

    הבליינים הרעבים יכולים להתחיל את הערב בקיוסק הסושי הראשון בתל אביב (רוטשילד פינת אלנבי). מה שעובד עם פלאפל – זול מהיר וזמין – בשדרות רוטשילד יכול, כך מסתבר, גם לעבוד עם סושי. הבליינים הרציניים יתיישבו על הבאר היפה של ה סטפן בראון באלנבי 99, שבימיו הגדולים היה אתר פנויים-פנויות זוהר. האוכל כאן מעולה והאווירה מתוחכמת. המסעדה ממוקמת בחצר פנימית יפהפיה וקרויה על שם חנות הפרוות של סטפן בראון, שפעלה כאן במשך שנים ארוכות והלבישה את נשות תל אביב האלגנטיות במיטב האופנה. בראון, פרוון ובוהמיין, שהיה מאושיות חיי הלילה של תל אביב הקטנה, היה בוודאי מרוצה מהדיירים החדשים וגם בטח היה שותה כאן איזה "דרינק". שכנתו לחצר של "סטפן בראון" היא מסעדת רדיו רוסקו, ללא ספק האיטלקיה החמה ביותר בעיר בימים אלה. פליטי הקנטינה במעלה השדרות, שחיפשו לעצמם מקום חדש להשתקע בו, אימצו בחום את החצר המשגעת והפיצות הטעימות של ה"רוסקו". בינתיים, כל עוד מועצת הסלבס' העליונה, לא קבעה אחרת, שמח וצפוף כאן.

    הפוגה מההוללות אפשר לעשות בין כתליו המרשימים של בית הכנסת הגדול (אלנבי 110, פינת אחד העם). בניית בית הכנסת אדיר הממדים התחילה בשנת 1924, בתכנונו של האדריכל יהודה מגידוביץ', אך הכסף נגמר בעיצומה של בניית הכיפה המפוארת ורק תרומתו של הנדבן רוטשילד הובילה לסיומה. עם סיום הבניה היה בית הכנסת למרכזה של העיר הצומחת. אבל עם השנים קהל המתפללים באזור פחת ובית הכנסת איבד ממעמדו. היום זוכה בית הכנסת למעט עדנה בעקבות כמה חופות ידוענים שנערכו בו.

    סצינת חיי הלילה המקומית אינה שלמה ללא ביקור ברחובות הסמוכים נחלת בנימין ולילנבלום שמהווים את הצירים המרכזיים של מתחם המועדונים והפאבים באזור אלנבי רבתי. המקומות נפתחים ונסגרים כאן חדשות לבקרים וההימור הטוב ביותר שלכם הוא האברקסס (לילנבלום 40). פעם היתה כאן אווירה סקסית על גבול הסליזי, היום העניינים יותר רגועים, יש הופעות מוזיקה טובות וזה תמיד מקום טוב להתחיל או לסיים בו ערב של שתייה. מקום קצת שונה מהשטאנץ הרגיל הוא La Champa. זהו כוך קטן, כמעט נטול כסאות שמתמחה ב"קאווה", המשקה המבעבע של הספרדים ובטאפאסים מעולים. מראה המקום והאווירה בו מרגישים כאילו יובאו לכאן בתוך ארגזי הקאווה הישר מברצלונה. העדר הכסאות, אם תהיתם, אינו מחסכנות, אלא חלק מהעניין - בואו, תשתו, תתערבבו בקהל, תשמחו ותמשיכו הלאה (נחלת בנימין 52).

    בשעות היום תוכלו למצוא בפינה של רוטשילד ואלנבי, בין חנויות הג'אנק ודוכני השווארמה, כמה חנויות ספרים מהמצוינות בעיר. מעבר לסניף הסטימצקי הנרחב שיש לו את הלקוחות הקבועים שלו, יש  באזור גם כמה חנויות ספרים יד שניה, חנויות ספרים ברוסית ועוד. 

     

    כאן הכול התחיל

    חלק זה של השדרות שבין נחלת בנימין והרצל הוא ערש הולדתה של העיר תל אביב. ברחובות שמסביב תוכלו למצוא בתי מגורים ששרדו את חלוף הזמן ואת מירוץ ההתפתחות של העיר. הבתים, ברמות שונות של תחזוקה ושימור, בנויים ברובם בסגנון האקלקטי, עם קווים סימטריים, מרפסות בולטות וכרכובים מצועצעים.

    ברוטשילד 23, בבית שחזיתו שוחזרה, עומד בית גולומב. כאן התגוררה משפחתו של יעקב שרתוק, שבנו, משה שרתוק, ולימים שרת, היה שר החוץ וראש הממשלה השני של ישראל. עוד התגוררו בבית אחיותיו של משה שרת ובעליהן, דב הוז, סגן ראש עיריית תל אביב ומחלוצי הטיס בארץ (שעל שמו "שדה דב"), ואליהו גולומב, מנהיגו של ארגון "ההגנה". הבית זכה בבדיחות לכינוי "בית הגיסים" ועלילות דייריו מפרנסות עמודים רבים בספרי ההיסטוריה של היישוב בארץ. בשנות השישים, רגע לפני שנהרס הבית ההיסטורי לטובת עוד מגדל קומות, התגייסו ותיקי ארגון "ההגנה" להצלתו. חזית הבניין המפוארת שומרה והבית משמש כיום כמוזיאון "ההגנה". 

    אנו מכריזים בזאת

    דבר בחזותו הצנועה והסתמית כמעט של בית מס' 16 בשדרה לא מרמז על המאורע הדרמטי שהתרחש כאן ביום שישי, ה"א באייר תש"ח, בשעה ארבע אחר הצהרים - ההכרזה על הקמת מדינת ישראל. דבר ההכרזה ומיקומה נועדו להישמר בסוד מחשש שצבאות האויב יתקפו ויקטעו את ההכרזה. אבל בעיר קטנה כמו תל אביב, סודות היו בגדר המלצה בלבד ובעוד המארגנים התרוצצו בין בתי הקפה לאסוף כסאות כדי שיהיה למוזמנים על מה לשבת, התאספו מסביב לבית אלפי תל אביביים נרגשים. כשסיים בן גוריון להקריא את מגילת העצמאות, פרצו ההמונים במחולות הורה ובריקודים וכמה שעות אחר כך גם פרצה מלחמת העצמאות.

    הבית הוא ביתם של צינה ומאיר דיזנגוף, אחד מבתיה הראשונים של "אחוזת בית", אשר דיזנגוף היה ממייסדיה ועמד בראש הוועד שלה. דיזנגוף, בימיו כראש העיר תל אביב, נהג להסתובב ברחובות רכוב על סוסתו האהובה ואף נקנס באחת הפעמים על ידי שוטר עירוני על שרכב דרך הגינה הציבורית בניגוד לחוקי העיר. מראה הבית השתנה לאורך השנים, נוספו לו קומות וחזיתו שונתה. אחרי מות אשתו בשנת 1930, ובעודו מכהן כראש העיר, תרם דיזנגוף את הבית לשם הקמת מוזיאון לאמנות. זאת, במסגרת חזונו ומאמציו להפוך את תל אביב למטרופולין אמיתי. לאחר שמוזיאון תל אביב לאמנות עבר למשכנו הנוכחי שבשדרות שאול המלך הפך המקום לבית התנ"ך. כל שנותר כאן היום כדי להזכיר את המאורע החשוב בחיי האומה הוא "היכל העצמאות" שבקומת הכניסה, שמשחזר את מעמד ההכרזה. מצבם העגום של הבית ושל ההנצחה מעידים שיש לנו עוד הרבה מה ללמוד על גאווה לאומית.

    ממול לבית דיזנגוף, במרכז השדרה, עומדת אנדרטת המייסדים. בשנת 1949, במלאת 40 שנה להקמת אחוזת בית הוחלט להנציח את משפחות מייסדיה. מצדה האחד של האנדרטה יצוק תבליט שמתאר שלוש תקופות בחיי העיר: יישור החולות לצורך בניית בתי השכונה, עם דמויות המריצנים שמזוהות עם תקופה זו, שנותיה הראשונות של השכונה, עם תמונת הגימנסיה הרצליה שהיתה לסמלה של התקופה, ותל אביב העכשווית של שנות הארבעים, על מגדליה המודרניים. מן הצד השני של האנדרטה חקוקים שמות משפחות המייסדים של "אחוזת בית". על אף שבהגרלת המגרשים השתתפו רק 60 משפחות, ארבעים שנה אחרי כבר מופיעות על לוח ההנצחה 66 משפחות – ללמד אתכם על כוחם של הזכרון ההיסטורי והפוליטיקה העכשווית.

    בצד השני של השדרה, ברוטשילד 13, עומד מבנה יפהפה בסגנון האקלקטי, שבו פועלת גלריה זומר. הגלריה מתמחה באמנות עכשווית ולצד תערוכות של אמנים ישראליים מצוינים שהגלריה מייצגת, מוצגות כאן לעיתים גם תערוכות מעניינות של אמנים בינלאומיים חשובים.

    אין מקום מתאים יותר לסיום הסיור בשדרות רוטשילד מקיוסק-הקפה שבקצה השדרות. הקיוסק הקטן והחמוד הזה משלב בצורה תל אביבית אופיינית בין העבר להווה ובכך קסמו. קיוסק זה, בעל מראה עכשווי שפונה לקהל ההולכים בשדרה, הוא שחזור כמעט מדויק של הקיוסק הראשון בתל אביב, שנפתח ממש כאן לפני כ-100 שנה. הקיוסק הראשון היה מוקד משיכה חברתי בתל אביב הקטנה, פה צמח שיר הילדים האהוב "יש לי גלידה הכי טובה, הכי טובה ומשובחה, קנו ממנה ילדים, קוקו-אה-אה, גלידה טובה" ואפילו המשורר הלאומי ביאליק שתה כאן גזוז ואף חרז את משחק המילים המפורסם: "גזזיני ואגרשך והעדיפיני במלייך" -  תני לי גזוז, אשלם לך גרוש והחזירי לי עודף של מיל – מה לא ברור?

    בין המתנגדים לפתיחתו של קיוסק בשכונת המגורים השלווה, היו מנחם שינקין וד"ר חיסין, הרופא המיתולוגי של "אחוזת בית" שהתגורר בסמוך, ברוטשילד 14, ואשר דמותו הונצחה בציוריו של נחום גוטמן רכוב על חמורו ושמשיה לבנה בידו. כפשרה הוחלט לבסוף לאפשר את פתיחת הקיוסק, אך לאסור עליו למכור אלכוהול מחשש להשפעה השלילית של המשקה המר. מעניין מה חיסין ושינקין היו חושבים על מבשלת הבירה התל אביבית הראשונה שפועלת כאן, ממול, במסעדת ברוהאוס Brewhouse (רוטשילד 11). 

    אני רואה אותה בדרך לגימנסיה

    עד לפני חמישים שנה הנוף שהיה נשקף אל קהל המתאספים בקיוסק היה בניינה המרשים של הגימנסיה "הרצליה". הגימנסיה "הרצליה", בית הספר התיכון הראשון בעולם שלימד בעברית, נוסדה בשנת 1905 ביפו, בדירת המחנכים פניה וד"ר יהודה לייב מטמן. עם הקמת אחוזת בית, בשנת 1909, עברה הגימנסיה למשכנה החדש בשכונה. בניין "הגימנסיה הרצליה" שהיה הגדול במבני "אחוזת בית", עמד בקצה רחוב הרצל ושלט בדומיננטיות על נופה של השכונה. הבניין שנבנה בסגנון האקלקטי תוכנן בהשראת מודל בית המקדש; צריחים המזכירים את קרנות המזבח ועמודים שייצגו את עמודי בועז ויכין, בשילוב אלמנטים מזרחיים אקזוטיים. דווקא מיקומה המרכזי של הגימנסיה "הרצליה", שהקנה לה את חשיבותה והפך אותה למרכז החינוכי והתרבותי של העיר הקטנה, עמד לה לרועץ. בראשית שנות השישים, בשל ההכרח לאפשר את התפתחות העיר צפונה ונוכח מצבו הרעוע של הבניין הוחלט להעביר את בית הספר למיקום חדש (הפוסט על כיכר המדינה), להרוס את המבנה המקורי ולבנות במקומו את מגדל שלום מאיר. "מגדל שלום" שנחנך בשנת 1965 היה בעת בנייתו גורד השחקים הראשון בתל אביב והגבוה ביותר במזרח התיכון. על אף המחלוקת הציבורית לעניין השימור, היה הבניין לאטרקציה עירונית מן המעלה הראשונה. בקומות המסחר של הבניין פעלה חנות הכל-בו הראשונה מסוגה בישראל, שבגללה דבק במגדל כינויו "כלבו שלום". מעליה פעלו לונה-פארק "מאירלנד" ומוזיאון השעווה היחיד בישראל. בראש המגדל, בגובה 142 מ' פעל מצפה פנורמי. היום תוכלו למצוא ב"כלבו שלום" את הפסיפס שיצר נחום גוטמן המתאר ארבע תקופות מחיי תל אביב וכן תערוכות קבועות ומתחלפות בנושאי תולדות העיר ואפילו דגם מוקטן שלה. הקומות העליונות של המגדל מוסבות בימים אלה לשמש כדירות פאר למגורים.

    יש שיפטרו זאת כמקריות בלבד ויש שיגידו שיש משהו סמלי בכך שתל אביב העדיפה את בנייתו של בית כלבו מסחרי על פני שימורו של בית הספר העברי – כך או אחרת, נדמה שמשהו בתמימותה העירונית של תל אביב אבד בהחלטתה להעדיף חידוש על פני שימור. אבל מעז יצא מתוק, והריסת המבנה בעל המורשת ההיסטורית והאדריכלית עוררה את המודעות הציבורית לשימור ובעקיפין אף הובילה להקמתה של המועצה לשימור מבנים ואתרים, שסמלה הוא – איך לא - בניין "הגימנסיה הרצליה". את פירות מאבק השימור אפשר לראות במבנה היפה שלמרגלות מגדל שלום בו פועלת היום מסעדת דגים. זהו ביתו של עקיבא אריה וייס, מייסד "אחוזת בית" (הרצל 2, פינת אחד העם). Your browser may not support display of this image.

    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/2/12 09:12:
      תודה על ההדרכה, אני אוהבת את תל אביב וההסטוריה שלה , כיף לקרוא את המאמר. תודה
        30/8/10 00:55:
      מדהים
      כמה אהבה השקעת בפוסט הזה
      תודה רבה לך
      וסליחה...הגעתי ואני ללא כוכבים...
      שנה טובה לך
        10/2/10 08:16:

      צטט: z.r 2010-02-08 06:32:22

       

      עשית לי טיול בוקר בעיר אהובה...ממש דוקטורט לקו אוטובוס..:)

       

       

       וואו, תודה רבה ממש שמחתי לשמוע!

        8/2/10 06:32:

       

      עשית לי טיול בוקר בעיר אהובה...ממש דוקטורט לקו אוטובוס..:)

       

        7/2/10 07:59:

      ללה שלנו,

      מקסים ומרתק כמו כל הפרקים שפרסמת עד כה.

      אוהבים ומתגעגעים עד בלי די

      אמאבא

        4/2/10 17:35:
      את כמובן קצת משוחדת, אבל תודה רבה מותק, לא ידעתי שאת במעגל הקוראים, כיף לשמוע!
        1/2/10 20:47:


      מקסים,

      ואפילו למדתי כמה דברים חדשים

        31/1/10 07:34:

      צטט: המומלצים בע 2010-01-28 20:18:10


      מדהים.

       

      מומלץ.

       

       תודה רבה חיוך

        28/1/10 20:18:


      מדהים.

       

      מומלץ.

      פרופיל

      רננה קידר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות

      קו 5 - מדריך עירוני לתל אביב